חבל יוסף (חדרי דעה) קצ

יותר שפיר מטהר בזוחלין. אפי' ברוב נוטפין. אמנם כבר כתבתי מדברי כל הפו' שאינו כן דכל שלא הי' מהלך בתחילה הוה כעומד. והש"ך שם בסקל"ב כ' דאיירי הכא ברוב זוחלין וצ"ל דכ' זה לשי' המחבר דבזה כשר אפי' במקום שלא הי' מהלך בתחילה אבל לשי' בסקי"א הרי גם בזה ס"ל דאינו כשר אלא במקום שהי':

מהלך. ואולי ס"ל דאע"ג דתני המשיכו מ"מ הוא מהילוך המעיין עצמו וגם בסיפא דהפסיקו וחזר והמשיכו אין ההפסקה לבטל הילוך המעיין לגמרי. אלא עיכב על. הליכתו ואח"כ חזר ונטל ולך כבתחילה אבל מ"מ עדיין חשוב כמקום שהולך מתחילה. ואף שהוא דחוק הא ע"כ צ"ל כן לשי' הר''ש וסייעתו הנ"ל דס"ל בהדיא דאפי' ברוב זוחלין אינו כשר אלא במקום שהי' מהלך. ומ"מ ודאי הוא דחוק בדברי הפו'. והיינו שנתקשה בזה הט"ז כאן. והנה כ' הט"ז דבאמת דווקא הכא בנהרות ובסוגית:

הש"ס גבי פרת הוא דפסול בזה והוא משום גזירה דקטפרס דאינו חיבור. ולכאו' דבריו תמוהין דהא המהרי"ק הוכיח דהוא מדאו' מדחיישינן לספיקא דשמא ירבו ולכאו' הוא מוכרח והיאך כ' דאינו אלא משום גזירה אמנם כבר הביא הב"י דברי המרדכי שכ"כ בהדיא דהוא גזירה דרבנן משום חרדלית של גשמים ע"ש. ונראה דשיטתם בפירוש דשמא ירבו היינו באמת שמא יהי' קטפרס של מי גשמים וכ"ז הוא גזירה דרבנן. וא"כ באמת אזדא ראיית המהרי"ק מכאן דזוחלין דאוריי' דהכא הוה מילתא אחריתי דגזירה דקטפרס [ובזה יש לישב קצת מה שתמהתי בסמוך על הב"י ודוק] ויפה כ' כאן הב"י דהמרדכי חולק על המהרי"ק. והדמ"ז השיג עליו דדברי המרדכי אינו אלא במקום חיבור למעיין. ואין זה השגה דגם כוונת הב"י אינו אלא בנהרות וכדברי הט"ז משום חיבור המעיין ובחיבור למעיין הא ודאי ס"ל להמרדכי דהוה דרבנן. וכ"נ הסכמת הפו'. וא"כ במקום שסומכין על ר"ת דנהרות הוה כרוב זוחלין. א"כ אף במקום שלא הי' מהלך בתחילה כיון דמדאו' אין חששא. ודאי יש לסמוך על שי' הרוב הפו' שבררנו דכולהו ס"ל אפי' במקום שלא הי' מהלך כשי' הרב ודלא כהש"ך ודוק:

ס"ג צריך שלא יהי' שאובין שי' התו' בפסחים (די"ז) וש"ד דכלי:

הוה דאו' והראב"ד בבעה"נ כ' דבא ע"י אדם הוא דאו' דאטו כלי כתוב בקרא. והנה הר"ש בפ"ב כ' דכלים שמקבלים טומאה הוה דאו' דהויותו ע"י טהרה יליף בזבחים מקרא ולענ"ד נראה בשי' התו' דכלי גופא שפיר איתמעיט מקרא וכמו דדרשינן בסו"פ א"ט גבי סימני דגים דמכל אשר במים בימים ונחלים ממעט כלים ע"ש. ה"נ בור מקוה מים שפיר ממעט כלים. ואע"ג דבסו"פ א"ט שם אמרינן דבמים הוה דרשינן לי' לכלל אפי' בכלים, וא"כ הכא הוה פרט וכלל דבמים הוה אפי' בכלים:

ז"א דהא במים אמרינן בר"פ כיסוי הדם דאיצטריך למעוטי שאר, משקין ע"ש. וא"כ הוה פרט הצריך לכלל. דלא דרשינן לי' בכלל ופרט ח"ב. ולדינא ודאי דכולהו הוה דאו' ויתבאר לפנינו בס"ד:

ס"ה כל הימים יש להם דין מעיין הלכך גל שנתלש מהים ויש בו מים ונפל על אדם או כלים עלתה להם טבילה עש"ך שהביא להקשות כיון דיש לו דין מעיין לטהר בזחילה למה צריך מ"ס לכלים דלכו"ע אי"צ מ"ס. וכ' לתרץ דכיון דכבר נתלש מהים תו צריך מ"ס. ולכאו' יל"ד בזה דהא כבר הבאנו בסמוך גבי מעיין כ"ש שרבו עליו שאובין דדעת הר"ן דלא שייך כלל לחלק בין כ''ש הרי דכ"ש קיל טפי מזוחלין והכא אמרינן איפכא דלזוחלין הוא כמעיין ולכ"ש כמקוה ומיהו לשי' רוה"פ יש לפרש בסברא נכונה דהתם כיון דרובה נוטפין אין לו להמעיין כח להפך את הרוב, ובעי דווקא אשבורן אבל הוא עצמו בכ"ש שבו. לא אבד כחו ואינו בטל כיון דמעיין הוא אין עליו ביטול. אבל בכאן הסברא להיפוך הזחילה הוא מכח גוף המעיין. אבל בכ"ש הרי כבר נתלש. ואין לו חיבור ואין לו כח המעיין בזה לטהר בכ"ש. ומ"מ לשי' הר"ן צ"ע. ובאמת לולי שאיני כדאי נראה דהטו"מ קצרו בזה לפי שלא שכיח. דהנה הרמב"ם כ' בזה שצריך שיהי' שני ראשי' נוגעין בארץ וחפשתי ומצאתי שהוא מהתוספתא. והנה הב"י הקשה הא דפריך בש"ס חולין ע"ז פשי' דמאי פשיטא הא ר"מ סבר דכל הימים כמקוה וא''כ הגל שנתלש לזוחלין. ושי' רוב פו' דאדרבה לכ"ש הוא כמעיין ולזוחלין הוא כמקוה שהוא כזוחל פסול ע"ש. ע"כ נראה דנפל היינו ממש באשבורן ובזה כבר פסק כח המעיין וכבר הוא כמקוה ומשו"ה צריך מ"ס ושפיר פריך בזה הש"ס פשי' דזה שהוא באשבורן הוא כשר לכו"ע וע"ש מאי דמשני דקמ"ל דל"ג אטו חרדלית של גשמים או אטו כיפין. ודין דשני ראשי' נוגעין לארץ נראה דזה הוא דין אחר היינו כל שהוא דרך זחילתו ולדידן דקיי"ל דים ה"ה כמעיין וכל שלא פסק זחילתו אכתי דין המעיין עליו ומטהר אפי' בזוחלין ואפשר דבזה באמת אי"צ מ"ס ג"כ. ומה שצריך שני ראשי' נוגעין נראה דהיינו דכ"ז שהוא זוחל ופורח ולא נפל הראש השני לארץ. אין ראי' שסופו לנוח כאן במקום זה ואפשר שיזחל עוד ויפרח להלן. וא"כ אינו חשוב כלל כמונח וכה"ג אמרינן ברי"פ הזורק. גבי אויר שסופו לנוח דכ"ז שהוא דרך עלי' לא חשוב כמונח ע"ש. וחשוב עדיין טובל באויר ובעי דווקא שיהי' שני ראשי' נוגעין בארץ. ובזה אע"פ שעדיין הוא זוחל מ"מ יש עליו דין מעיין. ומ"מ לדידן אין מתירין עד שיפול לגמרי בארץ ויהי' בו מ"ס. דודאי אין אנו בקיאין בזה ולעולם יש לחוש דדילמא חשיב כבר כפסק כח זחילתו וא"כ צריך מ"ס כשאר מי מקוה וגם אין להכשיר כ"ז שלא נפל לגמרי וחיישינן שמא עדיין הוא חשוב אויר ודוק ס"ז בהגה וי"א דבעינן נקב כשפופרת הנוד עב"י שהאריך דמאין הוציא זה הטור ולא ידעתי וכי כעורה משנתו של רבינו הרשב"א בתשובה שהביא בסמוך אחר זה שכ' ואפשר שאין הלכה כן אלא כס"מ כו'. פירוש דבריו דאפשר דמתני' דתני וכמה יהא בנקב כשפופרת הנוד סתמא קתני. וקאי גם אנקב דלמטה ותוספתא פליגי אמתני' ות"ק דהתם סבר כמתני' ע"ש. ויש לנו לפסוק כמתני'. וסוגיא דיבמות ג"כ אינה מכרחת כ"כ להוציא, המשנה מפשטה. ולומר דהסוגיא מפרשה המתני' לענין עירוב מקוואות ולא בביטול הכלי כפשט המתני'. די"ל דלא בעי אלא לאתויי שיעור שפופרת הנוד. וכמש"כ בעצמו בשי' הרמב"ם ע"ש. והנה נראה מדברי הרב דהיותר חומר הוא שפופרת הנוד ואפי' בכלי עץ דשיעורו לענין קבלת טומאה כמוציא רמון. ונמשך אחר הב"י דכתב, כן דשיעור כלי לענין מקוה לחוד. ושיעור קבלת טומאה לחוד ע"ש אבל לא זכיתי להבין כיון דקיי"ל דבעינן הוייתו ע"י, טהרה וכיון דמקבל:

טומאה עדיין ואפי' לפמש"כ דבעי קבעו בארץ הא קיי"ל דחקקו ולבסוף קבעו לא חשוב חיבור אף לענין ק"ט וא"כ הרי עיקר המקוה ע"י דבר המ"ט וכ"כ בשם הר"ש דזה ודאי דאו'. ואפי' במביא מים ע"י סילון המחובר לקרקע הביא הב"י לקמן תשובת הרשב"א דכתב דכיון דנעשה הסילון לחברו לקרקע אינו מ"ט הא הוה מ"ט הוה פסול וכ"ש לטבול בתוכו כ"ז שהוא מקבל טומאה ואולי כיון דיש בו מ"ס ואינו מטלטל מלא וריקן לא מיקרי מקבל טומאה ואע"ג דבאינו נקוב כלל מבואר בהדיא לקמן דל"מ מ"מ הכא שכבר נקבו כשפופרת הנוד שפיר מהני. וצ"ע להקל בזה אם לא בנקב כמוציא רמון כמש"כ בד"מ ע"ש. והנה כ' הב"י דלפי דברי הרמב"ם בעי דווקא קבעו בארץ ולענ"ד מקור גדול יש לדבר. דהא אמר בסופ"ב דשבת מעיין המטלטל טהור וזהו בארה של מרים והנה כ"ז שהוא באויר מבואר גבי גל הנתלש מן הים דאינו מטהר. וע"כ דווקא כשנח כבר. ומשמע דדווקא מעיין כשר כשהוא מטלטל ואינו אלא באר של מרים [וע' תו' בכורות דהקשו היאך טבלו במדבר משאל ואלצפן. והוא תמוה דהרי הי' להם באר זה של מרים. כדאיתא בהדיא בשבת הנ"ל] אבל במקוה כשהוא מטלטל כיון שאינו מחובר לארץ ודאי אע"ג שאינו כלי המקבל טומאה ודאי יש למעטו ודוחק לומר דדווקא מעיין שייך שהוא מטלטל כיון דמטהר בכ"ש אבל מקוה כיון דצריך ע"כ ארבעים סאה קיי"ל דכלי שיש בו ארבעים סאה חשיב אינו מטלטל מלא ואפי' כשאינו מחובר לארץ חשיב אינו מטלטל דזה דוחק וצריך ראי'. ואולי יש לדקדק ראי' מהא דסל"ג מטבילין בעינו של דג כו' ולא הזכיר כלל שיהי' מחובר לארץ וצ"ע שם בהגה ובלבד שלא יהי' בכלי שחקקו ולבסוף קבעו משמע דקבעו ולבסוף חקקו מותר. וכן הוא בדברי המחבר בסל"ד. אלא א"כ הי' ראוי לקבל קודם שיקבענו ובסל"ו ואם, חטט בו גומא קודם שיקבענו ובסמ"ו צינור שלא הי' עליו שם כלי בתלוש