חבל יוסף (חדרי דעה) כד

בפשי' להטריף. ואם גם המונח טריפה א"כ מטריף נקב ברובו. ולמה אמרו לית הלכתא כמאן דמטריף בניקב הטחול. דהרי אדרבא ברובו הוא טריפה. והול"ל הלכתא כותי'. והנ"מ בסומכי' וכדאמר שם גבי כוליא. והנ"מ דמטיא לקותא למקום חריץ. אלא ש"מ דברובו כשר. ואין טריפה אלא המיעוט הדבוק לכרס ודוק:

ס"ד עובי ד"ז ל"י שיעורו ע' פלתי שכ' לצדד בשליש אצבע ואין דבריו מוכרחין כמבואר מעצמו להמעיין שם. ולענ"ד המדקדק במלאכת המשכן במעשה האדנים בפירש"י וסוגיא דשבת ימצא בכל אדן שמונת אלפים ושש מאות וארבעים אצבעות כסף. על רוחב וגובה אצבע. ומבואר בפרשה פקודי שהוא נעשה מככר כסף שהוא שלשת אלפים שקלים כדאמרינן בריש בכורות. ומגיע לכל שקל דאו' שהוא סלע. קרוב לשלש אצבעות. על רוחב וגובה אצבע. (חסר חלק תשיעית אצבע בקירוב) וקיי"ל בס"ל דסלע הקיפו טפח. וא"כ רחבו שהוא שליש מהקיפו הוא אצבע ושליש והוא עגול. וכשתעשנו מרובע דקיי"ל דהוא נעשה רביע פחות. הוא אצבע מצומצם. וא"כ ע"כ שהיה ג"א בעביו. ובפרק הזהב אמרינן דינר הבא מסלע. שהסלע כשנפחת יכול לעמוד על דינר ומסתמא הוא נפחת גם בהקיפו. ולפחות הדינר כסף יש בעוביו אצבע. ובתוס' רי"פ הזהב כ' דדינר זהב היה עב יותר וא"כ היה נראה לכאורה דודאי אין פחות מאצבע וצ"ל דהוא בשור הגדול וכמש"כ הפוס' וצ"ע:

שם ומ"מ נראה שהוא פחות מחצי טובי' עפ"מ דגם בדק שבעב דיו בחציו. וצ"ע לענ"ד דכ"כ המפרשים דאע"ג דבש"ס נתנו שיעור אחד בסתם. עובי ד"ז. י"ל שהוא בשור הגדול ובקטנים הוא לפי חשבון עובי' של הטחול כמו שהוא. ומשו"ה א"ש דמשערין לדידן בכ"א בחצי עובי' כמו שהוא. וא"כ אין השיעור שוה דבאמת הוא לפי עובי' של הטחול ע"ש. וא"כ אי"נ לחלק בטחול אחד:

דודאי נתנו שיעור אחד על כולו. וא"כ לכאו' לדק צריך ג"כ חצי עובי של העב. ואף שהוא יותר מחצי עובי' במקום זה הדק. ולשון אשתייר לא קשה ע"ז. דקאי על עיקר עובי' וצ"ע ס"ו טחול העוף כו' אין הנקב פוסל בו. עב"ח דברייתא דלוי דכנגדן בעוף אינו אלא על המתני'. הנה אין כוונתו לאפוקי דלא קאי ברייתא אשמעתא דר"ע דזה פשיטא אלא דכוונתו דאע"ג דברייתא דר"י ברי"פ א"ט מסקינן דחשיב לכולהו טריפות. והיה מקום לומר דבריי' דלוי קאי ג"כ אברייתא דר"י. ומשו"ה כ' דמ"מ לא קאי אלא על המתני' וכעין זה כ' התו' בנדה ס"ז גבי ברייתא דכל החוצץ בגר חוצץ בנדה שכן דרך הברייתא לעמוד על המשנה ע"ש ויפה הקשה הט"ז דהא מש"א אין לך אלא מה שמנו חכמים ע"כ לא קאי אמתניתין לחוד אלא אכולהו. ה"נ מה שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף ודאי קאי נמי אכולהו. ולא כמו מי שהשיג על הט"ז דברייתא דלוי ודאי לא קאי אשמעתא דאמוראי ואינו נכון דהרי ברייתא דר"י ודאי דחשיב כולהו כמבואר ברי"פ ודו"ק:

ועיין ט"ז שכ' דלקותא דטחול בפנים אינו פוסל וה"ר דהא בריאה כשר חסרון בפנים. ומדלא אמרו כשר בריאה פסול בטחול כדאמרינן הכי גבי כוליא ש"מ דבטחול נמי באמת אינו פוסל לקותא שבפנים כמו בריאה. ולענ"ד ע"כ יש לדחות דהרי גבי חוה"ש נמי קיי"ל ברובו דווקא. ואינו נפסל בנקב כריאה. ואפ"ה קיי"ל בסי' ל"ב דהומרך המוח מבפנים פוסל ולא אמרו ג"כ כשר בריאה פסול בחוה"ש. וע"כ דאין זה מוכרח. ומ"מ בנשאר גם מעט בשר שלם בכל הקיפו אפשר ללמוד מהא דחוה"ש גופה להקל דהרי כשהמוח מקיף מכל צד כשר גם במוח שבראש אע"ג דנפסל בנקב משהו כמבואר בסל"א. וכ"ש בחוה"ש. וא"כ י"ל דה"נ כאן כשהבשר שלם סביב. וע' אחרונים שכ' דין זה של הט"ז בכוונת הראבי"ה שבהגה ס"ב. וי"ל דהראבי"ה לשי' דמכשיר נמי שם גבי מוח ודוק:

סימן מד ש"ד סק"ב בשם האו"ה דניקב ע"י חולי ל"ג מנתמסמם. ולכאו' הא בהקטינה דהיינו ע"י חולי כמבואר בס"ה אפ"ה אינה טריפה אלא אם הקטינה עד כפול ומשמע אפילו שלט ההקטנית גם בלובן. אפ"ה ביותר מפול כשירה וע"כ דאפילו ע"י חולי לא הוה כנתמסמס ע"כ נראה בכוונתם דהיינו כשניכר דהנקב או החסרון הוא מחמת רקבון שנרקב ונימק וא"כ בזה ודאי דקודם שנימק זה המקום לגמרי. נתמסמס תחילה. וכבר קיי"ל דאף דניטל הכוליא כשר אם נימוק ואח"כ ניטל טריפה דאינה חוזרת לכשרותה וכ"ש הכא במקצתה שנימוק כבר דודאי כבר נטרפה. אף שאח"כ נימוק שם לגמרי. ומה שהוצרך לומר דל"ג מנתמסמס. כוונתו דאף שעכשיו כבר הוא נימוק לגמרי וניטל מ"מ ל"ג מתחילתו דכבר היה בודאי נתמסמס דכבר נטרף. משא"כ בהקטינה דהוא חולי אחר המקטינה בלא המסמסה כלל בזה לא שייך כלל לנתמסמס וז"ב. וא"כ מש"כ הב"ח דמסתימת הפוס' לא משמע כן. לענ"ד אין זה מוכרח דבכה"ג פשוט דכו"ע מודי דהוא טריפה והוא פשוט ונכלל בהא דס"ו ומה בין כולה למקצתה ואדרבה בכוליא מקצתה גרע טפי ודו"ק:

ס"ב בהגה מכת חרב דינו כלקתה עש"ך דהיינו כשהוכתה בכח. וכן מצינו חילוק זה גבי סימנים שנדלדלו בסכ"ד דאפי' לשי' בה"ג דאפי' שמוטה כולה אינה טריפה [אלא שאין שחיטה מתירתה] מ"מ בנעקרו בכח הוה טריפה דזה כייב לה טפי כמש"כ שם הש"ך. וה"נ כאן אף דחותך מן הכליות תנן בהדיא דכשירה וכמו דדייק שם גבי טחול. י"ל דזה דווקא בנחתך בנחת. אבל בהוכתה בחרב בכח שפיר י"ל דהוה טריפה וההיא דמחו בכוליתא שדקדק משם הרא"ש דאינה טריפה אפי' בנחתך במקום חריץ ע"ש ומשמע ודאי דמחי היינו בכח. צ"ל דהם יפרשו כמו שכ' ההג"א בסל"ו דמחי לה דהתם היינו על הגוף כנגד הכוליות ע"ש אבל בכוליא גופה הוה מיטרפא וזה נכון:

ט"ז סק"ח דהלא ק"ו הוא ומה נקב דפוסל בריאה כשר בכוליא אפילו בלובן מ"ז דכשר בריאה כו' ל"ד קל וחומר דהרי במוגלא דכשר בריאה אפילו הכי פוסל כאן אפילו לא הגיע למקום חריץ. אלא דכוונתו אינו אלא ללשון הש"ס שסתמו בתרויי' דנקב כשר בכוליא וכן מים זכים אמרו כשר בכוליא. וכי היכי. הא דבנקב כשר הוא אפי' בלובן ואף שיש בזה פסול יותר שפוסל בריאה אפ"ה אמרו בלשון כשר סתם וקאי אף על הלובן ה"נ כשר שאמרו בכאן היינו אפי' בלובן. כיון דזה נוטה יותר להכשיר ובפשוט י"ל כיון דלקותא דאמר עלה שם פסול בכוליא היינו במטאי למקום חריץ ש"מ דמ"ז דכשר היינו אפילו במקום חריץ וכן לעיל גבי ריאה שהעלתה צמחין אמרו דההיא דמליא מוגלא פסולה מים זכים כשירה בכוליא אתמר. משמע בהדיא אפילו מליא מ"ז. ולפ"ז משמע לכאו' דאפילו כולה כן ולא נשתייר כלל כשר. ומש"כ הט"ז דאי"צ שישאר כל הלובן אלא מקצתו משמעות דבריו דמקצת מיהו צריך צ"ע:

ס"ד נמצא בה דם דינה כמים. ע' פלתי שהקשה דהא הכבד ודאי כולו דם ואפ"ה קיי"ל דנימוק לדם טריפה ע"ש. ול"י דמיונו כלל דהתם הרי הטריפות הוא בשביל ניטל דבעינן שיהיה קיים דחיותא תלי בי' וכל שנימוק אינו קיים. אבל הכא בכוליא הרי ניטל כשר ואינו מטריף אלא בלקותא וכן בהקטינה לקותא היא דמכאיבה. וכל שלא היה הלקותא גדולה כ"כ לשנותו היפוך טבעו עדיין אינו מטריף בו. ודם היינו כמ"ז דבטבעה היא אדומה והחילוק פשוט לענ"ד:

ס"ה בבהמה דקה עד כפול עש"ך וע' מג"א רסר"ב אמנם בריש כלאים מבואר דפול ופול הלבן שני מינים הם ע"ש:

שם והיכי ידעינן אי קרום שלה כווץ. היינו נמי שהכיס מלא חלב דסעיף הסמוך דחלב הכוליא הוא הקרום כדלקמן סס"ד:

ס"ז הקטינו היתרות עט"ז דאפילו אין היכר איזה הקטינה כשר. ונראה דאע"ג דלעיל סל"ה ב' ורדות בשורש אחד והאחת הפוכה אינו כשר אלא כשהקטנה דווקא הפוכה. אינו דומה לכאן דהא באמת שם ב' ורדות הוא טרפה. ואינו כשר אלא כשהם בשורש אחד. דאמרינן חדא היא. ואם כן תלוי טריפות בשניהם אלא דכשהקטנה הפוכה כשר. דהוה כנשתנה מעוטה. וכיון דרובה כתיקונה אינו שינוי. אבל כאן כוליא היתירה אינה כוליא כלל וכל שיש שם כוליות כשירות לא איכפת לן כללי ונכון ס"ח י"א דלובן בכוליא לקותא היא וכל שינוי מראה פוסל בה עש"ך דאע"ג דאין שינוי מראה בשאר איברים כוליא שאני דלקותא פוסל בה וש"מ לקותא היא. וע' פמ"ג שנתקשה לו דהא