חבל יוסף (חדרי דעה) לה

ומסוגיא דידן דנקט בזכר יב"ח ובנקיבה כל שאינה יולדות. אין ראי' דבזכר ל"מ לידה דהתם הא קאי הסוגיא לענין ביצה ע"ש ושם הרי טבע תרנגולת שהיא ספנא מארעא גם בלא זכר א"כ לא שייך שם בביצה ראי' על הזכר. והפו' י"ל דנקטו לשון הש"ס. ועוד בל"ה אינו הוכחה זו דמוליד שכיח בזכר דלא שייך אלא בהי' מסורים לשומר וצ"ע לדינא:

ש"ך סקנ"א והשתא ניחא הא דלא הקשה מש"ס כו' והתו' כ' שם לענין חשש תקלה דאין להוכיח משם דלפי המסקנא אין ראי' ע"ש:

סימן נח ס"א בהגה ואין חילוק בין בהמה לעוף. בדרישה א' כ' דעוף אינו נטרף בנפילה לעולם אלא כשמפילה אדם בכח ע"ש ובאמת נראה כן מס"ח דאפי' בחד גפי יכולה לסמוך. אבל דברי הר"ן בב"י לא משמע כן כלל וביותר בד"מ. ונפלאתי שלא הזכירו זה האחרונים וצ"ע:

ס"ג אם לא עמדה כו' ע' דרישה ד' מש"כ בשי' הרמב"ם ולענ"ד פשוט דכמו להר"ן מהני עמדה כמו מעל"ע להוציאה לגמרי מספק ריסוק ה"נ להרמב"ם הוה כמו מעל"ע להוציאה מספק ריסוק שאינו ניכר ותו ל"מ שם מקדקד הראש כו' לכאו' משמע דס"ל דגם המוח צריך בדיקה וכמו שמבואר זה הלשון לעיל גבי דרוסה ע"ש ודלא כהטור והרא"ש. אמנם י"ל דהכא על הקדקד גופי' ומחשש נחבסה הגולגולת. וכמו שצריך בדיקה בחוליות ובצלעות כמש"כ רש"י והר"ן אמנם מדברי רש"י דנ"ו ד"ה הכתה מבואר בהדיא דס"ל דהמוח בכלל כנגד החלל דלא כהרא"ש שכ' דהמוח אינו בכלל נגד החלל ע"ש:

ש"ך סק"ד הוכה עוף כנגד ריאה שלו צריך בדיקה ולדידן דאין בקיאין טריפה ע' פמ"ג וע' ט"ז סי' ל"ב סק"ח דכ' גבי חוהש"ד דמהני בדיקה אף דיש ג"כ חשש ריסוק. ובפמ"ג שם כ' לחלק דריאה שאני ואין בו טעם כ"כ. ואולי כוונתו בריאה של עוף דקשה בדיקתה וגם רב חייש בשמוטת גף דל"מ בדיקה ועט"ז סי' צ"ד ומ"מ י"ל דדווקא בחוה"ש כ' שם הט"ז דמהני בדיקה גם לדידן דאינו נטרף אלא ברובו. וכן משמע בסי' ל' גבי נשבר העצם כנגד קרום של מוח דל"מ בדיקה לדידן ועש"ך סל"ג סקי"ד וצ"ע:

והנה מבואר מדברי הש"ך כשי' הר"ן דבמ"א ל"מ הלכה ואף דהאחרונים הקשו מסוגיא דריש התערובות דלוקי שם טריפה שנתערבה בכה"ג כ"כ בסי' הקודם דע"כ דלא חש שם להאריך כ"כ ע"ש. והסברא ודאי דל"מ דהרי עיקר הטעם דהלכה מהני אף דטריפות הולכות וחיות יב"ח כבר ביאר הר"ן דהוא משום דאי הי' לה חבט גדול שעשה לה טריפות לא היה יכולה להלוך ובודאי דזה שייך כשנחבט כל גופה. אבל בחבט במקום אחד הרי אין כאן אלא טריפה אחת ככל טריפה דיכולה להלוך וזה נכון. והנה הפלתי התאמץ ליישב עפ"י מה שיסד דבמ"א שצריך בדיקה ליכא משום הקריבהו נא לפחתך ע"ש שהוכיח זה מבדיקת הריאה דע"כ הרי הוא צריך לבדוק בכל הבהמות ע"ש. והנה חילוק זה אין בו טעם כ"כ וראייתו מריאה אינו מוכרח דהתם דהכשירו בכך לא שייך הקריבהו. והרי אין לך קשה מריח נוצה. וציותה עלי' תורה להקטירו בעולת העוף כדי שיהא המזבח מהודר בקרבנו של עני אבל במקום שאין מצוותו בכך ודאי דאין לנו להקריב דבר שיש בו ספק. וסברא זו מוכח בפסחים ע"ח דאמרינן שם רצה גחלת רצה שלהבת. שלהבת בלא גחלת היכי משכחת לה כו' השתא לפני מלך בו"ד אין עושין כן כו' ומעיקרא שם כדאמר יכול שלהבת לא הוה קשי' לי' מידי ע"ש. והיינו דאי הוה מצוותו בכך לא שייך למפרך מידי אבל השתא דאמר רצה כו' הוא קשי' ליה דכיון דאין מצוותו בכך ודאי דאינו רשאי בזה דהשתא כו' ודוק:

ס"ו בד"א שהלכה הילוך יפה כדרכה ער"ן בשם הרמב"ן שכ' דפסקו דלא כר"י דס"ל דאפילו פשטה ידה להלוך מהני משום דהא חזינן בהא דגוררת רגלי' דאמרינן שם דהו"ל למיחוש לחוה"ש אי' לאו משום דמסיק דחוה"ש לא שכיח וכאן דנפלה לפנינו דודאי דשכיח יש לחוש בזה לפסיקת החוה"ש וע"כ דסוגיא דשם דלא כר"י ע"ש. ולכאורה לפ"מ שכ' הר"ן גופי' דאע"ג דקיי"ל דכל טריפות חיות יב"ח ומהלכות מ"מ הכא בהלכה אי"צ בדיקה. משום דאי היה החבט גדול שעשאה טריפה לא היתה יכולה להלוך וא"כ אע"ג דבעלמא גוררת רגלי' הוא ריעותא לחוה"ש בכאן ע"כ אין לנו לחוש לה דהרי יש לנו הוכחה דאם היה בה טריפות לא היתה יכולה לילך כלל. כנ"ל. וסוגיא דלעיל התם בלא נפלה כמש"כ הבה"ג שם ולחשש פסוקא דעלמא שפיר יש לחוש. אבל כאן בנפלה הרי ע"כ דאין בה שום טריפות דאי ל"ה לא היתה הולכת כלל ואין שום הוכחה דלא כר"י ונראה כוונתו דס"ל בפשי' דזה ודאי דסברא זו דלא הי' יכולה לילך אינו אלא על הרוב. ובודאי דיש מיעוט שנעשה לה טריפות אחת וכל גופה הוא בריא וא"כ לפי סוגיא דשם דגוררת רגלי' הוא ריעותא על חוה"ש ודאי דבמקום ריעותא יש לנו לחוש למיעוט ולהצריך בדיקה בחוה"ש ועדיין אכתי לפי"ז אין חשש אלא לחוה"ש. אבל אפשר עוד דכל עיקר טעם דמהני הלכה אינו אלא דכשהולכת וחזינן דאין החבט גדול. זה מוציאה מעיקר החשש דנפולה שהכניסה לספק טריפה ומהני לחזור להעמידה על חזקתה דמעיקרא אבל במקום שיש לפני ריעותא על טריפות. י"ל דאין ההילוך מוציאה כלל מחשש טריפות וכמו בכל טריפה דעלמא דל"מ בה הילוך ויש לחוש עוד כיון שאנו רואין ריעותא על טריפה אחת וי"ל שע"כ שיש בה מקומות ששלט בה החבט יותר מבכל הגוף ה"נ י"ל על כל טריפה בפ"ע שמא שלט שם החבט יותר וצריך בדיקה בכולם וע"כ דסוגיא דהתם דלא כר"י ודוק. ומ"מ כ"ז אינו אלא באיתחזק ריעותא דפשטה ידה להלוך ולא הי' יכולה לילך אבל אם שחטה תיכף כשפשטה ידה ולא חזינן שום ריעותא לכאו' אין שום סתירה מסוגיא דשם על ר"י והו"ל למפסק כוותי' דמהני ולא משמע כן דברי הר"ן ועוד דעכ"פ עדיין אין שום סמך למש"כ הרב דבעי' דווקא הילוך ד"א. ע"כ נלענ"ד דסמכו בזה אהא דס"ז בעוף שנחבט ע"פ המים דבעי שם סתמא דהש"ס שט מלא קומתו והוא כדין הילוך ביבשה ערש"י ודקדק מזה דבעי בכ"ד הילוך מלא קומתו דווקא ודלא כר"י. והנה מבואר ברי"פ עושין פסין דראשה ורובה של פרה שני אמות. א"כ כל קומתה היינו קרוב לד"א בצימצום. ומשו"ה הצריכו ד"א. ובפחות מזה לא יצאה עדיין מחשש טריפות כלל וכיון דחזינן דבעי הילוך ד"א דווקא דלא כר"י פשיטא דכל שאין ההילוך יפה ל"מ כלל וזה נכון. והנה הקשו האחרו' בהא דזבחים דמשמע בש"ס וכל הראשונים דר"ל פליג וסבר דהלכה צריכה בדיקה דמנ"ל דילמא הא דאוקי ר"ל בנפולה כוונתו בבהמה שהיתה הולכת תחילה יפה ועתה אינה הולכת יפה כבתחילה דל"מ בה הלכה ונתערבה בשאר בהמות שמעולם אין הולכין יפה מעצמם. ולענ"ד יש מקום לומר דאינן הולכין יפה הוה חולה הפוסל בקדשים ויש סעד לזה בעירובין ק"ב דאמר התם הרכיבו דלא כר"נ דאמר חי נושא את עצמו ע"ש והרי ביומא ס"ו גבי שעיר המשתלח דאמר שאם חלה מרכיבו על כתיפו אמר דבחולה מודה ר"נ וא"כ ה"נ לוקי בחולה וכר"נ וע"כ דדווקא התם בשעיר המשתלח דלא קרב בפנים ואפילו בבע"מ איצטריך שם בדס"ג יתורא לפסול בו ומשו"ה חולה דליכא יתורא ודאי לא פוסל בי' אבל בקדשים אם הוא חולה שאינו יכול לילך הוא פסול להקרבה ומשו"ה הוצרך לומר דלא כר"נ. ועמג"א סש"ח דאפילו נוטל אחת ומניח אחת אסור להוציאו לשי' הרז"ה אף דקיי"ל כר"נ וע"כ דלא היה יכול לאוקמי גם בהכי דג"ז פוסל בקדשים וע"כ דבעי דוקא הילוך יפה ולא מצי לאוקי גם בכה"ג ודו"ק:

שם בהנה הילוך יפה כמו שהלכה מקודם שנפלה או כמו שאר בהמה נראה דהיינו דאם מקודם הי' הילוכה גרוע משאר בהמות סגי לה גם עכשיו בהילוכה הקודם ואם היתה הולכת יפה משאר בהמות סגי לה עכשיו בהילוך כשאר בהמות דכל שהיא הולכת עכשיו ככל בהמה בריאה אין כאן שום ריעותא כלל וכן משמעות הפוס' ודו"ק:

ס"י בהגה ודווקא כשלא קשרו כל רגלי' כו' בד"מ כ' שכ"ה באו"ה בשם הרא"מ וכ' האו"ה ע"ז אבל אין נוהגין כן ותמה הד"מ למה אין נוהגין כן שהרי הם דברים של טעם. ועוד שהרי מסיק בעצמו גבי טבח נושא שה דבאחז כל רגלים יש לאסור והמעיין באו"ה יראה בהדיא שהאו"ה חולק על מה שהחמיר אפי' בפחות מעשרה דכיון דקיי"ל דאין חבט בפחות מעשרה ולא החמירו לענין בכח אלא מהא דאילם המנגחים זא"ז. וכיון שע"כ צריך לחלק מהא דמטבחים משום דבמטבחים יודעת שיפילוה והקילו שם