חבל יוסף (חדרי דעה) כה

נתמסמס דהיינו לקותא פוסל בכל האיברים. ולכאורה אפשר דה"ק דהכא פוסל הלקותא גופה. ולא ככל האיברים דהוה משום שסופו לנקוב. אבל כאן אדרבה הנקב אינו פוסל בהכלל אלא דגוף הלקותא פוסל בה. וכיון דגוף הלקותא אוסר בה יש להחמיר יותר אבל האמת יורה דרכו דהבעה"ט ז"ל בעל הלכה זו. שי' לפרש הא דאמרינן לקתה בכוליא טריפה דהיינו מה דמצינו בש"ס דקרי ליה לקותא. והיינו בש"מ דאמרינן בש"ס שחור אדום הוא אלא שלקה. ואלקותא זו אמרו דלקתה טריפה. ולפי"ז מוכרח כמש"כ הש"ך בשם הרש"ל דבעי מטיא למקום חריץ דהא לשי' אהא הוא דקאי בש"ס וא"כ הא דמכשיר בהאדימה ע"כ היינו שגם הלובן נעשה אדום וצ"ל דכיון דכל גופה הוא אדום גם הלובן קרוב להתהפך לאודם וצ"ע:

ועיין טור דירוקה כשר והרב ז"ל בת"ח כ' דגע"ל כשר דהוא נוטה לאודם. וגרי"ן טריפה. והאחרונים כ' דבהלכות נדה מבואר דגע"ל אינו אדום ודעתם דאדרבה בגרי"ן יש להכשיר. כדאמרינן גבי ריאה ירוקה כשירה מדר"נ והיינו גרי"ן כדפירש"י שם כעשבים ע"ש. וה"נ י"ל גבי כוליא. והנה לפי פשט דברי הטור דדייק לה מדברי העיטור וכמש"כ הרב בד"מ ע"ש והיינו דהבעהע"ט כ' דמראה הכוליא אינו דומה לריאה. משמע דכוונתו דהכא יש להכשיר אף מה שמטריף בריאה. ולהיפוך לובן כשר בריאה ופסול בכוליא ע"ש. וא"כ ה"נ י"ל כן לענין ירוקה דהכא דהיינו גע"ל ואף שפוסל בריאה מ"מ בכוליא שהיא אדומה היא קרובה למראה גע"ל. ואף דבהלכות נדה מבואר דגם גע"ל אינו כאודם. פשוט דכוונתו דמבואר שם מדברי הפוס' דמ"מ גע"ל יותר נוטה לאדום מגרי"ן. דכ' שם לרבותא דאפי' גע"ל כשר ע"ש. אלא דמ"מ שם גזיה"כ הוא דאינו טמא אלא ארבע מיני דמים ומה שכ' האחרונים שיש להכשיר גרי"ן גם בכאן דלא נפל בו דמו כמו בריאה. לענ"ד לא מוכח כן דברי הרשב"א גבי נפלה לאור דכ' דלא חשיב ריאה גבי אדומים שהוריקו. דאי גרי"ן כשירה מדר"נ כו' ע"ש וא"כ ע"כ מדחשיב לי' בשאר איברים ש"מ דבשאר איברים לא שייך דר"נ. וא"כ אין להכשיר משום זה גם בכוליא דהא אנו רואין דכל האיברים אינו דומה בזה לריאה ודו"ק:

במשבצות סק"א דלהרמב"ן יתרת כליות דבוקות במקום שלא ישאר כענבה טריפה. ולפי"ז הא דפסול לקרבן היינו דווקא בשאינן דבוקות בכה"ג. דאי ל"ה טריפה הוה. ולא נראה כן. דא"כ ברגל למה לי' לר"ה לאוקי ביד. לוקי ברגל באינה דבוקה בבוקא דאטמא. וע"כ דסתמא משמע בכ"ג. ואפשר דגם להרמב"ן ל"א אלא במקום שהחסרון טריפה מצד עצמה ולא בטחול וכליות שחסרונו אינו פוסל. אבל הר"ן והרשב"א לא כ"כ וצ"ע. ואפשר כיון דהרמב"ן כ' בהדיא דגם בצומת הגידין כן והרי להרמב"ן לשי' גבי צוה"ג כשיחתוך למעלה שהיא למטה מארכובה הראשונה כשר וא"כ גם זה אין הטריפות בשביל חסרון זה אלא משום דכייב לי' כמ"ש הרא"ש בפ"ד ע"ש:

סימן מה ס"א בהגה ויש מחמירין בניקב או נימוק הב"י תמה ע"ז דמנ"ל דבר זה. ולענ"ד נראה פשוט דס"ל בישוב קושי' התו' דלמה מיבע"ל בש"ס אי הורו בטרפחת לאיסורא דהא ר"ט דהטריף חשיב לה טועה בד"מ כדאיתא בסנהדרין וס"ל דהא דמיבע"ל הכא לאיסורא היינו בניקב או נימוק ואף דניטל ודאי כשר מיבע"ל דלמא בניקב ונמוק מחמירין טפי כמו בטחול וכליות ולא איפשטא ולחומרא. אבל באמת הוא קשה ליישב כן דהא כ' התו' גבי ניקב כיס השתן דטריפה והא דלא חשיב לי' במתניתין לפי שהוא בכלל ניקבו הדקין ע"ש. והנה גבי דקין מבואר בהדיא דנטלה טריפה דהרי אפילו ביתר הטריפו משום שהוא כנטול כמבואר בסמ"ז וא"כ האם דניטל כשר אם נאמר דניקב ונימוק טריפה ע"כ דזה אינו בכלל נקובת הדקין וע"כ הוא טריפות אחרת א"כ ודאי תיקשי למה לא חשיב לה ר''י בהדי שמונה עשר טריפות ולא שייך לתרץ אר"י דבפלוגתא לא מיירי כעין שכ' התו' אברייתא דלוי (לשי' ר"ח דמחלק בין בהמה לעוף דמשו"ה לא חשיב לה לוי ביותר עליהם עוף דלא מיירי בפלוגתא] דהא אדר"י פריך שם ולחשב גלודה ולחשב חרותא ומשני ס"ל כמ"ד כשירה ולא משני עלי' בפלוגתא לא מיירי וא"כ הו"ל למפרך נמי מהא ולשנוי' נמי בכה"ג דס"ל בשירה וע"כ דליתא כלל ולא מטרפינן כלל בהא ומיהו אפ"ל דלא חש לדקדק ולהאריך. ולפי המסקנא לק"מ דהא מסיק בסוגי' דר"י שם בהדיא. דחשיב גם טחול בכלל כל הנקובים. ואף דניטל הטחול כשר. וה"נ י"ל באם דאע"ג דניטל כשר וניקב או נימוק טריפה מ"מ חשיב לה בכלל כל הנקובים כמו שחשוב טחול וצ"ע. ומ"מ נראה ברור בטעמם כמש"כ והנה נ"מ בזה דהנה בעוף קיי"ל לדידן דלא מכשירינן אלא בהפ"מ וכן בנימוק לא מכשירינן ג"כ אלא בהפ"מ. וא"כ אם נמצא נימוק בעוף לכאו' לא מקילינן תרי קולא בהפ"מ כדקיי"ל בכ"ד. אבל לפ"ד אין זה תרי קולי דשניהם מט"א. בפירוש הסוגיא דהורו בטרפחת. וסתרי אהדדי. ואי הא לא הא ושפיר י"ל דאנן סמכינן ארו"פ דמכשירין בכ"ג ועי' ב"י:

ועיין כ"מ סופ"ט דשחי' הביא דברי הריב"ש בישוב סוגיא דביהר"ח אין בו משום ריסוק איברים לפי' הרמב"ם. ומוכח מדבריו דאי הוה שייך ריסוק איברים בביהר"ח (דהיינו האם) הוה כל בהמה שילדה צריכה בדיקה בביהר"ח לשי' הרמב"ם. וש"מ ע"כ דנימוק האם טריפה לשי' דודאי ל"ג נתרסק מנימוק וכן לא חשיב הרמב"ם גבי ריסוק אלא טחול וכליות. שנימוק פסול בהם וע"כ דלשי' ג"כ פוסל נימוק באם וצ"ע:

ס"ב ניטלה שלפוחית שמי רגלים נקוין לתוכה כשירה וכ"ה ברא"ש סמ"ה בשם ראב"ן וכ' דאין להוסיף על הטריפות ועוד דכמה ב"א שמר"ג יוצאין תמיד והעידו הרופאים שניטל השלפוחית וחיין ע"ש ולולי שאיני כדאי יש לפקפק בזה ומש"כ דאין להוסיף על הטריפות כ"כ בסמוך בשם התו' דהוא בכלל הדקין ויש ראי' ברורה לדבר זה דע"כ צ"ל כן בהא דהורה ר"ט ניטל האם טריפה ואח"כ חזר בו משום עדותו של תודוס הרופא וע"כ מדחזר משום עדות רופאים דלא הי' לו קבלה מרבותיו הלמ"מ בזה וא"כ היאך הוסיף מעיקרא על הטריפות מעצמו וע"כ דהוה ס"ל דהוא בכלל הדקין וז"ב. גם מה שהביא ראי' מאדם כ"כ התו' ברי"פ דאע"ג דטריפות דאדם ובהמה שוין היכי דיש מקום לחלק אינו שוה וא"כ ה"נ פשוט דיש לחלק דהרי הרא"ש כ' דאינו טריפה משום דמה"ר מתמצין למקומם ויוצאין לחוץ ע"ש וא"כ פשוט די"ל דזה דווקא באדם דהולך בקומה זקופה אבל בבהמה שפיר י"ל דחוזרין לגוף ומטריפין אותה וצע"ג:

סימן מו ש"ד סק"ג. ול"ד לחלחולת שניקבה וירכים מעמידין אותה דכשירה אע"ג דיש שיעור לחסרונו כו' ד"ק קשין להבין ולכאו' כוונתו דאע"ג דצריך שם ד"א אפ"ה קיי"ל דאין נקב פוסל אף באותן ד"א משום דהירכים מעמידין כשי' המכשירין ומ"מ אינו דומה כלל דהכא מ"מ גם באותן ד"א מהני ודאי גם משהו מגוף החלחולות. כגון שלא היה הנקב מפולש בעור מעל"ע. שנשתייר משהו שלא ניקב. דבודאי אינה טריפה. ומשו"ה מהני נמי סתימת הירכים דהוה במקום משהו מן העור. אבל הכא צריך עובי ד"ז דווקא וצ"ע:

ס"א שכל חלב טהור סותם. ובאחרונים ערערו בשומן מחמת פטום דסופו לסור. ולענ"ד איני מוצא להם טעם להחמיר דדווקא בקרום מחמת מכה דהי' ידוע להם דאינו מתקיים כלל אף שהעלה קרום לשעתו סופו לסתור והוה כלא נסתם כלל והנקב במקומו וטריפה אבל כאן כיון דבפיטום נוכל להעלות לה ארוכה ואע"ג דאם נפסק מלפטמה יסור הסתימה מ"מ הרי בידינו לפטמה תמיד וא"כ נראה דאפי' כשאין בה עדיין שומן אי הוה ידעינן דכשנפטמה תעלה בה שומן ותסתום. גם מהשתא ודאי לא הוה טריפה כלל. כיון דבידינו לרפאותה [ול"ג מאי בדרא לה סימנא חי' דלא הוה טריפה וה"נ האי פיטום דמ"ש] אלא דמאן מפיס. אבל כשאנו מוצאין לפנינו דכבר נסתמה תו אין כאן חשש טריפות כלל ודו"ק:

עוד ראיתי מי שמטריף כשהמחט תחוב קצת גם בשומן ונראה בטעמו. עפ"י דברי הכנה"ג בפמ"ג סל"ו סק"ט גבי מחט בסימפון שבריאה ותחוב גם בבשר הריאה דבכה"ג אין הבשר סותם וה"נ הכא בשומן אמנם סתי' הש"ס ופוס' שם גופא לא משמע כן כלל וכן מצאתי להגאון רא"ז מרגליות שמכשיר כאן בזה. אלא דלא פי' דבריו ולא הביא דברי הכנה"ג הנ"ל וצ"ע: