חבל יוסף (חדרי דעה) קפד

דאיכא היכרא שכבר טבלה בזמנה. שריא אפי' בתשמיש ביום אף דבשאר טובלת ביום ח' אסר הרב בתשמיש אפי' בדיעבד כנ"ל:

שם סק"ט והכלות טובלות ביום נראה דהיינו לדידן שהכלות אינן טובלות בז' כמש"כ בסקצ"ו כו' אבל אירע שטובלת בז' אינה יכולה לטבול ביום דהא בז' לאו משום סרך בתה לחוד מתסר אלא שמא תראה עכ"ל פשוט דהש"ך לשי' בסק"ו דבז' יש להחמיר יותר שלא לסמוך אפי' על שי' ר"ת שהקל סמוך לחשיכה וכ"ש סברא זו דאינן באין אצל החתן. אלא דמש"כ דלדידן אינן טובלות בז' צריך לפרש דבריו. דלכאורה היינו מש"כ דמנהגינו דאפי' הכלות אינן מפסיקות בטהרה ואינן סופרות הנקיים עד אחר ה"י. וא"כ לכאו' כיון דלא ספרה תחילה אינו אלא ז' גם לדידן. ונראה דכוונתו שם בכלות אינו בראתה כבר. דא"כ למנהגינו שאין הפניות טובלות כלל. א"כ לא שייך כלל להצריכה להמתין דל"ג מכל הנשים דאין ממתינות אלא מתחילת זמן איסורה אלא כוונתו לכלה שלא ראתה כלל. והרי היא עד עכשיו כשירה:

והא שצריכה עכשיו נקיים. אינו ג"כ בשביל שאירע לה ראי' אז דודאי לא שייך מנהג בדבר שאינו מצוי שהתחילה עכשיו לראות כמש"כ בסק"צ] אלא כוונתו אדין תבעוה להנשא ונתפייסה דצריכה ז' נקיים דאנו נוהגין בזה שלא למנותן עד אחר ה"י. והנה מעיקר הדין הסכימו שם גדולי הפו' דאי"צ הפסק טהרה ורק בבדיקה אחת תוך שבעה סגי לה. וא"כ למנהגינו שממתינות ה"י ומפסיקות בטהרה בערב יום הה' וסופרת הנקיים מיום המחרת. מדינא הי' יכולה לחשוב הנקיים ממחרת יום התביעה ועכ"פ אותו יום שהפסיקה בו דהתחילה בו הבדיקה ודאי רשאי לחושבו. א"כ הז' שלה הוא יום ח' מדינא ומשו"ה מקילין כ"נ בכוונתו:

בפ"ת בשם חמו"ד דהא דמקילין בח' לטבול ביום במקום אונס היינו כשיש אונס לכל העיר נראה שדקדק כן מלשון הש"ס אתקין רבא במחוזא כו' בנרש בפפוניא וכו'. אבל בהדיא מפורש בדברי הרמב"ם והחינוך שלא חשו לדיקדוק זה. שבלשונם מפורש בהדיא כגון שהיא חולה ע"ש. וכן מורה ע"ז לשון הטור והמחבר ג"כ שכ' כגון שהיא יריאה כו' דמשמע דקאי על יחידה ודוק:

סימן קצח ס"א ואם היא חופה רוב הגוף אפי' אינה מקפדת עס"ה דרוב שער הוה נמי כרוב הגוף וכ"ז מדרבנן. דמדאוריי' דווקא רובו המקפיד. וע' יבמות (ע"ח) דכולו אפי' אינו מקפיד הוה דאוריי' ונראה דזה ודאי דווקא בכל הגוף הוא. אבל כל השער לא עדיף מרוב דדווקא מקפיד. ובזה יתיישב מה שהשמיטו זה הפו' משום דכל הגוף שאינו מקפיד נראה דבאמת לא משכחת לה כלל אלא בעובר דהתם [ולענין כלים כ' הרא"ש בפי' למקוואות פ"ט מ"ב דבאינו מקפיד הוה כדופן הכלי. ואפי' כולו אינו חוצץ ע"ש. והובא בסר"ב ס"ב בהגה אמנם דברי המחבר שם שהם דברי הרמב"ם לא משמע כן וע"ש בביאורי הגר"א וצ"ע]. וא"כ ע"כ דאיהו פליג ארבא דס"ל שם בעובר דהיינו רביתיה. אבל לפי מה דקיי"ל כרבא לא משכחת הך דינא כלל ודוק:

ס"ד אם היו מטונפות מקפדת עליהם שלא תתלכלך. הטעם דמקפדת אינו מדברי הטור אלא, הוא מדברי רי"ו בב"י אבל תמיהני שהרי מלשון הראב"ד שהביא הב"י בסמוך גבי חלולות דפי' לשון השאלתות תיכי דקמיטי דהיינו דטניפי. מבואר בהדיא דמפרש דבמטונפות מיהדקי ולא עיילו בהו מיא כפירוש השני שכ' הב"י. וכן מבואר עוד בדברי הראב"ד בשער הטבילה שכ' גבי ואם אין לה אשה שתעמוד ע"ג בשעת טבילה תכרוך שערותי' בתוכי חלילתא שאינן מלוכלכות שהמים יכולין לבא בהם ע"ש והובא ג"כ בב"י שם. ומה שנדחק לפי"ז בטעמא דמ"ד דכל שהוא ארוג דאמרינן דס"ל דאפי' במיטנפי לא חייץ. ופי' דהיינו לפי דמיעוט המקפיד מדרבנן. והקשה בעצמו דהרי רוב שער. שי' הגאונים דהוה דאוריי'. וכן לשון רש"י שם רובו ומקפיד ע"ש. ולכאו':

יותר יש לפרש דבזה גופה פליגי דמ"ד ארוג ס"ל דבארוג לא מיהדקי אפי' במיטנפי כשי' הרי"ו. ולישנא דלא קפדי ס"ל כשי' הראב"ד ודוק:

ס"ה ב' שערות קשורות עט"ז. סק"ח וכבר כתבו האחרונים שדבריו מגומגמין אמנם מש"כ בכוונת הטור ודאי דבריו נכונין דבמהדק שער דעלמא על הרוב השער ודאי ס"ל להטור דבשער אחד הוה חציצה. ובאמת לא הוזכר זה כלל במחבר ומה שהעמיס זה הט"ז בכוונת השו"ע אינו מתקבל כלל בלשונו. והנה באמת הראב"ד בבעה"נ כ' בשער הטבילה הובא קצת בב"י בסוהס"י גבי צריך שתעמוד אשה ע"ג דנראה דדוקא אחת קשורה מיהדקי. אבל כורכת שערה אחת ע"ג שערותי' לא מיהדק פי' דאף דקשירת אותה השערה שכורך בה מתהדקת היא קשירתה. אבל אין הכריכה מתהדקת על שערות של עצמה. ונכנס בהן המים:

ואח"כ חזר בו וכ' דבירו' לא משמע כן. אלא דגם בזה כיון דהקשר של השער מתהדק. שוב היא מתהדקת ע"ג שערותי' ועפי"ז הוא דברי הטור. אבל מדברי הר"ן שהביא בב"י נראה בהדיא שמחלק בזה כמש"כ הראב"ד בתחילה דהשערות של עצמה הקשורות אחד אחד חוצץ. אבל לכרוך ע"ג שערותי' אפי' שערה אחת אינה מתהדקת. ובסוף לשונו צריך להגי' תיבת ולכרוך וצ"ל ואפי' לקשור חוטין אלו בשערותי' ע"ש וז"ב. ולולי שאיני כדאי לשון הש"ס דילן גבי קטלא השתא קשה ע"ג קשה משמע בהדיא דהטעם דאין חוטי שער חוצצין הוא משום שאין מתהדקים ע"ג השער ולא משום שאין קשירת שתי שערות מתהדקות וכן הוא בלשון התוס' שם ד"ה השתא ושער שהוא קשה ע"ג קשה לכו"ע אין חוצצין ע"ש. ולפי"ז באמת אפי' כרכה שערה אחת ע"ג שערותי' אין חוצצין. וי"ל שכן הוא דעת המחבר ומשו"ה השמיט את דברי הטור וצ"ע:

ס"ו שבבית השחי אינו חוצץ כו' ושבאותו מקום באשה כו' מבואר בלשונו דביה"ש אפי' באשה אינו חוצץ. ובתפל"מ הקשה דמדברי הר"ש [והובא בב"י לקמן גבי צריכה לחוץ שיני'] משמע דאשה מקפדת בכל בית הסתרים. אמנם באמת דברי התו' (ד"ה) פתחה עיני' כו' ומה שהקשה מבית הסתרים דשמעתין אמתני' דמקוואות כו' שיש ביה"ס שהאשה מקפדת ולא האיש והיינו באותו מקום. וכמש"כ המהרש"א. מבואר בהדיא מדבריהם. דבשאר ביה"ס שוין איש ואשה. יע"ש ברש"א דלהכי פריך שפיר ארבא מבית הקמטים ובית הסתרים כו' פירוש דבריו דלפ"מ דלא הוה ידע המקשה לחלק בין ביאת מים לראוי. א"כ למה מקשה ארבא והו"ל להקשות אמתני' דמקוואות ביה"ס שבאשה כו'. ודעתו בזה דהוה ס"ל להמקשה דטעמא דהך בריי' דביה"ק וביה"ס אי"צ ביאת מים. היינו לפי דהוה מיעוט שאינו מקפיד דליכא חציצה. והך מתני' דמקוואות ביה"ס דאשה שאני שהיא מקפדת ולק"מ אבל רבא דהכא דהצריך בכל ביה"ק שתדיח במים בזה לא שייך לחלק בין איש לאשה ופריך שפיר. ומסיק הש"ס דראוי ודאי בעינן ע"ש ולפי"ז ראי' מכרחת דבשאר ביה"ס שוין איש ואשה כשי' המחבר ומיהו יש לדחות דלכאורה לפמש"כ הב"י בסוהס"י גבי רטי' שע"ג ביה"ס דר"ע ור"י בר"י פליגי בהדיא וסברי דביה"ס אי"צ אפי' ראוי לביאת מים. א"כ מאי פריך ארבא הו"ל לשנויי דתנאי היא דהא ע"כ פליג ר"ע ור"י. וע"כ משום דבעי לשנויי הך סתם מתני' דסופ"ח דמקוואות גם אליבא דרבא. אבל למפרך אמתני' לא קשה מידי כיון דאיכא לשנויי דתנאי היא ודוק:

ש"ך סקי"ד לשון בה"ג כוחלת כו' בשביל שיהא עיני' פורעות א"ח כו' נראה דהוא פירוש בה"ג מעצמו וכמש"כ הפו' גבי צבע מובא בסי"ז. והוה"ד כחול בימיהם שהיו רגילין להתקשט בזה כדאמרינן בריש כתובות כוחלות וכן בכ"ד. ומפרש דהא דכחול שחוץ לעין דחוצץ היינו לרפואה:

שם חוץ משמן המור ע' רסר"ב המור בכ"ז סי"א קוץ התחוב בבשר אם נראה מבחוץ חוצץ. עש"ך שכ' להחמיר דאפי' אינו בולט אלא שוה לבשר חוצץ. והיינו עפ"י פירוש הרא"ש שכ' דא"א שלא יהא מקצתו על הבשר, וכוונתו נראה דס"ל דהא דאינו נראה אינו חוצץ היינו לפי שהוא חשוב כבלוע ומשו"ה כל שהוא שוה לבשר א"א שלא לצאת מקצת על הבשר והוה חציצה. אמנם לשון הרשב"א דאינו נראה היינו שלא תרגיש בו ולא תקפיד בו [כ"ה הלשון בארוך] והוא בשביל מיעוט שאינו מקפיד דא"ח. וא"כ ודאי דהוה"ד שוה לבשר כיון דהוא מיעוט שאינו מקפיד. והוה"ד דבולט אם לא הי' מקפדת בו.