חבל יוסף (חדרי דעה) קצב

כ' דזה דוחק בישוב המשניות. אבל לא מצינו שחזר מזה. וכן הוא בתשו' הרשב''א שהבאנו בסמוך. וכמש"כ שם בביאור דבריו. וכ"כ הסמ"ג בשם ר"ת הביאו בב"י. וכ"כ הריטב"א בשם התו'. והביאו בבדה"ב. וכ"כ הרא"ש בב"ק וצע"ג. ועב"י סוף ענין כלי בתוך כלי שהביא תוספתא. דבמעיין לא בעינן חיבור כשפוה"נ. וכ' דמהרמב"ם ורא"ש שלא הזכירו זה. משמע דס"ל דמתני' דשידה שבתוך הים דבעי שה"נ פליגי עלה. דהא ים דינו כמעיין. אמנם הרשב"א בשה"מ הביא סברא זו דבמעיין אי"צ שפוה"נ. ולענ"ד אם נאמר כסברא דלעיל. דמעיין כ"ש אף שא"ב מ"ס חשוב לטהר בהשקה. ה"נ חשיב לחבר בכ"ש. דכ"ש אין לו שיעור. אבל אם נאמר דבעי ג"כ מ"ס. א"כ י"ל דה"נ בעי החיבור בשה"נ. והרשב"א בשעה"מ. ובתשובה סותר עצמו בזה כמש"כ בסמוך וצע"ג:

ש''ך סקמ"א בשם רי"ו אם הלכו מים שנתנו לתוך מעיין למקוה חסר שאין בו כלום. יש מתירין לטבול בו. ומסיק הש"ך דש"מ די"א. ונראה דסברת הש"ך דהאוסרין שהביא הרי"ו לקמן בב"י גבי הבא לערב ב' מקואות די"א בעשה השקה מקוה שאוב למקוה כשר ונסתם. הנקב שחוזר לפסולו. אין ראי' דהם אוסרין כאן די"ל דדוקא התם בהשקה בעלמא. אבל הכא שנתערבו כבר לגמרי לא. וע' בתשובת הרא"ש כל"א שמבואר שם שר' מצליח אסר בזה והרא"ש ז"ל כ' לבטל דבריו לגמרי והרי"ו ז"ל בלי ספק כיון עליו ע"ש:

סט"ו במד"א שמד' אין מצטרפין שלא הי' בדעתו בתחילה ליתן כל הג' לוגין. כ"כ הטור. ועש"ך. אמנם הראב"ד בבעה"נ פורש כהמחבר. ול"י מש"כ הב"י שיש לתמוה שפי' הטור ורי"ו כן. שהרי הרמב"ם לא פירש כן ע"ש. וכי סני לי' כמש"כ הראב"ד והביאו שם בסמוך ע"ש ויפה כיון כאן שהעתיק כהטור:

שם בהגה וי"א דברגלי בהמה הוה כרגלי אדם ואינו כשר אלא בהעביר ע"ג קרקע הנה בבעה"נ שם בתחילה פי' לחלק בין אדם לבהמה ואח"כ כשחידש דגם באדם ל"מ לפסול ופי' סיפא דבריי' גם אאדם (עט"ז) פי' דבהמשיכו ע"ג קרקע קאי ונראה מדבריו דלא כ"כ אלא לפי דרוצה לפרש גם אאדם. אבל בבהמה ודאי גם בנתזו כשר דלא מצינו שחזר מסברא זו דע"י בהמות ודאי הוה כבידי שמים. וזכר לדבריו דגבי חרותה קיי"ל בחולין דבידי הבריות הוה כבידי שמים אלא דיש לומר דאין הטעמים שוים בזה וא"כ גם מה שדקדק הב"י דהר"ש לא ס"ל לחלק בין אדם לבהמה מדלא הביא חילוק זה. לולי ד"ק אינו מוכרח די"ל דפירש כן שמיירי בע"ג קרקע משום אדם כדברי הראב"ד. ואין לחדש מחלוקת והנה דעת הראב"ד דבאדם ג"כ דוקא בכוונה והט"ז דפה זה מדברי הרשב"א בסל"ט וכן משמע בתשובת הרמב"ן אמנם הב"י פירש בדברי הרמב"ם ג"כ דדוקא בכוונה ואפשר דבג"ל בעלמא יש לסמוך להקל:

סי"ז שאובין הנוגעים במקוה לא פסלוה ובש"ך דבאמצע פסלו ומסיק ועסנ"ה וכבר, תמה בדג"מ דלא שייך כלל לדהכא אבל לענ"ד פשוט דצ"ל סי"ח דבסמוך. והיינו דמשו"ה בנקב שיש כנגדו ג"ל פוסל דזה הוה כבאמצע. וכ"ה בהדיא בדברי הר"ש שם ומתוך דבריו שם מבואר הטעם דבאמצע פוסל לפי דבזה חשיב כל המקוה סמוכה על השאובין ונפסלו כולם וכההיא דגיסטרא שהבי' שם דמפרש התו' שהמים גרורים ע"ש היטב:

ש''ך סקנ"ד אם הבריכה מ"ס חסר כ"ש, לכאו' נראה, דאגב שיטפא דרישא כ' חסר כ"ש אבל באמת דהכא דווקא מ"ס שלימים בצימצום דאי ל"ה אחד מש"ך שבו. אין בו ג"ל שלימים ואין פוסלין וצ"ע:

ס"כ בור של שאובין והאמה נכנסת כו' לעולם הוא בפסולו. ובש"ך דאיירי במי גשמים ושאין בהם מ"ס. והוא מדברי הר"ש פ"ה מ"ב. וצ"ל דאע"ג דבס"ס מבואר דאין הזוחלין מערבין צ"ל דדוקא התם בפסול חסר. אבל הכא בשאוב מקילין. וכ"כ הר"ש בהדיא בפ''ו מ"ב דבשאוב מקילין אפי' בקטפרס. ואע"ג דהתם מיירי בהשקה ממקוה כשירה והכא כולה זוחלין ופסולין. מ"מ אין לחלק בזה כיון דגוף ההשקה קטפרס ואפ"ה כשר. ה"נ הכא דהא ה"נ אם יעמוד הזחילה ה"ה כשירים ודוק ש"ך סקנ"ו בשם הראב"ד דדווקא הכא דכולה מקוה היא כשירה ובג"ל הוא דאיפסלה סגי ביצאו כדי מלואה. שהי' בה בשעה שנפל הג"ל. אבל בשכל המים הם שאובין אין מחשבין אלא לפי חשבון. ופי' הש"ך משום דמן הדין לא הי' צריך לחשוב אלא לפי חשבון הג"ל ע"ש. ולכאור' כדי מלואה קל. אפי' מכדי החשבון לפי ג"ל. דהא לפי חשבון לעולם צריך לצאת מן הכשירין לפי ערך שהם מרובין מן השאובין. כגון שנפל ב"ס שאוב לעשרים כשירים. ואם יתוסף עוד עשרים ואח"כ יצאו מהם. ואם נחשוב אפי' לפי חשבון השאובין שנפלו לבד. מ"מ אם יצאו כ"ב סאין הרי הכשירים הם כ' פעמים כהשאובין. ויצא כ' מהכשר. וסאה אחת שאוב וחלק א' מכ' בסאה. ועדיין נשאר בה מהשאוב סאה פחות חלק כ'. אבל בכדי מלואו הקלנו בזה דכבר יצא כל השאוב לגמרי. ולולי ד"ק יש לפרש בפשי' דהתם כשהי' תחילה רוב כשר מן הדין כבר בטלו השאובין ברוב לגמרי ומשו"ה הקילו בזה והכי מחלקו תנאי בשאובין בין בתחילה ובין בסוף וא"כ לא מקילינן אלא כשהי' תחילה הכשירין רוב כנגד השאוב ודו"ק:

סכ"ב עד שירבו או ישטופו. בלשון התו' הוה ירבו שיבאו מים כשירים לתוך הבור כנגד כל המים שהי' בבור בשעה שנפלו השאובין. וישטופו היינו שיצאו מן הבור כנגד השאוב לבד ותלינן בזה דהשאוב יצא. וכאן דבעינן שיצא כדי מלואן. א"כ פשוט דצ"ל ירבו וישטופו ומש"כ כאן או הוא ט"ס מלשון התו':

סכ"ד ותמד שלא החמיץ בסופ"ק דחולין מבואר דלדידן דלא קיי"ל כריב"נ כמבואר בסכ"ג תמד שהחמיץ לבסוף אינו פוסל. ומבואר שם דמספיקא נמי אינו פוסל. [והתו' שם כ' משום דספיקא לקולא ורש"י כתב דרובא מחמיצין] ולא איירי אלא בנשתייר ממנו בכוס ולא החמיץ. וא"כ צ"ע מאוד סתימת הדברים בפו':

שם נפל סאה מי פירות למקוה ונטל סאה אחרת כשר אם עשה כן עד י"ט פעמים בזבחים (כ"ב) הקשו התו' דגבי קרב וכרעים ירחץ במים דרשינן ולא במזוג ומ"ש דהכא לא ממעטינן. ולולי ד"ק הא פסול דשינוי מראה לקמן אינו נפסל משום דבר אלא ממי פירות וא"כ באמת הוא נמי ממש הא דממעטינן מזוג. וכן מוכח בהדיא בשבת (קמ"ד) דפסול דשינוי מראה הוא משום דבר פסול המתערב. אלא ששיעורו בשינוי מראה ע"ש היטב. והא דכשר הכא כ"ז שלא נשתנה המראה. ואע"ג דגבי רחיצה דקרב כו' משמע דלא תליא בנשתנה המראה. הא מבואר בריש פרק התערובות דאמור רבנן בטעמא כו' ואמור רבנן בחזותא כו' מידי דתליא בחזותא אזלינן בתר חזותא. והכא אזלי רבנן בתר חזותא וכעין דאמרינן גבי ג"ל אליבא דריב"נ שהבאנו לעיל ודוק:

שם אבל בשאובין שנתן סאה ונטל סאה כשר לעולם ובש"ך בשם הרשב"ץ דלכתחילה אין לכנוס למחלוקת ביותר מרובו והד"מ כתב דלשי' הרמב"ם אינו אלא מפני מ"ע ובמעיין כשר. אבל באמת גם להראב"ד כשר במעיין וכ"ה בהדיא בספר בעה"נ תחי' שעה"מ שכתב דבמעיין אמרינן דשאובין חסרו. מעיין לא חסר ע"ש וז"ב:

ט"ז סקל"ח כי יש לחוש שלא יחזור למראה כשר עד שיהי' הרוב מהמשכה כי המים הבאים דוחין כו' נראה דעתו דאף דבסוף הסעיף כשיש בו מ"ס יכול למלא בכתף. כאן אפי' הי' תחי' כ"א ולכאו' כשממשיך אח"כ ומשלים למ"ס ה"ה כבר מקוה כשר ויכול למלא בכתף . צ"ל דס"ל דהכא דלא הי' אכתי בכשרות כלל. כיון שהוא עכשיו בשינוי מראה אינו יכול להכשיר בשאובין ובסוהס"ע דווקא שהי' תחילה כשירה ואח"כ נשתנה וצ"ע. וע' מש"כ בסוסמ"ד:

סכ"ו נפל בתוכו יין אם אין בו מראה מים מ"ס ה"ז לא יטבול מבואר בש"ך דאפי' יש מ"ס מראה מים אינו טובל במקום היין. ובאמת הכי מוכח מדברי הרשב"א בסכ"ח דהמשיך מעיין למקוה שנשתנה המראה כשר. ומשמע דהא אם השיק מקוה שאינו מעיין ל"מ ההשקה. ולכאורה נראה הטעם כמש"כ בסכ"ט דהשיק במקום היין לא טהר. וה"נ נשתנה מראיו נמי כיון דהוה כמזוג כמש"כ בסמוך הוה כיין. ול"מ ההשקה ליין. [ומש"כ שם בתחילת הסעיף נפל ג"ל יין. כאלו לא נפל בין במקום היין בין במקום המים. והוגה בכל הספרים [ומותר לטבול] בין במקום היין כו'. לכאור' אינו מהגהת הרב דאדרבה הפירוש דהיין הוה