חבל יוסף (חדרי דעה) ל

ד"ה א"ש. וכן נראה להוכיח כן משם דאי ל"ה מאי פריך הש"ס דלחשוב הא דשמואל דכיון דשמואל דווקא בחצי חוליא קאי א"כ י"ל דטעמא משום דסופה לקלקל כל החוליא ולעוקרה והוה בכלל חסרון חוליא וכעין זה הקשו התו' בעירובין ד"ז דמאי פריך מחסרון בשדרה דילמא הוא בכלל נפסק חוה"ש דסוף החוט לפסוק ע"ש. וע"כ דהך דשמואל אפי' בלא חולי' כלל. אלא דתמוה מאוד דרש"י גופי' פי' שם להיפוך וי"ל ואכ"מ. ובזה א"ש גם מה שפסק הגאון כשמואל דלא כר"י משום דסוגיא דשם ע"כ כשמואל אתיא ותי' התו' שם אליבא דר"י הוא דוחק גדול וא"כ נראה שקשה להקל בזה כנגד פסק הגאון וצ"ע:

ס"ג בהגה ודווקא נעקרה אבל אם נמצאת כך חסורה כשר כ' האחרו' משום דבכה"ג בנין קצר הוא ולפי"ז משמע דהא נמצאת מקום חוליא חסר באמצע ובשר במקומו אפשר דיש להטריף וצ"ע ובזה יתיישב קושי' הפמ"ג בש"ך סק"ב דלמאי נ"מ קמ"ל מנין החוליות כיון דקיי"ל דחסר כשר ע"ש ולפי"ז הרי נ"מ בכה"ג. וע"ש בסק"א מה שנתקשה במנינם ונראה שם ט"ס וצ"ל ב' חוליות בלא צלעות ובזה יעלה י"ט ועפמ"ג סי' ס"ד סק"י וצ"ע והנה בסופ"ק דאהלות חשיב בהדיא י"ח חוליות בשדרה. ואולי דשל חזה חשיב באיברי הצוואר. אבל גם הרמב"ם גבי חסרון בשדרה בהלכות ט"מ פ"ב ה"ח אמר ג"כ י"ח חוליות בשדרה ומשמע דל"ח יותר אמנם בברכות כ"ט גבי שמ"ע אמר די"ח ברכות כנגד י"ח חוליות. וברכת המינים כנגד חוליא קטנה שבשדרה ולא מצאתי פירוש ע"ז וצ"ע:

שם והוה"ד יתירה חוליא אחת עם ב' צלעות ונראה דבכה"ג לענין נעקרו או נשתברו ברוב שני צדדים חשיב החסירות כאיתנהו והיתרות כליתנהו ולעולם בעי י"ב צלעות מהכ"ד הראשונות דאי ל"ה ליכא הוכחה בדר"י דהוה גיסטרא דהא י"ל בהי' חסר בצ"א צלע או שתים וא"כ בזה כשנעקרו כל הצד השני השלם דהוא הרוב הוא טריפה ואכתי לא הוה גיסטרא כיון דלא נעקר מהצד השני כלום. וכן בשיש יתר צלע אחת בצ"א. ונעקרו כל אותו הצד הוא הרוב ואין כאן גיסטרא ומאי מוכיח שם מר"י דמכשיר אפילו גיסטרא וע"כ דלעולם חשבינן י"א צלעות בכל צד. ובזה נראה דא"ש הבריי' דקמ"ל אלו הן הצלעות אחת עשרה כו' דמאי קמ"ל דאי לאפוקי קטנים אכתי לא ידעינן דהא אצטריך אח"כ לפרושי דבצלעות שיש בהן מוח ע"ש. וע"כ דהא אתי לאשמועינן דבין חסר או יתיר אין טריפות אלא בהי"א צלעות האלו. והיתירות כמאן דליתנהו והחסירות כמאן דאיתנהו ודוק:

סימן נה ס"א קולית בכ"מ שיחתוך טריפה. ע' תו' דל"ב ד"ה וליחשוב כו' שהקשו אהא דפריך שם וליחשוב דר"א ניטל ירך וחלל שלה ניכר נבילה דמאי פריך הא זה הרי הוא כבר בכלל בהמה שנחתכו רגלי'. דהוא מבסג"ר דאתיא שם בזה הכלל ותי' דנחתכו רגלי' אינו אלא בעצם השני דצוה"ג תחתיתו אבל בעצם הקולית כשר ע"ש. וכן פירש"י בדנ"ז אליבא דרב שם דשמוטה כשירה אפילו ניטלה כולה. והיינו דאע"ג דניטל כולה ודאי ל"ג מנחתכה [וכמו שפירש"י בדכ"א]. מ"מ התם רב לשי' דס"ל למעלה מהארכובה היינו עצם שני אבל בעצם שלישי העליון י"ל דכשר. ושפיר י"ל דגם בוקא דשף מדוכתי' לי"ל ואפילו באיעכול ניבי' ואפילו ניטל כולה כשר ע"ש. ולפ"ז לכאורה גם לפ"מ דמסיק שם דבשמוטה [וכ"ש ניטלה] טריפה משום בוקא דאטמא דשף מדוכתה. מ"מ בנשבר בעצם ג' י"ל דכשר. והנה התו' בדנ"ז שם תמהו על פירש"י ז"ל בזה דהרי בניטל לגמרי פשי' דטריפה דל"ג מנחתך. ונראה דס"ל שם דגם בעצם ג' פשי' דטריפה וכמש"כ שם בדל"ב במסקנת דברי' דמיהו רש"י פי' בפ"ק דניטל הירך והבשר חופה טריפה ע"ש. ומשמע דלא סמכו בהחלט על אותה סברא שכ' תחילה דבעצם ג' כשר. אבל הרי לא כתבו שם אליבא דסברא [דגם בעצם ג' טריפה] שום ישוב לקושי' הנ"ל. ובאמת רש"י דבפ"ק הוא לדינא. דודאי לדידן מספיקא קיי"ל כעולא שם דלמעלה מן הארכובה הוא בעצם ג' וטריפה שם אפילו בנחתך וכ"ש בשמוטה דהוא, ודאי טריפה. אבל לרב שפיר י"ל דכשר וכדמוכח ע"כ בסוגיא דדל"ב כנ"ל. ומיהו ללמוד מזה גם לדינא להכשיר בעצם ג'. משום דאזלא סוגיא כרב דנחתכה הוא בעצם השני. ובג' לא מטריף. זה ודאי אינו דהא ע"כ בל"ה סוגיא זו הוא דלא כהלכתא דהא לפ"מ דקיי"ל דשמוטת ירך טריפה באיעכול ניבי'. א"כ מאי פריך ליחשוב דר"א הא ודאי הרי הוא בכלל שמוטה דהוא משב שמעתא דאתיא ג"כ בזה הכלל שם וכעין קושי' התו' מנחחכה וע"כ דסוגיא שם אזלא אליבא דמ"ד אליבא דרב דשמוטה כשירה דתיקשי לי' מתני' ומסתמא לא פליג אר"א אבל לדינא ודאי לא קיי"ל כן וא"כ י"ל דבהא נמי דאזלא דנחתכה רגלי' הוא בעצם ב' הוא דלא כהלכתא. אבל זה נראה דודאי מוכח משם דלרב מיהו כשר בנחתך בעצם ג'. וא"כ עכ"פ לפ"מ דלא איפשט לן בלמעלה מן הארכובה אי כרב או כעולא נשבר בעצם ג' נמי אינו אלא ספיקא ומדברי הפוס' משמע דזה ודאי טריפה וצע"ג:

שם ולא נאסרה מפני שהיא חתיכת רגל שם אלא מפני שהיא פסוקת הגידים עב"י שהביא דהכל בו כ' בשם הראב"ד דבמקום צוה"ג גם חתיכת הרגל גופי' פוסל וכ"כ הרוקח ומש"כ הב"י לדקדק מדברי הטור בסנ"ו דחולק ע"כ בזה שכ' גבי נקשר דאם הי' בא קודם שנתרפא הי' צריכה בדיקה. וש"מ דהא בבדיקה הי' כשירה ולא מיתסרא מפני חתיכת הרגל. איני מבין דהא הטור גופי' ודאי ס"ל כרש"י להטריף בכל העצם השני וכ"ש במקום צוה"ג והא דהי' כשירה בבדיקה היינו כמו שבאר בעצמו שם דבנקשר תלינן ע"כ דודאי לא יצא לחוץ. או הי' עור ובשר חופין. וא"כ בודאי אם הי' באה כן אפילו קודם שנתרפא ע"כ דלא הי' טריפה דהא בנתרפאות הוא הוכחה דלא נטרפה מעולם ודוק:

שם וכן אם נחתך בין הערקום ובין השוק טריפה והש"ך האריך דבתוך הערקום ג"כ טריפה. ועב"י דנתקשה בדברי הטור כ' דיתרת רגל למטה מצוה"ג אוסר דהוא כניטל שם והא בניטל למטה מצוה"ג לא מיתסר וכ' דצוה"ג אינו ממש בהתחלת עצם הב' או דיתרת אפילו בין העצם הב' והערקום ג"כ טריפה. ואינו מובן דהא בהדיא מבואר בסנ"ו דמעילוי ערקום תיכף הוה צוה"ג. וא"כ אפילו בין הערקום והעצם הב' עדיין אינו למטה מצוה"ג. וע"כ כדברי הש"ך דנחתך הרגל אוסר גם בערקום גופי' ומשו"ה גם יתרת בערקום טריפה כנחתך וזהו למטה מצוה"ג. ומש"כ הט"ז בשם הרש"ל דאין סברא לאסור בנחתך למטה מצוה"ג דשם לא שייך עוד טריפות. הנה התו' בהדיא לי"ל סברתו דהא הקשו שם דמאי פריך שם דלמ"ל נחתך הרגל ת"ל משום צוה"ג ומאי קושי' דילמא ס"ל דאגרמא לבר דהוא גבוה יותר מלמעלה מן הארכובה ע"ש. הרי דס"ל בהדיא. דאע"ג דלפי"ז הוא כבר למטה מצוה"ג אפ"ה יש לאסור משום נחתכה ע"ש:

ס"ב בהגה וכן נשבר סמוך לגוף אע"פ שחזר וניקשר היטיב כו' כ' הש"ך דהיינו לפי דהטריפות אינו משום השבירה אלא משום איעכול ניבי' ועפמ"ג דאע"ג דאיעכול ניבי' בלא נשמט כשר הכא שבור סמוך לגוף. [ומש"כ כמו בגף בל"ה אין לו מובן דהתם מחשש ריאה ולא שייכי כלל לכאן] ה"ה כנשמט. ועדיין אינו מובן לענ"ד דבשלמא גבי צומות הגידין דנפסקו הגידים הוא טריפה אחרת בשביל עצמו ולא שייכי כלל לעצמו. שפיר כ' הפוס' דאין קשירת העצם ראי' לפסיקת הגידין דשבירת העצם הוא מילתא אחריתי. אבל כאן דלפ"ד כל הגריעותא דאיעכול ניבי' הוא משום דאז אין שבירת העצם חוזר ומתרפא כמו בשמוטה. א"כ לכאו' ל"ג כלל מנשבר העצם דהרי גם שם הא צריך יצא לחוץ ואין עור ובשר חופין אותו ומ"מ כשנקשר אנו תולין דהי' באופן שלא הי' נטרפת דאי לא"ה לא הי' מתרפאות וה"נ כאן היה לנו לומר דכנקשר מסתמא לא הי' איעכול ניבי' ומשו"ה ניקשר. דאי הי' איעכול ניבי' ע"כ לא היה מתרפא. ע"כ נראה דהוא כמש"כ בסי' נ"ג דלא דגוף השבירה הוה כנישמט אלא דחיישינן דבשעת השבירה סמוך לגוף שמא נשמטה הבוקא ועיקר הטריפות בזה ג"כ משום הבוקא דשף וא"כ ודאי ל"מ מה שהשבר נתרפא. דהשבר אינו מקום הטריפות כלל. עוד נראה לענ"ד דבאמת לכאו' עיקר דין נקשר דמהני גבי נשבר העצם צ"ע דהא קיי"ל בכ"ד דקרום שעלה מחמת מכה אינו קרום וסופו לסתור וכן בהא דהכא ג"כ פשוט אם ראינו שנשבר ויצא לחוץ ואין עור ובשר חופין ודאי דל"מ אם אח"כ יחזור ויתרפא. דטריפה אינו