חבל יוסף (חדרי דעה) ריג

לא גרשה ביומא פשי' דהוה הקמה ע"ש. ועי' עוד בר"ן דאהדרה ל"ד דהוה"ד אם נתארסה לאחר. ואולי י"ל בזה דלכאורה יש לעיין דאפי' גירושין כהקמה מ"מ כיון דרוצה עכשיו להפר הא יכול לשאול על הקמתו. ואפ"ל דמיבעיא לי' הא גופא אי צריך התרה על ההקמה. אבל יותר נראה דכיון דהקמה זו ע"י מעשה של הגירושין שוב אין בזה שאלה כמו בנדר ותרומה באתי ליד כהן. ולפי"ז י"ל דרבותא זו אתי לאשמעינן דאין שאלה בזה. ופשוט דלא שייך זה אלא כשאהדרה הבעל גופא אבל כשנשאת לאחר פשי' דלא שייך שישאל האחר ומשו"ה הוצרך לומר אהדרה ודוק:

סנ"ד גמר בלבו להדירה כו' כלומר הרי את נזירה כמותי ואמרה אמן א"י להפר. ע' ביהגר"א שצ"ל כאן שזה כמו שתלה נדרו בנדרה. ולכאורה נראה דה"פ כיון דנדרו תלוי בנדרה. ואם נאמר דנדרה תלוי ברצונו א"כ גם נדרו תלוי ברצונו. וכ"כ בסרכ"ח דזה א"א דהוה מתנה על מש"כ בתורה ומ"מ ל"נ לי דמאי חזית לבטל הפרת נדרה יתבטל התנאי דתלה בנדרה ונימא דיכול לבטל נדרה ושלו קיים ע"כ נראה דהנה הרא"ש בגיטין פ"ד ס"ח נסתפק אי נתן לה הבעל רשות לנדור אי יכול להפר ע"ש והנה מוכח מכאן דמבואר דאם הי' בדרך שאלה יכול להפר והרי נותן לה רשות וע"כ דיכול לחזור. ומיהו כ"ז ברשות לבד אבל כשגומר בלבו דהוה כהיקם גמור והיא אמרה אמן בתוכ"ד להקמתו הרי מבואר בסל"א בנדרה בתו וסבור אשתו דלא הוה הפרה. ואם נודע לו בתוכ"ד הוה הפרה. וכן לענין הקמה. ובש"ס שם מדמינן לה לדין קריעה ע"ש. והרי גבי קריעה מבואר דאפי' מת לאחר קריעה אם הוא בתוכ"ד מהני. וה"נ נראה לענין הקמה קודם הנדר בנדרה בתוכ"ד מהני. ומשו"ה א"י להפר כאן דהוה כהקמה. כיון שהיא אמרה אמן בתוכ"ד וקבלה הנדר מהני ההקמה שבתחילה כנ"ל ולשון שתולה נדרו בנדרה היינו דהוה כהקמה גמורה כמו נדרו. ולפי"ז אפשר דאם נשאל על הקמתו שפיר יכול להפר אח"כ ושלו קיים וצ"ע:

ט"ז סקמ"ח ונראה פשוט דהוה"ד בדברים שבל"ב חוזרת לרשות האב כשמת הארוס ודלא כהפרי' כו' ולולי ד"ק הי' מסתפק דאפי' כשהארוס חי אי שייך כלל שותפות בדברים שבל"ב דהרי אין להם כח אלא בשותפות וכשהוא ע"נ שפיר הם שותפין בכח אחד אבל בל"ב הרי אין אחד שייך לחבירו. ומה שנוגע לזה אינו נוגע לגבי השני הוה לגבי' כנדר אחר. ואף כשנוגע גם להשני מ"מ זהו כח אחר. ובזה הוה לגבי הראשון כנדר אחר. ואינן שותפין בכח אחד ואפשר דל"מ כלל וצע"ג:

ש"ד סקע"ז והפרה דאידך אינו מעלה ואינו מוריד כיון שאינו יכול להפר כוונתו דמלבד מש"כ קודם דהכא מיקרי כולו נדר. דאפי' לא תאמר כן מ"מ כיון דאינו יכול להפר לזה שאינו מתענה. א"כ אפי' אם יפר מאי מהני והוה כלא היפר וע"כ כמש"כ מקודם ודברי הטור אינם מובנין:

סס"ד קונם שאיני נהנה לבריות כו' אלא דברים שבל"ב עט"ז דהטור מסיים ואינו מופר אלא כ"ז שהיא תחתיו ובאר בסקנ"ה וסקנ"ט וסקס"א בשם הרש"ל דלא הוה ככל דברים שבל"ב דמיפר לעצמו כ"ז שהוא יכול להחזירה דכאן דהוא נאסר עם כל העולם שאני ולפי"ז הי' ניחא לפרש לשון המשנה דפ"ג קונם שאיני נהנה לבריות א"י להפר ויכולה להנות מלקט שכחה ופיאה דמפרש ר"נ דקיי"ל כוותי' נתגרשה יכולה להנות מלשו"פ פי' ולא מבעלה דאחר גירושין הוה גם בעל בכלל הבריות (ובשו"ע כ' ולא היפר והב"י לשי' דס"ל דהפרה מהני ככל בל"ב דמהני אפי' לאחר גירושין) ולפי"ז אתי שפיר בפשי' דקאי אפי' היפר דהא דתני דא"י להפר מפרשינן שם דא"י להפר משום ע"נ דמתני' ר"י כדאמר התם בדפ"ב אבל הא מודה ר"י דהוה דברים שבל"ב וכמש"כ שם הר"ן לגרסתינו ומשו"ה קאמר כיון דאינו ע"נ ומשו"ה נתגרשה אינה יכולה להנות אלא מלשו"פ ולא מבעלה אפי' היפר דבכה"ג דהוא נאסר עם כל העולם לא מהני הפרת בל"ב לאחר גירושין כמש"כ רש"ל אבל אי הוה ע"נ כמו דס"ל לרבנן הוה מהני אפי' לאחרים ואפילו לאחר גירושין ומיהו סברתו דחוקה מאוד לחלק בזה דמאי נ"מ לבעל אי אסורה גם לאחרים וגם סוגי' דר"פ וא"נ לא משמע כן כלל וצ"ע:

ט"ז סקנ"ה ובפרי' מחלק בין מזכיר פירות להנאה סתם ולא עיין בגמ' דפ"ב הנה משום הא לא איריא דהפרי' כ' דפירות חמור טפי ויש טעם לחילוקו דפירות חנווני משמעו' אפי' יצא מרשותו ע' לעיל סרט"ז וכמשכ"ש. אבל הנאת פלוני כל שיצא מרשותו אינה נהנה ממנו. והש"ס שם פריך מכ"ש דאפי' בפירות לא הוה ע"נ וכ"ש הנאת פלוני. אבל מה שקשה על הפרישה דהרי הרא"ש פסק בהדיא כשמואל דהנאת פלוני הוה ע"נ ע"ש:

סס"ח אסרה עלי' תשמיש כל אדם כו' בט"ז דהטור כ' אסרה תשמישה על כל העולם וכ' הב"ח דאע"ג דמבואר לעיל דאינה יכולה לאסור תשמישה עליו דמשועבדת לו הכא בכולל על הכל חל. והנה לפי דברי הט"ז בס"ק ס"ג דתשמיש ורחיצת פניו כו' אינו מדין שעבוד אלא דהוה לגמרי כקנין הבעל כיון דלא מצי לסלקו בזוזי. ומשו"ה מדינא לא חל וס"ל דבזה אינו חל אפי' לאחר שיגרשנה ע"ש, לפ"ז פשוט דלא שייך כלל תי' זה שבכולל גם כאן. דודאי ל"מ כולל לאסור פירות חבירו על חבירו. והוא פשוט ואי"צ ראי' על זה ולרווחא דמילתא אמינא שיש גם ראי' ע"ז מדברי הר"ן ר"פ השותפין גבי שותפין דאמרינן דביש בו דין חלוקה אסורין עד שיחלוקו. וכ' הר"ן דאע"ג דלפ"מ דקיי"ל אין ברירה הו"ל לאסור אפי' לאחר חלוקה דהא קיי"ל דקונם ככרי עליך אסור אפי' ליתנה לו במתנה ולמוכרה לו מ"מ זה ודאי לא אסיק אדעתי' לאסור גם אחר חלוקה. דא"כ הוה אוסר פירות חבירו על חבירו ע"ש. הרי אע"ג דהתם ודאי הוא כולל אפ"ה זה א"א וא"כ ליתא לתי' הב"ח. אבל באמת לענ"ד דברי הט"ז בזה תמוהין דודאי לא שהאשה גופא תהי' כקנין בעלה לגמרי ובודאי לא חשיב אלא שעבוד. והוא מפורש בגטין ר"פ הזורק גבי יד אשה אטו אשה ידה גופא קני לי' ע"ש ובודאי לא שייך אלא שעבוד. ומה שהוכיח זה מהא דפריך אאיני משמש מטתי למה יפר הא משעבדא לי' דלימא דיפר משום אחר גירושין שלא תהא אסורה לחזור לו והוכיח מזה דזה אינו חל כלל מדאו' ומשו"ה גם לאחר גירושין אינו חל דהוה דבר שלא בא לעולם. ודוקא במע"י דמדאו' קונמות מפקיעין מידי שעבוד וחל תיכף אלא מדרבנן הוא דאינו חל. ומשו"ה חל אחר גירושין וסברא זו הוא מדברי הר"ן בסוגי'. אבל כבר הרגיש הנה"ך דאין זה הוכחה דלק"מ. דהא קתני שם שלא ארחץ פניו אי"צ להפר. אלא שצריך לבאר הא דלא חייש הך תנא באמת לאחר גירושין. וצ"ל כמש"כ הר"ן בדפ"ה גבי קונם שאני עושה לפיך בטעמא דת"ק שם דס"ל דאי"צ להפר דס"ל דל"מ הפרה לאחר גירושין. (ולכאורה צריך להבין דהא בר"פ וא"נ פריך בפשי' דמהני הפרה לאחר גירושין גם בדברים שבל"ב מדריב"נ דהכא ומשמע דליכא פלוגתא בהא. אבל למדתי כוונתו מדבריו על הרי"ף כתובות בהך מתני'. דהכא שאני כיון דקודם גירושין אינו חל כלל ואינו חל אלא לאחר גירושין יש לנו לומר דלא שייך בזה כלל דברים שבל"ב ע"ש. ובזה הוא דפליג ת"ק אבל בדברים שחל תיכף שפיר משמע לי' לסוגי' דר"פ דל"פ כלל בהא וא"כ עכ"פ ת"ק דריב"נ ס"ל בזה דל"מ) וה"נ ס"ל להך תנא ומשו"ה בלא ארחץ פניו וידיו אי"צ להפר משום דס"ל דל"מ כנ"ל ומשו"ה פריך שפיר בשאיני משמש מטתי למה יפר דהא קודם גירושין לא חל ואי לאחר גירושין הא ס"ל דל"מ כדמוכח מסיפא ואין שום הוכחה. דהכא עדיף משאר שעבוד. וא"כ נכון תי' הב"ח די"ל דבקונם כללי דאסר אכו"ע שפיר חל וכן מצאתי בתשובת רע"א סקס"ח שכ"כ. ומה שהקשה רע"א על הב"ח דהא כ' התו' דהא דחל על אחרים אע"ג דאין איסור חע"א משום כולל. וא"כ היכי נימא דחל על הבעל משום כולל כיון דעל אחרים גופי' אינו חל אלא מכח הבעל ע"ש. לענ"ד לק"מ דהא הם שני ענינים נפרדים מה שאינו חל על אחרים הוא מכח אין אחע"א. וא"כ בזה הוא שפיר כולל משום הבעל דהוא היתר. ומה שאינו חל על הבעל הוא משום שעבוד. שפיר אמרינן דחל עליו בכולל משום האחרים דעל האחרים ליכא שעבוד. ולפ"מ דקיי"ל דמדאו' קונמות מפקיע לגמרי מידי שעבוד ואסור אלא דהוא מתקנת חכמים שלא יחול פשוט דלק"מ דודאי אין ענין הדאו' להדרבנן ופשוט. ומה שהקשה ע"ז הט"ז מהסוגי' דאיני משמש מטתי לימא דג"כ משום כולל דשאיני משמש