חבל יוסף (חדרי דעה) קפז

מסובכים וה"נ כשרואית שהוא נקי בודאי ש"ד. ובאמת מלשון הש"ס לעולם ילמד אדם משמע דלגמרי אינו חובה דווקא לעכב בדיעבד וגם אין סברא ברורה להחמיר בבית הקמטים יותר מחפיפה שכ' בעצמו דמדלא נקט הש"ס במים אלא בחמין משמע דאפי' שאר משקין וכי גרע הקמטים מבין השערות ותחתיהם ועכ"פ כשעיינה היטיב מהני כמו בכל שאר הגוף וצ"ע:

שם וכן צריכה האשה לעיין בעצמה כו' נראה משמעות דברי המחבר דצריכה לעיין בראיית עיני' ממש ומש"כ הט"ז דהיאך תעשה במקומות שא"א לה לראות בעיני' ולא מצינו שצריכה להעמיד אשה אלא בשעת טבילה. לא הבנתי מה זה טענה הא כיוצא בו בכ"ד דבמקום טירחא סמכו על הרוב ובמקום דאפשר בלא טירחא צריך לבדוק בעצמו ע' סו"ס ס"ה ובכ"ד:

ש"ך סק"ו האריך לפרש בש"ס בדאפשר היינו שאינו רחוק שלשה ימים כגון שבת ושני יו"ט חופפת בע"ש הקודם ומסיק דבהכי ניחא דקיימא סוגיא דלעיל משא"כ להתו' והפו' דצריכים לדחוק דאזלי לה לסוגיא דלעיל. ותמיהני מאד דלדברי הש"ך הרי אזלי סוגיא זו גופה הא דדרש רבא דלא תחוף בע"ש ותטבול במו"ש ובודאי משמע אפי' שבת לחוד נמי לא ומשמעות הש"ס ודאי דלא אזיל הא דרבא ומש"כ דלשי' התו' והפו' אזלי סוגיא דלעיל כ"כ התו' דסוגיא דלעיל משכחת לה ביו"ט אחר השבת. וא"ש טפי הא דרב יימר דבשני יו"ט דע"כ טבילתה בחול צריכה לחוף בלילה דווקא וכ"ה לר"ת וביותר לגי' הרי"ף דקושי' הש"ס מהא דדרש מרימר דלעיל. ובזה אי"צ למה שנדחק ר"ת בזה ע"ש וגם לפי' רש"י שפיר י"ל דמסקנא דסוגיא דלעיל דהיינו הא דדרש מרימר שפיר הלכתא הוא ולא אזלי כלל ודוק:

ס"י אם בתוך עונה שחפפה טבלה אי"צ טבילה אחרת בתו' כ' דבברייתא דחולין דתני אפי' נתעסקה באותו המין כל היום לא עלתה לה טבילה איירי בלא חפפה סמוך לטבילה אע"ג דלא מפליג ולכאור' אדרבה הא ברייתא פריש שם לכאו' להיפוך עד שתאמר ברי לי שלא הי' עלי קודם לכן ומשמע דאי ל"ה ל"מ כלל. וע"כ צ"ל דס"ל לרבא דחפפה בסמוך היינו ברי לי וא"כ הרי ודאי גם שמפליג דכיון דס"ל דברי היינו שחפפה בסמוך. והנה לשי' הר"ן א"ש טפי דהנה הר"ן כ' בהלכות נדה להרי"ף דמדינא חפיפה לא שייך אלא במקום שער. אלא דמ"מ נהגו גם בזמן הש"ס להשתטף כל הגוף במים. מדא"ר דחפפה סמוך לטבילה אי"צ טבילה אחרת. והרי אפי' לא חפפה סמוך לטבילה ע"כ שעיינה בשעת טבילה. דעיון דאוריי' הוא. וע"כ דאעיון לחוד לא סמכינן ודווקא במים איירי רבא. וש"מ דהיו נוהגות להשתטף במים ע"ש. [וע' מש"כ בזה בסמוך]. ולפ"ז י"ל דמקודם זמן דרבא באמת א נהגו בכל הגוף בשטיפת מים. ומשו"ה לא מהני אלא ברי לי אבל בזמן רבא דכבר התחילו בשטיפת כל הגוף שפיר מהני חפפה סמוך לטבילתה וא"ש:

שם ואם לאו צריכה טבילה אחרת כ' הש"ך אפי' עיינה סמוך לטבילה כיון שלא חפפה וכן משמע מדברי הר"ן. והס"ט האריך להשיג עליו דשי' הרשב"א והמחבר אינו כן. אלא דעיון נמי מועיל. ומפרשי דווקא בשלא עיינה ג"כ. ובלא נמצא מהני שפיר אפי' בלא עיון כלל קודם טבילה כיון שחפפה מקודם כמבואר בס"ח. אבל בעיינה מהני אפי' בנמצא עלי' ד"ח ע"ש באריכות. ולענ"ד י"ל בכוונת הש"ך דלא הביא אלא תחילת דברי הר"ן. דנראה שם שמחלק דעיון שבשעת חפיפה מהני אפי' בנמצא ד"ח. אבל עיון בעלמא שלא בשעת חפיפה ל"מ אלא בלא נמצא ואם גם עיון הקל הזה לא עשתה סמוך לטבילה. ל"מ הטבילה כלל אפי' בשלא נמצא עלי' דבר חוצץ. דבעיון זה שהוא דאוריי' לא מקילינן כלל ובעי דווקא סמוך לטבילה. וגם הרשב"א כ"כ בזה בפירוש. והא דהיקל בס"ח אפי' לא בדקה היינו דהעיון הגמור שבשעת חפיפה דקרי לי' בדיקה הוא לא הי' בסמוך. אבל עיון בעלמא ודאי בעי דווקא סמוך ופוסל את הטבילה אפי' בדיעבד ואפי' בלא נמצא ד"ח. וכ"נ דבס"ח לא מיירי אלא בהבדיקה הזו הגדולה מדקרי לי' בדיקה. ובזה הוא דהיקל אפי' לא הי' בסמוך. אבל עיון הקל צריך דווקא בסמוך ממש. וביאור הדבר דעזרא כשתקן חפיפה בשער ושלא יהי' די בזה העיון בעלמא דדאו'. החמיר בודאי גם בגוף דבעי דווקא בדיקה גמורה. ובחומרא זו הקילו בדיעבד אפי' שלא בסמוך. וכמו בחפיפה דבשער. אבל העיון דדאוריי' בין בשער ובין בגוף זה ודאי בעי סמוך דווקא ובלא הי' בסמוך ל"מ כלל ואפי' לא נמצא עלי' ד"ח. ובעיון זה הקל הוא שכ' הר"ן שאפי' הי' בסמוך ל"מ בנמצא עלי' ד"ח. ול"מ אלא בלא נמצא אבל העיון הגמור שבשעת חפיפה וזהו קרוהו בדיקה. אם הוא הי' סמוך מודה הש"ך דמהני ודאי אפי' בנמצא ד"ח. ובזה הוא דברי הרשב"א שהביא הס"ט [וכ"נ לי בכוונת הגר"א בסקכ"ב אלא שקצר בזה יותר מדאי ע"ש היטב. ובזה מיושב גם מה שנתקשה הב"י בדברי הטור שכ' בחופפת ע"ש ויו"ט שלא תתן תבשיל לבנה בכל עת הזה כמה שתוכל. והב"י האריך דהא ע"כ צריכה היא לעיון אח"כ עכ"פ. וא"כ למה תהי' ידי' אסורות כל זמן הזה ע"ש. ולפמש"כ דעיקר העיון שהוא כעין חפיפה. היינו דווקא בשעת חפיפה. וא"כ ביו"ט דאינה חופפת לא חשיב עיון גמור. ולכתחילה אינה יכולה לסמוך עליו ע"כ צריכה להזהר] אבל מה שמסיק הר"ן לבסוף דדעתו דל"מ אלא חפיפה במים דווקא זה לא הביא כלל. ובודאי דהעיון הגמור כמו בשעת חפיפה מהני להמחבר אפי' בנמצא. ומה שהביא גם סו"ד הר"ן בסקי"ז ז"א אלא להוכיח דבלא נמצא שפיר מהני בגוף בלא מים ע"ש היטב:

סי"א נתעסקה באותו המין בין טבילה לבדיקה אי"צ טבילה אחרת. אבל אם לא חפפה כלל קודם טבילה כו'. עט"ז שבאר דברים אלו לנכון דשלשה חלוקים יש. דבאותה עונה מהני אפי' לא נתעסקה ובעונה הסמוכה מהני בנתעסקה. וכשלא הי' כלל באותו היום דבלא נמצא עלי' דבר חוצץ מהני עד יום ג' כמבואר בס"ח [ע"ש בב"י דנלמד מדין טבילה ביו"ט אחר שבת וא"כ גם בג' יש ללמוד משני יו"ט]. בזה כיון דאינו קודם טבילה כלל. בנמצא עלי' ד"ח לא עלתה לה טבילה אפי' בנתעסקה. אלא דצריך לבאר מקור החילוק הזה. דבעונה הסמוכה מהני נתעסקה. ואח"כ ל"מ נתעסקה. ובברייתא תני סתמא אפי' נתעסקה ומוקי לה התו' והפו' בלא הי' סמוך. ונראה דהנה הרשב"א בתה"ב בשער השחיטה כתב אהא דפריך בחולין לר"ח דמתיר בסכין שנמצא פגומה מהא דהכא דמאי קשי' הא הכא בסמוך קיי"ל דאי"צ טבילה והרי הסכין נבדק בסמוך. ותי' דכיון דעור ספק פוגם חשוב כשלא בסמוך. והנה האריך שם לפרש מסקנת הש"ס סכין איתרעי בהמה לא איתרעי דעיקר הכוונה דמ"מ בסכין אינה ריעותא כ"כ ע"ש. והנה קיי"ל שם בסכין דבשבר בה עצמות פסקינן כר"ח דמתיר משום דזה הוה ספק וודאי ע"ש. והנה פליגי הכא בדרבא תרי לישני דל"ק היקל ביום שחפפה טבלה. ול"ב בעי דווקא סמוך ופסקינן כל"ב דדווקא סמוך בתוך עונה. אבל הרי בודאי לא נרחיק המחלוקת דכיון דבל"ק כל היום קרי לי' סמוך ומיקל אפי' בלא נתעסקה. ודאי דעכ"פ גם לל"ב ל"ג מיהו מחזקת סכין. דמהני עכ"פ גם לדידן בשבר בה עצמות משום ספק וודאי. וה"נ נתעסקה הוה ספק וודאי וכמו שפירשו שם התו' ע"ש. ובודאי דבנתעסקה מקילין כל"ק דכל היום. וברייתא ע"כ כשלא הי' הטבילה באותו היום וכמו שמפרשין את הברייתא לל"ק דהיקל בכל היום ואפי' בלא נתעסקה. דברייתא ע"כ בלא טבלה ביום החפיפה כמש"כ התו' והפו'. וי"ל דה"נ לל"ב בהא דתני אפי' נתעסקה. היינו דווקא כשלא חפפה באותו היום [ומיהו ודאי זה ל"מ אלא באותו היום דווקא כמו דנקט ל"ק אם ביום שחפפה טבלה כו'] ובחפפה סמוך לטבילה ממש מהני אפי' לא נתעסקה כלל. וה"נ פסקינן לעיל בסו"ס כ"ד בנמצאת שמוטת סמנים דאסורה אפי' בזרק בכח. דהוה כשבר בה עצמות והוה ג"כ ספק וודאי ואף דהיא ג"כ בחזקת שאינה שמוטה. וע"כ משום דמ"מ אין שם בדיקה באותו היום. ואפשר דגם התם אם ראה באותו היום שאינה שמוטה מקילין בזרק בכח וצ"ע. ומיהו הכא ודאי אם הוא במיעוט הגוף דהוה סד"ר אפשר להקל. וכ"נ מהארוך דלא כתב להחמיר אלא בנתעסקה בשאר מינים. אבל באותו המין כ' על המחמיר דאינו מחוור. וכ"כ הריטב"א ע"ש ומשמע שם ובקצר ביאור הדבר כמש"כ ע"ש היטיב: