חבל יוסף (חדרי דעה) קצא

כ"כ הש"ך בסקכ"א בשם הפו'. והקושיא מהש"ס דב"ק וב"ב מפורסמת דמבואר שם דבדאוריי' ל"מ קבעו ולבסוף חקקו. וא"כ לטבול בתוכו דודאי הוה דאוריי' ל"מ אפי' קבעו תחילה וכבר האריכו בתמיה זו כל רבותינו האחרונים ועדיין אין ישוב ברור בזה. ולחומר הקושי' נראה לי ליישב דהנה בסוגיא דב"ק מבואר דכל עיקר הפסול משום דבחקיקה נשתנה השם וחשיב ככלי אף שהוא כבר מחובר. וכבר פירשו הראשו' הובא בש"מ שם דשינוי מעשה לא שייך שם דזה הוה כחופר בקרקע בעלמא. אלא דשינוי השם עושה אותה כלי. ואע"ג דסוגיא דב"ב משמע קצת דהפסול משום דלדידן דקיי"ל כרבנן דמחובר לקרקע לאו כקרקע הוה כתלוש ע"ש. ע"כ צ"ל דהיינו נמי לפי המסקנא בב"ק דשינוי השם מילתא היא דאי ל"ה מאי פריך בב"ק על ר"י דסבר שינוי השם מילתא היא תיקשי לכו"ע כדפריך בב"ב בסתם מני לא ר"א ולא רבנן ע"ש. וע"כ דסוגיא דב"ב ג"כ משום שינוי השם. והענין דבלא שינוי השם ודאי לכו"ע הוא בטל לקרקע וכארעא סמיכתא הוא. וקרקע ממש הוא ולא מחובר לקרקע לבד. אלא דכשיש עליו שם כלי זה מיקרי כלי המחוברת לקרקע. וא"כ נראה לפי מש"כ בחידושי הרשב"א בשבת ט"ז גבי שאובין דתני אחד כלים גדולים דפירש דהיינו אפי' כלים שמחזיקים ארבעים סאה. דס"ד דלא נקרא עליהם שם כלי ע"ש. וע' בסו"פ ב"מ גבי חלתא בת כורא לא שרי לי דס"ל דאין תורת כלים עליו. ואע"ג דלדינא לא קיי"ל שם כן מ"מ פשוט דזה דווקא כשהיא בתלוש או חקקו ולבסוף קבעו דהוה עלה שם כלי בתלוש. אבל בקבעו תחילה במחובר ודאי דלא נקרא עלי' שם כלי בכה"ג דמחזקת מ"ס והוה כארעא בעלמא ושפיר כשר בזה קבעו ולבסוף חקקו אפי' בדאורייתא. דזה ודאי לא הוה אלא כחופר בקרקע כנ"ל ודווקא בצינור אמרינן בש"ס. דל"מ בדאו' אלא בדרבנן. דע"ז ודאי נקרא שם כלי אפי' כשהוא תחילה במחובר. כשנעשה צינור נשתנה השם. ול"מ בזה מחובר לקרקע. ולא הכשירו אלא בדרבנן. והמחבר לשי' דכולו שאוב ג"כ דרבנן. ומשו"ה מכשיר גם בצינור בסתם כמסקנת הש"ס. ובזה יתיישב היטיב דברי הרב בהגה שכ' בסל"ו בהגה גבי צינורות ול"ח דנעשה בהם גומא מחמת לחלוחית כו'. ולכאורה משמע דאיירי בצינורות מחוברים. וא"כ אפי' נעשה בהם גומא. הא הוה קבעו ולבסוף חקקו. דהרב לשי' דכולו שאוב דאו' ושם איירי בצינורות שכל המקוה נעשה ע"י וא"כ בדאו' לא מהני אפי' קבעו תחילה ושפיר הוה פוסל והוצרך לומר דל"ח לזה ודוק:

ס"ח מעיין המקלח לתוך כלי פסול כו' אפי' לאחר שיצאו כו' הכי תניא בהדיא בתוספ' ומייתי לה הר"ש במ"ד מעיין היוצא לתלמי ומתלמי לבריכה. ראשונים ראשונים נשאבין. ומוכיח שם דאפי' יש בפיו כשפוה"נ דע"כ איירי התוס' בהכי. מדתני שם בסיפא דאם נקבה מהני לטהר את הבריכה ע"ש. והב"י הבין מתשובת הרשב"א דהיוצאים כשר והוא תמוה ומש"כ ראי' לזה גם מהר"ש דמשמע אפי' כל מי המעיין מקלחים לשוקת כו' אין שם שום משמעות אלא דכוונתו לפי רהיטת קושי' דכמו דמהני החיבור למה שבחוץ [וכוונתו. על הסיפא דהעבירו ע"ג שפה כ"ש כשר חוצה לו] ה"נ ליהני למה שבשוקת ע"ש ודוק. ומש"כ מדברי הרשב"א בשעה"מ. אם הוה קאי שם למחובר למעיין. י"ל דלמעיין שיש בו מ"ס קאי:

דס"ל הכא דמותר אפי' לטבול בתוך הכלי כשיש בו נקב כשפוה''נ. אבל לפי המשמעות הדברים שהביא לא קאי כלל בחיבור למקוה או למעיין. א"כ קאי שם לדין נקיבת הכלי ולא שייך הכא כלל. וכוונתו בתשובה הוה ע"כ כמו שפי' הראשונים במתני' דהוא בגוונא דיש חיבור להמים שיצאו מן הכלי עם מי המעיין או המקוה ע"י מים שהולכין בצד הכלי מבחוץ לכלי. וכ"ה כוונת המהרי"ט שהביא הב"י בעצמו שהוא השיג עליו ע"ש. אלא שהאריך מהר"י ז"ל לפלפל בדברים אחרים ולא פירש השגתו היטב. ומש"כ שם הר"י לפרש דוכמה יהא בנקב קאי אמן הצד. ל"י מה דחקר לפרש שלא כמש"כ הר"ש והרא"ש. דלא ניחא לפרש זה ארישא דא"כ הוה משמע דאין חילוק בין מן הצד או מלמטה. ויחלוק על התוס'. [ואין זה ענין כלל לדברי הרשב"א] וכן מצאתי במע"מ שכ' דהי' נראה. לפרש דקאי אמן הצד. אלא דהרא"ש כ' דלא משמע כן כיון דאין מחלק בזה ע"ש. ולעיקר סי' הרשב"א כאן בתשובה דטובלין בכלים כשמחוברין למעיין [שיש בו מ"ס] בשה"נ. וחילק דהך דשוקת היינו במחובר למעיין שאין בו מ"ס:

יעוין היטב בר"ש הנ"ל שרצה בתחילה לפרש כן אלא שסתר זה דא"כ לא שייך לפסול אלא לאדם ומתני' דשוקת משמע דקאי לכלים ע"ש. אמנם שי' הרשב"א נראה דכשאין בו מ"ס לא שייך גבי' כלל חיבור כשפוה"נ ופסול גם לכלים וכ"ה בהדיא בדבריו בשעה"מ שהביא הב"י לפ"ז. אלא דשם לא חילק אלא במקוה ובמעיין ס"ל דלא שייך מ"ס ויתבאר זה בדברינו בסמוך. וכאן ס"ל כהר"ש דגם במעיין שאינו מ"ס ל"מ לחבר. וס"ל דעדיפא דאפי' לטבילת כלים ל"מ. ואתי לי' המשנה דשוקת שפיר. וכשיש בו מ"ס ס"ל דטובלין גם בכלים המחוברים למעיין כשפוה"נ ופי' דהיינו הא דשוקת יהוא. גם ים של שלמה ס"ל דהוה כלי אלא דהוה מחובר כמוציא רימון וכ' דהוה"ד כשפוה"נ אלא דלרוחא דמילתא הוה כמוציא רימון. ולכאורה משמע דעתו שם דלי"ל שם כלל הא דגזירת מרחצאות דמסיק הר"ש שם. אבל צ"ע דא"כ היאך יפרש הא דלא יטבול ע"ג ספסל. ועוד דהא הביא הב"י בסקצ"ח בשמו דפוסל במדריגות וכ"כ בפירוש בשעה"מ שהביא הב"י לפ"ז בסמוך. וע"כ דקאי כ"ז שבתשובה שבכאן בכלים תלושים המחוברים להמעיין בשה"נ וכמש"כ בשעה"מ דבכלים תלושים ליכא גזירה דמרחצאות. והך דיש"ש דודאי הוה מחובר צ"ל דבמקדש ליכא גזירה זו. או דהוה לפני גזירה. והו"מ הרשב"א לפרש דכמוציא רימון הוה לבטלו מתורת כלי. אלא דלא משמע לי' הכי לומר דגוף הים לא הי' כלי ודוק:

ס"ט כלי טמא שנתן לתוכו כלים כו' הנה במשנה פ"ו מ"ב חילק בין טמא לטהור דבטמא ל"ב שה"נ ופירוש הש"ס בחגיגה דמגו דמהני טבילה לכלי טמא החיצון מהני גם להפנימים, ובתוספתא הובאה בר"ש שם מ"ה מחלק בין פיו למעלה. ובין הטהו על צדו. ופי' הרמב"ם דהתוספתא קאי אכלי טמא. ולפי"ז בעי דוקא תרוויי' שיהי' החיצון טמא וגם פיו למעלה. וכ"כ המחבר. אמנם לכאורה צריך להבין דכיון דהטעם בטמא משום מגו מאי נ"מ בין פיו למעלה או מן הצד [ואולי י"ל דלפ"מ דמבו' לקמן סר"ב דבעי שיכנסו מים בתוך הכלי א"כ גם על הכלי גופא כיון דאין בפיו כשה"נ א"כ המים שבתוכו אינו מחובר למקוה ובמים שבכלי, הם פסולים מדאו' ובעי חיבור דוקא כשה"נ וע"כ דבפיו למעלה מהני חיבור אפי' בפחות וכמו שכ' בסמוך בשם הר"ש וא"כ גם. לגוף הכלי בעי פיו למעלה וזהו דקאמר מגו כיון דלגוף הכלי ע"כ א"א אלא בכה"ג גם לכלים שבתוכו מהני אבל לפ"ז גם על גוף הכלי צריך שיהי' פיו למעלה ולא משמע כן כלל וע' מש"כ בסי' ר"ב וכ"ה בטור שהביא רק החילוק דבין טמא לטהור ולא הביא כלל החילוק דפיו למעלה וש"מ דס"ל דבטמא מהני אפי' בפיו מן הצד. אמנם לפי"ז צריך לפרש התוס' בכלי טהור. וראיתי בר"ש פ"ח דטהרות דמפרש הטעם דבפיו למעלה אי"צ שפה"נ דהוה כמו גבי ב' מקואות שנפרצו זה לתוך זה מלמעלה דסגי כקליפת השום. ומשמע לפי"ז דבודאי היינו אפי' בטהור. וכן מבואר בהדיא בדברי הרשב"א בשעה"מ הביאו הב"י ד"ה אהא דתנן בפ"ד כו' דבפיו למעלה אי"צ שה"נ ומבואר שם דקאי בטהור. והטור לא הביא כלל חילוק זה דפיו למעלה ואפשר משום דבר"ש שם מ"ה קודם הך דקומקמים דמחלק בין פיו למעלה או מן הצד מביא שם מתוספתא דעריבה מלאה כלים והשיקה למקוה צריכה כשה"נ. והרי עריבה כלים ודאי דרך שיהי' פיו למעלה ואפ"ה צריכה שה"נ אף דאפשר לפרש דבעי שיהא לה רוחב כשפוה"נ וכמו בנפרצו זל"ז דבעי מיהו רוחב שה"נ מיהו הך דקומקמים משמע דאי"צ כלל וע"כ דפליגי בהא וס"ל להטור דמתני' דלא תני הך חילוק דלמעלה ודאי דס"ל כהך דעריבה דלא מחלקינן בהא ודוק סי"א שאובין שהמשיכו עלי' מי מעיין אפי' מי המעיין מועטין כו' עסט"ו וס"מ שיש דיעה דגם מעיין נפסל בשאובין ולא קיי"ל כותי' וקרי להו הרא"ש טועין אבל בהך דהכא צ"ע לענ"ד בסתימת הדברים. דלכאו' נהי דקיי"ל דאין המעיין נפסל אבל לטהר את השאובין בהשקה ממעיין שאין בו מ"ס. הרי הר"ש כ' ברפ"ה דמעיין שאין בו מ"ס, אינו מטהר את השאובין ע"ש. ואף דאח"כ