חבל יוסף (חדרי דעה) קצג

כאלו לא נפל כלל למקוה ואסור לטבול בו. וכדמסיק דליכא השקה ליין. שוב ראיתי שהוא מלשון הר"ש שם.. אבל' מבואר בלשונו שלא שינו מראיהן וצ"ע]. וכדאמרינן בהדיא בסופ"ק דחולין גבי תמד משהחמיץ דמי פירי כיון דיקירי ל"מ להו השקה. ונראה דזה טעם הא דתנן דכל מה שיעמוד בשפוה"נ ממעטו אפי' דבר שתולדתו מן המים שכשר לטבול בו. דלענין השקה שאני דלא שייכי אלא במים וכנ"ל. [וצ"ע דברי הראב"ד גבי מטבילין בעינו של דג] וכן פירשו התו' בריש מכות גבי חבית של יין שנפל לים הגדול דחיישינן שהיין עומד בעין וש"מ דלא שייך השקה ביין. אלא דלפי"ז צ"ע קצת דהא קיי"ל דהים ה"ה כמעיין וא"כ ש"מ דאפי' מעיין אינו מטהר את היין בהשקה. ולפ"ז ה"נ לשנשתנה מראיו. ולמה כ' הרשב"א דמעיין מטהר אפי' השיק למקוה שנשתנה מראי'. אמנם הא גם בש"ס שם חילק בין ים לנהרא. וצ"ל דכשנתערב היטיב ודאי מהני וי"ל דהרשב"א נמי דווקא המשיך עליו מעיין הנמשך שהוא מתערב. ואפשר דהרשב"א לשי' דס"ל דהשקה דמעיין סגי בכ"ש בעלמא. ומשו"ה סגי אפי' במ"פ דכ"ש מיהו איכא וצ"ע. ובל"ה יש שם גירסות אחרות דגרסי חבית מים וע"כ דיה"ג שאני וע' ריטב"א מש"כ שם. ובכ"מ ובבה"ב כ' בשי' הרמב"ם דלעולם ל"מ השקה לשאובין רק דרך שפיכה וצ"ע ממתני' דג"מ שבסנ"ה עיין שם:

סכ"ט בהגה מקוה חסר שנשתנה מראהו ונפל לתוכו שאובין אינה נפסלת וכשחזר והשלים במים כשירים וחזרה למראהו כשר עש"ך דדעת הראב"ד דבכה"ג מצטרף גם היין שנפל תחילה והפו' חולקין. והנה לשון התו' ולא עוד אפי' חזר מראהו לכמות שהי' כשר. ונראה דמלשון זה יצא לו להראב"ד דיוק זה וכ"נ בהשגות סופ"ז ועב"י מה שנדחק מסכ"ד דמ"פ אין משלימין דהכא אמרינן מתוך כו' ולענ"ד נראה דולא עוד ה"ק דל"מ דאם גם כשלאחר שנפלו הג"ל שאוב אכתי נשאר המקוה בשינוי מראה דלא שייך בזה לפסול משום שאובין. דזה ודאי ל"ג מג"ל מים שנשתנה למראה יין. דתנן במתני' דאינן פוסלין וכ"ש כשכל המקוה מראה יין. אלא אפי' כשמחמת המים השאובין חזרה תיכף למראהו. אפ"ה כיון דבשעת נפילה גופא הי' עלי' שינוי מראה אינה נפסלת מחמת השאובין ודוק:

ש"ך סקע"ו דבמקוה מהוה ע"י פשוטי כ"ע כשר כיון דאינו מקבל טומאה אלא דרבנן וגבי זוחלין מחמרינן אפי' בכה"ג. ונראה דהטעם פשוט דלפי' הרמב"ם דמפרש דמתני' לענין זוחלין ופי' אפי' זב כו'. דהיינו דטובלין בהן אע"ג דבעי מים חיים. א"כ עיקר פלוגתיי' שם לענין המקל דהוה פשוטי כ"ע וקיי"ל כר"י להחמיר אפי' בהא. אבל לשי' הר"ש דפי' לענין מקוה ופי' אפילו זב סומך. בודאי י"ל דלא פליג ר"י אלא בזב. אבל פשוטי כ"ע דאינו אלא מדרבנן שפיר י"ל דמודה ר"י. ולשי' הרמב"ם דמפרש פלוגתיי' לענין זוחלין במעיין. י"ל דלא פליגי אלא בזוחלין וכמו שהביא הב"י בשם המרדכי וכן הביא שם תשובת הרא"ש דכתב דכן נוטין דברי הרמב"ם. אלא שכתב שיש להחמיר בשניהם במקוה כשי' הר"ש. ובפשוטי כ"ע כשי' הרמב"ם. אבל במקוה ופשוטי כ"ע לכו"ע כשירין. שוב מצאתי שכ"כ הח"ס:

סל"ו בהגה ואם המים באים ע"י גלגל כו' אם אין בה מ"ס לא מיקרי חיבור לנהר ע"י זה. עש"ך שהקשה דמשמע במסקנת הב"י דבשפופרת הנוד לכו"ע מהני. ולולי ד"ק אדרבה הרי כל סברת הרוקח דזה עדיף מניצוק. לפי דהמים עולים תמיד. ונראה דכוונתו כשי' ר"ת דבנהר שאינו פוסק ניצוק חיבור וכבר כ' הב"י מקודם זה הרבה דסברת הפו' ל"נ כן. ועוד דאפי' לר"ת נראה דדוקא בהילוך הנהר כדרכו, אבל הכא דהניצוק אינו מתהלוכות הנהר אלא ממה שזב מהכלים ותהלוכות הכלים אינו מכח גוף הילוך הנהר. אלא ע"י כח הגלגול. ודאי קשה לומר דניצוק זה עדיף כיון דאין התמדת הניצוק מכח עצמו. ונראה דאפי' לסברת ראבי"ה בב"י דבמעיין הוה קטפרס חיבור. הכא המים שבגלגל לא חשיב מעיין. כיון דאינו הולך מכח המעיין. וכמו בגל שנתלש כשפסק זחילת הנהר לעיל ס"ה, דלא חשיב כמעיין. וכן התוס' בחולין שם כ' בהדיא דזה הוה ניצוק דלא כהרוקח והביאו שם בב''י'. ט"ז סקמ"ז האריך הרבה דלענין פסול שאובין דרבנן אמרינן גוד אחית. ותמהני דמה הוצרך לכל האריכות הזה דזה מפורש בהדיא בבעה"נ גבי פלוגתא דרגליו נוגעות במים דתניא בתוספתא דאפי' לרבנן כל זמן שרגליו נוגעות במים ממלא בכתף ונותן דלענין שאוב דרבנן מודו כו"ע דגוד אחית. וגדולה מזו כ' בס"כ בשם הר"ש ע"ש. וכן מוכח לענ"ד מדברי הרב בהגה סל"ו גבי מים הבאים לצינור בכלים נקובים דכ' דביש בה מ"ס כשר וכיון דס"ל דלא הוה חיבור. א"כ המים הבאים בסביבה ראשונה קיי''ל גבי שחיטה לעיל סי' ז' דחשיב כח אדם וא"כ הוה כג' לוגין בתחילה דפסולה לעולם כמבו' בסכ"א וע"כ דלענין שאובין סמך על הרוקח דהוה חיבור ומ"מ צ"ע קצת דלכתחילה הו"ל להחמיר לשפוך לחוץ מהסביבה ראשונה וצ"ע. ולפי"ז בהא דסגוס דתני סתם כ"ז שמקצתו נוגע במים טהור. לפי' הר"ש דפירש דאינו נעשה שאוב לק"מ קושי' הריב"ש. שהביא הט"ז סקפ"ז. דבשאוב הא ודאי מהני גוד אחית. אבל נראה דמשמע להו דטהור גם הטובל בו. וכ"ה בבעה"נ שם וכ"ה בדברי הרמב"ם בפירוש ע"ש ושפיר קשי' להו ע"ש ודוק:

ס"מ בהגה ומ"מ נהגו להחמיר גם במעיין לנקב הכלי שמנקין כו' ואם יש טורח גדול בדבר כו'. עש"ך שהוסיף להקל בשם המהרי"ק ולפי מש"כ בעצמו בס"ק הסמוך דהמהרי"ק לא איירי אלא בספיקא והרב איירי בודאי א"כ אין ראי' להקל בזה בכאן דאיירי בודאי וצ"ע:

סמ"א המניח כלים תחת הצינור כו' אבל אם הניח בשעת פיזור עננים ואפי' בשעת קישור ונתפזרו כו' לא חשיב לדעת. זה שי' הרא"ש. דפסק כר"י דלא רבו ב"ש ופסקינן כב"ה ופי' בש"ס דכה"ג חשבינן שוכח ע"ש. ושי' אחרת להרמב"ם. וע' בכ"מ דשי' הרמב"ם דהא דאר"י עדיין היא מחלוקת. משמע דקאי אדברי ר"מ [דסמוך לו.] דמודו ב"ש בשוכח בחצר. ואהא קאי ר"י דעדיין היא מחלוקת. ולפי"ז מפרש הך סוגיא דקישור עבים אפלוגתא דשוכח בחצר. ופסק בחיבורו לענין עיקר מחלוקת דשוכח כב"ש [והיינו כר"מ דרבו ב"ש והוא מי"ח דבר וכ' הב"י שהוא משום דפשטי' דסוגיא כוותי' ועוד דר"ט ס"ל הכי וכן משמעות כל הסוגיא הניחא לר"מ כו' ובבאור הגר"א כ' בזה דבר נחמד ע"ש. והב"ח כ' דכיון דלא פליגי אליבא דנפשיי' טפי עדיף כר"מ דלא פליגי ב"ש וב"ה. והש"ך הבין ממנו דכל דל"פ אליבא דנפשיי' ליתא להאי כללא דהלכה כר"י והקשה עליו דלא משמע כן בצ"ד. הנה בכאן נראה יותר בכוונתו כמש"כ הפו' בכ"ד כיון דלהאי מ"ד ליכא פלוגתא ולאידך איכא פלוגתא טפי עדיף למינקט הא דליכא פלוגתא ומ"מ כ"כ הב"ח בפירוש באו"א סי' שס"ג דהאי כללא ליכא היכי דלא פליגי אליבא דנפשיי' ע"ש. ומה שהחליט הש"ך דהכללות גם היכי דפליגי דלא אליבא דנפשיי'. התו' בפרק החולץ ל"ז גבי הא דהלכה כר"י לגבי ר"ל כ' בהדיא דהיכי דלא פליגי אליבא דנפשיי' ליתא להאי כללא וכ"ה דברי התוס' בסנהדרין ספ"ק ע"ש אמנם בריש פרק זה בורר (דכ"ד) ד"ה רבא דקאי התם אפלוגתא דר"י ור"ל אליבא דר"מ משמע דס"ל דבכה"ג נמי שייך האי כללא. וצריך לומר דכוונתם בתוס' הנ"ל דווקא היכי דאינהו גופיי' לא ס"ל כוותי' דמאן דפליגי אליבי' כגון ההיא דר"א בסופ"ק דסנהדרין שם ע' נדה ד"ח. אבל בפז"ב שם הרי ס"ל שם כוותי' דר"מ שפיר הוה גם בזה הך כללא, וכן בשבת (קנ"ה) ד"ה והלכתא משמע ג"כ הכי דאיל"ה לא הוה מקשי שם מידי ע"ש. ובחי' שבועות כ"ד כ' ליישב בזה הא דקמ"ל התם רבא דאפי' איסור הבא ע"י עצמו אמרינן כולל אף דפליגי התם בהא ר"י ור"ל באוקימתא דמתניתין שם. וס"ל הכי לר"י. וא"ר דהלכה כר"י לגבי דר"ל בכ"ד. וכן הקשו שם התו'. אלא כיון דפלוגתיי' אליבא דמתניתין ולא אליבא דנפשיי' ליתא להך כללא ודוק ומיהו כל זה בצינור או בחצר בשעת קישור עבים ולא נתפזרו. אבל בשעת פיזור עבים בזה מודה גם ר"י דכו"ע מודו בזה דל"ג ובשעת קישור ונתפזרו בזה פליגי ר"מ ור"י אליבא דב"ש ור"מ ס"ל דגם ב"ש מודו דל"ג ור"י ס"ל דפליגי ב"ש אבל ב"ה ודאי ס"ל דל"ג גם לר"י ומשו"ה פסק גם הרמב"ם בחיבורו דגם