חבל יוסף (חדרי דעה) לג

עיין פלתי שכ' סעד לשי' הרמב"ן בשי' הרי"ף דניטלה צוה"ג יכולין להחזירה לכשרותה כשיחתוך למעלה בפרק הב'. מרי"פ א"ט ויסודו מדברי התו' דנ"ז דהקשו שם דלמה לא פריך ממתניתין גופי' ע"ש. ולכאורה מהמשנה ליכא לאקשוי דהא רשב"א פליג בנחתכו. וצ"ל דס"ל להתו' דבצוה"ג ל"פ. וא"כ תיקשי לפ"ז ברי"פ דמשני אר"י דסבר כרשב"א ואכתי קשה מצוה"ג. וע"כ כשי' הרמב"ן דזה יכולה לחזור ולחיות כשנחתך העצם ע"ש. ואין היסוד מוסד דתי' בישוב דברי התו' ע"כ נסתר ממקומו דע"כ לפ"מ דלא ס"ד התם עדיין הא דחותכה מכאן וחי' כו' ע"כ דהוה ס"ל דרשב"א ודאי פליג גם בצוה"ג. דכיון דרשב"א מכשיר אפילו נחתך בפרק ג' ובודאי דזה לא עדיף משמוטה [דהרי לפי המסקנא שם אליבא דרב חתוכה טריפה ושמוטה כשירה. וא"כ ודאי דלפחות לא עדיף חתוכה משמוטה] וכיון דלפי ס"ד שם מוכיח משמוטה אצוה"ג ופריך מינה ארב ע"ש כ"ש דיש להוכיח מחתוכה אצוה"ג וא"כ ודאי דלרשב"א גם בצוה"ג כשר והוא מוכרח. וא"כ גם סוגיא דרי"פ א"ט י"ל דהוה ס"ל כס"ד דדנ"ז ודבה"מ דלא ס"ד הא דחותכה מכאן וחי' וע"כ דלרשב"א גם בצוה"ג כשר ואין שום הוכחה לדברי הרמב"ן הנ"ל ודו"ק סימן נז ס"א הזאב אין לו דריסה בבהמה גסה כו' וכ' האחרונים להחמיר לכתחי' כשי' התו' דיש לו דרוסה בגסה. וכן נראה לענ"ד ראי' נכונה מסוגיא דזבחים דמוקי ר"י טריפה שנתערבה דאיערוב דרוסת הזאב בנקובת הקוץ. ומסיק כולהו כר"י ל"א דרוסת הזאב בנקובת הקוץ ידוע האי משיך והאי עגול והקשו שם התו' דלוקי בדריסת חתול דלא ידוע כדמוכח בחולין ותי' דניחא לי' לאוקי בכל הבהמות וחתול אינו אלא בגדיים וטלאים ע"ש. והנה ע"כ צ"ל דדרוסת ארי ודאי ידוע דאי ל"ה לוקי דאיערוב דרוסת ארי דא"ש בכל הבהמות. אלא ע"כ דבארי ודאי ידוע. וא"כ למ"ל לש"ס למעבד ביניי' פלוגתא חדשה בדרוסת הזאב. הא א"ש דלכו"ע בזאב ל"י. אלא דר"י סבר דזאב דריס גם בגסה כרב. ומשו"ה ניחא שפיר בדרוסת הזאב דאתי שפיר גם בגסה. ואינהו ס"ל דזאב לא דריס בגסה כר"ב בר"י. וניחא להו לאוקי גם בגסה דזאב לי"ל בה דרוסה וכמש"כ התו' דניחא לי' לאוקי בכל הבהמות וע"כ דלא ניחא לי' להש"ס לאוקי פלוגתא אדרב דזאב יש לו דריסה גם בגסה וע' מש"כ בזה בסק"י וצ"ע שם חתול כו' יש לו דריסה בגדיים וטלאים. שיעור טלאים ע' מנחות ק''ז איל ורחלה טלה וטלי'. שעיר ושעירה. גדי וגדי'. והנה מבואר בכ"ד דאיל הוא בן שתי שנים. א"כ משמע דבן שנה הוא טלה. ובשעיר קיי"ל דהוא בן שנה. וא"כ ע"כ דגדי הוא פחות מבן שנה. ואולי באמת י"ל דהא מבואר ריפ"ג דבכורות. דעז בת שנתה ודאי לכהן וכבש בת שתיים ודאי לכהן. א"כ חזינן דבאמת עז ממהרת להתגדל. וה"נ ניצלית מן הדריסה מקודם וכן מבואר בסו"פ כלל גדול דטלה אכילתה גסה משל גדי ע"ש. וערש"י בע"ז כ"ד דפי' שם קרא דטלה חלב דהיינו רחל מניקה וזה ודאי צ"ע דהרי כשילדה ודאי היא כבר בשנה ג' כמתניתין דבכורות הנ"ל ואז ודאי נפקה מכלל טלה ואולי דלשון תורה לחוד וערש"א שם. ולכאו' הי' נראה דגם בבהמה י"ל דדורות הראשונים שאני כדאמרינן ברי"פ בסו"מ גבי אדם ע"ש. אבל נסתר זה שם גופא מהא דפריך שם אהא דוהפרות העלה עולה ופחותה מבת ג' מי ילדה והתנן כו' אע"ג דהא דפרות הוה קדים טובא ע"ש וצ"ע בכ"ז לדינא שם חולדה כו' י"ל דריסה בכל העופות ע' בסוגיא גבי חתול בגדיים וטלאים דפריך מברייתא דחתול ונץ עד שינקוב לחלל ומשני בל"ב שם דברייתא כברבי דלא אמרו יש דרוסה אלא ביש לו מצילים. והנה הרא"ש שם הבין דחילוק די"מ הוא גם בנץ ובגו"ט דווקא ביש לו מצילים. ובעוף הדק אפילו באין לו מצילים וא"כ נראה לפ"ז כיון דנץ דחמיר דביש לו מצילין דריס אפילו בגו"ט אפ"ה באין לו מצילין לא דריס אלא בעוף הדק. א"כ כ"ש חולדה דלא מצינו לה' כלל דרוסה בגו"ט דודאי דוקא בחתול דעדיפא אמרו די"ל דרי' בגו"ט בי"מ וא"כ חולדה דגריעה ודאי דאין לה בהו דריסה כלל אפילו בי"מ וא"כ ודאי דכ"ש דלא דרסה אלא עוף הדק. ואף דהתו' חולקין בזה על הרא"ש וס"ל דאין סברא לחלק כ"כ. אלא דחילוק די"מ לא קאי כלל אנץ ע"ש. וא"כ לשי' אין לנו ק"ו זה. מ"מ הא ע"כ אנן לי"ל סברת התו' בזה דהא מבואר כאן בס"ב בפירוש עד שתינקוב לחלל:

דהיינו דבכה"ג הוה דריסה וא"כ אנו מחלקים בנץ דבכה"ג דנקב לחלל י"ל דרי' אפילו בגו"ט ובסתם דרי' דווקא בעוף הדק. א"כ ה"נ יש לחלק דבי"מ ג"כ אפילו בגו"ט. ובודאי דנקטינן בריי' כפשטה לחלק גם בנץ כשי' הרא"ש. ועוד דמזה גופי' דנקב לחלל נמי יש ללמוד ק"ו הזה דהא לא תני הכי אלא בחתול וא"כ ודאי דבחולדה דגריעה מינה ליתא:

וא"כ הרי ג"כ כבר יש לו לנץ מעלה דאינו בחולדה דבניקב לחלל יש לו דרי' אפי' בגו"ט ולא בחולדה וכיון דגם נץ לא דרים אלא בדק כ"ש חולדה כנ"ל גם ממשמעות הלשון בש"ס שם גבי נץ כאן בגדיים וטלאים כאן בעופות משמע דלשון עופות סתם קאי אדק דנץ לי"ל דרי' אלא בדק כדתנן בהדיא במתניתין וה"נ לשון עופות שאמרו גבי חולדה משמע דהוא דק וצע"ג:

שם שאר חיות טמאות כו' הרא"ש דקדק להקל בכל שאר חיות מדלא מיבעי לי' בהו כדבעי בעופות ולפי' הר"ן שהסכים עליו הש"ך בסקי"ד דאיבעי' דהתם אינו אלא בלמטה מן הנץ דאע"ג דתנן במתניתין נץ י"ל גם בלמטה ממנו איכא דרי' וכמו בזאב דהוא לאו דווקא ע"ש א"כ אין מקום לראייתו כלל דהא אדרבה כל האיבעיא בעופות משום דבחיות פשי' דיש דרי' ודו"ק ומ"מ יש לענ"ד קצת סעד מסוגי' דזבחים הנ"ל דמסיק דידוע ואי דיש דרי' לכל החיות א"כ הוא דוחק לומר דהי' בקיאו בכל החיות שבעולם וכי קניגי ובלסטרי הוי וזה נוטה דאין דריסה אלא לאותן ששכרו כאן בש"ס וצ"ע:

עש''ך סק"ו לענין דוב אם הוא למעלה מן הזאב וע' תו' ריש ע"ז ד"ה וארי דכ' דדוב הוא עז ומסוכן יותר אפי' מארי והביאו ראי' מהא דהניח מעשה ארי וספר מעשה דוב ע"ש:

ס"ג הנץ י"ל דרי' כו' אבל לא בתרנגולת ודווקא גדולים לפ"מ כ' בס"א דאפי' עגלים חשיבי כגסה ה"נ הו"ל להקל אפי' בקטנים כיון שהם ממין גדולים. ומיהו התו' בזבחים סו"פ חה"ע כ' דבעופות אין חילוק בין המינים כמו בבהמה דמצינו בקרא בקר וצאן ע"ש והנה הטור כ' קטנים ממנו ונראה בטעמו דס"ל כיון דמסקינן בנץ בדרבה מינה בזה הוא דאמרינן דדווקא בדק אבל בקטנים ממנו אפי' בגס. ומ"מ מסתברא דכ"ז נמי דווקא לענין דריסת עופות. אבל בזאב בגסה אפי' בקטנה ממנו אין לו דר' וכנ"ל ט"ז סקכ"א בטור כ' וכן אם ניקב לפנים אי"צ בדיקה כו' הנה ברא"ש ר"פ השוחט ס"ג כ' גבי אווזא דבי רבא דאתי כי מסמס קועא דמא דתלינן בקניא כ' דנ"מ דבקנה אפי' ניקב גרגרת משהו כשר אבל בדריסה משיאדים הגרגרת משהו טריפה. עוד כ' בשם הרמב"ם דבקנה ל"ח כלל לניקב ע"ש. והנה לכאורה צ"ע למה כ' דבניקב גרגרת משהו כשר כיון דלא הי' לפנינו שאנו מסתפקין במה לתלות למה לא ניחוש לניקוב. הושט ונראה דהטעם כמש"כ בסנ"א דבתחוב בדופן ובלב ל"ח למ"א ה"נ כשאנו מוציאין שנקב בצוואר וכנגדו בגרגרת אין לנו לחוש כלל שמא נקב גם במ"א ובודאי כך נקבה בתחיבה זה ויצאה תיכף ומש"כ הרמב"ם דל"ח כלל לנקיבה פשוט דהיינו כשאין נקוב לתוך חלל הושט דאי ל"ה פשוט דל"ג מקוץ שניקב לחלל והנה הב"י כ' בפי' הטור שכוונתו לתי' שניקב הגרגרת והט"ז רוצה לפרש שכוונתו לדברי הריב"ם. אבל לכאורה לא שייך לפרש כן בלשון שניקב לפנים דבזה בודאי לכו"ע חיישינן ועב"ח:

שם סקכ"ג האריך להשיג על הב"י ולולי ד"ק נראה דאע"ג דזה מוכח בש"ס דהריעותות דמקרקרן וצפורן בגבו שוה אהדדי אבל פשוט דאין הריעותות האלו אחד ממש דבמקרקרן הריעותא הוא דבזה נודע דרוצה לדרוס אבל בצפורן ודאי דהריעותא הוא דכבר דרסו וזה פשוט ומבואר וא"כ לענין קולא דהמקום רחב פשוט דזה שייך לענין מקרקרן די"ל דאף דחזינן מזה דהארי הוא רוצה לדרוס אבל מ"מ כיון דהמקום רחב אין עדיין מה שרוצה ריעותא כלל דאימור ברחו. אבל בצפורן כיון דהי' ארי וחזינן דיש צפורן בגבו ובודאי כבר דרסו מה שייך בזה מקום רחב וז"פ. אבל