חבל יוסף (חדרי דעה) רטז

דהא קמ"ל. ומ"מ מהא דפריך שם הש"ס ארבא פשי' לא משמע כן וצ"ע:

ט''ז סק"ו ונראה דאם אכל היום עפר ואמר קונם אשתי אם אכלתי היום לא מיתסר דהא לא חשוב אחשבי' וראיה מדנקט בס"ז דווקא נבילות וטריפות. והנה הרמב"ם כ' בפירוש להיפך שבועה שלא אכלתי היום והוא אכל כבר דברים שאינן ראוין או נבילות חייב והובא בש"ך סק"ט ע"ש. וכ"ה מוכרח לפי גירסתו בש"ס אלא משכחת כדרבא שבועה שאוכל ואכל עפר פטור ער"ן ואהא מייתי אף אנן נמי תנינא ממתני' דקונם אשתי נהנית לי אם אכלתי והוא אכל נבילות כו' ודחי דהתם דאכל כבר אחשבי' הרי דסברת הש"ס דאכל כבר שייך טפי אחשבי'. וא"כ כאן דא"ר דבעפר מהני באכל אח"כ. כ"ש דמהני באכל כבר. וכ"ה ע"כ גם לשי' התו' שם דמפרשי שם לשי' דראיה דממתני' היינו דמשמע אפי' שקצים ורמשים דלא חזי כלל לאכילה והוה כעפרא עיין שם וצריך עיון:

ש"ך סקי"ב ומכ"ש לפמש"כ הב"ח דלשי' הטור שבועה שלא אוכל ח"ש נבילה לא חיילה דאסור מ"ה. ואם איתא דבשלא אוכלנה אסור ח"ש למה חל אח"ז שבועה דשלא אוכל. ע' ביאורי הגר"א סק"א דיש לדקדק דבאמת אינו דומה איסור דח"ש בשבועה לכל האסורים ומשמע דמשום חזי לאצטרופי אינו אלא לאיסור דרבנן ובזה ודאי חלה שבועה כדאר"ל בהדיא לשי' דס"ל דהוא מדרבנן ולק"מ:

סי"ז נשבע לבטל שבועה ראשונה יש להסתפק אם נשאל על הראשונה אם תחזור שבועה ב' לשבועת ביטוי ע' ש"ך דכ' דבתשו' הרשב"א משמע דתליא בהא דרבא דסכ"א ובזה תמה על המחבר דכ' זה לספק וכ' דאפשר דהמחבר ס"ל דשאני הכא דשבועה ב' נגד שבועה הא'. ובאמת כן משמע שם בדברי השואל דכ' דבשעת שבועה יוצאה לשוא מפיו פי' כמו דאפי' אם קיים מבואר בסט"ז דעבר על שבועת שוא כיון דבשעה שיוצאה שבועה מפיו יצתה לשקר. ה"נ אפי' נשאל על הראשונה בשעת מעשה הי' לשקר וע"ש שכ' דהביאו ראי' מקידושין דקיי"ל דהלכה אצל חכם והתירה מקודשת ול"א דכבר נפקע הקידושין וכ' דדחה זה ולא הזכיר הטעם. אבל באמת הוא מוכרח דאי ס"ד דשייך לאתויי ראי' מקידושין א"כ בנדרים י"ח ובשבועות דדחיק לאתויי סייעתא לדרבא דאם נשאל על הראשונה שני' חלה עליו לייתי מהכא. וע"כ דליכא סייעתא וע' מש"כ בסמוך. והנה הריטב"א על הרי"ף נדרים גבי הא דמנין שנשבעין לקיים את המצות כ' דהאומר שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל לוקה על השני' משום שבועת שוא והיינו כמש"כ הרמב"ם גבי נשבע על שנים שהם שנים והנה צ"ל דאע"ג דמסיק הש"ס התם דגם בנשבע על המצות הוה מושבע ועומד ואפ"ה שרי לזרוזי נפשי' זהו שבועה על המצות. אבל שבועה על שבועה ס"ל דבזה לא שייך לזרוזי והוה שבועת שוא ממש וא"כ גם בהא דרבא גופה כבר יצאתה לשוא ואפ"ה כי משכח רווחא חיילא ונראה דלפ"ז אין לחלק גם בזה וצ"ע:

סי"ח הנשבע לפרוע לפלוני כו' ואח"כ נשבע לאחר כו' כ"ז שלא תבע הראשון חייב לפרוע לשני לפי דברי הר"ן בס"ו בהגה בודאי אפי' תבעו הראשון מ"מ הרי כבר חל גם שבועת השני בכולל דאם לא תבעו. אלא שאם גם הראשון תבעו יש כאן שבועת שניהם ונותן לאיזה שירצה. או כדין גבי'. אבל עכשיו מחויב ליתן לשני הכל:

ס"כ אכלו אפי' כולו נשאל עליו נראה דהיכי דכבר עבר הוה מצוה לשאול עליו ונ"מ דיש להתיר אפי' בנדר ע"ד רבים. ויש ראי' נכונה מדברי התו' בב"ב ק"כ דכ' שם גבי ג"ש דזה הדבר דש"ח ודנדרים שיש שאלה בהקדש. והקשו שם דא"כ מנ"ל דרשא דאין חכם מיפר דדריש מזה הדבר ותי' באי"נ דהוה. מופנה מצד אחד וליכא למיפרך מידי. ולכאורה הא איכא פירכא אלימתא דהא מסיק בנדרים (דנ"ט) דאע"ג דנדרים הוה דבר שיל"מ היינו משום דמצוה לשאול אבל תרומה ליכא מצוה וכ"ש הקדש דודאי לא הוה מצוה וע"כ צ"ל דזה דווקא כ"ז שלא עבר אבל קרא כתוב בשחוטי חוץ שכבר עבר ושחט בחוץ בזה ודאי הוה מצוה לשאול גם בהקדש ואם כן בודאי דזה מהני גם בעל' דעת רבים:

סכ"א נשאל על הראשונה שני' חלה עליו ובש"ך בשם מהרמ"מ דקדק מדברי רש"י דכ' דחכם עוקר הנדר מעיקרו דמשמע דווקא התרת חכם דעוקר אבל בעל דקיי"ל דמיגז גייז לא חל השני' גם כשהיפר ובחי' רע"א דחה זה דרש"י לא כ"כ אלא לשי' דס"ל דמלקות ג"כ איתמעיט מלהרע ולהיטיב כמש"כ במכות דכ"ב גבי שבועה שלא אחרוש ביו"ט וכיון שלא חל בשעת מעשה ודאי תו לא חל אח"כ אלא גבי חכם דעוקר מעיקרו אבל בעל דגייז לא חל. אבל הר"ן דס"ל בריש נדרים דמלקות לא איתמעיט מלהרע ולהטיב ומ"מ כאן בשבועה ליכא כלל שבועה שני' דאין אחע"א וכן במכות גבי שלא אחרוש ביו"ט. וא"כ הוה ככל אחע"א דקיי"ל דמיתלי תלי ואי משכח רווחא חיילא. וא"כ אף בבעל דמיגז גייז שפיר חל השני'. ולולי ד"ק נראה דאין שבועה דומה בזה לכל האיסורים ולא שייך בזה מיתלי תלי דכל שלא הי' יכולה לחול בשעת אמירה שוב אזלא לה ואין עוד מה לחול וכמו שכתב הר"ן בנדרים י"ז גבי יש נדר בתוך נדר הריני נזיר הריני נזיר דמונה הראשונה ואח"כ השני'. וכ' הר"ן דקרי לה נדר בתוך נדר דע"כ חיילא בהדדי אלא שא"א למנות את השני' עד שימנה הראשונה. דאי ל"ה כיון דאינו חל בשעת נדרו היכי חיילה אח"כ והרי אינו נודר באותו הזמן וכיון דלא חיילה השתא לא חיילה בתר זימנא ע"ש. והיינו כדאמרינן גבי קנין סודר אימת קני לכי הוה ברי' צורבא מרבנן. ההיא שעתא כבר הדר סודרא למרא. וה"נ גבי שבועה כיון דבשעת אמירה לא חיילא שוב הלכה לה אמירתו ואין אח"כ מה לחול ואפי' במקדיש לאח"ז רצה הר"ן בדכ"ט לומר דהוה כנקרע השטר דל"מ וה"נ כבר אזלא לי' אמירתו אלא שמסיק דאמירה לגבוה כמסירה ובודאי דלא שייך זה בנדרים ושבועות וכל שלא חלה בשעתה שוב אין מה לחול, וא"כ גם בהא דהכא כיון דבשעת הנדר השני שהי' עליה הא' לא חל גם אח"כ שהבעל גייז את הראשון ודאי אינו חל וגדולה מזו כ' התו' בר"פ גה"נ לענין גה"נ בוולדות שלמים דכיון דמחיים לא חל שאין אחע"א אף לא"ש שניתר איסור שלמים תו לא חל. וכ"ש דאמרינן הכי גבי שבועות ונדרים לענין הפרת בעל. שוב ראיתי בשעה"מ סופי"ז מא"ב שכ' דנשבע על הקדש שלא חל. אפי' נפדה אח"כ אינו חל עוד והביא ראי' לזה. והובא קצת בפ"ת בסי' הסמוך ע"ש:

סימן רלט ש"ך סקט"ז דבריש נדרים קאמר דחרמים מיתסר חפצא עליו וכן בהגר"א. ול"ז להבין דהתם היינו בחרמי גבוה לבה"ב. וזה ודאי הוה קדושת החפץ. וכן באומר נכסי עליך חרם היינו כחרם כמו קרבן דקיי"ל דכקרבן. ובודאי הוה איסור חפצא. אבל האוסרים על עצמם דבר בחרם וכ"ש כשמקבלים עליהם חרם שיעשו ד"א פשוט דזה נהגו עפ"י הילמדנו דהוא כשבועה וכ"ש בזה"ז דאין מכירין כלל לחרמי גבוה. וכדאיתא במכלתין די"ח ע"ש. ומיהו בסרכ"ד מבואר בנכסי עליך חרם אוסר עליו ובודאי דלא שייך שם שבועה דאנן קיי"ל דאינו יכול לישבע שלא יהנה חבירו ממנו. אלא דכחרם גבוה קאמר וי"ל דה"נ נכסי פלוני עלי הוה כחרם גבוה והוה מיתסר חפצא אבל על דבר שאין בו ממש ודאי הוה שבועה וא"כ בכה"ג ודאי לא חל ע"ד מצוה דבזה הוה תרי חומרי דסתרי ודוק:

ס"ד שבועה שלא אשב בסוכה הקשו בגליון דהא הוה כולל די"ל דיפטור מסוכה כגון שיהי' עוסק במצוה. והנה זה ודאי לק"מ דאם יהי' עוסק במצוה יהי' אסור עליו ישיבת סוכה וא"כ יהי' נשבע לקיים המצוה. והדר לא חלה שבועה. ולא שייך כולל אלא דיש להקשות דיהי' משומרי פירות לשי' הפו' דגם בלילה ראשונה הם פטורים. אבל כ"ז לק"מ דהכא איירי כשמשמעו דווקא סוכת מצוה. או דסוכה סתם משמע סוכת מצוה או בפורט סוכת מצוה בפירוש. דאי ל"ה הא ממילא הוה כולל. דהא כולל דבר הרשות כגון סוכת שאינה עשוי' לצל וכמש"כ הש"ך בסרל"ב סקט"ז ע"ש:

ש''ך סקכ''ח דקיי"ל דאפי' אמר הריני נזיר יום אחד צריך לנהוג נזירות ל''י כו' ע' ש"ס ותראה דלכאו' אין הדברים מתוקנים לדידן דקיי"ל כשמואל אבל יובנו דבריו ממש"כ בסק''ל