חבל יוסף (חדרי דעה) רמה

נמי אסור בחדש. וכ"מ בפ"ת בשם ב"א דהביא ראיה מחלה וכן הוא בריש פ"א דחלה דחייבת בחלה וכיון דמבואר במנחות דף ע' דטעמא דחלה וחדש שאינו נוהג אלא בה"מ דילפינן מחמץ. וש"מ מחלה דקודם שהביאו שליש אתי לידי חמץ א"כ ה"נ אסורה בחדש. וע' רפ"ג דפסחים דפת תבואה שלא הביאה שליש הוה חמץ נוקשה וצ"ל דזה מיקרי אתי לכלל חמץ והארכתי בזה במ"א. וא"כ צריך להבין למה בלא הביאה שליש פשי' לי' לאיסור דהא עלי' ג"כ חל ההיתר עומר. וע"כ צריך לומר דמ"מ כיון דבלא הביאה שליש לא חשיבא דגן לתרו"מ ולכ"מ. בזה בודאי הוה התו' אסור דחשוב הוא. כאלו הוא העיקר וצע"ג:

עט"ז סק"א שכ' להחמיר בשמרים של חדש משני טעמים דר"ת כ' להחמיר בשמרים של יי"נ דהוא מעמיד. והכי פסקינן בסי' קכ"ג. ועוד דהוה דבר שיל"מ ול"ב ע"ש. והנה מש"כ משום מעמיד וראי' מדברי ר"ת גבי יי"נ זה ודאי תמוה דהרי הב"י הביא בספ"ז דברי ר"ת גבי מעמיד בקיבה דר"ת לי"ל מעמיד ומצאתי בפ"ח סצ"ח אחר שהאריך לברר במשניות דערלה דהמחמץ בכ"ש דהוא משום מעמיד וכפי' הרמב"ם כ' דקשה מכאן לר"ת דלי"ל מעמיד ותי' דס"ל דדוקא בא"ה אמרינן סברא דמעמיד ולא באיסורי אכילה. ובאמת הי' לו להוכיח מדברי ר"ת הנ"ל גבי יי"נ דמודה בא"ה כנ"ל. ובאמת יש ראי' נכונה לדבריו מדברי התו' בע"ז (דס''ו) דכ' בהדיא גבי יש שבח עצים בפת דלא אמרינן לה אלא באשירה וערלה דהוה א"ה. אבל בתרומה שם גבי תנור שהסיקו בכמון של תרומה לא שייך שבח עצים. אע"ג דזה ודאי הוה כמעמיד. אלא דצריך לבאר עדיין דהא במתני' דמחמץ קתני שם גם תרומה וע"כ דגם שם אמרינן מעמיד אבל באמת א"ש דהא כ"כ התו' בפרק ב"מ ובכ"ד דגם תרומה אסורה בהנאה של כילוי. ומשו"ה גבי מחמץ גם בתרומה אסור. אבל התם גבי תנור כ"כ שם בע"ז ד"ה אביי דע"כ איירי שהכהן הסיקו לצרכו דלא הוה הנאה של כילוי. וכיון דבזה ליכא א"ה תו לית בי' משום מעמיד. וא"כ ראיית הט"ז מיי"נ אינו מוכרח כלל דהתם א"ה שאני. אבל הי' לו להביא מספ"ז דפסק הרב דהעמיד בקיבה של איסור אסור משום מעמיד. ומ"מ לדינא עדיין אינו מוכרח דהנה הרב בד"מ שם הביא מהש"ד ועו"פ דיש לסמוך על סברת ר"ת. וגם דברי הטור שם מטין כן. אלא דהקשה דהטור פסק באו"ח סתמ"ב דהעמיד גבינות בשכר של שעורים חייב לבער ונטה בדברי הטור יו"ד לדעת אחרת. ופסק בשו"ע להחמיר והנה כבר הקשו שם דמשמע ודאי דמעמיד לא הוה אלא איסור דרבנן. ושי' הטור דבדרבנן מותר להשהות. ולמה החמיר כאן לחייב לבער. והנראה דהנה הראב"ד בהשגות פ"א מחמץ כ' דשאור אפי' נפסל מא"כ אסור. והטעם דראוי לחמע בו כמה עיסות. והנה המפרשים שם הקשו עליו ובלח"מ הקשה דא"כ בריש ביצה דאמר שם דליכתוב רחמנא חמץ ולא בעי שאור ולפ"ז הרי צריך קרא בשאור משום דנפסל מא"כ. אבל כבר הביא הגר"א תוספתא מפורשת מאימתי הוא שאור משנפסל מא"כ. וכן הביא התו' זו הר"ח בביצה שם. וקושי' הלח"מ תמוה דפשוט דבאמת זהו דמסיק הש"ס שם צריכי דאי כתב חמץ משום דראוי לאכילה כו' והיינו אפי' א"כ. והנה בברכות רפ"ו ובר"פ יוה"כ. פריך בש"ס אהא דאמר רבא שם כס פלפלין ביה"כ פטור. מהא דמרבינן גבי ערלה מכל עץ לרבות הפלפלין ע"ש. ולכאורה הא פלפלין הוה תבלין ולטעמי' עבידא כמש"כ רש"י בשבת גבי תבלין ג"ש ממ"א כגון פלפול ארוך לבן ושחור. ולישני דמשו"ה חייב בערלה משום דראוי לתקן בו כמה קדירות [וע"ש ביומא בתו' מש"כ אהא דראוי לשחוק ולטבול בו צלי דס"ל להש"ס דכיון דאינו ראוי בעינא ל"מ ע"ש. וה"נ ע"כ בהא דראוי לתקן כמה קדירות]. וע"כ דרק גבי שאור בפסח הוא דאמרינן הכי מגזיה"כ ולא בש"ד וא"כ פשוט י"ל דהתם ודאי הוה מעמיד דידי' דאוריי' דהרי כל עיקר איסורו של שאור משום המעמיד ולק"מ דברי הטור אהדדי. וא"כ אפשר לסמוך אר"ת והפו' דבאיסורי אכילה לא אמרינן מעמיד וכדברי הד"מ ועכ"פ לענין חדש דהרבה מקילין בחו"ל ודאי יש לסמוך ע"ז:

וטעם הב' שכ' הט"ז משום י"ל מתירים וה"ר מתשו' הרא"ש גבי שכר של חדש הנה המעיין בתשו' יראה דקאי שם לשי' הסוברים דלא חשוב איסור בעין וראוי להשהותו בפסח ושפיר הוה יל"מ דראוי להשהותו עד זמן העומר אבל לענין שמרים וחמץ דאסור להשהות בפסח א"כ לא שייך כלל יל"מ כיון דאסור להשהותו עד זמן ההיתר ול"ג מהא דיתקלקל המאכל בסי' ק"ב דקיי"ל דלא מיקרי יש ל"מ ומיהו כבר העליתי שם בחידושי בס"ד דזה לא הוה אלא היכי שאינו ממש מינו אלא דחשבינן לי' כמינו. כגון בדברים הבאים לתקן את הקדירה. ובזה ליכא טעם הר"ן שכ' דביש ל"א גם רבנן מודי לר"י דמב"מ לא בטל. ואין שם אלא משום עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר. בזה שהוא מתקלקל לא שייך כיון שמתקלקל. אבל היכי דהוה מינו ממש דשייך טעם הר"ן דבזה גם לרבנן מב"מ ל"ב. א"כ אין לחלק בזה. וא"כ בשמרים לחים דנראה דלא שייך דהוה מינו בעיסה. אלא די"ל לחושבו כמינו משום דמתקן. ודאי ה"ה בטל כיון דא"א להשהותו עד זמן היתר חדש. דהרי חייב לבערו בפסח. אבל ביבשים דידן לכאו' הוה כשאור. ומשמע במסכת ערלה שם דגם בתרומה בעינן ק"א ומשמע דחשוב כמינו ממש. וא"כ ל"מ האי טעמא דא"א להשהות כנ"ל. וי"ל דל"ב. אבל באמת הביא הפ"ח שם דברי האגור והמרדכי דשאור ועיסה הוה שני מינים אלא שכ' דזה טעות בד"מ מההיא דערלה הנ"ל והביא שהר"ן כ' דכיון דעיסה ראוי להמתין ולעשות שאור חשיב מינה ע"ש. ולענ"ד פשוט דאינהו ס"ל דהתם בנותנין לחמץ וס"ל כמש"כ גבי יל"מ דמים ומלח שהעיסה נתקנה בהן חשיב כמינה. ה"נ גבי תרומה חשיב מב"מ ובעי ק"א. והם איירי בעיסה שנתחמצה כבר כתיקונה ונפל שאור טבל או חלה בזה כ' דחשוב שלא במינה ובטל וא"ש. והר"ן לשי' דלא ס"ל האי טעמא גם גבי מים ומלח שם. וכ' בנדרים דהא דמים ומלח היינו לגבי תחומין דיכול לאוכלה במקומה. שם גם א"מ ל"ב ע"ש. ומשו"ה הוצרך לפרש כאן דזה חשוב כמינה. וא"כ להמרדכי והאגור גם ביבשים אין כאן אלא משום שבא לתקן ול"מ הכא כיון שא"א להשהות כנ"ל אלא שלהר"ן יש לחוש כאן דהוה מינה ממש. אבל מ"מ נראה להקל דנראה דודאי נפסלה מא"כ כמו שאור כנ"ל וא"כ י"ל דלא אסורה כלל אלא בא"ה ובתרומה דג"כ אסור בהנאה של כילוי כנ"ל. אבל בחדש דאינו אלא איסור אכילה כל שנפסלה מא"כ לית בה שום איסור כלל ונכון לדינא:

ולענין שכר מחדש עב"י שם שהעליתי דאסור מדאורייתא משום טכ"ע ומש"כ משום זיעה כ' דלא שייכה כאן כלל ע"ש בדברים נכונים בס"ד:

הלכות ערלה:

סימן רצד ש"ך סק"ה ועוד דהא בערלה באמת פטורים אלא דברבעי חייבים זה תמוה מאוד כמו שתמה בתפל"מ ופשוט דהוא ט"ס וצריך להיות בערלה חייבים וברבעי פטורים. והוא הוכחה ותדע לסברתו דבזה לא שייך לדמויי ברכה לערלה דודאי פירא הוא אלא דלענין ברכה נשתנה משום פרעניות דהא אפי' לדברי הב"ח אינו פוטר אלא מרבעי. ובערלה ע"כ חייבים לכו"ע. והא דברכות שם מערלה יליף. וע"כ דבזה לא שייך לדמויי וז"ב בכוונת הש"ך:

שם סק"י אבל קשי' על המע"מ דהא משכחת לה בנטעו אחר רה"ש קודם ט"ו בשבט. ע' רמב"ם דבנטעו אחר רה"ש קודם ט"ו שבט דודאי עלתה לה שנה ברה"ש. דינה לפירות שאחר רה"ש להשלים מעת לעת ולא יותר. אלא דלאחר ט"ו שבט עד מ"ד יום קודם רה"ש סגי לה עד ט"ו בשבט והובא בהגר"א וכיון דהעולם נוהגין שלש שנים שלימים לעולם א"כ הרי אין כאן קולא מן הדין לענין הפירות שנחנטו לאחר רה"ש קודם פ"ו [ונחנטו קודם רה"ש. באותה שנטעה בפחות ממד"י קודם רה"ש דדינה לרה"ש אף שהוא יותר משלש שנים בזה ודאי לא שכיח חנטה קודם רה"ש כדמוכח בהדיא בהרא"ש ע"ש] ויפה כ' המע"מ