חבל יוסף (חדרי דעה) רלו

בדיעבד ובאחות האם דלא הוה אסור לב"נ אלא דשייך משום. איחלופי בדיעבד שרי. וכן בבריי' שם לפ"מ דס"ל לתנאי דשם כר"א דאחות אמו ואחות אביו אסורין לב"נ לא חשיב יוציא אלא. בהני ובאחותו ודוק ס"ד שני אחים תאומים שהי' הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה חייבין משום א"א. הש"ך כ' דמשמע דוקא תאומים ע"ש ולא ידעתי מהו המשמעות הזה דשני אחין שיהי' הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה לא משכחת אלא בתאומים וצ"ע:

ס"ה הנושא גיורת ובתה כונס אחת ומגרש השני' בש"ס מבואר דאפי' הי' נשוי שתיהן תחילה אסור לישב עם שתיהן. ונראה הא דל"ה לס"ב דכ' דבעריות שלא היו אסורות עליו בגיותו שרי בדיעבד. דהתם דהאיסור משום קרובות והי' שייך זה גם תחילה אע"ג דלא היו אסורות לב"נ מ"מ אין עכשיו חידוש פריך האיסור לא החמירו. אבל כאן דאין איסור אלא בקידושין וכשהי' ב"נ הוה זנות בעלמא וליכא איסור באשה ובתה בזנות הרי האיסור מתחדש עכשיו בתחילה. והוה כנושא בתחילה בגירות ובזה ודאי גם בשם מוציאין וכמש"כ הש"ך סק"ג בשם העט"ז:

ס"ח נושא אדם גיורת ואם אמה עש"ך דכ' דצ"ל אם אם אמה. והוא פשוט דהא הכא תפסי בהו קדושין בתרוויי' כיון דאינו אלא מדרבנן. א"כ הוא ג"כ אשה ובת בתה והרי לא התיר אלא בת בת בתה וכן כ' הה"מ בשם הרמב"ן והרשב"א דאם חמותו אסור וא"כ הכא ע"כ אם אם אמה דהיא שני' ופשוט:

סימן ער ס"א מ"ע על כל איש מישראל לכתוב לו ס"ת משמע בהדיא דדוקא אנשים מצווין ולא נשים והיינו כמש"כ הרמב"ם בספר המצות דנשים פטורות ממ"ע דכתיבת ס"ת ולכאורה הי' נראה דיצא להם דכיון דקיי"ל דאשה פסולה לכתוב ס"ת ותפילין ומזוזות דכל שאינו בוקשרתם אינו בוכתבתם א"כ היכי שייך לחייבם לכתוב ואפי' ע"י אחר לי"ל כמו דקיי"ל בריש יומא ובכ"ד דכל היכי דאיהו לא מצי עביד לא מצי למשוה שליח וה"נ כיון דהיא פסולה לכתוב לא שייך לחייבה ע"י שליח וכ"מ בסמ"ח אבל אחר העיון נראה דזה ליתא דהא כ' התו' בקידושין סופ"ק דאיצטריך קרא דאשה אינה חייבת למול בנה אע"ג דקיי"ל כר"י דאשה פסולה למול דמ"מ איצטריך מעוטא דאינה מחויבת לבקש איש שימולו ול"א דלא צריך קרא דכיון דאיהי לא מציא עבדה לא מצי למשוה שליח והחילוק נראה פשוט דהא מבואר בסרס"א דאם אין מי שימול מלין אפי' ע"י קטן ואע"ג דקטן לאו בר שליחות הוא ולא מקיים המצוה וע"כ דהכא אף שאינו מקיים מצות מילה מ"מ הרי הסיר ערלתו כדין דכשר גם ע"י קטן. וה"נ הא שי' רוב הפו' דקנה ס"ת אף שלא נכתב בשליחותי' יצא בדיעבד מצות כתיבת ס"ת דהרי יש לו ס"ת ושפיר י"ל דגם אשה אף שפסולה לכתוב ולא שייך גם שליחות על הכתיבה כיון דאיהי לא מצי עבדה מ"מ מצוה שיהי' לה ס"ת ע"כ נראה בסברתו בפשי' כמש"כ הרא"ש דהאידנא מצוה לכתוב ההלכות ופרושיו דעיקר מצות כתיבת ס"ת ללמוד כדכתיב קרא כתבו לכם כו' ולמדה כו' ע"ש. ונשים דליתניי' במצות ת"ת ליתניי' במצות כתיבת ס"ת וה"נ משמע בנדרים (דל"ו) דאריב"ח דלא ניתנה תורה אלא למשה דכתיב כתב לך דכתיבתן שלך ופריך מראה למדתי אתכם כאשר ציוני כו' הרי דפריך הש"ס דכיון דאינו בכתיבה ליתניי' בלמידה כ"ש דכשליתניי' בבלמידה ליתניי' בכתיבה. והש"א דקדק ע"ז דהא גם נשים מצוות לידע דינין דידהו. ואינו מוכרח דמ"מ פשוט דאין זה מצות ת"ת דהרי פשיט בסוגי' דקידושין דפטורות מת"ת. אלא משום חיוב המצות צריכה שתדע איך לעשות אבל לא דהוא מצות ת"ת ואמרינן בריש חגיגה אנשים ללמוד נשים לשמוע ופשוט דזה לא שייך למצות כתיבת ס"ת. עוד הקשה דהא קיי"ל דהניחו לו אבותיו ס"ת מצוה לכתוב משלו אף שיש לו במה ללמוד. וגם זה אינו מופרח כלל דאפשר דכך הוא המצוה שילמוד דוקא ממה שכ' בעצמו וכמו באתרוג דבעי דוקא לכם אף דעיקר המצוה הנטילה וכה"ג בכ"ד ונראה דמשו"ה אין מברכין על מצות כתיבת ס"ת משום דנפטרין בברכת התורה שאנו מחויבין לברך בכל יום דפוטר גם מצות כתיבה כמו דקיי"ל בשילהי פסחים ברך על הפסח פטר את הזבח ע"ש בסוגי' והנה נסתפקו הפו' בהי' לו ס"ת ונאבדה אי בטל ממנו מצות כתיבת ס"ת והנה נראה מדברי התוס' מנחות שהובא בט"ז דהא דקנה ס"ת כחוטף מצוה היינו לפי שביטל את חבירו מן המצוה ע"ש. ובודאי דזה הרי הוא מוכרח דכל שמכרה הרי נקנה המצוה לחבירו ובודאי דבטלה ממנו. דאי דהאי לאו דהאי ולפי"ז יש הוכחה נכונה דגם בנאבדה ממנו בטלה מצוה ממנו מהא דפרק אלו מציאות דאמרינן דהמוצא תפילין שם דמיהן ומניחן ופריך מספרים דתנן קורא בהן אחד לל"י ע"ש. ואי איתא, מאי ספרים ודאי ליכא למקני בלא דעת בעלים שהרי ודאי אין הבעלים מרוצים לבטל ממנו מצות כס"ת וע"כ דתיכף כשנאבדה ממנו כבר בטל ממנו מצוותו ע"כ ואינו מפסיד בזה כלום ודוק:

שם בהגה לקחו הוה כחוטף מצוה וא"י בזה הט"ז השיג ע"ז וכ"נ לענ"ד דאי ס"ד דהפירוש בש"ס כחוטף מצוה ואינו יוצא בזה ליפרוך התם כדפריך בסנהדרין כ"א אהא דרבה דאפי' הניחו לו אבותיו ס"ת מצוה לכתוב משלו ופריך מהא דתנן גבי מלך כותב לו ס"ת לשמו שלא יתנאה בשל אבותיו מלך אין הדיוט לא ואי ס"ד דה"נ בקנה הכוונה שא"י פשוט דכ"ש דבמה שהניחו לו אבותיו ולא טרח אפי' למקני דל"י (ואף דלפמש"כ לעיל בשם התוס' יש לדחות אבל לפי דברי התוס' אין שייך כלל שלא יהי' יוצא בדיעבד) וא"כ קשה מאי איריא מלך. וע"כ דהא דהכא דקנה אינו לעכב אלא למצוה מ"ה והתם במלך לעכב ולק"מ עוד יש ראי' משבת קל"ג זה אלי ואנוהו כו' ס"ת נאה וכתוב בו לשמו בדיו נאה כו' והנה אם נפרש לשמו לשם קדושת ס"ת ודאי זה לא שייך לענין הדור דשלא לשמו ה"ה פסול וע"כ דהפירוש לשמו כלשון הש"ס בסנהדרין גבי מלך כותב לו ס"ת לשמו דהיינו לשם הבעלים בשליחותו ואין זה אלא להדור מצוה אבל חיובו הוא יוצא ע"כ גם בקנה ולא מעכב לשמו וז"ב:

בפ"ת בשם פ"ד דלפמש"כ התוס' בסוכה כ"ז גבי אתרוג דכיון דכתיב לכם א"י בשל שותפות ה"נ בס"ת דכתיב כתבו לכם א"י בשותפות. והנה לפ"מ שכ' הרמב"ן דלכם דגבי ס"ת היינו לשם חובתכם והבאתי דבריו בסי' הסמוך א"כ לא שייך זה כלל לענין שותפין כיון דלא קאי כלל לענין ממון אבל פי' נימא דקאי ג"כ לדין ממון מ"מ הא בארו התו' שם דהיכי דכתיב לשון רבים שפיר מהני שותפות כמו בציצית דכתיב בגדיכם וכה"ג ושאני אתרוג דאיידי דכתיב ולקחתם שיהי' לקיחה ביד כ"א משו"ה כתיב לכם לשון רבים וא"כ בס"ת דליכא הך סברא ודאי מהני גם שותפין כיון דכתיב לכם לשון רבים. וכן מעיקר המצוה אין לחייב שיכתוב כל אחד דווקא ס"ת שלימה לעצמו דהא משמע מדברי התוס' שם דבלא קרא שפיר י"ל דכולם יוצאים באחד וכמו בק"פ דלמ"ד אכילת פסחים לא מעכבא. כ"י יוצאין בפ"א וכן בכ"ד ולדינא צ"ע:

ס"ד האידנא מצוה לכתוב משנה וגמרא ופירושים בב"י הקשה דהיכי יתחלף מ"ע של תורה ועט"ז בשם הפרי' דעכשיו שהותר לכתוב גם תורה שבע"פ ושלא כדין כתיבה. אין ללמוד בס"ת ולזלזל בכבודה אלא ילמוד מחומשים כו' ול"נ כלל לענ''ד דאע"ג דאיכא עת לעשות לה' ושרי לכתוב שלא כדין וגם לכתוב דברים שבע"פ משום שכחה. למה נתיר שלא כדין כתיבה בדברים שבכתב למי שאפשר לו. וכ"ש מש"כ דזה זלזול לס"ת שנלמוד ממנה והכתוב צווח כתבו לכם ולמדה וכל כתיבתה ללמוד וזהו כבודה ויותר נראה לענ"ד דהא דמחייב הרא"ש לכתוב משנה וגמרא יותר ממצות כס"ת אין זה כלל מדין מ"ע דכס"ת אלא כיון דקי"ל דמוכרין ס"ת שיש לו כבר כדי ללמוד תורה וא"א עכשיו ללמוד בלא ספרים ובודאי למי שאין לו ספרים ללמוד מוכר ס"ת כדי לקנות ספרים כ"ש דלכתחילה מקדים כתיבת ספרים ללמוד לכס''ת ואח''כ אם יש לו ודאי מחויב לקיים מ"ע. דכתיבת ס"ת ונכון