חבל יוסף (חדרי דעה) קצו

עומדת עכשיו לחוד ל"מ להכשיר אלא בעינן שתהי' עומדת גם אח"כ ומשו"ה המעמיד עושה גוף ההכשר. אבל הכא כל שעיקר הוייתו בכשרות לא איכפת לן בהמעמיד או במה שסומך בה ודוק:

סנ"א ניקב המקוה או שמימי' נבלעים בקרקע מעט מעט כשר לפי שאין זחילתן ניכרת הגר"א תמה בזה ודעתו דלא כ' הרשב"א כן אלא לשי' דפוסל אפי' נשאר מ"ס אבל לדידן דדווקא בשלא נשאר פסול אף בזה. ולענ"ד לא משמע כן דברי הרשב"א שהרי בנבלעים מעט מעט בקרקע ודאי בהמשך זמן רב יבלעו כולם ואיזה שיעור יש בזה. וכבר הבאתי דעת הרא"ש באריכות שהוכיח מגודר בכלים דכל שאינו כשטף מעיין לא מיקרי זחילה. ונראה בשי' הרשב"א דמוכח מדבריו דחולק שם. דס"ל דה"ט דגודר בכלים כשר. משום שאין זחילתו ניכרת. אבל בזה מיהו ע"כ מוכח דכשר בכ"ג אפי' לא ישאר מ"ס דהרי ודאי כן הוא דרך גודר בכלים. ובח"ס האריך למצוא מקור לדברי הרשב"א בזה. ולענ"ד שמכאן הוא מקורו. ועוד יש לדקדק כן מפי' הרמב"ם בהא דמפצי בימי תשרי דפי' דהיינו להקיף בתוך המים שלא יהיו זוחלים. ובודאי שהמים יוצאים דרך הנקבים של המפץ שהוא כשק וקופה דקיי"ל דאינן מקבלים כלל. וע"כ משום שאין הזחילה ניכרת לא איכפת לן. מיהו י"ל שכל שהוא בתוך המים עצמן שאני וצ"ע וע"ש בח"ס שהקשה מדברי התו' דבכורות שכ' להוכיח דמעיין מטהר גם באשבורן מים של שלמה שהי' מעין עיטם אף שהי' באשבורן בתוך הים. וכ' דבירושלמי איתא שהי' רגלי השוורים נקובים כמוציא. ומשמע דבנקב בעלמא מיקרי זוחלין. והוה"ד דפוסל בכה"ג במי גשמים. ולק"מ דהתו' מסקי שם בלשון זה ואפשר שהי' זוחלין. היינו דמכח נביעת המעיין שהביא שם כל המים. הי' הזחילה ניכרת וזה ודאי פוסל ג"כ. אבל כל שאינו ניכר כלל ודאי אין שום פסול וכ"כ הנוב"י להלכה למעשה ע"ש:

סנ"ב נקבים דקים הרבה מצטרפים לכשפוה"נ אם חבר מקוה חסר לשלם אבל שניהם חסרים אין מצטרפין והוה"ד מקוה שחלקו בסל כו'. זה למד הראבי"ה מחגיגה. דסל וגרגותני טובלין בהם. אבל מקוה שחלקו בסל אין מצטרפין. ופי' כמש"כ המחבר דלחבר חסר לשלם מהני ולא בשניהם חסירים והנה לפי לשון הרב בס"ט אהך דסל וגרגותני דזה עדיף משפוה"נ לפי שאינו לקבל כלל ע"ש והוא מהר"ש. א"כ מש"כ מזה גם לענין להצטרף נקבים דקים לכשפוה"נ זה ודאי צ"ע דהא בזה ודאי דהוא גרע משפוה"נ ולא מצינו אלא בכה"ג דסו"ג שאינו מקבל כלל דעדיף כנ"ל. אמנם גם בזה שאינו מקבל אין זה מוסכם וע"כ רוב הפו' חולקים בזה דאם נימא דזה ודאי עדיף משפה"נ כלשון הרב ומשמעות הר"ש א"כ ע"כ דבשני חסירים גם שפה"נ אינו מצרף וכן הוא באמת בלשון הראבי"ה שם דבשני חסירים גם שפוה"נ ל"מ וכן הר"ש גבי ערוב מקוואות כשפוה"נ פי' מקוה פסול לכשר או חסר לשלם ולא פי' בשני חסירים כלשון הרא"ש שם. וכן מפורש בדברי הרשב"א בשעה"מ הביאו הב"י ברס"ז ד"ה אהא דתנן בפ"ד דלמקוה חסר לא שייך צירוף כלל וקאי שם אפי' לכלים נקובים כשפוה"כ שבתוך המקוה. והיינו כשי' זו דאין צירוף בשני חסירים. אמנם כ"ז לשי' אבל הרי הרא"ש והטור והמחבר בעצמו כ' ג"כ הא דע"מ גם בשני חסירים. וא"כ ע"כ דאפי' שק וקופה וסל וגרגותני שאין מקבלים כלל גרע משפוה"נ. וא"כ גם בחסר בצד שלם ל"מ וגם רש"י פי' שם בחגיגה דארעא חלחולי מחלחלי והמים אלו שבכאן באין מנהר גדול ע"ש הרי שס"ל בפירוש דאפי' בצד שלם ל"מ וחילוק הש"ס בטובל כלים בסל וגרגותני מחלק את המקוה בסל נראה פשוט דהרי ודאי מודו הראבי"ה וסייעתו במשנה דסנ"ה ג' מקוואות בזה כ' ובזה כ' וירד ג' וטבלו והשיקם דהם טהורים הרי דע"כ דבשני חסירים נמי מהני צירוף ומדתנן סתמא ונתערבו משמע דהוה כדין נפרצו זה לתוך זה דתני התם דברוחב כשפוה"נ וברום כקליפת השום. וע"כ משום דבמים צפין ע"ג עדיף טפי ומהני אפי' בשניהם חסירים. וא"כ יש לומר בפירוש החילוק דבש"ס בפשי' דטובל בתוך סל זה הוה כמים צפין ע"ג. ומשו"ה מהני אפי' בכה"ג דלא הוה כשפוה"נ. אבל בחילוק דאין המים צפין ע"ג. בעי דוקא שפה"נ ביחד ואפי' בחסר לשלם. ואין לחדש חילוקים חדשים וכן יש לדקדק מהך משנה דסס"ד דשק וקופה דטובלן ומעלן כדרכן אפי' במקוה מצומצמת. וא"כ כשחסרו מן המקוה. המים שבתוך השק והקופה, הוה שני חסירים. וע"כ משום דהתם הוה המים צפין מלמעלה כנ"ל. ומיהו י"ל דהתם שלא לעשות המים שאובין מקילין טפי כמבואר כ"פ בס"ז וצ"ע:

והנה זה פשוט דאפי' לפ"מ דפסקינן דמהני צירוף אפי' בשניהם חסירים דוקא כששניהם מים כשירים אבל כשאחד פסול נראה ברור דאפי' כשיש מקוה של שאובין שבאו בה בהמשכה ויש מקוה כשירה שהיא כ"א סאה והשיק המקוה הפסולה להכשירה דאע"ג דאם הי' משיכה ומערבה לגמרי לתוכה קיי"ל דשאובה מטהרת ברבי' והמשכה מ"מ בהשקה בעלמא ל"מ וכ"נ בסנ"ו דכשר ופסול של כ"ס ל"מ השקה ומשמע בכל פסול בעלמא ואפי' אינן שאובין גמורין שנשפכו בה אלא שירדו בה בהמשכה ל"מ. ועב"י בההיא דסס"ג דהמטביל כלי בתוך מקוה מצומצמת צריך להטבילה דרך פיה וכ' הר"ש מפני שהמים הנכנסין להכלי נעשה שאובין והקשה הב"י דהא מחוברין למקוה [ומש"כ שם דלהרא"ש דל"מ חיבור למים שבכלים א"ש הוא תמוה. דהא מבואר שם ברא"ש דבכלים שבתוך המקוה גופה ודאי לא מיפסלי כדאיתא בחגיגה] והנה לפי שי' הר"ש ודאי לק"מ. דכבר בארנו דס"ל דבשניהם חסירים לא שייך חיבור דשפוה"נ ומשו"ה בעינן דוקא דרך פיה שהם מעורבין לגמרי אבל דרך שוליה דליכא אלא חיבור דשפוה"נ ל"מ דהא כבר נחסרה המקוה. אבל באמת גם לפי שי' כל הפו' כיון דנחסרה המקוה ודאי ל"מ צירוף לטהר את השאובין שבכלי ואפי' לא נעשה שאובין גמורין כבר כתבנו דנראה דל"מ וכ"ש בכלים. ועש"ך שם שכתב דנראה דבדיעבד אין לחוש ונראה שכ' כן ע"פ דברי הב"י דאינו אלא גזירה בעלמא אבל לפמש"כ אפשר דבדיעבד נמי ל"מ ואם יצאו ג"ל מן הכלי למקוה אפשר דנפסל כל המקוה וצע"ג:

סנ"ג בפסול שאיבה סגי השקה כשערה והרא"ש חולק אף בפסול שאיבה וכ' הש"ך דהרא"ש לשי' דכולה שאוב דאו'. ומתני' מוקי לה בפסול שאיבה שאינו אלא מדרבנן. והקשה ע"ו מהא דאייתי ממשנה זו ראי' דמחובר למקוה מהני אפי' בדהמ"ט. אמנם כבר הביא הגר"א דהרא"ש פי' המשנה ג"כ באופן שיש בחיבור כשפוה"נ וא"כ אדרבה יש ראי' דאיירי מתני' גם כן בשאיבה דאו' וא"ש:

ש"ך ס"ק קי"ח נחלקו המפרשים איזה נקרא שתי. ע' פי' ר"ה גאון בש"ס חדש שהביא ראי' ברורה מעירובין דמחיצה של שתי קרי שם קנים העומדים בגובה ע"ש:

סנ"ה ג' מקוואות בשנים יש בכ"א כ"ס מים כשירים ובג' יש כ"ס שאובין. וירדו ג' וטבלו ונתערבו הוכשרו שלשתם בט"ז סקס"ו ואפילו נתחבר לשאוב תחילה מ"מ כבר נתחבר גם לכשר קודם שירדו השאובין ע"ש ולא הי' צריך לזה דהא בסנ"ו באחד כשר ואחד פסול ג"כ לא נפסל וכמו שהשיג בעצמו על הפרישה בסקס"ז אלא משום דהוה רבי' והמשכה. ולפי מש"כ הר"ש הוא משום שבטלו השאובין ברוב. וע"ש מש"כ הט"ז בפירושו ומה שהשיג עליו דלמה לי' להך טעמא דת"ל מטעם רבי' והמשכה, וכ' דתני סתמא אפי' ליכא המשכה ג"ט וכ"כ לעיל דהר"ש לא מצריך כלל בהמשכה שיהי' ג"ט. אבל הדבר פשוט לפמש"כ בסמ"ד בפי' הר"ש במתני' דמים כשירים ושאובין שנתערבו דהאי תנא דמסכת מקוואות לי"ל המשכה ורבי' כ"א בנתערבו ובטלו קודם וא"כ לשי' זו הוצרך לפרש דנתערבו ובטלו. וכן לפי פי' הב"י בשי' הרמב"ם שם דס"ל דל"מ המשכה אלא ביש תחילה כ"ס ומשהו כשירים. והכא דאיירי בכ' מצומצמים ע"כ צ"ל ג"כ דבטלו ודוק:

סנ"ז גומות הסמוכות לפי המקוה ומעורבין כשפוה"נ מטבילין בהם. בש"ך ס"ק קכ"ז דבעי שיהי' בהם רביעית הכי מוכח בש"ס ופו' עכ"ל. והוא מדברי הראב"ד בבעה"נ פ"ו דמפרש הכי בש"ס בזבחים (כ"ב) בהא דאר"ל דהמשלים למקוה אינו משלים לרביעית. דרביעית היינו בכה"ג דבעינן מיהו רביעית וע"ש דאינו משלים היינו בנטל סאה ונתן סאה מי פירות. ונראה מדברי התוס' שם דגם הם פירשו כן הא דמסיק שם ר"פ ואם קדח בו רביעית