חבל יוסף (חדרי דעה) ר

הפירות אי"צ כלל לטעם זה דיל"מ אלא דמצד עצמו הוא איסור גמור' וז"ב:

ס"ג שאיני אוכל ממע"י מותר עט"ז ולשונו מגומגם ועיקר כוונתו דכאן הרי אינו מתורת יתור לשון אלא דבפורט זה גופא נעשה עליו איסור כמש"כ הר"ן וכל שמפרש שאיני אוכל שאיני טועם הרי מפרש שאינו אוסר אלא אותו דבר עצמו ואין כאן סתירת לשונות ודוק:

ש''ך סק"ח בשם הר"ן דאסר עליו מע"י לא מתסר אלא כנגד מעשי' דאם טחנה ואפאה פת ומכרה. המעות שכנגד הטחינה והאפי' שלה וכנגד החיטין שלו. וצ"ע לענ"ד דהרי הרא"ש בפסקיו סופ"ק הביא ירושלמי' מפורש דבעי בזה חרש עמו בקרקע עד כמה אוסר כדי שכרו או כדי הניית כל הקרקע ולא איפשטא ובודאי נקטינן לחומרא דאסור הכל. ולכאורה נראה דתליא במחלוקת הפו' בסקמ"ב גבי אפה את הפת בעצים של איסור וכן ארג בו בגד אי סגי בהולכת הנאה דמי העצים או אסור כל דמי הפת והבגד. וא"כ הר"ן לשי' שם דס"ל כר"ש דאי"צ אלא דמי העצים. אבל לפ"מ שפסק בשו"ע שם דכל הפת והבגד אסור ה"נ לא קיי"ל כהר"ן וצ"ע:

שם סקי"ב ודלא כמהרש"א כו' לא זכיתי להבין מה שמשיג עליו ומה שאינו משתווה כדבריו. ואולי כוונתו כמש"כ בסקי"א דבבית אחר לגמרי לא מתסר אבל לכאורה דלא תלך לבית אביך ודאי משמעות לאסור כל בית שיהי' לו וצ"ע:

ס"ו אמר קונם לביתך זה שאני נכנס אסור בו לעולם ע' רא"ש שכ' דתליא בפלוגתא דתפוס לשון ראשון כו'. ולולי ד"ק לענ"ד כאן ודאי אינו כלל שני לשונות. דודאי יש לפרש שניהם וכל שיש לפרש שניהם מבואר בסו"פ השואל ובכ"ד דלא מיקרי סתרי. אלא דיש להסתפק אי שניהם לקולא דדווקא כ"ז שהוא ביתך. ודווקא זה. או לחומרא דכ"ז שהוא ביתך ואפי' נפל. או שהוא זה אפי' אצל אחר ובודאי דהוה ספק נדרים להחמיר. וכן מצינו מפורש זה בסנהדרין, גבי את העיר הזאת את יריחו דמסיק אלי' לא יריחו על שם אחר ולא עיר אחרת על שם יריחו הרי דנקטינן תרויי' לחומרא. אבל מ"מ נפקא מינה דלפי"ז ודאי אם אומר בפירוש דכוונתו הי' להקל שומעין לו. ולא כמו בספק דתפוס לשון ראשון דל"מ גם אם מפרש לקולא:

ס"ח ככרי זה עליך כו' נפלה לו בירושה מותרת. עש"ך דלכאו' תליא במחלוקת דס"ו וא"כ למה סתם כאן להקל. דיש לחלק דבאמר האוסר שאני כמש"כ הב"ח. אלא דבב"י לא משמע כן דהרי עיקר הפלוגתא בס"ו מדקדק מדין זה. ולענ"ד אף דודאי מוכח ברמב"ם דחולק דהרי בפ"ה כ' בהדיא דגם באוסר הדין כן דבזה אסור אפי' מכרו ע"ש אבל לדידן לדינא כיון דלהרא"ש וטור ס"ל להתיר לגמרי באוסר. א"כ יש לסמוך כאן על הרמב"ם דס"ל דתפסינן לשון א' וזה נכון. עוד נראה לומר בדעת המחבר דבמטלטלין ודאי יותר מסתבר דאין דעתו לאסור אף כשיצא מרשותו. דיכול לבוא לידי תקלה שיאבד ממנו וימצא זה. ויותר מזה מצינו בסרי"ח דאזלינן בתר כוונת הנודר דאין דעתו אלא לסעודה זו ע"ש. וגם בעיקר דין דאמר זה אסור אף לכשיצא מרשותו י"ל דליתא במטלטלין משום סברא זו שכ'. אמנם הרי ברמב"ם כ' בפירוש לאסור בככר ובפירות וכן הרא"ש בפירושו גבי ככרי כ' בפירוש דבזה אסור. ואולי יצא להם מסוגי' דאוכל מן הנוטות בדמ"ב דהוה פירות אמנם התם ה"ה נכרים אגב אילן וצ"ע:

סימן ריז ש"ך סק"א בשם הרי"ו דבמקום שאין מדברין בלה"ק הולכין אחר לשון התורה כך פשוט בפרק השותפין כוונתו להשותפין דב"ב והוא דין דסל"ב דנדר הנאה מבני העיר ומבואר שם בש"ס דהוא מלשון תורה דהא פריך עליה מדין עיר הנדחת. וע"כ דאף דקיי"ל דהולכין בנדרים אחר לשון ב"א והכי משנינן בערכין די"ט מדאו' עד הפרק בנדרים הלך אחר לשון ב"א ע"ש. אלא דהיכי דליכא לשון ב"א הולכין גם בנדרים אחר לשון תורה ובב"ב דקמ"ג גבי ניכסי לברא דפשיט מקראי צ"ל דהתם דהבן הוא מוחזק סגי לשון המקרא לעשותו ספק ואין מוציאין ממנו. ובנדרים נ"ה גבי פלוגתא דדגן ושם דנ"ו גבי פלוגתא דעליה בכלל בית דאייתי קראי (והא דלא משני כדשני בר"פ דמר כאתרי'. צ"ל דלא מסתברא לי' להש"ס לאוקי פלוגתא בהכי ועוד דדווקא בר"פ דהוא ברייתא באפו נפשי' ויש לומר כן אבל כאן דהוא שנוי בלשון פלוגתא. ודאי לא מיסתבר כלל לאוקי בהכי אלא דפליגי בלשון תורה). וע"כ כמש"כ דהיכי דאינו' נודע לשון ב"א אזלינן בתר לשון תורה. וכן כתב הר"ן אהא דסט"ז בנודר מן התירוש דאע"ג דבתוספתא איתא דכלשון ב"א הוא מיני מתיקה ולא יין לדידן דאין מדברין בלה"ק הוה כלשון תוהה דהוא יין ולא מיני מתיקה שוב ראיתי שרמז זה בבה"ב והוא ברור לדינא:

ט"ז סק"ג וא"כ כשנפרש ירקי קדירה על כבוש נרויח בזה דירקי הוא כפשוטו בדבר שנאכל חי וא"כ לאכול חי פשי' דאסור כו' ולענ"ד הוא תמוה דכבר אמרו בירושלמי הביאו הב"י גבי נודר מן המבושל וכי יש ק"ו בנדרים ע"ש. ולכאו' פשוט כיון דפירש ירקי קדירה דהיינו הנאכלין בכבישה. דווקא הני ולא הנאכלין חי וכמו הנודר מן הטפילה דמותר בעיקר וצ"ע:

שם סק"ז דלא פרת ליבי' אלא בצלי ובדרישה תמה על הטור שסתם כו' ולק"מ דכיון דאפשר מיהו שום אכילה שפיר אל על העופות ואסור בכל גווני. ולענ"ד דדעת הדרישה דמ"מ כיון דא"א לאכול בצלי לא אסיק צלי אדעתי' ובודאי שרי:

ולפמש"כ בסט"ו דקיי"ל דכל שהדבר בעין דודאי אסור וא"כ הא דס''י דנודר מן התבלין אסור בחיים ומותר במבושלין ולמה מותר בזה כיון דהוא בעין וע"כ משום דאין נאכלין מבושלין לא אסיק אדעתי' וכן בסרי"ח ס"ה הוא אסור לחרוש ואחרים מותרין משום דלא אסיק אדעתי' ע"ש. ואולי י"ל דתליא בפלוגתא דרש"י ותו' בסו"פ ב"ש קי"ב גבי נטולה אני מן היהודים לענין יבם דדעת רש"י אע"ג דהוא בכלל כיון דלא אסיק אדעתא לא מיתסרא והתי' חולקים בזה ע"ש ועמש"כ בסוסרל"ד ודוק:

ס"י מהמקפה אסור בשום מהשום מותר במקפה. לולי דברי הראשונים הי' נראה לפרש כההיא דפסחים מ"ד המקפה של תרומה והשום והשמן של חולין כו' דהיו רגילין ליתן במקפה שום. וזה שאמר דהנודר מן המקפה אסור בשום שבתוך המקפה. דהוא בכלל המקפ'. אבל הנודר מהשום שבתוך המקפ' אינו אסור במקפ' עצמה וצ''ע סט"ו הנודר מן היין מותר בקונדיטין וימש"א עב"י שדעת המתיר הוא ד"ע משום דבירושלמי אמר דלר"י דקום מותר ומשמע לי' דכ"ש דלרבנן דשרי בקום דכ"ש דמותר. אבל הרא"ש כ' דאדרבה לרבנן אסור וע"ש שמפורש היטב דעת הרא"ש דכיון דאסרי באשישים כיון דהוא אותו דבר עצמו אע"פ שאינו נקרא ע"ש אביו ה"נ בקונדיטין ע"ש. והנה כבר כ"כ הר"ן גבי עדשים ואשישים דלרבנן אסור משום דהוא דבר זה עצמו דזה ודאי אסור אף שיש לו שם אחר. וכן כ' עוד בשם הרמב"ן גבי, ירקות שדה דחמרא מבשלא אסור אף דיש לו שם לוי כיון דהוא אותו דבר עצמו והובא בט"ז וזהו כדברי הרא"ש דלרבנן אסור. ותמהני שהביא דעה להתיר נגד תלתא קראי וצ"ע. ואולי הוא משום דכ' הרא"ש בסוגי' דקום. דלפי הש"ס שלנו גם לרבנן אסור בחמרא מבשלא ומשמע לי' דלפי הירושלמי ס"ל דלרבנן מותר גם בחמרא מבשלא. וכ"ש בקונדיטין. אבל פשוט דצ"ל דכ"ז היינו לענין עצם דין זה דשם אביו עליו. דמשמע בירו' דרבנן פליגי. ולהש"ס דילן גם רבנן מודו. אבל לענין יין מבושל גופא אפי' אין לו שם אביו כלל ודאי אסור כיון שהוא דבר זה עצמו, ואפי' קונדיטין דאין שם אביו עליו כלל וז"ב. ובזה י"ל הא דמבואר בס"י דהנודר מגריסין אסור במקפה של גריסין. אע"ג דמבואר בסכ"א דהנודר מגריסין מותר במבושלים דמשמעות גריסין משמע דווקא גריסין חיים. אפ"ה אסור במקפה די"ל דכיון דהוא אותו דבר עצמו ודאי יש לאסור ומ"מ במבושלין מותר דלשון גריסין משמע לאפוקי מבושלין מיהו זה כל זמן שלא יעשה מקפה ממועט מלשונו אבל כשכבר עשה מקפה הדר לדינא דכל שהוא אותו דבר עצמו יש לאסור והמיעוט דיו לאפוקי דבר אחד מבושלין. ומ"מ אני מסתפק די"ל דבס"י הפירוש דנדר מגריס דאסור במבושלין ולא בגריסין וצ"ע:

סל"א בהגה הנודר לדור בשכונות היהודים צריך לדור בשכונה