חבל יוסף (חדרי דעה) קפט

באשבורן היינו דווקא במקום שלא הי' מהלך בתחילה ע"ש באורך וע' בבעה"נ דההיא דאבוה דשמואל דעביד מקוואות היינו לפי דפרת "כשמגיע לבבל הוא כלה כמגריפה כמש"א בספרי. ובשעת הגשמים הוא מתגבר והוה כמקום שלא הי' מהלך בתחילה ע"ש. ולפי"ז ע"כ ברוב זוחלין כשר אפי' במקום שלא הי' מהלך בתחילה דלשי' ע"כ בהא דפרת דמקרי שלא הי' מהלך בתחילה אמרינן דלשמואל דסבר נהרא מכיפי' מבריך ומקרי רוב זוחלין כשר בזה. ושי' הרמב"ם באר הר"ן שם דמחלק בין ריבה במקום גומת המעיין לריבה במשך זחילת המעיין וכ' דתוספתא דמחלק בין נתרחב או לא היינו בריבה בגומת המעיין אבל במשך המעיין פסול בכ"ג [וכ"נ לענ"ד מדברי הרמב"ם דבנהר שרבו בו מי גשמים דהיינו ריבה במשך הזחילה כ' בחיבורו לפסול בסתם. ומשמע דפסול לגמרי בכ"ג:

ומה שהר"ן מסתפק דדילמא קאי התוספ' בריבה במקום משך המעיין נראה דאין כוונתו להסתפק בשי' הרמב"ם דהרי הרמב"ם ודאי פוסל בזה בסתמא בכ"ג אלא בעצמו מסתפק לפי שי' זו ע"ש ודוק] ואפי' בריבה בגומת המעיין מ"מ במקום שנתרחב פסול. וכמו בעומד. וכ"ה בהשגות על דברי הרמב"ם בהא דמושך כנדל דהיינו דווקא במקום שהי' מהלך בתחי' וכ' זה דרך ביאור ולא בהשגה. והב"י השיג על הר"ן דהרמב"ם אינו מחלק כלל בין נתרחב או לא. ואינו מוכרח די"ל דמקום שנתרחב הוה לעומד וכדברי הר"ש הנ"ל בפי' המשנה אליבא דהתוספתא. דנתראב הוה כעומד וכנ"ל. עוד השיג עליו הב"י בעיקר החילוק שבין ריבה בגומת המעיין וכ' דלענין שאובין לא מחלקינן בזה. ולא זכיתי להבין דהרי ע"כ לכל השי' צריך לחלק בין שאובין לדין זה דזוחלין עט"ז סק"ג גם לא באר הרב ב"י מה נתכוין בשי' הרמב"ם בישוב המשניות. ואולי ס"ל דלשי' הרמב"ם מתני' דבפ"ק דווקא' במעיין עומד וכ"כ הרא"ש בפירושו פ"ה דהך דפרק קמא במעיין עומד:

וכן הביא הב"י בד"ה מעיין שהעבירו ע"ג בריכה בסוה"ד בשם הרשב"א בשעה"מ ע"ש. אבל כבר כתבתי מדברי הר"ש וגם הראב"ד וכ"כ הב"י בעצמו בשם הרשב"א בשעה"מ דבכל מקום שלא הי' מהלך בתחילה דין עומד עליו וכדאיתא בתוספתא וגם החילוק דבין ריבה במקום הגומא של המעיין נראה ג"כ מוכרא בלשון פי' הרמב"ם למשניות פ"ה במשנה דמעיין המושך כנדל כו'. דלא זכר שם כלל שום ישוב על המשנה דפ"ק רק דקדק בלשונו וכ' בעיקר המעיין ומשמע דכוונתו כחילוק הר"ן הנ"ל:

דבזה מיושב מתני' דפ"ק. ומיהו בסוף המשנה מסיק וזאת היא המעלה הד' במקוואות פי' במשנה דפ"ק. וי"ל דקאי אסיפא דפ"ה שם הי' עומד כו' וכוונתו דבפ"ק היינו בעומד:

וכמש"כ הרא"ש והרשב"א. ומיהו תמוה על הב"י בשי' הרמב"ם דכיון דכתב תרויי' דגם במקום שלא הי' מהלך בתחי' כשר. ואפי' בנתרחב. וגם בריבה במשך המעיין. א"כ פלוגתא דפרת המ"ל דודאי הרי הפרת אינו מעיין עומד כדכתיב והנהר הרביעי הוא פרת וס"ל דכשר בזה אפי' ברבו נוטפין וצע"ג. והנה כ"ז ברבו נוטפין. אבל ברבו זוחלין כ' הר"ן דגם להרמב"ם י"ל דכשר בכ"ג והיינו אפי' בנתרחב הילוך הנהר ואפי' במקום משך המעיין [וכ"ה סתומת לשון הרמב"ם גבי נהר דאינו פוסל אלא ברוב נוטפין]. וכ' הר"ן ראי' מדאיצטריך ר"צ לאסהודי דברוב זוחלין כשר. דאי' ל"ה פשי' ע"ש. והנה הביא הב"י דברי המהרי"ק שכ' דהא דריבה עליו שאובין כשר במקום שהי' מהלך בתחילה. היינו דווקא ברוב זוחלין. וגם בזה אינו כשר אלא במקום שהי' מהלך בתחילה. דאי ברוב שאובין פסול אפי' במקום שהי' מהלך בתחילה. מדאיצטריך אבוהא דשמואל למיעביד מקוואות כו' וזהו כשי' הר"ש. אבל מ"מ ודאי דקושייתו אינה מוכרחת. דהא זה קושי' הראב"ד וישב היטיב דפרת בבבל הי' מקום שלא הי' מהלך בתחילה כנ"ל. [וחידוש שהב"י נדחק ליישב זה ע"ש]. ועוד כ' הב"י דהרא"ש והר"ש שכ' על אסהודתי' דר"צ דרוב זוחלין כשר דהוא פשי' אלא דקמ"ל דמשלים למ"ס ע"כ דס"ל כהר"ן כו' ע"ש ודבריו מוטעים וצריכין הגהה ומשמע דכך צ"ל דלמהרי"ק שפיר איצטריך לומר דכשירים אפי' במקום שהי' מהלך בתחילה [פי' דלשי' ע"כ מוכרח לומר דגם בזה אינו פשוט להכשיר] דאיל הי' נוטפין רבו לא היו מטהרין אפי' במקום שהי' מהלך בתחילה ע"ש שכן מוכח הצעת דבריו. ומסיק אבל להר"ן א"ש דכיון דמטהרין אפי' במקום שלא הי' מהלך בתחילה א"כ חשוב הנוטפין כמאן דליתא ומשו"ה שפיר משלים. והד"מ כ' דבקל יש לדחות דבריו והש"ך כ' דאדרבה איפכא משמע דלהר"ן הא לק"מ פשי'. דהא קמ"ל אפי' במקום שלא הי' מהלך. אבל הרי הב"י. באר זה דלשי' הר"ן ודאי אמרינן נמי הא דמשלים דכיון דכשר אפי' לא הי' מהלך בתחילה ע"כ דחשיבא נוטפין כמאן דליתא ומשו"ה ודאי משלים וס"ל דהני תרווי' סברות כחדא חשיבי אבל להמהרי"ק לא הוה לן למימר הכי ע"ש. זה שי' הב"י בדברי המהרי"ק. ומ"מ ודאי קשה לפי"ז דסהדותא דר"צ פשי' וכמו שהקשו הראשו' וגם יש להוכיח דלא כהב"י בזה דהרי הר"ש שכ' סברא דמשלים. בהדיא לא ס"ל כהר"ן ואדרבה משמעות דבריו דאפי' גם בלא. נוטפין כלל כל שהמשיכו יותר ממה שהי' אינו מטהר בזוחלין כמש"כ בסמוך. וכ"ש מה שמהלך ע"י הנוטפין אף שהזוחלין הם הרוב בודאי פסול כדברי המהרי"ק ודו"ק. והנה הד"מ כ' דאין זה השגה על המהרי"ק דהרי הרמב"ם כותי' ס"ל. ונראה דכוונתו היינו דברבו הנוטפין במקום משך המעיין ס"ל להרמב"ם דפסול לגמרי כמש"כ הר"ן כנ"ל. והש"ך הקשה עליו דלהרמב"ם ברבו זוחלין כשר בכ"ג כמש"כ הר"ן. אבל י"ל דכוונתו לענין זה דפסול ברבו נוטפין כמש"כ. ועוד דהא א"כ יש לפרש שפיר פלוגתא דרב ושמואל גבי פרת אפי' במקום שהי' מהלך בתחילה דהרי שם הוא רוב נוטפין במשך המעיין דפסול להרמב"ם ובזה דווקא כשר לשמואל דס"ל דלעולם הוה רוב זוחלין. אבל במקום שלא הי' מהלך בתחילה שפיר י"ל דפסול אפי' רוב זוחלין ואי משום אסהודתי' דר"צ י"ל כמש"כ הרא"ש והר"ש דהוא להשלים למ"ס כנ"ל. ושפיר י"ל דלא כהר"ן. ואפשר יותר דצ"ל בד"מ הר"ש והוא ממש כשי' מהרי"ק לגמרי בכל דבריו בפירוש כמש"כ וכמש"כ הד"מ דקושי' הב"י יש ליישב בקל. וכמו שהוכחתי בסמוך דהר"ש ודאי ס"ל כהמהרי"ק כנ"ל והנה לדינא אף דכבר בארנו דהר"ש כהמהרי"ק ס"ל וכן הביא הב"י בשם הרי"ו. אבל הרי הראב"ד והר"ן בשי' הרמב"ם:

ע"כ חולקין עליו. והרא"ש בפירושו שכ' ג"כ דאפי' ברוב נוטפין כשר במקום שהי' מהלך בתחילה א"כ הא דרב ואבוהא דשמואל ע"כ היינו כשי' הראב"ד דפרת היינו כמקום שלא הי' מהלך בתחילה ואפ"ה לשמואל דס"ל דהוה רוב זוחלין ע"כ כשר גם בכה"ג דלא הי' מהלך בתחילה. וכן הביא הב"י בפירוש בשם תשובת הרא"ש וגם הרשב"א בשער המים כ' ג"כ דאפי' ברוב נוטפין כשר במקום שהי' מהלך בתחילה. וע"כ דברוב זוחלין כשרי גם בזה שלא הי' מהלך. כדמוכח מפלוגתא דפרת. וקצת צ"ע:

שכ' הב"י בשמו דאף דנראה דברוב זוחלין כשר אף בלא הי' מהלך בתחילה. יש להחמיר. ולמ"ל להחמיר כיון דהיקל במהלך בתחי' אפי' ברוב נוטפין. א"כ ע"כ דפלוגתיי' דרב ושמואל גבי פרת. באינו מהלך בתחי' כנ"ל. וא"כ מבואר בהדיא דלשמואל דפרת הוא רוב זוחלין יש להכשיר אף בלא הי' מהלך בתחילה והנה הט"ז בסק"ג הקשה מהא דס"ח בהעבירו ע"ג שוקת דבהעבירו ע"ג שפה כ"ש כשר חוצה לו דמי המעיין המועטין מטהרין את מי השוקת המרובין. ומשמע אפי' בזוחלין ומיהו בזה יפה כ' הש"ך די"ל דכיון דהוא מחובר למעיין שאני וכוונתו דמדאוריי' גם מי השוקת כשירין ואינו אלא מגזירה דרבנן אטו כלי בלא חיבור. ועוד י"ל כיון דהולך המעיין גם בשפה. א"כ חשוב קצת כמעיין מקיפו. דכשר אפי' בכלי. ועכ"פ מהני בזה בחוץ לכלי. אמנם הפרי' הקשה בס"י גבי המשיכו לבריכה דמבואר ברא"ש וטור דמטהר בזוחלין ואפי' אפר שהפסיקו פ"א דהוה כבר כל הבריכה כנוטפין. ובש"ך סקל"א נזדקר לפניו טעות בדברי הפרישה בלשון תורת מקוה. וע"כ כ' עלי' מש"כ. ופשוט דצריך לומר תורת מעיין וכוונתו לקושי' זו שכ'. וגם הש"ך עצמו הביא קושי' זו בסקל"ב בשם המע"מ. והנה בט"ז שם סק"כ וכ"ב כ' שם דבבריכה הוה במעיין משוך ובסי"א שם הוה במעיין עומד ונראה שהלך בדרך הב"י הנ"ל דכל שהי' משוך אפי' המשיכו עכשיו