חבל יוסף (חדרי דעה) ריד

משמע אכו"ע. לענ"ד נראה דבסתמא אם לא אמרה מן היהודים ודאי י"ל דאין דעתה אלא אהיתרא ולא אאיסורא וכמשמעות הש"ס בדפ"ב אהיתרא משתבעא דמשו"ה כשאמרה מן היהודים דעתה נמי אבעל ע"ש. וכ"ש דכשלא אמרה לשון מן היהודים ודאי אין דעתה אלא על הבעל לחוד וכן משמע ביבמות ספב"ש גבי נטולה אני מן היהודים מהו ליבה ע"ש ברש"י אבל צ"ע לקמן סרל"ח דלשי' רש"י שם מוכח דלא אוכל סתם חל גם על נבילות וע' משכ"ש ודוק:

ש"ך סקפ"ה אלא דאשמעינן דיכול להפר אע"פ שלא חל הנדר ובזה צריך דווקא שתלתה בדברים שבל"ב הנה זה א"ש דאיני נהנה לך אם עושה אני ע"פ או"א אבל באידך גוונא שאני נהנה לאו"א אם עושה אני לך כיון דלשי' הנאת פלוני הוה ע"נ ועשייתו לו ודאי משועבדת לו. וא"כ לא הוצרכו להזכיר בזה גנאי וביותר הרא"ש שלא הזכיר כלל רק שאיני נהנה לאו"א ע"ש וצ"ע:

סימן רלה ש"ך סק"א תמה על דברי רה"ג שכ' דנשבע שיוציאנה לאשתו דלא הוה שבועה דהוה כנשבע שלא לפרוע לב"ח דלמה א"י לישבע לגרש אשתו ע"ש (וצ"ל שם ותמוה לי) ולכאו' הי' נראה דאין כוונת ר"ה כלל על גירושין וע' גיטין ס"ה דהוציאוה הוה בעיא דלא איפשטא. ונראה דדווקא התם דלפי הענין הי' משמע ודאי דכוונתו לגירושין ואפ"ה מיבעיא לי' גם שם דשמא אינו לשון גירושין בלשון ב"א ע"ש. אבל אדם שנשבע לעצמו ודאי כוונתו רק להוציאה מביתו ושלא ליתן לה התחייבות שלה. וזה ודאי הוה כמו נשבע שלא לפרוע לבע"ח. אבל שוב בא לידי תשובת הגאונים דפוס ליק תרכ"ג. ומצאתי שם תשובה זו לר"ה ומפורש שם דלא הי' לו לפרוע כתובתה. וצ"ל דאע"ג דבשעת גירושין אכתי לא מיחייב מ"מ הוה כנשבע שיקח מחבירו ולא ישלם דודאי הוה נשבע לעבור על המצוה. ואע"ג דמשמעות רוב פו' דקיי"ל דכתובה דרבנן. מ"מ אין זה אלא דכיון דאין חיובה מן התורה הקילו בה כדין דרבנן. אבל כיון שכבר נתחייב ודאי חוב הוא מן התורה ודוק. ומיהו באהע"ז סי' קי"ט משמעות הפו' שחולקין על תשובה זו דהגאון וס"ל דאינה יכולה לעכב הגט בשביל הכתובה וצ"ע:

ס"ג קונם תשמישך עלי אם תלכי לבית אביך יותר מחודש כו' יקיים ז"י כ"ה בטור ובט"ז דל"ד למש"כ התו' באוסר עליה הנאתו ותולה בתשמיש דכ' דיש לו ל"י של פרנס וז"י דתשמיש דש"ה דיכול לאסור הנאתו בלא תליה בתשמיש שאפשר בפרנס ומשו"ה לא מתחיל נדר דתשמיש רק אחר זמן כו' לענ"ד חילוק זה אין לו טעם בכאן דעיקר הטעם בכאן דכל שאינו קשה כ"כ לפי ראות חז"ל פסקו דא"י לכופו לגירושין. ואפי' נדר סתם שמא ימצא פתח לנדרו לפ"מ דקיי"ל לדידן כשמואל ומאי נ"מ לדידה אם הם שני נדרים כיון דיכולה לסבול ל"י שלא לילך לבית אבי' וז"י בלא תשמיש. וגם בעיקר דבריו נראה שהבין דקושי' הש"ס. גבי הנאה אינו אלא איותר מל"י אבל בל"י שאפשר בפרנס שפיר חל הנדר ולכאורה פשוט דודאי אין הנדר חל גם בזה אלא בתליית תשמישה עליו אבל בל"ה ודאי אינו יכול להפקיע שעבודה דמאי מהני פרנס כיון דכל ההיתר דפרנס דלאו שליחותי' קעביד א"כ ה"ה מפקיע חיובו והפרנס ל"מ אלא דבל"י אינה יכולה לכופו לגירושין וז"ב. וא"כ אין שום מקום לתי' דאין חילוק ביניהם כלל. ולולי שאיני כדאי נראה לי בסברת הטור דהנה רב סבור דכל שהנדר יותר מל"י גבי פרנס או הוה"ד בשלא תלך לבית אבי' יוציא לאלתר דאע"ג דל"י מוקי אנפשה מ"מ זה דווקא כשלא נדר יותר אבל בנדר יותר לא וכדאמרינן בדס"ב איכפל תנא לאשמועינן טייל לא בכולהו דאינו דומה מי שיש לו פת בסלו. ושמואל פליג בזה בכאן דגם זה חשוב לו קצת יש לו פת בסלו ע"י היתר הנדר ומסתבר לי' להטור דעד כאן ל"פ שמואל אלא דס"ל דמשום סברא דשמא ימצא פתח ג"כ אין הנדר קשה כ"כ ואינה יכולה לכופו לגירושין וא"כ באסר עלי' הנאתו ותלה בתשמיש שפיר כ' התו' דכל הל"י אינה כופהו שאפשר בפרנס ואח"כ תהנה ותאסר בתשמיש ז"י וא"י לכוף עדיין. אבל כ"ז שם דהנדרים הוא בידו והיא אינה באה אלא לכופו לגירושין אבל כאן בהליכה לבית אבי' אף דכל שלא נדר אלא לפחות מל"י ג"כ אמרינן דמחויבת לסבול ואם תלך ותאסור היא גרמה להאיסור תשמיש על עצמה. אבל כשאסר יותר מל"י אע"ג דגבי הנאה ותשמיש ס"ל לשמואל דמחויבת לסבול אפי' בסתם ולא מקרי זה אין לה פת דה"נ י"ל שמא ימצא פתח לנדרו. אבל כ"ז אינו אלא דאינה יכולה אכתי לכופו לגירושין בשביל זה. אבל לא נחייב אותה שלא תלך. דכו"ה לא פליג על רב ומודה לי' דלא מיקרי פשיעה ממנה והוה כאסר עלי' הוא תשמיש ואין נותנין לו אלא ז"י של תשמיש וי"ל דזה כוונת הדרישה ג"כ ולא תיקשי עליו תמיהת הט"ז ע"ש שם והוא שנדרה ואמרה קונם מין פלוני עלי כו' או שאמרה יאסור תשמישך עלי אם אוכל מין פלוני עט"ז דהפרישה כ' דגם בקונם מין פלוני היינו שפירשה כ"ז שהיא תחתיו וכ"כ התו' בפירוש וכ' הפרישה דהטעם דמסיק הש"ס גבי תלתה בתשמיש דהכא סברה מיסני לי לא שייך אלא בתלתה בתשמיש והט"ז השיג עליו דהתו' לא כ' זה אלא בס"ד. אבל לפי המסקנא גם בזה אמרינן סני לי. ולענ"ד דברי הפרישה מוכרחין ואין זה שייך כלל להמסקנא דבש"ס דהנה רש"י פירש בהא דמוקמינן שם לשמואל בנדרה היא וקיים לה הוא ופירש"י דהתם לא שייך להמתין דכיון דנדרה היא אי ניחא לה למיפק לא תבקש פתח לנדרה הנה מבואר מדבריו דהוצרך לטעם זה ליישב הא דאי"צ להמתין והנה בפירות הרי פשי' דלא שייך המתנה דקשה לה אפי' יום אחד וע"כ הא דהוצרך לזה משום דמפרש דגם באוקימתא זו דשמואל ס"ל דקאי בתלתה בתשמיש [ופי' כן משום דכיון דהכי הוה ס"ד ולא מפרש הש"ס דהדר בי'] והתו' הקשו היטב ע"ז דא"כ השתא נמי תיקשה ותאכל ותאסור וצ"ל כהמסקנא דסבר מיסני סני לה וכמו שמפרש רש"י וא"כ למה פריך לה במסקנא. ע"כ פירשו בפשי' דהשתא ס"ל דהיא נדרה מזה גופא [ולא חשו לדקדוק רש"י הנ"ל וי"ל דס"ל דלא צריך לפרש דדווקא בנדר הוא שא"י לאסור עלי' אלא בתליה בתשמיש מפרשינן בכה"ג אבל בדידה פשי' דהיא יכולה לאסור זה גופא על עצמה] ולא שייך כלל המתנה והוקשה להם דאם אסרה סתם א"כ מאי תהני לה מה שיוציאה דהאיסור ה"ה קיים עלי' ע"כ פירשו שהיא פירשה כ"ז שהיא תחתיו. והנה הר"ן כ' בזה דאפי' אסרה לעולם מ"מ כיון דקיי"ל דהוא נתן אצבע בין שיניה והוא הגורם שפיר יכולה לכופו לגירושין אע"ג דהגירושין לא תועיל לענין הנדר מ"מ י"ל דלא בעינא לגברא דסני לי ומקיים נדרי ע"ש וצ"ל דלפי' הר"ן לא קשה קו' התו' על רש"י דמאי מקשה לפי המסקנא משום דהשתא הא שני הסברות הם נפרדות דהכא הא קיימינן בנדר שהוא קשה עלי' בודאי דמן הדין ודאי שיגרשנה בשבילו. אלא דיש טענה דמאי מהני הגירושין כיון שהיא אסורה לעולם ואמרינן ע"ז דהגירושין הוא מצד אחר שא"א לה לדור עם גברא דסני לה. ולפי המסקנא בתלתה בתשמיש שם הוא קושי' אחריתי דהוה ס"ל להמקשה דהכא נמי כיון דתוכל להתקשט ולאסור שבת אחת בלא תשמיש. ובנדר זה לא קשה לה כדקיי"ל במדיר מתשמיש דאי"צ להוציאה ז"י. וה"נ תתקשט ותאסר ז"י. ואהא משני דהיכי אמרינן דהוא דבר קל דווקא גבי נדר הוא דסברה מירתח רתח ובתר הכי מייתבא דעתו וימצא פתח אבל הכא בנדרה היא והוא לא רתח ולא שייך פתח ומשו"ה קשה לה גם שבת אחת וז"ב בשי' הר"ן. וא"כ פשוט דהתו' שבארו בתחלת הסוגי' דצ"ל דווקא כשפירשה כ"ז שהיא תחתיו לא ס"ל סברת הר"ן בזה וס"ל דלא אמרינן כלל לגבי הא סברא דסני לי ולא מצינא למידר עמו. והש"ס לא אמר האי סברא אלא לענין דבכה"ג הוה נדר קשה ואי"צ להמתין. אבל כל זה כשתלתה בתשמיש שלו דווקא וכשיגרשנה תהא מותרת במין זה או בקישוט אבל כשאסרה מין אחד עלי' לעולם לשי' אינה כופהו להוציאה כיון שגם לכשיתגרש תהא אסורה ולא ס"ל סברת הר"ן . וזה כוונת הפרי' דסברא דסני לי לא שייך אלא גבי תשמיש פירוש דהיינו דאמרינן דבשביל זה הוא נדר קשה ואין בזה המתנה. אבל לעולם צריך לפרש כ"ז שהיא, תחתיו וממילא נסתר דברי הט"ז שכ' דהתו' לא כתבו זה, אלא לפי הס"ד ולהמסקנא ס"ל ג"כ כדברי הר"ן דהא גם להר"ן הוא מילתא אחריתי ולא תלי כלל בהמסקנא וס"ד כנ"ל ומדלא פירשו