חבל יוסף (חדרי דעה) יט

מבה"ג ולא הוזכר בש"ס ולענ"ד יצא לו לבה"ג מריאה דאוושא דאמר בש"ס דצריך בדיקה וס"ל לבה"ג בפשי' דודאי אין האוושות מעיד אלא על קרום התחתון אלא דכיון דחזינן דניקב התחתון חיישינן גם לעליון וס"ל בפשוט דה"נ מעליון לתחתון ובזה י"ל מה שנתקשה הש"ך שם באוושא דמשמעות הפו' דמהני בדיקה גם לדידן דכיון דבדיקה זו מדינא דהש"ס א"כ אין לסמוך על בדיקה דידן די"ל דאנן ס"ל להיפוך דרבא דלא הזכיר בדיקה גבי איגליד ול"ח מקרום אחד על חבירו ודאי דה"נ גבי אוושא אי"צ בדיקה. ומה שהצריכו בדיקה בשניהם אינו אלא חומרא ואפשר דזה תלי במחלוקת דחוששין שמא הבריא בסל"ג ס"ט ערא"ש רפא"ט ודו"ק והסכמת הפו' בסמ"ח גבי ביה"כ דלראות שאינו נקוב ודאי צריך לכו"ע ודו"ק:

ס"ג ניקב ונסתם טריפה עש"ך שכ' שהוא משום דל"מ אלא סתימה דמעיקרא עכ"ל והא דכ' הרא"ש והרמב"ן גבי צוה"ג דיש תקנה לשבור ולחתוך העצם למעלה ע"ש צ"ל דשם דניטל כל עיקר האבר שהטריפות בו הוה נמי כלא נטרפה כלל וצ"ע:

ס"ה וכן אם נקבוה תולעים עי' סו"פ א"ט דמסתפק הש"ס בקוקייאני' היינו תולעים שבכבד ובריאה אי מיני' קא גבלי או מעלמא אתו ע"ש ומה שהשוחטים מפרישין בין התולעים ל"נ כלל כיון דגם לחז"ל לא נתברר טבעם ודאי דאין לעמוד אנו עליהם:

שם בהגה אפי' אדום בצלעות נגד הנקב טריפה משמע הא נגלד לחוד נגד מכה כשר ולא הוה ריעותא ויש מי שנסתפק בזה:

ס"ח חסר גוף הריאה ימש"א. ע' ב"י מש"כ ליישב אף דהש"ס מסיק גבי ריאה שנימוקה דחסרון מבפנים לא שמי' חסרון. דהתם עדיפא טפי דאי הוה סופה לנקוב כבר הוה ניקבה וא"כ משמע דסבר דהטריפות דחסר מגוף הריאה הוא בשביל שסופה לנקוב וסותר תחילת דבריו שכ' דהרמב"ם מפרש חסרה דמתני' בהכי ואי הוא משום שסופה לנקוב ודאי לא שייך למחשבה באפי נפשה כמו דל"ח כל לקותא דריאה ומצאתי שנתעורר בזה בפמ"ג ובזה נסתלקו ג"כ קושי' הט"ז אהא דכמו כ' כפופה וחסרון דיתר מרביעית ע"ש דהני הוה לקותא וכמו נתפצלה בסי' הקודם וז"פ] אבל קושי' מנימוקה לכאו' י"ל בפשוט דהתם בעולה בנפיחה ואינו ניכר כלל אחר הנפיחה ובזה מודה הרמב"ם דלאו שמי' חסרון וכמסקנת הסוגי' שם גבי' נמוקה דחסרון מבפנים לא שמי' חסרון וה"ג מסיק הש"ס עוד גבי מחט שנמצא בריאה ע"ש והכא בניכר גם אחר הנפיחה וכן נראה לי בכוונת התו' שם דמש"כ בדברי המטריפים ואפי' עולה בנפיחה כוונתם על לשון ניכר החסרון שכ' תחילה דהיינו דניכר החסרון אפי' אחר שכבר עלה בנפיחה ע"ש ודו"ק. ועש"ך בסקכ"ג שכ"כ בפשי' דלא הטריפו אלא בשניכר אחר הנפיחה וכוונתו כמש"כ ולכאו' צריך להבין לשי' הרמב"ם דמנלי' לפסול כל חסרון דילמא דווקא אונה שלימה כדרבא ואולי דסתם:

חסר משמע ליה. בכ"ג. ואפשר דלמד זה מדאיצטריך לי' לרבא לאשמועינן דחסרון אונה טריפה וע"כ דבמתני' הוה מוקמינן במילתא אחריתא בחסרון בגוף הריאה וצ"ל דהו"א סברא להיפוך דחסרון אונה אינו ניכר החסרון בהריאה אבל חסר בגוף הריאה ניכר טפי ומשו"ה איצטריך ליה לרבא לאשמועינן וצ"ע. ועוד נראה והוא עוקר דס"ל להרמב"ם כהבה"ג דצמקה אונה שלימה טריפה וא"כ ליכא לאוקי בחסר אונה שלימה דהוא כ"ש מצימוק דצמקה נמי ודאי' אין הטריפות משום לקותא דהא חשיב לה באפי נפשה אלא דהוה כחסר דאינו עושה פעולתו. וכ"ש בחסר לגמרי וא"כ חסר דמתני' ע"כ אפי' לא הוה אונה שלימה ורבא דנקט חסר ע"כ אינו אלא:

איידי דיתר וחלוף ודו"ק ס"ט ריאה שנמצא בה מקום אטום כו' קורעים הקרום לבד עט''ז שהאריך והביא מסוף דברי הרב בהגה שכ' אפי' נחתכה הריאה יש לבדוק כו' לא הבנתי. דנראה דהבין דהיינו דנחתכה במקום האטום ואין לו ביאור דהא כתב הרב אם עולה בנפיחה ופשוט דזה לא שייך בנחתך זה המקום אלא פשוט דכוונת הרב דאע"ג דמשמע בכ"מ דנולד ספק נקב על חתיכה מריאה ל"מ בדיקה בהחתיכה וכדמוכח במחט בחתיכה דריאה וכ"מ גבי סירכא ובכ"ד ודו"ק וקמ"ל דהכא לענין בדיקה זו מהני אפי' אין אלא חתיכה לפנינו די' כשמנפח החתיכה ויראה דמקום זה עולה בנפיחה וז"ב ש"ך סקכ"ט דצמקה אונה שלימה הוה כחסרה. נראה לפי''ז דאונה שאין בה אלא כט"ד וצמקה מקצתה אפי' מעוטה כיון דאין בה השיעור בלא מה שצמקה ה"ה כחסר אונה וצ"ע והאחרונים נסתפקו בצמקה מקצת אי מיקרי ריעותא אם יש לחוש לשי' הב"ח דס"ל דגם צמוק מקצת טריפה ולכאו' לפמש"כ הרא"ש והר"ן ליישב דיקדוק הראב"ד. הא דאמרו בש"ס גבי יבשה לשון מקצתה משום דבכולה קודם היובש מיטרפה בצימוק. א"כ מוכח דצימוק הוה התחלת היובש וקיי"ל דכל התחלות קילקול לטריפות הוה ריעותא:

סט"ז ריאה שמחט בתוכה כו' ואם הוא חתיכה טריפה עש"ך במה שהשיג על הב"ח דמצריך ק"ד דא"כ מאי נ"מ בשלימה ונפיחה דהכל תלוי בק"ד. וכ' דאין טבע כל האיברים שוה. והנה קושי' מאי נ"מ בנפיחה לק"מ דבשביל זה הוה כנקב מצ"א דביה"כ שם וכבר ביארו שם החילוק שמצ"א לשני צדדים אף דבעי ק"ד ע"ש ומש"כ דאין טבע כל האיברים שוים לכאו' הוא תמוה מאוד דהא בהדיא פריך שם בש"ס מ"ש מכל נקובי דעלמא דל"ב ק"ד הרי שלא חילקו בזה בין האיברים. אמנם יש לפרש כמש"כ בריש סי' זה' דריאה שאני ע"ש. ולדינא הנה לשי' רש"י דס"ל דבאין כאן הוכחה שהוא דרך הריאה תלינן שבא דרך הושט ודאי לא שייך כאן להצריך ק"ד דנהי דכשאין ק"ד ע"כ דנכנסה בריאה לאחר שחי'. מ"מ הרי כבר ניקב הושט ביציאתו וכמו מחט בחלל הגוף ולא שייך ק"ד כיון דליכא מידי למסרך וכמסקנת הש"ס שם ולשי' התו' דס"ל דהוא משום דחיישינן ליצאה וחזרה הנה בביה"כ במצ''א ל"ח שמא יצאה וחזרה וע"כ דריאה דמי' לושט וכמו שכ' הרא"ש בשם ר"ת דושט איידא דפשטא לי' חיישינן שמא הבריא ע"ש והכי נמי הריאה ואם כן נראה דכיון דחיישינן ליצאה וחזרה הוה כניטל המחט משם דמבואר שם דתו לא שייך ק"ד. וה"נ י"ל כן בזה כיון דהכא חיישינן ליציאה וחזרה ול"ד לביה"כ דהתם ל"ח להכי כמש"כ ר"ת ובזה א"ש נמי הא דלא צריך ק"ד בושט אמנם הרשב"א כ' שם ט"א ועש"ך סמ"ח סקי"ד וסקל"ב וצ"ע סימן לז ס"ג שתי אבעבועות כו' אם שופכות למק"א אחת היא כו' עפמ"ג שפתי דעת סקל"ג דכ' דהא דנופחין אותה שבסוהס"י לא אמרינן כאן לקולא אלא דווקא שם לענין מעבר לעבר לחומרא ע"ש וע' לקמן סמ"ב גבי מרה כ' הב"י דהטור למד דין מרה בשופכות זו לזו מדין תרתי בועי ע"ש וא"כ כוון דהתם אמרינן דבנופחין הוה כשופכות כ"ש הכא דלא יהא המלמד חמור מהלמד וז"ב לענ"ד. ש"ך סקט"ו בבדיקה אם הוא מים זכים כל שיש להם כיס וכו' וכך הביא הד"מ בסי' ל"ח בשם מהרא"ק ע"ש שם סקי"ט וובסמח"ב כ' משום דיש לחוש לחיכוך הצלעות עכ"ל הש"ך ונראה דלפי"ז ל"מ גם חוט בשר מקיף וביש"ש סל"ח כ' עוד טעם אחר משום דשם הסמפון מגולה והוה כמעל"ע ע"ש וגם לפ"ז אין לחלק וצ"ע ס"ג בהגה ובועה כנגד טינרי בין אונה לאונה טריפה' נראה דאע"ג דלא נזכר זה בש"ס ולא נזכר אלא סמוכי ואין להוסיף על הטריפות נראה דהא דמטרפינן אינו בשביל ודאי' טריפות אלא דבהכי דרך לנקוב ולא הוצרכו להזכיר זה בש"ס דפשוט דלא גרע מקוץ שנקב לחלל ובועא כנגד טינרי דהוא קשה' כאבן ודאי מנקבת ומה לי אבן ממ"א או אבן מעצמה ואף לפי דברי הפמ"ג סל"ט ש"ד סקכ"ג דדווקא בקוץ שמנקב בכח. הכא' בריאה שמרחפת תמיד ודאי לבכח דמי וחוששין לה. ולדידהו ודאי הוה מהני הכא בדיקה אלא דלדידן בכ"מ שיש ריעותא מן הדין לא סמכינן אבדיקה דידן משו"ה הוא טריפה וזה' נכון ש"ך ס"ק כ"ד אוקי תרי להדי תרי ובהמה בחזקת היתר עיין תו' כתובות (כ"ו) ד"ה אנן אחתינן כו' שכ' דבכל דוכתא קיי"ל דתרי ותרי הוה ספיקא מדרבנן ול"מ חזקת היתר באיסור דאוריי' וכ"כ בכ"ד וצ"ע:

ס"ה בהגה ואפי' מים זכים בבועא מעל"ע עש"ך שהאריך להסכים כהרב דבועא מעל"ע יש לה מקור מריאה שנשפכה כקיתון. ובאמת כ"כ כן הרב בד"מ סק"ו דראי' מהא דריאה