חבל יוסף (חדרי דעה) ריב

זה דווקא אחר שכבר שתק הבעל מעל"ע דאין הבעל יכול להתיר עוד. בזה מהני התרת חכם. אבל בתוך מעל"ע ודאי ל"מ. וא"כ גם בזה לשי' הפו' דגם אחר יום שמעו מהני שאלה על ההיקם. ויש לו מעל"ע אחר השאלה דחשוב אז כיום שמעו ויכול להפר. צריך דווקא הפרת בעל ול"מ התרת חכם. ומשו"ה מספק זה צריך גם הפרת הבעל ואנו חוששין גם לשי' הפו' דל"מ הפרה משו"ה צריך גם התרת חכם. ומלשון הש"ך נראה דגם חילוק זה דשתיקה לא ברירא לי' ומשו"ה ל"מ אלא בתורת ס"ס שמא מהני הפרת הבעל ושמא מהני התרת חכם ובדיעבד סמכינן אהתרת חכם לחוד. דכן עיקר:

ומש"כ רע"א ראי' מדברי הרא"ש ותו' גבי נדרא דדביתהו דרבינא. וכעין זה יש לדקדק כן גם בדברי רש"י ר"פ המדיר באוקימתא דנדרה היא וקיים לה הוא דכ' רש"י דהיא לא תבקש פתח לנדרה דמשמע דיכולה להתיר ע"י שתמצא היא פתח לנדרה. אבל יש לדחות כ"ז דבאמת יעשה כדברי הרב ובדברי התו' יהי' הגי' ולמ"ד אין נשאלין כו' כגי' הישינה ודוק היטב:

סכ"ה וי"ח דא"י להפר עד שישמע בריש סרכ"ח כ' דיש להסתפק אי שכחה מה שנדרה אי מיקרי זה שמיעה וצ"ע:

שם בהגה ומיהו אם היפר ואח"כ שמע מהני בש"ך הקשה ע"ז מדברי הרא"ש ונראה דס"ל להרב כיון שתלוי בגי' הספרים ע"ש י"ל דרי"ו ס"ל שחזר בו הרא"ש ויש הוכחה מדברי הרא"ש בסי"ג דקסבור בתו מהני ובודאי אף דעל גוף ההפרה י"ל כיון שא"ל סתם אשה הוה הפרה סתם אבל לענין השמיעה בודאי אין סברא כלל דזה הוה שמיעה אלא כיון דע"כ צריך שם שידע אח"כ שהיא אשתו מהני שמיעה דאח"כ אע"פ שלא אמר תחילה לכי שמענא ודוק:

סכ"ח בהגה ואם תלוי במעשה א"י להפר עד שיחול משמע דלפ"ז כשיחול יש לו מעל"ע להפרה וע' ר"ן דפ"ז גבי פלוגתא דיודע אני דיש מפירין אבל א"י שזה נדר דר"מ ס"ל דל"י ופי' דאפי' אח"כ כשנודע לו שזה נדר א"י להפר דזה לא מיקרי יום שמיעה אע"פ שלא הי' יכול להפר תחילה וגם חכמים ל"פ בסברא זו וא"כ אפשר דגם כאן א"י להפר אפי' אח"כ. אמנם בפי' הב' שם וקיי"ל כן בסכ"א משמע ודאי דיכול להפר וכן משמע בהדיא בש"ך לקמן ס"ק פ"ה ע"ש. וע' תרע"א דהביא ראי' לשי' הר"ן דבדבר שעשוי לעבור עליו יכול להפר לאלתר מסוגי' דריש המדיר בתלתה קישוטיה בתשמיש דאפי' למ"ד דקישוטה לא הוה אפי' דברים שבינו לבינה מ"מ כיון דקרי לה מנוולת עשוי' לעבור ומיפר. ולענ"ד דכמו לשי' רי"ו והטור בההיא דקונם שאני הנה לך אם עושה אני ע"פ אבא. דאע"ג דבעושה אני ע"פ אבא גופא א"י להפר כדאיתא בהדיא בפרק וא"נ מ"מ כיון שתלתה הנאת בעלה בזה הוא גנאי לו והוה דברים שבל"ב ויכול להפר ה"נ בהא דתלתה קישוטה בתשמיש ודאי ג"כ דהוא לו גנאי שתלתה קישוטי' בתשמישו ושפיר י"ל גם שם דיכול להפר משום דברים שבל"ב ואינו כלל משום עשוי' לעבור. וכן בהא דסרל"ה ס"ג גבי תלתה תשמיש אם תלך לבית אבי' דיכול להפר היינו נמי משום גנאי דכ"ז ודאי גנאי הוא לו ע"ש. וער"ן שם בר"פ וא"נ שכ' דההוא דלאחר שאתגרש כיון דאינו בידה בזה בודאי יכול להפר וחידוש שלא הזכירוהו. וי"ל גם דברי הרמב"ם דאם תלך למקום פלוני הוה בכה"ג. סכ"ט הבעל מיפר לשתי נשיו כאחד כו' וי"ח. בר"ן הביא ראי' לשי' החולקין מסוגי' דדפ"ו גבי כסבור אשתו ונדרה בתו דאמרינן דאותה דוקא ולענ"ד ע"כ צריך לחלק משם דהא מבואר בהדיא שם דכסבור לענבים ונדרה בתאנים נמי לא הוה הפרה. ומשמע בהדיא בסוגי' דהוא ג"כ משום אותה ע"ש והרי בהדיא תנן בדע"ב כל נדרים שנדרת כו' אלמא דמיפר שני נדרים כאחד ולא ממעטינן לה מאותה. וע"כ דדינא דלשנים הוה מילתא אחריתי ולא שייך הך מיעוטא אלא לענין דצריך שידע אותה ונכון:

ס"ל אין יכולין לעשות שליח לא להקמה ולא להפרה בחרע''א הקשה דמבואר ברא"ש דהוא משום ספיקא לחומרא. וא"כ בהקמה הוה החומרא להיפך וראיתי מי שכ' דבהקמה ל"פ כלל דהוא מדין נדר וא"י לנדור ע"י שליח. (כמש"כ הב"י באו"ח סתל"ד). ותדע דבפלוגתא דר"י ור' יאשי' בש"ס גבי האומר לשליח כל נדרים שתדור אשתי ה"ה מופרין ל"פ אלא בהפרה. ובאמת הראי' אינו מוכרח כלל. דהא בסוגי' דנזיר י"ב מסיק דפלוגתיי' דוקא אליבא דר"א דיכול להפר קודם שנדרה דלרבנן דכיון דלא מצי איהו למיפר לא מצי למשוה שליח ע"ש. וא"כ בהקמה דר"א מודה דא"י להקם קודם שנדרה פשי' דלכו"ע לא מצי למשוה שליח:

אבל לאח"כ אפשר שפיר דמצי משוה שליח אף להקמה. מ"מ דבריו נכונים דהוא מדין נדר ואין שליח בנדר וכ"כ בהדיא הרמב"ן בחידושיו ר"פ מי שמת דאינו יכול לנדור ע"י שליח והארכתי בזה בחיבורי ב"י ס"ו וס"ז ע"ש. סל"ז אין נדר זה כלום נראה בשי' הרמב"ם דאין נדר זה כלום שפיר משמע דהי' עד עכשיו נדרה נדר אלא דהוא מפירו מעכשיו ואומר שאינו כלום והוא כדין בעל דמבטלו מאחרי שנדרה ועוקר לגמרי. אבל אין כאן נדר דלקמן. זה ל"מ דמשמעותו שעוקרו למפרע וזה לשון חכם ולא בעל דאינו יכול לעוקרו למפרע ודוק:

סמ"ד קיים ומופר ליכי בב"א כו'. ולהרמב"ם הוה קיום. בר"ן תמה עליו כיון דמסיק בש"ס כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו א"כ אין כאן לא הקמה ולא הפרה ולענ"ד י"ל בשי' דס"ל כדברי הרשב"א בסכ"ב דהקמה בטעות הוה הקמה כמו שתיקה ע"מ למיקט דהוה בטעות ומהני והנה אמרינן בעירובין (ד"נ) ובקדושין (דנ"א) דבמעשר בהמה קרא לעשירי ולאחד עשר עשירי שניהם קדושים ול"א כל שאינו בזא"ז כו' משום דאיתא בטעות ע"ש וא"כ הא דאמרינן הכא כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו. זה אינו אלא על ההפרה דודאי ליתא בשום טעות וכמו בנדרה בתו וסבור אשתו וה"נ בכל דבר ודאי דליתא בטעות. אבל ההקמה כיון דאיתא בטעות כנ"ל ודאי חיילה בב"א אפי' אינה בזא"ז וא"כ. שפיר חיילה ההקמה ולא ההפרה:

סמ"ו א"ל מופר ליכי למחר אינו מופר עי' נה"ך דהאריך בשי' הרמב"ם דאינו הפרה אבל הקמה נמי לא הוה ויכול להיפר אח"כ ביום שמיעה גופא. ולענ"ד ראי' גדולה לדבריו דהא בעיא דקיים ליכי שעה ומופר לאחר שעה לא איפשטא ואזלינן לחומרא דהוה הקמה לעולם. ומ"מ משמע בהדיא בש"ס ובשו"ע סמ"ח דאם לא אמר קיים ליכי שעה אלא אמר מופר ליכי לאחר שעה לבד בזה ודאי מהני. ולדברי הנה"ך א"ש דבלאחר שעה לבד לא משמע דמקודם הוה הקמה אלא דאינו הפרה ומשו"ה לאחר שעה שפיר יכול להפר. אבל בבעיא דמופר למחר. למחר אינו יכול להפר. אבל אם נימא בזה דהוה גם כקיום היום. א"כ גם בלא"ש להוי נמי כקיום על השעה וא"כ הא אינו יכול להפר גם אחר קיום לשעה. וע"כ דאין זה אלא כלא היפר:

ט"ז סקמ"א אע"ג דשם איתא בשאמר קיים ומיפר לא"ש בב"א מ"מ כשאמר אח"כ נמי נ"ל דמהני עכ"ל. ובאמת כן הוכיח שם הר"ן בהדיא מהא דאייתי התם מהא דשמע בעלה ואמר ואני דליפר לאחר שעה. הרי בהדיא דבכה"ג נמי מהני ע"ש:

סמ"ט וי"א שא"י לשאול על ההיקם אלא ביום השמיעה ואע"ג דלא הי' יכול להפר אחר ההיקם מ"מ אין לו אלא יום השמיעה. וכ"כ הר"ן והרא"ש גבי בעיא דגירושין כהקמה דהא דנקט ואהדרה ביומא דאי לא אהדרה ביומא אפי' גירושין כשתיקה כבר עבר יום השמיעה. אע"ג דבסוף היום לא הי' יכול להפר ואע"ג דהרא"ש הקשה ע"ז מירו' דמוכח דנשתתק נותנין לו יום אחר. לולי ד"ק הי' נראה דנשתתק שאני דהוה כמת הארוס בו ביום ששמע:

דכ' הרא"ש בהדיא דמיפר האב ביום שמיעתו אף לאח"ז ולא חשוב שתיקת הארוס כהקמה כיון שמת בו ביום. ולא נשלם שתיקתו כל היום. ואפ"ה בגירושין אפי' אינו כהקמה חשוב שפיר שתיקת כל היום השמיעה כהקמה אף שלא הי' יכול להפר בסוף היום. וה"ל נשתתק ודאי הוה כמת אבל היקם אף ששאל אח"כ כיון שכבר עבר מעל"ע א"י עוד להפר כיון דהי' מעל''ע בשתיקה דהיקם ודאי לא עדיף מגירושין. ומיהו מהש"ס עצמו אין ראי' להקשות על שי' הראשונה די"ל דלשון ביומיה קאי אגירש דאי