חבל יוסף (חדרי דעה) רמג

לוני"ל הובא בכ"מ (פ"א דתפילין) דמזוזה דאינה חובה אלא א"כ יש לו בית קיל ע"ש. וקשה לענ"ד ממנחות מ"ב דאייתי כתנאי אטוי' דציצית מעיבוד דתפילין ולשי' זו מאי ראי' מתפילין דחוה"נ לציצית דאינה חובה אלא א"כ יש לו טלית. וביותר קשה לפמש"כ שם התו' אהא דעשאה מן הגרדין ונימין דמודה רב דפסול דטעמא דגם רב בעי לשמה אלא דנחלקו בטוי' וא"כ הכתנאי ע"כ דס"ל לדמוי' טוי' לעיבוד [ומה שהקשו שם דילמא ציצית שאני דכתיב לך לשם חובך ע"כ צ"ל לפי"ד הנ"ל דהכי קשי' להו דילמא טעמא דת"ק דלא בעי כלל לשמה בתפילין] וא"כ קשה ביותר דהא בכתיבה כ' שם הרמב"ם בפירוש בהלכה ט"ז דגם מזוזה צריך לשמה. וא"כ ע"כ דהך קולא דאינה חובת הגוף ל"מ אלא לענין העיבוד. וא"כ בודאי ציצית למזוזה איכא לדמויי וכמו דלא בעי עיבוד לשמה במזוזה ה"נ טוי' בציצית ולא לדמותה לתפילין ולכאורה לפי"ז גם הפסקים סותרים בזה. אבל באמת הרמב"ם לשי' ע"כ לא מפרש בזה כהתו' דהרמב"ם ס"ל דבעכו"ם אפי' בישראל עע"ג ל"מ בדבר שצריך לשמה. וא"כ רב דמכשיר ציצית בעכו"ם ע"כ ס"ל דל"צ כלל לשמה בציצית. והא דעשאה מן הגרדין פי' הרמב"ם בהלכות ציצית משום ביזוי מצוה ע"ש. וכ"כ הרמב"ן בריש סוכה. וא"כ הכתנאי בעיקר לשמה (ואף דלפ"ז קשה קו' התו' דמאי מדמה ציצית לתפילין כ"כ שם הרמב"ן דבאמת הו"מ לדחוי' כדדחי בסוכה שם דציצית שאני דכתיב לך לשם חובך אלא דסוגי' דהתם כדס"ד דסוכה שם דדמי ציצית גם לסוכה] וא"כ י"ל דטוי' ל"ד כלל לעיבוד ולק"מ. אבל רש"י דכ' שם ובסוכה דטעמא דרב במן הגרדין משום לשמה. ול"פ אלא בטוי'. והכתנאי ע"כ כמש"כ התו' אטוי' מעיבוד ופסק במזוזה דל"ב עיבוד לשמה זה ודאי קשה וצע"ג:

ש"ד סק"ה והמחבר שהשמיט שאי"צ מן הכתב דסמך על מש"כ באו"ח גבי תפילין ולענ"ד אין זה מספיק דהרי הכ"מ כ' בשם הר"ר מנוח בפ"א מתפילין דיש להסתפק אי שרי הני פרשיות לכתוב שלא מן הכתב גם בס"ת הרי דל"מ בפשי' הך סברא דגריסן לס"ת. וא"כ בודאי דלא פשי' גם במזוזה מתפילין:

ס"י או כעיגול ע' ביאורי הגר"א בשם הכ"מ דכן הי' גירסת הרמב"ם ואולי אין צורך בזה דהרי בכעיגול מחציו ולמעלה הוא כקובה ומחציו ולמטה הוא כזנב ובודאי הוא פסול:

סימן רפט ס"א וציונו לקבוע מזוזה עמג"א סי"ט דמ"ש דבציצית אינו מברך לעשות ציצית משום דקיי"ל דהוא חובת גברא כשמתעטף. והרי ה"נ במזוזה כשאינו דר בו אינו חייב כמש"כ התו' במנחות מ"ד. וכ' דמסתמא קובע המזוזה כשהוא דר כבר ועפ"ז חידש דאם נקבע קודם אינו מברך אלא כשיכנוס לדור בו יברך לדור בבית שיש בו מזוזה כמו להתעטף בציצית. ול"נ כלל לענ"ד דדירה אינו שעת ישיבה כלל כמבואר בהלכות גיטין דמקום דירה לחוד ומקום עמידה לחוד. וע' תו' שם במנחות שהביאו ראי' לשוכר ששהה ל"י דחייב מב"ב שהה ל"י ה"ה כאנשי העיר. וא"כ פשוט דה"נ בקנה או עשה לו בית דמבואר שם דה"ה כאנשי העיר מיד. ה"נ הו"ל מקום דירתו מיד. ומשמע אפי' לא נכנס עוד לדור כיון שדעתו לדור בו תו חשוב לי' כדר בו וחייב מיד במזוזה ולא כ' התו' במנחות אלא באין דעתו לדור בו בזה פטור אבל בדעתו חייב מיד ומשו"ה שפיר מברכין לקבוע מזוזה וז"ב:

ט"ז סק"ג ומש"כ הטור דלאחורי הדלת אם שינה אינו מעכב ליכא מאן דפליג ותמה בנה"ך דהרי הביא הב"י דהרמב"ם כ' שפסול וכ"כ הנ"י ע"ש. ולולי ד"ק נראה לענ"ד דאין כאן מחלוקת דהנה הרמב"ם לא הביא הך דינא דסרפ"ו ס"כ דפתח שאחורי הדלת אם יש לה פצים טפח חייב במזוזה. ונראה פשוט דה"ט דהא אייתי לה הגמרא לסיוע להא דהעמיק לה טפח פסולה ודחי דילמא בפתח שאחורי הדלת. וכיון דלדידן קיי"ל דהעמיק פסולה לא הוצרך להביא הא דאחורי הדלת דכ"ש הואי. אבל לכאורה הי' לו להביא דפחות מטפח כשירה אף שאינה בחלל הפתח וצ"ל ע"כ דס"ל דאע"ג דהש"ס נקט לה לדחויי דדוקא לאחורי הפצים פסול הרחיק טפח ובל"ה י"ל דכשר. ומחלקינן בזה. אבל לדינא דבטפח פסול אפי' בהעמיק בחלל ולא מחלקינן ודאי דגם בפחות מטפח לא מחלקינן דאפי' אחורי הפצים פחות מטפח כשר והיא היא. וכן משמע שם בדל"ג אסוגי' דשמואל סד"א כיון דא"ר כו' כמה דמירחק טפי מעלי ופירש"י ויניחוה בחוץ ע"ש ומשמע דלפי המסקנא לא מעלי אבל לא הוה פסול וא"כ בודאי גם מבפנים חוץ לחלל לא מיפסל בתוך טפח. וגם הנ"י שכ' דפסול כתב בהדיא דהיינו לאחורי המזוזה של השער ומשמע דכוונתו היא חוץ לטפח דהוא המזוזה של השער. ואינו פסול אלא בטפח לאחורי הדלת. ובהעמיק טפח הרי כ' גם הטור דפסול. ולא הכשיר באחורי הדלת אלא בתוך הטפח. ולכתחי' בודאי צריך בחלל ממש בטפח הסמוך לרה"ר כדא"ר שם. והביאו הר"מ וטור. וא"כ אין כאן חילוק לדינא. אלא בפירושא דבריי' דלאחורי הדלת אין בה מצוה. דהרמב"ם והנ"י מפרשי בהרחיק טפח ולפסולא דיעבד. והטור מפרש בתוך טפח לכתחילה וז"ב:

סימן רץ ס"א תפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקלה. לכאורה נראה דאיסור זה מדרבנן ואע"ג דבמנחות צ"ט יליף לה מקרא דויקם משה את המשכן משמע דלא הוה אלא אסמכתא ועפמ"ג או"ח סמ"ב. ונראה לפ"ז דכ"ז אינו אלא כשיכול למצוא מזוזה אחרת לפתחו אבל כשאין לו מזוזה אחרת ודאי לא החמירו לבטל מצות עשה דמזוזה. ועוד דאפי' הוה דאוריי' וא"כ י"ל דהוה בכלל ל"ת דמוחק את השם ונותץ אבני מזבח מ"מ הא אימת הוה ההורדה בשעת שקובעה על המזוזה. דבמה שחותך את הפרשיות דשמע והי' אין זה הורדה דהא יכול ליתנם בשל ראש. דצריך לחתוך. אלא בשעת הקביעות במזוזה הוא מורידה א"כ בשעה מקיים העשה. והרי עשה דוחה ל"ת בכל התורה. ולא עוד דכיון דהדין הוא שידחה אין כאן ל"ת כלל דהא אין האיסור דלא תעשון כן לה' אלא בעושה דרך השחתה אבל בעושה לצורך אין כאן שום איסור כדקיי"ל במזבח. ואע"ג דבשבת קל"ג אמרי' דאע"ג דס"ל לר"א דכל מכשירי מצוה כגון לולב סוכה ושופר דוחה את השבת. מודה דאם עשה מזוזה לפתחו וצייץ טליתו חייב דבידו להפקירן. לא שייך לומר גם כאן דאינו דוחה את הל"ת דבידו להפקיר. דפשוט דלא שייך אלא התם גבי איסור שבת דמן הדין אין עשה דוחה ל"ת שבכרת. אלא דס"ל שגזיה"כ דהני דוחין. אמרינן דאין למידין מהן מזוזה וציצית דקילי דבידו להפקיר. אבל לדחות לאו בעלמא לא שייך סברא זו דבידו להפקיר דאל"כ היכי דחי כלאים בציצית והטעם הוא פשוט דאם יפקיר הוה עיקור מצוה. וכמו דאמרינן גבי חליצה במקום יבום וז"ב. ומ"מ צ"ע למעשה דאפשר דאיסור קדושת השם חמיר ולא דחי לי' עשה וצע"ג:

שם בהגה אבל אפשר לתקנה בענין אחר לא יחתוך הגליונות הגר"א כ' ראי' מהא דאמר בספ"ק דב"ב דלא איתרמי לי' ס"ת ארכו כהקיפו. ואי איתא הי' יכול לעשות גליונות גדולות ואח"כ יחתוך למדת ההיקף ע"ש. ולא זכיתי לירד לסוף ד"ק דהרי המג"א הביא בסשל"ד סקכ"ד בשם האגודה במ"ס דהמחתך בגליונות בחדשות מותר ובישינות אסור וא"כ למה יהי' אסור שם בחדשות. ועכ"פ הרי תנאי מועיל בגליונות דלא הוה אלא כתשמיש קדושה ועכ"פ שם לצורך הס"ת גופא ודאי אין שום חשש. וע"כ דגם זה טורח גדול שם ולא איתרמי לי' ע"ש ואין משם ראי' כלל. אבל באמת הרב כאן דקאי בישינות. הוא פשוט דזה אסור דע"כ לא מיבעי לן בשבת פרק כ"כ אלא להצילן מפני הדליקה בשבת. אבל פשי' דיש בהם קדושה ואסור לחותכן ולהורידן מן קדושתן וכ"כ שם הר"ן בפירוש וז"ב:

סימן רצא ס"ד ולכשיוצא לא יטלנה בידו בפ"ת בשם בר"י בשם הגאונים דאם צריך ליתנה בבית אחר מותר אבל התו' שם ס"ל בהדיא דאפי' בכה"ג אסור דהרי הקשו ע"ז ממתירין מבגד לבגד ע"ש. וכ"כ בהדיא הש"מ והנ"י בשם הריטב"א וכן כ' רש"י במנחות (דמ"ד) גבי השוכר בית בא"י חייב במזוזה מיד משום ישוב א"י. פירש"י משום דכשיצא יהי' אסור ליטלה. ויצטרך לטרוח אחר מזוזה אחרת. מבואר בהדיא דאפי' לצורך לקבוע בביתו אסור. ולשי' הגאונים צ"ל דזה גופא שיהי'