חבל יוסף (חדרי דעה) רד

בחידושי הרשב"א ב"ק שם. אבל לענ"ד גם בלא זה נסתפק עלי בזה מט"א דלכאורה אדם שיש לו טבלא מצוירת אינו יכול לאסור שלא יראה בה אדם דלכאורה לא עדיף מהקדש דקיי"ל קול ומראה אין בו משום מעילה. ואע"ג דהתם איכא איסורא הוא משום חומרא דהקדש אבל כאן כיון דזה אינו נוטל משלו א"י לאסור. דאע"ג דעל עצמו יכול לאסור אבן לזריקתו כמש"כ הר"ן בדי"ח פשוט דאינו יכול לאסור אבנו על חבירו שלא יזרקנו כיון דאין זה נוטל משלו והוה פירות חבירו על חבירו. וה"נ האומן הזה שאין לו בה אלא הציור ואין בה הנאה אלא המראה היאך יאסור המראה ואף דאם אסר הנאתו עליו תחילה ודאי דאסור לצייר לו דהא הוה דבר שנוטלין עליו שכר דאסור. מ"מ בצייר תחלה ואסר אח"כ הנאתו ע"ז תו לא חל האיסור. ואולי י"ל דה"נ איירי בהי' אסר הנאתו עליו תחי' ואח"כ צייר לו. ואף דמראה אינו איסור. מ"מ במודר הנאה כיון שנוטלין עליו שכר ה"ה חשוב הנאה בשעת מעשה כיון שנוטלין עליו שכר ואם הי' לו בה קנין שפיר הוה זה איסור. אבל כיון דאין לו בה קנין א"כ אין על מה לחול האיסור דהשתא כבר לאו דידי' הוא. וזה שהוצרכו להאי סברא ולשון לאוסרה ל"ד אלא שכבר אסר עליו הנאתו וצע"ג:

ש"ך סוסקמ"ט כ' המבי"ט רב שאסר עליו את הנאת א' מבני העיר יכול זה ליתן לכיס הקהל אף שהרב נוטל פרס מהכיס ע"ש והנה זה מפורש בהדיא בר"ן נדרים דס"ה ד"ה ולימא כו' ורשאי בכך כיון דאינו נותן לידו אלא ליד הגבאי כו' ויש ראי' גם מהירו' שהביא הרב בהגה סי' קמ"ג ס"ה ואם נופל למדינה והם קונים כו' וע' משכ"ש בס"ד:

סי"א אסר ספרו על חבירו אסור הנאסר ללמוד בו. עט"ז דאע"ג דמצות לאו להנות נתנו אמנם כיון שמתקלקל אינו חייב להשאילו. פירוש דהוה כמקום שנוטלין שכר דאסור בחנם. ולפי"ז באסר הנאת ספרו של עצמו על עצמו מותר ללמוד בו דהרי הוא רשאי לקלקלו. ובסקמ"ג כ' עוד טעם לפי שהתורה משמחת לב וחשוב נהנה וא"כ אף בספר של עצמו אסור. אבל לכאורה הוא תמוה מאוד דא"כ ר"ב דשמח במצות ולא פסיק חוכא מפומא כולא יומא דסמך גאולה לתפלה בברכות ד"ט לגבי' ל"א מצות לל"נ וזה לא שמענו. ופשוט דשמחה זו גרמא בעלמא והרי מקריב עליו קיני זבים. אע"פ שמכשירו לאכול בקדשים וע"כ דהנאה זו ממילא ולא מיתסר וצ"ע:

סימן רכב ס"א ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן עט"ז ופ"ת ולענ"ד לפי דברי הר"ן הביאו הט"ז סק"א דכל שנותן לצרכי' ל"ג מנתן לה הבעל דודאי אין לו זכות כמבואר בסנהדרין שקמצה מעיסתה ומשום הכי תנן וזן את אשתו כו' ע"ש ואם כן פשוט דאי"צ כלל לע"מ שאין לבעליך רשות כמו בהא דוזן את אשתו:

ט"ז סק"ג וי"ל כיון שהוא זוכה בקבלת אשתו חשוב כאלו הוא קבל הנה ודאי דזה ברור וכ"כ הר"ן בדף ל"ד גבי קונם ככרי עליך דאסור ליתנה לו במתנה דהקנין חשוב הנאה וכן בדין דהא קיי"ל דלוה ובע"ח באין ונפרעין ממנו וכן בכ"ג. וא"כ הרי ודאי הנאה היא לו. ומ"מ אדרבה לפי"ז ודאי יש מקום לדברי הפרישה דהא מבואר שם גבי ככרי עליך ונתנה לו בשוגג. דמקבל לא מעל דיכול לומר דאיסורא לא ניחא לי דליקני ע"ש. והכי איתא בב"מ צ"ו גבי בעל בניכסי אשתו בפירוש ע"ש. וא"כ לכאורה ה"נ ודאי אין לאסור די"ל דודאי לא יקנה הבעל כיון דהוא איסורא ומיהו לשי' הרמב"ם דס"ל דהמדיר ומהנה לוקה י"ל דלכתחילה אין החותן רשאי לסמוך ע"ז שלא ירצה הבעל לקנות דהוא בגדר דבדאורייתא לא סמכינן אחזקה שליח עושה שליחותו ע' מש"כ בס"א וה"ל אין לו לסמוך לכתחילה שזה לא ירצה לקנות. אבל כשהחותן לא אסר על עצמו כלום. אלא דהבעל הוא אסר על עצמו כדברי הפרישה ודאי מסתברא דיכול לסמוך דאיסורא לא יקנה. ולהחולקים על הרמב"ם שם צ"ל דמפרשי הך מתני' בגוונא דידוע דהבעל רוצה לקנות וכההיא דלא יושיט כוס יין לנזיר אבל בל"ה לכאורה צדקו דברי הפרישה דאין לאסור אם לא בחשש, שמא לא ידע מהאיסור ובכה"ג וצ"ע:

סימן רכג ס"א המדיר עצמו מהנאת בנו כו' מותר למלאות לו כו' עט"ז דהרמב"ם מפרש להיפוך דהאב הדיר שלא יהנה בנו ממנו ומותר האב כו'. ונראה דמשו"ה הכריע המחבר כשי' זו דנראה דאף הרמב"ם ודאי יודה לסברא זו דהרי כ' הר"ן גבי נכנס לבקרו כשנכסי התולה אסורין על המבקר משום דמחיותי' לא אדרי'. דזה דווקא כשהחולה אסר על מבקר דמסתבר דהחולה לא אסרו בכה"ג. אבל כשהמבקר אסר על עצמו י"ל דגם בכה"ג אסר עליו ע"ש. וכיון דהרמב"ם ס"ל דכשהאב אסר על בנו מותר האב משום דבכה"ג לא אסרי' כ"ש כשאסר על עצמו הנאת בנו. די"ל סברא זו דבכה"ג לא אסר עליו הנאתו. ואף דלפי שי' הרמב"ם הנדר לכופו ולפי שי' זו הנדר להנאתו ודאי לא מסתבר לחלק בכך כיון דמ"מ הכוונה משום ת"ת ודוק:

ס"ד וכן אם פרעם בחובו עט"ז דהר"ן והטור ס"ל דדווקא ב"ד בעצמם גובין אבל הוא עצמו אסור לפרוע מא"ה וכמו בפורע חובו דמדעתו ודאי אסור ולענ"ד כשזה פורע ע"פ רצונו ה"ז ודאי כנותן לו ואסור. אבל כאן הרי הנכסים משועבדים מעצמו וחיובא רמי עליי' ומה לי אם גובין הב"ד או הוא עצמו עושה ע"פ ב"ד. ולמה לא יקיים הוא מצות ב"ד. ואולם י"ל לשי' האוסרין בסרכ"א גבי מלמדו מקרא דע"פ בקשתו אסור דעושה שליחותו וא"כ כשהוא נותן הנכסים בעצמו ה"ז כנהנה מאיסורי הנאה בעצמו דהרי נותנן ע"פ רצונו ואף שהוא מחויב ע"פ דין נדרים חלין על ד"מ והוא אסור לו ליתן אבל לשי' המתירין שם דלא שייך עביד שליחותו אלא במידי דצריך שליחות אבל בל"ה שרי אפי' בבקשתו א"כ ה"נ כאן אין בזה שום איסור מה שנותן בעצמו יותר ממה שב"ד גובין כיון דשעבודא רמי עליי' וצ"ע:

סימן רכד ס"א ואסורין בדבר שהוא בשותפות לבני אותה העיר כגון בית הכנסת כבר הקשו על הרמב"ם בזה כיון דאר"י דביה"כ הוה כאין בו דין חלוקה וקיי"ל דבאין בו ד"ח שרי ולמה אסר בביה"כ והב"ח תי' דלא קיי"ל כר"י בהא דלר"י קשיא ס"מ אדראב"י ופסקינן הלכה כראב"י. ומשו"ה ס"ל דביה"כ חשוב יש בו דין חלוקה כיון דאפשר לכתוב חלקו לנשיא והט"ז הרבה להקשות עליו. חדא דבכ"ד שייך לכתוב חלקו. עוד הקשה דא"כ הו"ל לאוקי פלוגתיי' ביש בו ד"ח כיון דקושי' דר"י ליתא והו"ל למפסק כראב"י אפי' ביבד"ח. עוד הקשה מי חולק אר"י ואי משום ס"מ הרי גם ר"י ידע ס"מ. והנה יש ליישב דברי הב"ח דמש"כ דגם בכל דבר יש תקנה לכתוב חלקו יש מקום לחלוק בדבר דביהכ"נ של כרכים כיון דאינו נמכר כלל א"כ נראה דאין להם בזה אלא קנין פירות והגוף אינו שלהם כלל. ואפילו דכפרים כיון דלא שכיח למוכרו לא מיחזי כהערמה. ומש"כ ראי' מסרכ"א דנותן לאחר לשם מתנה ליתסר להנות ממנו פשוט דאינו מוכרח כלל דהתם בדבר שהוא לשעה ול"ש כלל לא שייך למגזר ושני הקושי' האחרונות י"ל בפשי' דכך כוונתו דכיון דקיי"ל הלכה כס"מ א"כ מאן דפוסק הלכה כראב"י. מסתמא לא ס"ל כר"י דביה"כ כאין בו ד"ח אלא כיש בו ד"ח. ולא קשי' מתני', ור"י דס"ל כאיבד"ח ס"ל דאין הלכה כראב"י. וכן רבה דמוקי פולגתיי' ביבד"ח ודאי ס"ל בהא דיש בו ד"ח כרבנן וכס"מ. ולדידן דקיי"ל באבד"ח כראב"י. ע"כ ס"ל דביה"כ כיבד"ח. ומ"מ הוא דקדוק קל וצ"ע לדחות בזה דברי ר"י. וגם מש"כ הט"ז דביה"כ, הוה מילתא מציעא וכדמוקי ביבד"ח הוה ביה"כ אין בו וכדמוקי באין בו חשוב ביה"כ י"ב לבד דהסברא דחוקה לחדש חילוק שלישי. עוד קשה דא"כ למה הדר בי' ר"י הול"ל דבביה"כ פליגי וס"מ כרבנן וא"ב ד"ח הכל מודים דמותר כרבה. ואף דיש ליישב זה ג"כ ע"פ דברינו הנ"ל ג"ז דחוק ולענ"ד נראה דפשוט דלפ"מ דקיי"ל כרבינא בב"ק דפלוגתיי' ביש ברירה. לכאורה נראה פשוט דבדבר ששניהם משתמשים כאחד ודאי לא שייך להתיר משום ברירה דה"ז ע"כ א"א לומר בשעה אחד שהוא של שניהם וראי' מב"ב קל"ו גבי מכר הבן בחיי האב ומת בחיי האב ואח"כ מת האב ר"י אמר ל"ק לוקח קסבר קנין פירות כקה"ג ש"מ דס"ל להש"ס דכיון דלהאב חשוב כקה"ג תו ע"כ לי"ל דגם הבן י"ל קה"ג וכן בדנ"א