חבל יוסף (חדרי דעה) רנ

בהדיא אפי' בגומא פחותה מטפח. וע' השגות הראב"ד. וכן בעיגולים סל"ט משמע אפי' העיגולים נוגעים וזוית של זו נוגעת בצלע האחד בסכ"ה. ומשמע דזה הוה אפי' בתבואה כראש תור. ויותר נראה דהכל הלל"מ ככל שיעורין של תורה וצריך עיון גדול:

סימן רצז ס"ה הנולד מכלאים מותר בהנאה משמע אפי' לחרוש בו והיינו כדאמרינן בחולין בר"פ אוא"ב ואיתא בס"ט וע' ברא"ש (ה"ק) דבירושלמי דריש איסי קל וחומר לאסור דמה כלאי בגדים שמותר ללבוש זה עג"ז אסור בתערובתו, בהמה שאסור לנהוג זע"ז לא כ"ש שאסור תערובתו. וכ' הרא"ש דלא קשי' לדידן דלאו ק"ו הוא דגם כלאי בהמה אינו אסור אלא בקשורים. ובזה גם בבגדים אסור. והנה בס"ז שם כ' הרא"ש בשם הראבי"ה לישב דהק"ו דאיסי א"ש אפי' לפ"מ דסבר דאינו אסור אלא בקשורין דהק"ו הוא דהחיבור עושה האיסור. וכ"ש שתערובתו אסור. וא"כ צריכין אנו ליישב למה לי"ל האי ק"ו. ולענ"ד נראה ליישב עפי"מ שכ' התו' בכ"ד דאע"ג דחצי עבד וחצי בן חורין אסור בחצי שפחה וחצי ב"ח, משום דצד עבדות משתמש בצד ב"ח. בפרידות לא אמרינן הכי דשאני התם דהם שני חצאים מחולקין אבל פרידות הוא ברי' חדשה ותרוויי' שוין נינהו. וא"כ פשוט דה"נ אין ללמוד לענין פרידות מכלאי בגדים דהתם אפי' כשהם בתערובות הם שני מינין דכל אחד הוא מין לעצמו. אבל בפרידות הוא נעשה ברי' חדשה ומין אחד ולא שייך ק"ו כלל ודו"ק:

ס"ז שור הבר עם שור מותר בבאוה"ג הקשה מ"ש מחמור וערוד ותי' דבתר שמא אזלינן. והוא תמוה דהא מבואר בר"פ אוא"ב דאפי' לרבנן דשרי הוא תאו האמור בתורה והרי אינו שם אחד כלל. וכן הרמך והסוס מותרין אע"פ שאינן שם א' וע"כ דהכי קים להו לחז"ל:

ש"ך סק"י והא דפירשו לענין חלב כו' משום לישנא דמתני' דלא קתני מותר עם שור. ופשוט דגם כוונת התוי"ט כן דלענין כלאים לא נ"מ אם מין בהמה. אלא אם מין שור דווקא. והו"ל למתני' הכי ובחנם השיג עליו. וע' תפל"מ ונראה שנתכוין לזה אלא שלשונו מגומגם ומוטעה ע"ש:

סי"א א' החורש כו' או הנהיגם כאחד. לענ"ד משמעות לשון זה דבעי דווקא שיעשו מלאכה. ובהנהיגם היינו שקשורין בחבל כמש"כ הב"י וא"כ נושאין החבל כמש"כ התו' והרא"ש רפ"ה דשבת. וע' ל"ח סוף הלכות כלאים דהא בירו' הוא מחלוקת רב ור"י גבי ולא יקשרנו לקרון דר"י ס"ל מפני שזה נושא עצלנותו של זה. ורב ס"ל דנושאין את החבל וקיי"ל בכ"ד כר"י ומשמע דלא ס"ל איסורא דנושאין את החבל. ולכאורה הי' נראה דע"כ צריך להחליף את האמוראי דלכאורה נראה דודאי לא הוה פ"ר שישא זה עצלותו של זה. וא"כ הוה דבר שא"מ וצ"ל דס"ל דשא"מ אסור. וא"כ הא קיי"ל דר"י סבר דבר שא"מ מותר כדאמרינן בשבת דפ"א דאר"י הלכה כסתם משנה ותנן דנזיר חופף ומפספס כו'. ורב ס"ל בריש כתובות דשא"מ אסור דמוסכריא דנזייתא אסור להדוקי' ביו"ט כו' ע"ש. וא"כ א"ש דפסקינן כר"י דנושא את החבל אסור. ועוד דהא באמת אנן קיי"ל דבר שא"מ מותר. וע"כ דאין הטעם משום דזה נושא עצלותו אלא משום שנושאין את החבל וניחא שפיר. אבל באמת משמעות הירו' דלא פליגי בהא דנושא את עצלותו דזה לכו"ע אסור אלא בהא דנושאין את החבל. וע"כ צ"ל דנושאין את עצלותו הוה פ"ר וכו"ע מודי בו. אלא דרב מוסיף דאיכא גם איסור דנשיאת החבל. ור"י פליג בזה. ופלוגתיי' נראה דתלי בהכי דהא גבי כלאי זרעים בסי' הקודם מבואר דזורע לבדוק את השדה אם ראוי' למין זריעה זו. ואינו צריך לגוף הזרע אין בו איסור כלאים. וא"כ ה"נ י"ל דכיון דהא דקושרין הוא בשביל שלא יברחו ואי"צ להבאת החבל. א"כ אפשר דה"נ דלא חשוב בזה עושה בה מלאכה וכמו בכלאי זרעים. ומאן דפליג נראה דסבר דדווקא זריעה לא מיקרי בכה"ג דסתם זריעה הוא לצורך הצמיחה. אבל כאן כיון דהוא צריך להחבל בשביל השמירה וצריך שישאוהו מאי נ"מ בשביל מה שצריך מ"מ השתא הוא צריך להמלאכה. ולפי"ז אין ראי' לפסוק דלא כר"י דמתיר [ונראה דלא שייך זה ללא אפשר ולא מיכוין בפסחים (כ"ו) דהתם כ' התו' דדווקא במקום דלא הוה פ"ר] אבל באמת אין כאן קושי' כיון דהכי מוכח בסוגי' דשבת בש"ס דילן גופא דנשיאת החבל אסור מה לנו לראיות אחרות. ומ"מ נראה דמש"כ הט"ז בסק"ה לאסור לקשור שני מיני עופות בחבל לפי שדרך העופות להזיז ממקומן ונושאין את החבל. לולי ד"ק לא נראה כיון דאין הבעלים צריכין להזזתן בזה ודאי כו"ע מודי דאין איסור בזה כיון דאין לו צורך כלל בהמלאכה ודאי לא מיקרי כלל עושה מלאכה בכלאים ועוד נראה דלא הוה פ"ר ושרי וכמש"כ הרב בהגה סעיף זה וצ"ע שם בהגה רוכב סוס שימשוך כלב בחבל יש אוסרין הנה האוסרין ס"ל דלא בעינן לא קשורין ולא שיעשו מלאכה כאחד כמבואר ברא"ש (ה"ק). ולכאורה נראה דהרב חשש לדעתם להחמיר כשי' זו לגמרי. אבל נראה דזה אינו אלא להא דצריך קשורין:

ואע"ג דהרא"ש כ' בהדיא בס"ה שם דבעי דווקא קשורין. וכן כ' התו' בפרק אוא"ב דיחדיו דלא תחרוש אתי לקשורין כמו בשעטנז ע"ש. מ"מ חשש בזה להחמיר אבל בזה דס"ל להמחבר דבעי עשיית מלאכה כמש"כ לעיל ודאי גם הרב מודה. והכא ס"ל דאע"ג דהחבל ביד האדם מ"מ כיון דהאדם רוכב על הסוס חשוב כאלו הסוס נושא את האדם והחבל. והכלב הרי גם הוא נושא את החבל וחשוב כשניהם נושאים את החבל דאסור כנ''ל ואע"ג דגבי שבת קיי"ל דנושא את התינוק ועליו כיס מעות חי נושא את עצמו. ולא חשוב כנושא את הכיס. הכא בכלאים שאני ותדע דהא הסכימו התו' בפרק במה בהמה הנ"ל דאיסור כלאים משום החבל אע"ג דמשום שבת מבואר שם דליכא איסור משום החבל דהוא בטל לגבי הבהמה מ"מ לענין כלאים לא שייך זה וחשוב עוושה מלאכה וה''נ לא בטיל החבל שביד האדם לאדם וחשוב כאלו הסוס נושא ושפיר הוה כלאים אבל בלא מלאכה כלל ודאי קיי"ל לדידן דליכא איסור וכן כשהאדם אינו רוכב אלא הולך ברגליו ומושך זה ביד אחד ומין השני ביד השני אין איסור כמש''כ הרא"ש בשבת שם ודו"ק:

הרמב"ם בסוף הפרק כ' הא דהמנהיג והמרביע בפסולי המוקדשין חייב משום כלאים. ופשוט דהוה"ד בכור בע"מ דהא גביה כתיב כצבי ואיל דיליף מיני' כלאים ומה שהשמיטו הטו"מ נראה פשוט דבאמת הח"ס בסי' ש"ה הקשה דהיכי חייל איסור כלאים דאינו אלא בשעושין מלאכה וכבר יש איסור עבודה בפה"מ ותי' דבהרבעה לא הוה עבודה דאו' ואע"ג דאמרינן במו"ק די"ב דאיכא איסור עבודה בהרבעה לא הוה אלא דרבנן בעלמא ע"ש. וכ' דכלאים דהנהגה חייל בכולל דהרבעה, ולענ"ד דבאמת לא יספיק זה בהא דפסחים מ"ז דיש חורש תלם אחד וחייב שמונה לאוין וחשיב חורש בשור וחמור והן מוקדשין:

והתם היכי חל איסור כלאים דהנהגה על איסור מוקדשין. והתם לא שייך כלל הרבעה להנהגה. ול"מ לשי' רש"י שם דתרווי' מוקדשין דקשה היכי חל אלא אפי' לשי' התו' שם דהחמור חולין מ"מ נראה דלא שייך לומר מגו דחל על החמור שהוא חולין כיון דאין איסור כלאים אלא בשני מינין. כל שאינו חל על האחד ודאי אינו חל על השני וכמש"כ הרמב"ם בנקודה הנפלאה גבי א"ה דבב"ח דלא חשוב מוסיף. אבל לולי ד"ק נראה דלא שייך כאן כלל איסור חל על איסור וכן כ' התו' בסו"פ ד"א גבי אם הי' שבת והוציאה בפיו ופירשו שם התו' דלא שייך שם אין אחע"א דהוצאה הוה איסור אחרינא ולא שייך כלל לאיסור אכילה אע"ג דפירשו בדיבור הקודם שם דבשעת הבליעה בא איסור הוצאה דשבת דזהו הנחתה. והרי באותה שעה הוא איסור האכילה דאיסורין. מ"מ כיון דאינו איסור אחד לא שייך בזה אחע"א. וכ"כ לי ראי' מדברי התו' בהא דמכות ט"ז גבי בטלו דאמר גבי אונס שגירש דאי קטלה לא שייך בטלו דקים לי' בדרבה מיני' וכ' התו' דילמא בקטלה בשוגג. ולכאורה נימא דאיסור ההריגה חל תחילה קודם איסור הביטול דל"ת דלא יוכל לשלחה וע"כ דבכה"ג לא שייך אין איסור חע"א כיון דהוא איסור אחר וה"נ לא שייך איסור עבורה לאיסור