חבל יוסף (חדרי דעה) רנא

כלאים ולא שייך אחע''א אלא היכי דשניהם איסור אחד כגון אכילה או ביאה או כל כה"ג. ועכ"פ כ"ז לעיקר הדין אבל לדידן כיון דקיי"ל דבכור בע"מ אסור בגיזה ועבודה כמבואר בסש"ח לא הוצרכו להביא איסור כלאים דלדידן בלאו הכי אסור משום עבודה ועפ"ת בסש"ח וראיתי דבר תמוה לענ"ד במל"מ דכ' דפה"מ בפה"מ לא הוה כלאים דהוה כפרידות דיש בשניהם שני צדדים ע"ש ולענ"ד הוא תמוה דכיון דאפי' מנהיג אחד אמרינן דהוא כלאים א"כ במרביע שני פה"מ פשוט דהוה שני פעמים כלאים דצד זה משתמש בצד השני וכ"ש מחצי עבד וחצי ב"ח עם חצי שפחה וחב"ח כמש"כ לעיל בשם התו' וע"ש מש"כ לחלק מפרידות ודברי המל"מ צע"ג:

סימן רצח ס"א והאידנא משי מצוי בינינו ואין בו משום מראית העין בפ"ת בשם תפ"י מקשה דכל דבר שנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו ואפי' בטל הטעם ונדחקו ליישב ואולי לא ראה דברי הר"ש שם דכ' בפירוש דשיראים דמתני' שם אינן שיראים המצוים בינינו דהנהו דידן לא הי' ביניהם כלל וכן נוטה לשון הרא"ש ומיני שיראים אלו כו' משמע דהיינו דאותן שבזמנינו הם שיראים אחרים וא"כ הנהו דידן לא נאסרו כלל וכיון דיש טעם לחלק פשיטא דאין לאסור כלל:

ס"ב רחל בת עז צמרה אסור עם פשתן משום מה"ע. הגר"א כ' דמשמעות הש"ס דאינו לוקה אבל איסורא דאו' איכא ולכאורה יש ראי' נכונה לד"ק דהנה בש"מ בגליון הנדפס מחדש מקשה שם דהא בנגעים שם דילפינן דאינו מטמא מהיקש דצמר לפשתן דלא נשתנה ממעיט ג"כ במסכת נגעים פ"י דגם צבוע אינו מטמא דחשוב נשתנה וא"כ ה"נ בכלאים דילפינן מהאי הקישא לרחל בת עז ה"נ נימא דצמר צבוע אין בו משום כלאים (פירוש וזה ודאי א"א דהא איצטריך סמוכים להתיר תכלת בציצית) ע"ש שכ' לתרץ בדוחק דבנגעים איכא יתורא אבל לשי' הגר"א דאיסורא דאורייתא איכא אפי' בנשתנה. וא"כ א"ש דגם צבוע שפיר הוה נשתנה ומ"מ איצטריך קרא בכלאים בציצית כיון דאפי' נשתנה איכא איסורא דאו'. ומ"מ יש להקשות דא"כ היכי ילפינן מכלאים בציצית עשה דוחה ל"ת ללאו שיש בו מלקות כיון דהכא ליכא מלקות. אבל לענ"ד עפ"מ שכ' התו' בע"ז מ"ו גבי בעיא דהמשתחווה לקמת חיטין סלתן מהו למנחות אף שנשתנו וכ' דמשמע דדווקא לסולת ולוולד מיבעי אי מהני שינוי. אבל על האם ל"מ שינוי ובגזלן מהני שנוי גם להאם ותי' דקדשים שאני ע"ש. הרי אע"ג דבתרויי' מהני שינוי אינן דומין וה"נ אע"ג דגבי כלאים איכא קרא בהדיא דצביעה ל"ח שינוי גבי נגעים שפיר ממעטינן גם שינוי דצביעה. וע' תו' ר"פ הגוזל קמא ד"ה ר"ש בן יהוד' דכ' דאע"ג דבטוואו מודה דהוה שינוי מ"מ בצביעה ס"ל כיון דאינו בגוף הדבר לא הוה שינוי ע"ש וכמש"כ. ולפ"ז אדרבה יש סעד לשי' הרמב"ם דבנשתנה ליכא איסורא כלל. ומשו"ה יש ללמוד מהא דסמוכים דתכלת לעשה דוחה ל"ת וגם דל"מ שינוי דצביעה. וסברא דבנשתנה הוא איסור דאוריי' ואינו לוקה לא ס"ל כלל אלא אי איתמעיט לגמרי איתמעיט וא"ש. אבל לשי' הגר"א דס"ל דאינו לוקה אבל איסורא דאורייתא איכא. וא"כ שפיר איצטריך סמוכים להתיר. ותיקשה כמש"כ דאין ללמוד מכאן לעשה דוחה לאו גמור שיש בו מלקות. שוב ראיתי בר"ש רפ"ח דכלאים דהביא ירושלמי דאמר בהדיא דאיכא הכא תרתי כללי דלא דמיין דבכלאים צביעה אסור. ובנגעים טהור. ומשני דשאני נגעים דכתיב צמר צמר שני פעמים ע"ש ולק"מ מכאן ודו"ק:

סימן רצט ס"א צמר רחלים וצ"ג שטרפן כו' אם הרוב מהגמלים מותר לערב עם פשתן שצורתו צורת צ"ג ואין חוששין לנימות צמר המעורב בהן מפני שאינן חוטין לפיכך עורות כבשים כו' מותר לתפור בחוט פשתן ואין חוששין לנימות צמר שיכרכו בחוט התפירה שבטלו הראב"ד השיג ע"ז דהו"ל למימר שאינו שוע טווי ונוז ואי משום דמדרבנן אסור בלא ביטול א"כ הרי אין צמר בטל בפשתן אלא דלא חששו לספק דרבנן. והנה לענ"ד יש מקום לומר בסברת הרמב"ם דהנימות המחובר בעור גופי' הוה כשוע טווי ונוז אבל גם בל"ה נראה דס"ל להרמב"ם דאין זה ספק אלא ודאי וכן משמעות לשונו. ומה שהקשה דצמר. אינו בטל בפשתן הנה דבריו הקדושים ברור מללו דהוכיח מדינא דמתני' דצמר רחלים וצ"ג שטרפן דהרי יש נימות המעורב וניכר שהם צמר. ובזה ודאי לא שייך ביטול ברוב (וביותר נראה דגם עיקר הביטול שבמתני' שם לא שייך כשאר ביטול איסורין דהכא ודאי ניכר התערובות. אלא דגוף הדבר וצורתו משתנה לצורת הרוב ואינו צורת צמר רחלים כלל וכ"ש לפ"מ שבארנו בסי' הקודם דנשתנה מותר. וכן מורה ע"ז לשונו הקדוש) אלא דלנימות בעלמא ל"ח והם בטילים. ואין הפירוש בזה כדין ביטול איסורין אלא כמו כילה וכסכסיה דבטילין כסכסים לגבי כילה בשבת קל"ט וכן בצק שבסידקי עריבה בטל במיעוטו בר"פ א"ע ובכ"ד דהכוונה דהטפל בטל לגבי עיקר. וה"נ הנימות אין חשובין כלל ובטילין ואינן חשובין כלל כצמר. וע' לקמן סי' הסמוך ש"ך סקי"א לענין עורות התפורין עם חוט פשתן לחברן עם צמר שהביא דברי הר"ש שכתב דהחוט בטל לגבי העור והגר"א כ' ע"ז שאינו מובן והולך לשי' בסי' זה שמסכים עם הראב"ד. אבל פשוט כמש"כ. ואע"ג דהכא אמרו דחוטין אינן בטילין הוא פשוט ג"כ דהכא בנארג בבגד הלא כל הבגד הוא מחוטין וכל חוט. הוא מכלל חשיבות הבגד וזה אסרה תורה. אבל התם שהחוט אינו אלא לחבר העורות פשוט שהוא בטל לגבי העור וכ"ז ברור:

שם אבל חוטין אפי' חוט כ"ש של צמר בבגד גדול של פשתן כו'. בהגר"א סק"ה הקשה גם כאן דצמר בפשתן ל"ב כלל. והוא קושי' הדרישה בטור ותי' שם דכוונתו אפי' עם מין אחר וה"נ פשוט דגם כאן הכוונה בבגד גדול שיש בו פשתן דחוטין ניכרים בפ"ע אין להם ביטול והוא הצעה לס"ב דבסמוך:

ועט"ז סק"א עוד הקשה בדרי' כו' ואני אומר כו' ותמיהני שאחרי כל אריכות פלפולו העלה בטור כדברי הדרי' וכל פלפולו וראיותיו אינו אלא לסייע להדרי' דצמר בפשתן ל"ב. גם על קושי' הראשונה של הדרי' למה מותר לבטל לכתחילה שכ' בסוף לתרץ (ואינו שייך כלל עם הקושי' השני' ופלפולו שם ולא ידעתי מה זה העירוב הזה) גם זה הוא בדרי' שם בקיצור דכ"ז שלא ניטוו אין כאן איסור. ועיקר הדבר מפורש באו"ח סתמ"ז בט"ז עצמו וכל האחרונים שם מדברי המרדכי גבי סכך פסול דכ"ז שאין אסור יכול לבטל לכתחי' ומשום זה מותר לבטל חמץ קודם פסח ע"ש:

ש"ך סק"א בהשגתו על העט"ז וא"כ הדרא קושי' לדוכתא דהא בשר בחלב בטל אפי' יבש ביבש כו' כל דברי הש"ך מעורבין ומגומגמין ומתיבת והלכך עד סוה"ד נראה ששייך כאן. ומ"מ אין הבנה לדבריו מש"כ דבבשר בחלב אינו בטל אפי' יבש ביבש מה שייך בשר בחלב ביבש ביבש ואם חתיכת בשר שנאסרה מבליעת חלב בין חתיכות. זהו אינו בב"ח דזהו איסור בהיתר ככל האיסורין וכיו"ב כ' בעצמו לעיל סצ"ד סקכ"ב. והעט"ז לא כ' חילוק זה אלא בהיתר, בהיתר. אמנם מה שהשיג מדברי התו' והרא"ש דהטעם דבב"ח. משום דאין כאן טעם. זהו ודאי ברור אבל אפשר דגם דברי העט"ז מכוונין לזה אלא דהוא הוספת ביאור לדבריהם ודו"ק. ובתשו' הגרע"א סר"ז הקשה על טעם זה מסוגי' דחולין ק"ח דאמר אביי דש"מ דנותן טעם ברוב דאוריי' דאי ס"ד לאו דאוריי' מבב"ח מ"ט ל"ג דחידוש הוא. א"ה אפי' ליכא נו"ט נמי ולימא דהיכי דליכא נו"ט שאני דכמאן דליתא דמי וע"ש שתי' בדרך רחוק די"ל דלאביי לא הוצרכו הפו' לחדש כלל הך סברא דהיתר בהיתר ל"ב. והא דבגד שאבד בו כלאים אסור י"ל לאביי לשי' דס"ל דצובעו ומותר דאפשר להכיר. וא"כ כיון דאפשר להכיר ודאי אין כאן ביטול. אלא רבא אמר עלה שם מנ"ל הא ופליג לדידי' הוצרכו לחדש הך סברא יעו"ש. ובאמת אינו מוכרח דפליג לדינא. וגם לאביי לא יספיק כלל תי' שהוא משום שיכול להכיר. דהנה מבואר בצו"פ שנתערבו מביא מ"א ומבטל אחד מהן. ומשמע בהדיא דאם הי' כדומה הרבה פשתן ומעט צמר יכול להביא קנבוס מרובה מהצמר ומבטל הצמר והוא מותר וכ"כ הגרע"א בעצמו כאן בחידושיו בשם התשב"ץ ע"ש. ובודאי גם בזה יכול להכיר הצמר בצביעה דודאי קנבוס ג"כ