חבל יוסף (חדרי דעה) כט

למחשבי' כההיא דקרומו רך אבל על סברא דעובי מגין לק"מ. כיון דבאבר דמיטרפה בי' באמת שוין הן וגם בבהמה מיטרפא בהא אלא דבבהמה אין הב"מ מגיעין לאור והוה כלא נפלה ודאי לא שייך למחשבה ביותר בעוף כיון דבאמת אי אתרמי בבהמה שנפלה לאור והיה עובי הבשר פתוח ה"ה אסור כעוף א"כ אין כאן יותר בעוף כלל והא דלא חשיב לי' מתני' בבהמה בכה"ג. זה ודאי ל"ש. אמנם גוף הדיקדוק מדל"ח לי' מתני' בבהמה אינו מוכרח לפמש"כ הר"ן לדקדק ממתני' דדוקא אדומים והוריקו טריפה הא הוסיפו באדמומית כשירה ע"ש א"כ י"ל כמש"כ בפסוקת הגרגרת דתני לי' בעוף לאשמעינן רבותא דהא בנקב דעלמא לא מיטרפא. א"כ ה"נ י"ל כאן דתני לי' בעוף לאשמעינן דאפילו בעוף לא מיטרפא בהוסיף באדמומית. מיהו פסוקת הגרגרת כבר תני לי' גם בבהמה וערא"ש:

סימן נג ש"ך סק"ד הביא דעת הש"ד דאף נשבר או נשמט היד טריפה. והרש"ל כ' דבנשבר יש לחוש לדבריו ובנשמט הוא כנגד הש"ס דאמרו שמוטת יד בבהמה כשר. והב"ח כ' דהתם בארכובה הסמוכה לקולית ע"ש והפמ"ג הקשה ע"ז דהא תני לוי דטריפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף וא"כ אי שמוטת יד בבהמה טריפה למה קיי"ל בעוף דשמוטת גף בעוף כשר ע"י בדיקת הריאה לפי דין התלמוד. ובאמת זה לק"מ לענ"ד דמאי פסקא דגף בעוף כנגד יד בבהמה. והרי אפילו בטחול העוף קיי"ל להכשיר לפי שהוא עגול ואינו נקרא כנגד דבהמה כ"ש בגף די"ל דאינו כלל כנגד היד. אבל עיקר תי' לולי ד"ק אינו מספיק לענ"ד דמש"כ רש"ל דנשמט ביד כשר ובנחתך מטריף א"כ הוה לי' למחשבה במנין הטריפות באפי נפשה דהרי ודאי אינו בכללא דבוקא דאטמא דשף מדוכתי' דהתם שף טריפה. והכא שמוטה כשר. ואפילו לפי שי' הב"ח די"ל דבוקא דאטמא גופי' קאי ג"כ איד. מ"מ לענ"ד קשה מאור דל"מ לשי' הרשב"א דכ"מ דניטל טריפה גם חסר טריפה א"כ הא בהדיא אמר בדנ"ח דחסר רגל טריפה וחסר יד כשר. ובודאי דקאי התם גם חסר כל היד. דאי ל"ה הו"ל לאפלוגי ביד גופי' בין למעלה ללמטה ע"ש. וא"כ לשי' פשוט ע"כ דגם ניטל כל היד כשר. אלא אפילו לשי' הרמב"ם דבהני דניטל טריפה אפשר דחסר כשר ואין ראי' מסוגיא דחסר לניטל. מ"מ כיון דברגל אמרו בהדיא דחסר טריפה וביד חסר כשר. ודאי קשה לומר דבוקא דשף קאי אתרויי' דהיכי שייך למחשב ניטל יד ורגל בחדא כיון דבחסר לא שוי אהדדי וצע"ג:

ס"ב בהגה והמנהג לשער ברוחב אגודל כ' הפמ"ג דבעוף קטן משערינן בחצי עצם. ולולי ד"ק צ"ע בזה דבשלמא בצוה"ג לקמן שייך לומר כן להקל בקטן לפי קטנו. דודאי גודל הגידים ג"כ לפי גודל העוף. אבל בכאן בגף דהחשש לנקובת הריאה משום הסמיכות מאי נפקא מינה בין גדול בין קטן לעולם רוחב אגודל הוא סמוך וצ"ע:

ועט"ז שהביא בשם הלבוש דלדידן דמחמרינן בגף לחוש לריאה ה"נ יש לחוש בנשבר צלע. והשיג עליו דא"כ הוה לי' לתלמודא למימר בנשבר צלע דצריך בדיקה. ועוד דהא רב חייש בשמוטת גף להטריף לגמרי דל"מ בדיקה ואי גם בצלע יש חשש תיקשי לי' הא בריי' מכשיר בצלע. ובאמת אין דבריו מוכרחין דבסי' מ"ח כ' בעצמו גבי ניקב מצ"א. דלא הוצרכו להזכיר הבדיקה דהוא פשוט בכ"מ דאיכא ריעותא ע"ש. ומה שהקשה מרב אינו מובן לי כוונתו כלל דכי בכל חשש ס"ל לרב דל"מ בדיקה והרי בדנ"ו אמר רב גופי' גבי חולדה מכניס ידו לפנים ובודק ע"ש וכן גבי נפולה תניא אחת זו ואחת זו צריכה בדיקה ע"ש ואם נחלק בין הריעותות א"כ גם על הלבוש לא קשה דהוא לא דימה כלל לשמוטה דהחשש משום אותה שעה שניתק כמש"כ בסק"ט. ולפ"ד הוא חמיר. אלא דימה לנשבר דהחשש לנקב אח"כ בראש השבר וזה י"ל דל"ג משאר ריעותות אבל גם בל"ה האמת יורה דרכו דטעמא דרב שם הוא משום דריאה דעוף קשה לבדוק כמש"כ בעצמו בסק"ו. אבל בשאר כל ריעותות ודאי דכשר ע"י בדיקה לכו"ע וא"כ בריי' בצלעות הרי בפירוש איירי שם בבהמה. ומשו"ה ודאי כשירה ע"י הבדיקה. והבדיקה לא הוצרך להזכיר ולק"מ על הלבוש ומ"מ סתימת הפו' האחרונים משמע שם בנשבר הצלעות דאי"צ בדיקה ודוק:

סק"ט הביא דברי האו"ה דהובא לפניו לשחוט שלם והרגיש השבירה בשעת שחי' כשר וע' פמ"ג דכוונתו דס"ל בפשי' דבנשבר אין החששא לשעת השבירה כנשמט אלא שמא אח"כ תנקוב בראש השבירה וכאן בתופס בידו לא חיישינן והוסיף עוד ע"ז דלפי"ז הוה"ד לעולם אפילו שלא בשעת שחי' בנשבר לפנינו יכול לחתכו לגמרי וכשר והמעיין בסוף דברי האו"ה שהובא בד"מ משמע דבאמת חשש, גם בשבירה שמא בשעת השבירה נשמטה גם הבוקא וניקב הריאה. אלא דהיקל משום ס"ס שמא נעשה לאחר גמר שחיטה והוא דברי הרב בההגה ע"ש. וכן משמע לענ"ד בסי' נ"ה ס"ד דבנשברה הבוקא סמוך לגוף. דע"כ חיישינן דגם נשמטה ואיעכול ניבי' דאי ל"ה משום אעכיל ניבי' לחודה ודאי אינה טריפה ועמש"כ שם וה"נ ודאי ג"כ יש לחוש לשמוטה ולריאה [ואין להקל כאן מס"ס שמא לא נשמטה. ושמא לא ניקבה הריאה. דהתם נמי הא לא הוה אלא ס"ס שמא לא נשמטה. ושמא לא איעכול ניבי'. ואפ"ה חיישינן לה. וע"כ דלא נחשבה לס"ס דרגיל לאיסורא וה"נ הכא] וא"כ ודאי דל"מ בזה כלל שישברה לגמרי. ומיהו זה ודאי אמת דחיישינן בנשבר גם לנקובה דאח"כ כמש"כ הרא"ש והרשב"א גבי יש עוקץ. ולדידן הא לא מחלקינן בזה וחששו לעולם בסמוך לגוף כמו בעוקץ כמש"כ הרב בהגה. וא"כ ודאי ל"מ בנשברה שהיי' יב"ח דכל שעה יש לחוש שעכשיו ניקב. ובזה מהני כששברה לפנינו לגמרי דלהנה שהיי' ודוק. ש"ך סקט"ו ומיהו שלא במקום הפ"מ אין להקל דהא רש"ל אוסר בנשבר כו' פי' ולפחות אין להקל בנשמט. אבל בנשבר ודאי לא חש לי' אלא סמך על הרב. דלא כמי שהבין דהוא מחמיר אפילו בנשבר ודוק:

שם דהא גם ספק הראשון אי קודם שחיטה הוא ספק חסרון ידיעה נראה דכוונתו דאע"ג דמצינו גם בש"ס גבי שמוטת גרגרת ספק מחיים או לאח"ש מ"מ אינהו הוה בקיאי בהקפה כמבואר גבי ריאה וגרגרת. אבל אנן דאין בקיאין בהקפה הוה לן ספק ח"י. ומיהו לפמש"כ בסי' ל"ו סקי"ב דהיכי דאיכא למיתלי אפי' אקפינהו ולא אידמי כשר דזימנין דל"ד ע"ש. א"כ אין ההקפה ברור גמור אלא דמהני להקל בשכיח לאיסור וע' שי' הפוס' גבי גרגרת. וא"כ לכאורה ודאי הוה ספק גמור ואולי דמ"מ נאמר דאף שיש פעמים דאינו נודע גם להם מ"מ אנן גריעי טפי וי"ל דלהם הי' נודע במה שאנו מסתפקין וצע"ג:

ס"ה עוף שיש לו מכה עמוקה כו' עט"ז דגם אנן סמכינן אבדיקה כיון דאין כאן ריעותא גמורה מדינא דכל שלא שלט בו החולי אין חוששין לו מדינא ע"ש. וכ"כ הד"מ בסי' נ"א דלא חששו בתולי לניקב יותר ע"ש [אמנם מה שכתוב שם ראי' מדלא מצינו שצריך בדיקה בכ"מ שצריך נקב מפולש כ"א בע"י קוץ ע"ש. באו דברי' סתומים דבאמת כ' הרא"ש רי"פ א"ט ס"ד גבי ושט דצריך שיראה דבחיצון אינו ניכר שום חולי ע"ש וכ"כ התו' בדכ"ח ע"ש. ובשני איברים משמעות דבריו דאין שום חששא כלל וכ"נ לכאורה לדינא ועי' במש"כ לעיל סל"ג וצ"ע] וכן הביא שם בט"ז סק"ב בשם מהרי"ל ע"ש. ונראה דאם הבשר מצד פנים שלם ויפה בלא ריעותא אפילו נעשה על ידי קוץ יש להקל. דהוה ס"ס שמא לא ניקב לפנים ושמא לא ניקבה האיברים הפנימים. וכה"ג כ' האחרונים גבי טחול. וע' מש"כ בסי' ל"א גבי תולעת בחוטם ודוק:

סימן נד ואם נעקרו מהחוליא כו' והש"ך הביא דעת בה"ג דפי' בדשמואל דנעקרה צלע אחת טריפה הוה אפילו בלא אסיתא כלל כפירש"י ופסק הכי לדינא. והש"ך כ' דהוא נגד הש"ס ונראה כוונתו דהתו' הקשו על פירש"י מדפריך שם בפשי' מכלל דר"כ ור"א בלא אסיתא והא אר"י נעקרו ברוב שני צדדים משמע דפשי' לי' דליכא מאן דטריף בלא אסיתא ולענ"ד לולי ד"ק אין זה מוכח לדחות שיטת רש"י והגאון די"ל דלא פריך אלא אהא דמתמה רב עליי' גיסטרא קאמריתי וכדמסיק דהוא ריתחי' ע"ש וכיון דר"י ס"ל באמת דכשר מאי ריתחא אי לדידהו מבע"ל ואטו משום דלא ס"ל כר"י מאן דתני כוותי' דר"י משתקינן לי' אבל לעיקר דינא שפיר י"ל דלשמואל אפי' בלא אסיתא וכן פשטות הש"ס שם הכא צלע בלא חולי' וגם התו' גופי' הודו לפירש"י ברי"פ א"ט ע"ש