חבל יוסף (חדרי דעה) יח

שע"ג הקורקבן ע"ש. אמנם מדברי הבה"ג גבי ניקב הזפק מבואר להיפוך דדווקא הכיס שתלוי חשיב זפק. והיותר הוא הכל כדין ושט. ומשמע שכן היה גירסתו בגמרא ע"ש. וכן מוכיחין דברי הריב"א במרדכי שהביא הב"י סוס"י זה ע"ש. וכן ראיתי בתשו' הרשב"א ח"ד סי' קפ"א דדעתו שהכל כדין דקין ע"ש:

סימן לד ס"ב ויש מש"א שאין אנו בקיאין בשיעור כאיסר הלכך משערינן ברוב רוחב חלל הקנה והרב משיב על זה ועש"ך סק"ד שרוצה ליישב השגתו וכבר הרגישו האחרו' דהרא"ש כ' בפירוש דרוב רוחב גבי עוף הוה קולא גם אם נשער בעוף לפי ערך שיעור איסר וא"כ לפ"ד ודאי דהוה"ד בבהמה כאיסר הוא פחות מרוב רוחב דידי' וכ"ה בב"י בהדיא גבי נפחתה בעוף דלשי' הרא"ש אם חופה הוא יותר מאיסר ע"ש. וע"כ צ"ל לפי"ז דהרשב"א חולק בזה על הרא"ש וסבור שם דהוא חומרא בעוף ואפשר דהוא הולך בשי' הרי"ף דקאי אחסרון דעלמא וי"ל דהוא חומרא אבל שי' הרא"ש בפירוש דאיסר זוטר טפי מרוב רוחב הקנה כמש"כ הרב ובאמת עיקר הוכחת הרשב"א דודאי לא הקילו בעוף דזוטר חיותא ע"ש לולי ד"ק אינו מוכח כלל דהא מצינו גבי בשר החופה לקמן סי' מ"ח דבגדולה טפח אבל בקטנה לא מיטרף לפי ערך קרע טפח אלא בעי רובא דווקא ומבואר שם דכיון דהקרע טפח ממש. הוא מטריף כרובא. וה"נ י"ל בזה דבבהמה דאיכא שיעור איסר ממש. הוא חשיב להטריף כרובו אבל בעוף כיון דליכא איסר ממש לא חשיב להטריף בכערך. אלא דווקא ברוב אע"ג דבכ"ד משערין לפי ערך. הכא לא הטריפו אלא בשיעור איסר ממש. כמו שם בטפח. וא"כ אין להקל בזה נגד הרא"ש וכ"כ הפלתי. ומיהו מה שמוכיח זה דהא כסלע הוא כשני אצבעות כמבואר בסי"ל ובודאי כאיסר לא נפיש מסלע וחזינן דרוב חלל הקנה בשור הגדול הוא יותר אין זה מוכרח דהרי מבואר בסוגיא דבכורות ל"ז לפי אוקימתא דר"פ שם דפונדיון האיטלקי הוא כמקדח גדול וסלע סתם זוטר אפי' ממקדח סתם ובברכות סופ"ח מבואר דאיסר ופונדיון צריך אור גדול להבחין ביניהם ע"ש וא"כ שפיר י"ל דאיסר האיטלקי דהכא ג"כ נפיש מסלע סתם דבס"ל ע"ש וע' רא"ש פ"ד דב"מ ד' נ"ה שהוכיח דאיסר הוא של נחושת וצ"ע:

ס"ד בהגה בעוף אם נחסרה הגרגרת כו' עש"ך בסק"ד בשם הר"י לענין עוף הגס שיש בגרגרת דידי' כאיסר אי חסרון דידי' בכאיסר והנה יש לדקדק שנחלקו בזה רש"י והרא"ש והר"ן דרש"י כ' בעוף דליכא למימר בגרגרת דידי' כאיסר אבל הרא"ש והר"ן השמיטו הך תיבה למימר וכ' דליכא בגרגרת דידי' כאיסר ומזה נדקדק דרש"י. ס"ל דאפי' איכא בגרגרת דידי' כאיסר ליכא למימר בי' שיעור איסר אבל הרא"ש והר"ן ס"ל דדווקא בדליכא כלל בגרגרת דידי' כאיסר לא משערינן כאיסר אבל ביש בו משערינן כאיסר ודו"ק ש"ך סק"י ע' מש"כ ר"י וב"י לענין נפחתה כדלת בעוף וקצרתי לפי דלדידן דאין אנו בקיאין משערינן לעולם בחופה רוב הקנה והנה הולך בשי' דחופה פחות מכאיסר אבל הב"י כ' בהדיא דלשי' הרא"ש אם חופה יותר מכאיסר וכמש"כ לעיל והיינו דמקשה הב"י על ר"י דמנלי' הא כיון דאם חופה קיל י"ל דלא הקילו אלא ביש שלם ביניהם אבל כל שהוא חסר לגמרי לא הקילו אלא לפי ערך איסר בבהמה אבל באמת אין הבנה לקושייתו כיון דחזינן בבהמה דבנפחתה כדלת קיל טפי לשי' הרא"ש מביש שלם ביניהם דביש שלם לא הקילו כלל ביותר מאיסר וכאן בנפתחה הקילו וא''כ בודאי בעוף ג"כ לא נחמיר ודו"ק:

ס"ו י"א שאם ניקב מפולש משני הצדדים כו' עש"ך דבין בבהמה בין בעוף משערינן כעובי שני איסרים והוא יותר מאם חופה ולכאו' צריך ביאור דהא בעוף קיל בכאן מביש שלם ביניהם. ובבהמה מחמרינן בזה יותר דהוא פחות מכאיסר. וכבר הרגיש בזה קצת הפ"ח דהכא נמי הו"ל לחלק וטפי היה לו לומר דהא בבהמה אדרבה מחמרינן בזה. ונראה דה"ט דבאמת הרי לא שייך בכאן צירוף שני הנקבים ביחד כיון דבין נקב לנקב יש יותר מכמלא נקב אלא דהטריפות הוא בשביל הפילוש מצד זה לזה ובפסול טריפות זה דפלוש. שפיר י"ל דשוה עוף ובהמה משום דבכל פחות מעובי איסר י"ל דלא שייך פילוש. ועפ"ז אפשר לומר באם יש שני נקבים בצד זה ושני נקבים כנגדן כל שאינו כעובי איסר בנקב אחד אין שייך כאן להצטרף ודו"ק:

סימן לה ש"ך סק"ט ומדברי התו' נראה דאפי' גדולה רק כשאר אונות טריפה. לפענ"ד לפי מה דמסיק בעצמו דלדידן הטריפות בזה משום חסירה ורדא. א"כ אין ראי' מדברי התו' דאינהו דמטרפי משום יותרת מקמא י"ל דכל שאין הורדא כדרכה ואינה כדרך חיוי ברייתא ודאי דבזה הרי הוא כבר בכלל יותרת אבל לדידן דקיי"ל דיותרת מקמא כשירה ואין הטריפות אלא משום חסר ורדא י"ל דבכה"ג עדיין לא מיקרי חסר וע' סקי"ז לענין יותרת ורדא שכ' דמסתבר דבמקום ורדא אפי' בתואר ורדא קצת יש להטריף דהוה יותרת ורדא א"כ כ"ש דיש לנו לומר כשאין אלא אחת ושינתה תוארה קצת. דלא מיקרי חסירה דתלינן דורדא הוא וצ"ע. ס"ח ריאה שאין לה חתוכה דאונא טריפה. זהו פי' אחד בהא דדמי לאופתא והנה בסי' ל"ו גבי נפוחה כחריות של דקל כ' ה"ז ספק וע"ש בב"י דהוא משום ספיקא דלישנא דדמיא לאופתא וכ' דבהך דבכאן אינו ספק דזה ודאי טריפה משום מימרא דחמשה אוני אית לה לריאה ע"ש אמנם מדברי הרש"ל בש"ך סקמ"ד נראה דאינו הכרח משם די"ל דבשכולן איתנייהו וחסרה אחת גרע טפי והרי הרש"ל היקיל שם באופתא יותר מחסר ע"ש וצ"ע:

שם בהגה נראה היכר סימנים אלו כו' ע' עוד בד"מ בשם מהרי"ו דיש גם היכר דאונה יש לה שני חדודים ע"ש:

ש"ד ס"ק מ"ב ולפי"ז אפי' אם הורדא כתיקונה ויש יותרת אצלה אינה משלמת. והאחרו' נסתפקו עליו ולענ"ד הוא ק"ו משי' הרב בס"ט גבי אונה בסוף אומה דאינה משלמת. אע"ג דמודה דאין זה מיטרף בשביל יותרת מקמא ע"ש ודו"ק ס"ט חסרה האונה ובסוף האומה שבאותה צד כו' והרב החמיר ובפ"ח הקשה דהא בס"ד כ' הרב דזה מיקרי בדרא דאוני ע"ש ולפ"מ שבאר הש"ך שם עפ"י דברי רש"י דבש"ס אומה נמי מיקרי אוני כו' א"כ פשוט דלא שייך אלא לענין יותרת לענין פירוש דרא דאוני. אבל להשלמת המנין של האונות פשי' דלא שייכא כלל דהרי התם ודאי כוונו על האונות לבד האומה ופשוט:

סימן לו ס"א ויש מטריפים בניקבו זה שלא כנגד זה כ' הב"י בשם הג"א דריאה פשטא ליה וגמדא לי' כמו בושט וכוונתו משום שהיא מרחפת והב"י השיג ע"ז. וע' בסמוך במש"כ בסט"ז מדברי ר"ת ברא"ש סל"ד תמצא הוכחה נכונה לדברי הג"א דודאי ריאה דמי בזה לושט דחיישינן בתרוויי' ליצאה וחזרה ול"ח בשאר איברים:

והש"ך כ' משום דהרוח נכנס בזה ויוצא בזה וצ"ל דבושט לא:

איכפת לן בהכי ומשו"ה הוצרך שם הש"ס לומר משום זימנין דמתרמי אהדדי ובזה א"ש דלענין ריאה הוצרכו בכ"ד בדיקות ביצבוץ ולא, סגי בדיקת העין כמו בכ"ד די"ל דכאן דאפי' בשלא יוכל אלא לצאת הרוח לבד נטרפת ג"כ. לא נתפס עדיין בראות העין כלל [ואין להקשות מדברי התו' מ"ג ד"ה הנך דכ' דחסרון בריאה וחסרון בשדרה חשיב בתרתי משום דאין השיעור שוה, דבריאה משהו ובשדרה דווקא חוליא. והרי בנקבים חשיב הכל בחדא. וע"כ דהשיעור שוה. דע"כ זה ליתא דהרי מפורש שם דחשיב בכלל נקובי גם ניקב הטחול. אע"ג דהתם בעינן שיור ד"ז דוקא ואינו שוה לכולם. וכן שי' רש"י דבהמסס טריפה אפי' אינו ניקב לחוץ. וכן בריאה קיי"ל דבעינן תרויי' ובמוח הרבה פו' דבעליון לחוד נטרף. וכן בזה שלא כנגד זה בושט טריפה. ובקורקבן כשר. וע"כ דלא כ' התו' זה אלא גבי חסרון. דבריאה הוה משהו ובשדרה חוליא שלימה]. ובזה יתיישב ג"כ הא דמשמעות הפו' לקמן סוהס"י גבי מחט בריאה דאי"צ ריאה ק"ד. די"ל כיון דסגי כאן נקב כ"ש כזה שהרוח לבד יוצא. אפשר דבנקב כהאי עדיין לא נפיק דם כלל כדמשמע בסוף סוכה דמים אי"צ נקב כ"כ כיין. כ"ש רוח לגבי דם. וכעין זה חילק בד"מ סי' ל"ח גבי קרום של מוח ע"ש:

ס"ב נגלד קרום העליון כשר אלא שצריך בדיקה. ע' רא"ש דהוא