חבל יוסף (חדרי דעה) רו

סוגי' דהתם ודאי פליג בדאביי ורבא אהך סוגי' דהא שם בתרויי' לישני פליג רבא להחמיר דלא פתחינן טפי מאביי והיכי נימא הכא דאביי מחמיר יותר. וע"כ דהוא מסוגיות המתחלפות וכיון דהתם פסק סתמא דהש"ס הלכתא דלא פתחינן נקטו כהך סוגי' דהתם:

סי"ב בהגה אבל עניות שכיחא נראה דבעניות דווקא כי אורחא אבל העני באונס שלא כדרך הטבע תו הוה נולד דאל"כ קשה הא דתנן בנזיר ל"ב בנזיר שגנבה בהמתו דהוה נולד וע"כ משום דגניבה הוה אונס כדאיתא בר"פ השואל משו"ה הוה נולד. וכן משמע בתוס' נזיר שם. ויותר מזה נראה במפרש לנדרים שכ' אהא שירדו מנכסיהם דבשעת שבועתו כבר ירדו והוה נדר טעות ע"ש משמע דר"ל אבל בל"ה גם עניות הוה נולד ודלא כהמחבר מיהו בירו' שהביאו הר"ן מבואר דזה שכיחא והוה פתח וכה"ג אמרינן בש"ס דילן (דכ"ג) שכיחי אפקורי דמצערי רבנן ולא חשיב נולד ע"ש וה"נ עניות אבל בגוונא דל"ש נראה ודאי כמש"כ דאין פותחין:

סי"ג פותחין בתנאי נולד כו' ובהגה הא שאין פותחין בנולד כו' אבל אם מתחרט מעיקרו כו'. לולי שאיני כדאי לחדש כ"כ מה שלא כ' הראשונים נראה דצ"ל ויש מפרשים דהא כו' והוא דיעה חולקת אדברי המחבר דבאמת בב"י תמה הא דהשמיט הרמב"ם האי דינא דתנאי נולד דהוא מימרא דרבא בלי שום חולק. אבל באמת הרמב"ם כ' בפ"ו משבועות האי דינא דהרב ונראה ברור דזה הוא פירושו בדברי רבא תנאי נולד דהיינו אם הוא מתחרט בעצמו חרטה דמעיקרא פותחין בזה. וזהו מקור דברי הרמב"ם בהאי דינא דהרב וע' כ"מ ולח"מ וב"י שנדחקו להביא מקור לדברי הרמב"ם אבל כוונתו להך דרבא ובאמת דין המחבר שהוא פירוש שאר פו' לי"ל להרמב"ם כלל וי"ל בטעמו דלפי פירוש זה קשה הא דפריך בר"פ ר"א ארבנן דס"ל אין פותחין בנולד מקרא דכי מתו כל האנשים ע"ש הא י"ל דהוה משום תנאי נולד דמודו וע"כ כפי' הרמב"ם ואינו אלא מדין חרטה דמעיקרא וא"כ לא הי' לקרא להזכיר הפתח דכי מתו דמאי נ"מ כיון דההיתר אינו אלא בשביל החרטה ודוק:

סי"ד ואם לא פרט אין התרתן התרה נראה דזה ודאי דכשהחכם יודע בזה שאינו מפרט והתיר לו דזה ודאי מהני בדיעבד. דהא הא דצריך לפרט אינו אלא משום מלתא דאיסורא והתם גופא הביא המחבר דיש מתירין בדיעבד וכן הכריע הגר"א שהוא מוכח בש"ס גבי כהן שנשא נשים בעבירה דפריך דילמא אזיל לחכם ושרי לי' מוכח דבדיעבד מהני (ולזה כיון הרמב"ן דלא כהרה"מ) אלא דבכפר אל החכם ולא הגיד לו דאינו מפרט בזה ל"מ. וזה ע"כ מוכח שם דגם בדיעבד לא מהני דאי ל"ה מאי משני דצריך לפרט את הנדר. דילמא יכפור לו להחכם שהוא מפרט ובאמת אינו מפרט. וכ"ה בס"כ והוא שפרט הנדר וידע החכם שלתועלת חבירו נדר ודוק. ומש"כ בשם הרשב"א הוכחה ממש"א דילמא גייז לי' כו' אינו מובן דבגייז לא שייך כלל התרה וכמו בהפרת בעל בנדרים דפ"ו נדרה בנזיר וסבר שנדרה בקרבן ע"ש וצ"ע:

סט"ז אינו עושה שליח לשאול על נדרו עט"ז בשם הריב"ש ראי' מבת יפתח דלא התירו נדרו משום שלא רצה לילך לפנחס ולמה לא שלח ע"י שליח. ולולי שאיני כדאי איני רואה שום ראיה בזה דהנה הרשב"א בחידושיו דכ"ב גבי ר"ם דשרי לי' לנפשי' כ' בשם יש פו' דנדר שע"י פתח רשאי להתיר לנפשי' ונראה בסברתם דדווקא בחרטה צריך דווקא שאחרים מוחלין לו אבל פתח כיון דהוא כנדר טעות קיי"ל דנדרי שגגות אי"צ היתר חכם והנה נדר יפחת דהי' נדר בעת צרה ולדבר מצוה ודאי אינו ניתר אלא בפתח כמבואר בסר"ג ובסי' זה. וא"כ הרי ודאי לא הי' צריך לבא בעצמו אל פנחס ועוד דהא מבואר בהדיא במד"ר בראשית סדר חיי שרה דר"י אמר דלא הי' חייב אלא הקדש דמים שלה ור"ל ס"ל דלא הי' נדר כלל אלא נדר טעות ועכ"פ לא הי' צריך היתר כלל וע"כ צ"ל דלא הי' יפתח רוצה לשואלו כלל ואין מכאן שום ראי' וראיתי מי שכ' ראי' מסוגי' דב"ב ר"פ הספינה ועכשיו בנזיר וסבר שנדרה בקרבן שנשבעתי מי מיפר לי ולא החרוהו חכמים בשעה שספר להם רבב"ח וע"כ כיון שהם לא שמעו הב"ק חשוב כלא בא לפניהם וא"י להתיר ולענ"ד גם משם אין ראי' דהתם ודאי שבועת הקב"ה לא תלוי אלא בזכות הדור וזה תלוי בשעה הראוי' ואין לנו ראי' משעה הקודמת לחבירתה הבאה והרי לא שמעו אח"כ את הב"ק הוה וז"ב:

סי"ז והוה"ד למנדה עצמו על תנאי שאין להתיר עד שיחול ולקמן סשל"ד כ' דיכול להתיר מקודם והוא מדברי הרא"ש וע' ש"ך שם שהסכים כפסק דכאן מכח תשו' הרשב"א והריב"ש. והנה עיינתי בדברי הרשב"א ומוכח בהדיא דיש שם חסרון דברים ותחילת דבריו אדרבה כהרא"ש דכיון דיכול להתיר לעצמו אי"צ שיחול. וסו"ד נראה דקאי, בדבר שצריך להתנדות מן הדין. ובדברי הריב"ש נראה בהדיא שהוא עפ"מ שכ' הש"ך בסר"ח סקי"ד לתרץ סתירת המחבר בענין הא דאין מתירין אלא א"כ ינהוג איסור כימים שנהג היתר דקבל עליו נדוי אם יעשה דבר זה. זה הוה דרבנן אבל קבל עליו שלא יעשה זה באיסור נדוי זה הוה דאוריי' והביא זה מדברי הריב"ש. וא"כ גם דברי הריב"ש בענין זה דצריך שיחול קאי ג"כ בכה"ג שקבל עליו איסור נדוי או חרם שלא יעשה זה דזה הוה ככל איסור נדר. ובזה יתיישב גם סתירת המחבר כאן דהתם קאי בפירוש בקבל עליו שיהא בנדוי זה הוה דרבנן אבל הכא י"ל דהכוונה שיהא עליו איסור נדוי שלא יעשה זה. וזה נראה ברור בכוונתו. ומ"מ לולי מסתפינא נראה דאין אדם יכול לקבל עליו כלל איסור נדוי או חרם על עשיית שום דבר ולא שייך ע"ז אלא שבועה או קונם בדבר שיש בו ממש אבל לא נדוי וכסוגי' דריש נדרים (ד"ו) דמשמתינא לכו"ע ל"פ דשרי שוב מצאתי כן מפורש בב"י סשל"ד בשם הקונטרסים שכ"כ בשם הר"ח והר"ן דא"א לקבל ע"ע איסור זה ע"ש. ואף שבעל הקונ' כ' שאינו ברור בעיניו. נראה שחשש בזה לדברי הרמב"ם בסר"ו ונראה שזה גם דברי הריב"ש אבל לדינא ודאי אין להחמיר בזה כ"כ:

סי"ח מי שנשבע שאם לא יפרע לו חמיו קודם הפסח לא יהי' בעצרת בעיר כו' טוב שיתירו לו ב' פעמים קודם עצרת ואחר עצרת. עש"ך דהיינו משום דמסתפקינן דדילמא שקודם זמן עצרת ל"מ ההתרה דלא מיקרי חל הנדר ומשו"ה צריך החרה גם לאחר עצרת ומ"מ לכתחילה צריך להתיר גם קודם עצרת כדי שלא יעבור לכתחי' על הנדר בלא התרה. ובאמת בב"י הביא בשם הרשב"א להקל משום שלום בית שיעבור לכתחי' על סמך שיתירו לו אח"כ וה"ר משילהי נדרים ההוא גברא דאסר עליו הנאה דעלמא אי נסיבנא עד דלא תנינא הלכתא ואנסבי' ר"א ע"ש דהיינו על סמך שיתירו לו והפו' לא סמכו עליו להקל בכך וכ"כ הר"ץ להחמיר כנ"ל ונראה דס"ל דאין ראייתו מוכרחת דהתם הוה משום מצות פו"ר דאו' אבל משום שלום בית לשעה בעלמא אין להתיר לעבור על סמך שיתיר הנדר אח"כ ואע"ג דאף ההתרה שקודם עצרת לא סגי לגמרי דהא מסתפקינן דהאי התרה ל"מ משום דאכתי לא חל הנדר נראה דמ"מ סגי בזה להקל משום דהוה כס"ס דשרי שמא הוה התרה. ושמא יתירו אח"כ. וכן לענין שצריך שינהוג איסור כימים שנהג היתר (וא"כ לא הוה מהני לי' מידי דע"כ יהי' צריך להרחיק כשיעור שהי' בביתו קודם התרה של אחר העצרת) לענין זה דהוה דרבנן ודאי סגי בהתרת ספק דקודם עצרת. דסד"ר לקולא והוה כס"ס בדאו' וספק א' בדרבנן דשרי ודוק:

ש''ך סק"מ דאע"ג דפועל עושה לו בעה"ב טובה אינה טובה שישבע לו ע"ז נראה סעד לדבריו מדברי מהר"מ בש"ך סקנ"ד באיש ואשה שנשבע אחד לבדו לא חשוב נשבע מחמת טובה ממה שהשני נתרצה לו בלא שבועה אם לא שנשבע גם השני ע"ש ובודאי דלא עדיף נתינת המלאכה ממה שנתרצה לו השני שם דגם הרצוי גופא ודאי הוה נ"ר. אלא דאינו ראוי לישבע בשביל זה:

שם סקמ"ג דברא"ש ושאר פו' משמע דאין חילוק בין לתועלתו או לא כל שהוא מחמת שקיבל טובה אין להתיר ובפ"ת בשם השעה"מ שהשיג על זה דמדברי הר"ן גבי נודרת ליתומים