חבל יוסף (חדרי דעה) יז

בעינן קורט דם וה"נ התולע עשוי לרחוש תמיד ולא שייך להצריך ק"ד וע"כ דאין הקולא כלל משום דליכא ק"ד אלא דבל"ה שכיח טפי לקולא וא"כ אין לחלק ודו"ק. ס"ג אבל אם נמצא חוץ לקדירה כגון בחוטם כשירה היינו משום ס"ס שמא לא הגיע כלל למוח ושמא לא ניקב ועט"ז שהקשה דמ"ש ממחט בחלל הגוף. דלא אמרינן דהוה ס"ס. שמא לא הגיע לאיברים הפנימים כו'. ולענ"ד ל"ד כלל דהכא כ"ז שלא נמצא בקדירה הוה כההיא דס"ד לקמן סנ"ז סי"ג דאע"ג דבעל קיי"ל דחוששין לס"ד. בספק על ספק לא על מקילינן לכו"ע דאמרינן אימור לא על והוה ס"ס ע"ש. אבל כשנכנס ביניהם תו הוה ספק אחד. וה"נ כשהוא כבר בחלל הגוף לא מיקרי אלא ספק אחד. אבל כ"ז שאנו מסתפקים אם נכנס למקום החלל שפיר הוה ס"ס. וכיוצא בו מצינו לענין טומאה ספק ביאה טהור ספק מגע טמאה טמא ע"ש וע' שבת נ"ד אין הרחלות יוצאות חנונות דמניחין לה חנון בחוטמה כדי שתתעטש ויפלו דרני ראשה. וא"כ ש"מ דהוה מילתא דשכיחא וא"כ י"ל בפשוט דלא הוה ריעותא כלל. וכמו גבי קוץ בושט דאמרינן דנמצאת לא איצטריך ליה לאשמועינן דכולי חיוי ברייתא קוצי אכלן ע"ש וה"נ הא שכיחא ודו"ק:

סימן לב ס"א חוט השדרה שנפסק רוב היקף עור כו' עש"ך וכבר חלקו עליו האחרונים דאפי' נקבים הרבה מצטרף לרובא וכן נראה דבזה לא שייך אין מדמין בטריפות כיון דחזינן דהש"ס דמי גרגרת לגולגולת ש"מ דלא שייך לחלק וכן מצינו לקמן גבי בשר החופה את רוב הכרס שכ' הטו"מ דאפי' באורך מצטרפת לכסלע והנה חזינן דבגולגולת איצטריך להש"ס לאשמועינן דבנקב ארוך נמי מצטרף ע' רי"פ א"ט וא"כ לכאו' מנלן הכא בבשר החופה דאפי' באורך מצטרפינן להיקף וע"כ דפשי' דלא מחלקינן בהא כיון דהש"ס דימה שם גם גרגרת לגולגולת בהני תו לא מחלקינן בכ"ד וע"ש. ס"ב נשברה השדרה ולא נפסק החוט ע' פמ"ג סוסיכ"ז דלא חיישינן שמא נפסק ונתרפא ונראה בטעמו דלא מצינו חשש שמא הבריא אלא בניקב משהו בעלמא אבל לא בפסוקת רובו ומ"מ משמע קצת בדנ"ז גבי קדירת הקנה בכאיסר דהוה כנפסקה רובא כמש"כ התו' רי"פ א"ט דמתרפאות ג"כ עד תוך יב"ח ע"ש ומ"מ אפשר דברובא הוה מנכרא ובסי' נ"ה דקדקתי דהוא מחלוקת הראשונים ע"ש וצ"ע. והנה בסי' הקודם גבי תולעת שנמצא במוח דשוה בכ"ד לחוה"ש משמע דאי הוה בקיאין בבדיקה הוה מהני וצריך להבין למה לא חיישינן לנתרפא ומיהו בסמ"ח גבי המסס נראה דלעיקר דינא ל"ח כלל לנתרפא אלא גבי ושט ועש"ך סל"ג ואין להאריך ס"ח נודע שנפלה חוששין האחרונים החמירו דאפי' בנפלה מפחות מי"ט חוששין ול"נ דא"כ כולהו נמי דהא אפי' גבי אדם אמרינן ברי"פ אלו נערות גבי סומא אין לה טענות בתולים כולהו נמי חבוטי מחבטי ע"ש ע"כ נראה דאדרבה כיון דהוא שכיח טובא לא הוה ריעותא כלל וכמו שכ' בסי' הקודם וכן מוכח בכ"ד:

עיין פמ"ג לענין נראה שחרות בחוט דאע"ג דאנן קיי"ל אין שינוי מראה אלא בריאה מ"מ כשהמוח בפנים לקוי ג"כ איגלי מילתא דהוה ריעותא ע"ש ולכאו' סברא זו צ"ע דהא בריאה גופא דשינוי מראה פוסל דעת הרא"ה לקמן סי' ל"ח ס"ג דאם הוא מחמת מוגלא שבבשר הריאה אינו מטריף וע"ש בפמ"ג סק"ה דעשאו סניף להקל וא"כ למה כאן בשאר איברים היפך סברתו להחמיר בשביל זה גופה ואיך יהיה קולו חומרו. ונראה בישוב דבריו דבאמת הכא במוח שאני דהרי קיי"ל במוח שנשפך כקיתון דבמעמידין אותו ואינו עומד טריפה. ובארו הפוס' משום שסופו לקלקל העור. והרי בריאה מכשיר אפי' כולה נשפכה כקיתון וע"כ דבריאה אינו עשוי לקלקל, העור. וא"כ א"ש דכאן במוח דעשוי לקלקל אף דהשתא עדיין אינו בשיעור דאינו עומד. מ"מ כיון דכבר ראינו ששלט לשנות מראה העור הוא ריעותא. אבל בריאה דקיי"ל דאין הבשר עשוי לקלקל העור א"כ אין קלקול הבשר ריעותא כלל לעור. וי"ל דאדרבה יש בזה קולא וצ"ע:

סימן לג ס"ג ושט שניקב לחללו נבילה וכן הוא לעיל סוס"י ב' וכן פרש"י שם ובד"ל גבי החליד במיעוט סימנים ובמיעוט קמא (דושט] לא מיבעיא דנבילה נמי הוה ע"ש. וכן צ"ל בהא דיליף ר"א דאזלינן בתר רובא משחי' דילמא במקום שחי' נקב הוה ושי' התו' דבעי למילף אפי' במקום חזקה ע"ש וש"מ דנקובת הושט נמי הוה נבילה ומיקרי חזקה שאינה זבוחה ומה שהקשו האחרונים מהתוספתא נראה פשוט דההיא קודם חזרה כמתני' דפרק השוחט לפי המסקנא וז"פ:

ס"ד ניקבו זה שלא כנגד זה טריפה והוא שניקבו מרוח אחד נראה לכאו' דכל שאינו בצד שכנגדו ממש יש לקרותו מרוח אחד וצ"ע:

בהגה וכ"ז מיירי שניכר שהנקב בא מחמת חולי עט"ז שהקשה דמספק נמי לתכשר דהוה ס"ס כמו ספק ע"י קוץ או ע"י חולי בסנ"א ובאר יותר בסי' מ"ט דאין לומר דהכא חמור טפי דהרי התם ע"י קוץ אסור לכו"ע והכא יש מחלוקת אי חיישינן שמא הבריא ע"ש ולענ"ד יש ליישב בפשי' דהנה באר הרא"ש אהך דחוששין שמא הבריא דדווקא התם יש פלוגתא לפי שהקוץ אינו תחוב אלא בפנימי ע"ש. וא"כ בפשוט כבר ניחא הכא שפיר דהכא בניטל הקוץ הא לכו"ע חוששין וא"כ ודאי דמסתבר דהכא חמיר טפי דודאי דיותר הוה ריעותא מנקיבת עור אחד של הושט על השני מנקיבת הבשר לחלל וז"פ. אבל יש לבאר ביותר ביאור דהא באמת כ' הרא"ש שם דכאן גם ע"י חולי ודאי יש לחוש גם לפנימי אם לא שניכר שבפנימי אין שום חולי וכן הוא לשון התו' ע"ש. וא"כ פשוט דכאן לא שייך ס"ס דהא אפי' ע"י חולי יש לחוש ג"כ לפנימי אם לא שניכר דאין חולי בפנימי וכאן לא שייך שניכר כיון דגם בחיצון אינו ניכר החולי וליכא ס"ס. משא"כ שם בנקב בחלל הגוף אין חשש אלא ע"י קוץ דע"י חולי אין חשש מבשר לאיברים וע' מש"כ בזה בסוס"י נ"ג ודו"ק:

ס"ה וכן בשניהם אדומים כו' כ' הרא"ש דאע"ג דלא הוה לקותא אלא בחדא ל"ד לניקב זה בלא זה דהכא דכולו לקוי גרע ובסכ"א כ' ראי' נכונה גם בנפסק דע"כ כל שנפסק עור האחד שיעור הכשר שחי' ודאי טריפה וא"כ נראה דה"נ בלקותא כל שיש שיעור כזה ודאי טריפה דהא כל הקולא נלמד מנקב זה שלכנ"ז ולא עדיף משם. ובש"ך משמע דס"ל דדווקא כולו וצע"ג. ומיהו בפמ"ג כ' סברא נכונה דאפשר דנשתנה מקצת אינה לקותא כלל ע"ש. והנה הקשו על עיקר חילוק הרא"ש מריאה דאפי' אגליד כולה כשירה. ולענ"ד לק"מ דע"כ דבזה אין לדמות בטריפות. דהרי מצינו גבי גלודה דדמי גם כן לדהכא. דקיי"ל דבנשתייר כסלע מציל וניטל כולה טריפה. וכיו"ב בכ"ד. והא דפריך גבי ריאה שהאדימה מ"ש מקצתה דהדרא בריא כולה נמי הדרא בריא פשוט דהתם ס"ל להש"ס דדמי לנצרר הדם דלא מחלקינן בהא וכדמסיק וכי תימא לשמונה שרצים מדמינן לה ע"ש:

ס"ו אם עוף הוא בודק הקנה מבחוץ הט"ז כ' דבודק מקום שחיטה לבד והשאר יבדוק לאחר שחיטה ולענ"ד זה צריך עיון דכיון דקיי"ל כשי' החולקין על רש"י וס"ל דגם בדרוסה אין בדיקה לושט מבחוץ [ולי"ל מש"כ רש"י דבדרוסה יכול לבדוק לאחר שחי'] משום דלאח"ש מתלכלך בדמים וא"א לבדוק ע"ש בטור וא"כ גם כקנה שדרוסתו ג"כ במשהו בודאי ג"כ אינו יכול לבודקו לאח"ש וכמו שכ' בעצמו דמקום שחיטה בודק קודם שחיטה וא"כ מי יודע שיעור הדבר עד כמה מתלכלך וכן משמעות הלשון בפוס' דצריך לבדוק כל הקנה קודם השחי' ע"ש ס"ח בודק מקום המלוכלך וכ"ה גם לשון הטור ע' ב"י סי' כ"ג בשי' הרמב"ם והביאו שם בטור גבי אתא כי ממסמס קועי' דמא דל"מ לשחוט למטה ממקום המלוכלך ולבדוק מקום המלוכלך אח"ש דושט פשטא לי' ואפשר דמתרמי הנקב במקום שחי' ולא יהיה ניכר אח"כ ע"ש וא"כ פשוט דמש"כ הטו"מ כאן מקום המלוכלך לאו דווקא אלא צריך לבדוק תחילה כל הושט כולו וכן מוכח בפשי' מדכתבו דבבהמה אין תקנה לספק נקב ואי דסגי בדיקת מקום המלוכלך לחוד גם בבהמה יכול לשחוט למטה ולבדוק מקום המלוכלך לאח"ש מבפנים וע"כ דכל הושט צריך בדיקה מבפנים קודם שחי' ודו"ק:

בחידושי הגאון ר' ע"א הובא להקל בשם ספר הישר לר"ת בכל המעי ההולך מהזפק להקורקבן רק בחתיכה אחת