חבל יוסף (חדרי דעה) קעט

בעד ארכובה טמאה והא דירך אחד מן הצד דטמאה פשיטא דהוה"ד ושטו נקוב וז"ב:

וב דין י"ג כ' הרמב"ם הפילה יד חתיכה חזקתו מולד שלם ומצטרפת לרוב איברים וכ' הה"מ צ"ע דהשמיט דאין נותנין לה ימי טוהר שמא הרחיקה לידתה וכ"נ מדבריו דאינה טמאה ביד זו בלבד אלא דמצטרפת כו' וצ"ע. והביאו הב"י. ולולי ד"ק פשוט דכוונת הרמב"ם. היינו דחזקתו מולד שלם והיא טמאה לידה. ומצטרפת לרוב איברים היינו לענין ימי טוהר אין לה שמא הרחיקה לידתה. אלא דזה מהני דאם לאחר שיצאה היד יצאו אח"כ עוד איברים עד רובו של עובר היא מצטרפת לרוב איברים א"כ שפיר יש לה ימי טוהר משעת הוצאת היד שהיא היתה האבר הראשון שלפנינו. פירוש דאפי' ניחוש להרחיקה. מ"מ כיון דהרוב לפנינו א"כ בודאי לא יצא תחילה אלא המיעוט. ומן התורה לא חשיב לידה למנות לה ימי טומאה וטהרה. עד לידת הרוב. וא"כ עכ"פ מהוצאת היד הזו אם נוכל לומר שהיא משלמת להרוב. יש לה ימי טוהר. ואף אם נשתהה לידת שאר האיברים שלפנינו יותר מ"מ לא נוכל ליתן לה מזמן לידת שאר האיברים דהא יש לחוש דשמא היד השלימה את הרוב. וכ"ש אם לא יצא לפנינו אלא היד הזו דפשי' דחיישינן שמא יצא הרוב כבר והיינו שמא הרחיקה לידתה. אבל כשהיא עם רוב האיברים מצטרפת דליכא למיחוש למידי. וא"כ זהו ממש שמא הרחיקה לידתה שבש"ס ודבריו מכוונין עם דברי הש"ס בלי השמטה ודוק:

ס"ה יצאה השליא תחילה אין תולין אותה בהולד. ונראה דאם היא קשורה בולד אין חוששין לולד אחר. דהא אפי' בבהמה דמבואר בס"ז דאין תולין בה מ"מ בקשורה אין חוששין ומבואר בתו' כאן ובסו"פ בה"מ דההיא דר"א שם איירי בשליא שיצאה קודם הולד. אפ"ה בקשורה אין חוששין לולד אחר וכ"ש כאן באדם ודוק:

ס"ז המפלת דמות בהמה ושליא אם אינה קשורה חוששת לולד אחר ליתן לה ימי טומאה של נקיבה ובש"ך דקדק דלדידן דאין בקיאין גם בלא שליא חוששין לנקיבה. אבל הוא פשוט דנ"מ דביצאה השליא למחר מונין לה ימי טומאה של נקיבה מלידת השליא שלאח"כ וכן הוא בב"י:

ס"י נחתך הולד כו' ואם יצא ראשו ה"ה כרובו. צ"ע דלקמן סש"ה כ' דבבן שמונה חדשים שהוא מת אין הראש כרובו ואינו כילוד וכ"ש כאן בנחתך וא"כ למה סתם כאן הדברים. ומיהו בביאורי הגר"א שם השיג ע"ז בארוכה דאין חילוק ע"ש:

סימן קצה ס"ב בהגה וכן ע"י זריקה אסור לכאורה לפ"מ דמבואר בש"ס דאסורה לרחוץ פניו כו' ומבואר בסי"ב דהיינו דאסורה לצוק לו מים. והרי בל"ה נוגע בה ע"י זריקה. וא"כ הי' נראה דע"י זריקה ודאי ליכא איסורא אלא ברוחץ משום רחיצה. ודוחק לחלק בזה דהתם הוה כח כחו הכלי והמים כמו דמחלקינן ביי"נ. ומשו"ה הוה שרי אי לאו רחיצה דודאי לא שייך לחלק בזה בכאן. אבל יותר נראה דס"ל דבאמת ל"ד רחיצה אלא אורחא דמילתא נקט והעיקר דנגיעה ע"י זריקה הוא האיסור ובאמת הוא איסור בכ"ד. וכן כ' שאע"פ שהרשב"א כ' בפירוש דמזיגת הכוס היינו כוס יין מ"מ יש לאסור כל דבר. וה"נ דכוותה. וא"כ נראה דלפ"מ דהחמיר הש"ך שם בסי"ב בשם הר"י דאיסור רחיצה היינו דגם ליתן מים לפניו אסור. הוה"ד בהושטת אכילה לבעלה ביחוד בפניו אסור. כמו דנקטינן כאן לפי שי' זו להחמיר בכ"ד. ומ"מ י"ל דאינו מוכרח די"ל דאדרבה דמשו"ה פירש הר"י שם דאפי' ליתן מים. משום דלא ניחא לי' בסברא זו דל"ד רחיצה. והא ודאי דנגיעה ע"י זריקה יש לאסור בכ"מ דודאי נגיעה היא ע"כ פי' דהכא אפי' להעמיד לו מים. וא"כ ודאי דזה דוקא הכא וצ"ע:

ט"ז סק"ז לא תשכב בסדינין של איש אחר שמא תתעבר כו'. ושמא ישא אחותו מאביו. משמע מדבריו דבכה"ג חשיב זה אביו. ויתיישב בזה קושי' הרשב"א על הת"כ דאמרינן אם נאמר אמו הי' אומר מה אמו ודאי כו' והקשה דאם אינו אביו הוא ממזר ובודאי אינו כהן ולפי"ז י"ל דהוא כשר והוא כהן. וכן בריש חולין דיליף דאזלינן בתר רובא ממכה אביו ודילמא לאו אביו והקשו התו' דדילמא משום דמוקמינן לה בחזקת צדקת לפי"ז י"ל דהיא צדקת ולאו אביו. ומ"מ לא משמע כן בכ"ד ביבמות ע"ח גבי מצרי שני דאי דאיסורא לא כתיב קרא ובתו' הקשו משתוקי ותי' דלא שכיח. ותי' הב' לא ס"ל סברא זו. וא"כ י"ל גם בכה"ג. ושם צ"ו משכחת לה בעכו"ם כו' ובמכות י"ד משכחת לה ברשיעא כו' ובכה"ג משכחת לה בהתירא. ומצאתי בטו"א חגיגה ט"ו גבי באמבטי עיברה הקשה כן גם אהא דלא תני אמו גבי פוטרת צרותיהן דמ"ל בכה"ג ע"ש. ע"כ נראה דבאמת לא מקרי בכה"ג אב כלל וכאן צ"ל שמא יפטור אשת אחיו וכה"ג ואכמ"ל:

ס"ח ראוי לה שתייחד לה בגדים לימי נדתה כדי שיהיו זוכרים כו' במנ"י הקשה דהא בסו"פ אע"פ מפורש בהדיא דאינו אלא כדי שלא תתגנה עליו ע"ש. ולענ"ד בפשוט דהתם במשרה אותה ע"י שליש. דאינה אוכלת עמו אלא בליל שבת דהיינו ליל עונה. ובימי נדותה אינה באה אליו כלל. משו"ה לא שייך שם היכר. ואיצטריך לטעמא דתתגנה אבל בכל הנשים ודאי מסתברא דהוא משום היכר:

ס"י אסורה למזוג הכוס אלא א"כ תעשה שום היכר כו' בב"י הקשה למה השמיט הרמב"ם היתר זה וכ' דס"ל בת"ח הקילו בזה בש"ס. אבל לדידן לא מקילינן. וי"ל דהרמב"ם לשי' בסקצ"ב דכ' דלרבנן הקילו טפי להתייחד אפי' קודם שתשב ז"נ ע"ש בב"י. וע' או"ח סר"מ. וכל הפו' כ' דאדרבה ת"ח יש להם להחמיר יותר ומשו"ה שפיר הקילו כאן בכ"א. וכן באו"ח סתצ"ח גבי ת"ח חזי לנפשי' לשי' הרמב"ם שם דהטעם שמא יתקן הקילו בת"ח שם שלא חששו עליו שיעבור על איסור. ולשי' הפו' שם הוא בענין אחר ע"ש]. אבל תמיה גדולה על הב"י דהרי כבר הביא זה גם הרמב"ם גופיה בפכ"א מה"א להקל בהיכר ע"ש:

סט"ז חולה נדה אסור לבעלה לשמשה כו' ולמשש לה הדופק עש"ך דהב"י מפקפק אפי' במקום סכנה. והנה הד"מ כ' ע"ז בשם הר"מ דהוא חסידות של שטות ע"ש. ופשוט דכוונתו על סוגיא דסוטה כ"א ה"ד חסיד שוטה כגון דטבעה איתתא בנהרא ואמר לאו אורח ארעא לאיסתכולי בה ולאצולה ע"ש. וכבר באר הש"ך דכיון דאינו דרך תאוה ליכא איסור דאו'. וכבר חלקו כן התו' בע"ז י"ז גבי עולא מנשיק לאחוותיה דכיון דאינו מיכוון לתאוה לא מיתסר לדידיה והדברים ברורים סימן קצו ס"א ראתה ב' או ג' ימים בודקת ביום שפסקה סמוך לבה"ש ובהגה (ובדיעבד מהני בדיקת שחרית) ובפסקה ביום ראשון שראתה צריכה מוך דחוק כל ביה"ש. והרב הגי' דסגי בדיעבד סמוך לביה"ש. הנה התו' הקשו מדנ"ג דסבר ר"י גופא דצריכה להפריש מן המנחה ולמעלה ותי' דהתם ביום שראתה בו (ויתבאר בסמוך דשי' התו' דיום שראתה חשיב כראשון) וערש"א שהקשה ע"ז דא"כ מאי מיבעיא לרבי בראשון. ותי' דבעי אי מהני בראשון סמוך לבה"ש. ולפי"ז לכאו' לדידן כפי הסכמת הפו' לפסוק כמתני' דדווקא בשני. ע"כ ל"מ בראשון אפי' סמוך לבה"ש אם לא מוך דחוק כל בה"ש דזה ודאי מהני כמש"כ המחבר ויתבאר בסמוך] וכ"כ הח"ד מסברת עצמו ודלא כהרב. ומיהו אי משום זה לא איריא ונראה בדעת הרב דס"ל בשי' התו' דלא כהרש"א. אלא דאיבעיא דרבי ודאי הוה בשחרית. וכ"כ כל הפו' דסוגיא קאי אבדיקת שחרית. וע"כ דלא הוה שמיעא ליה לרבי הא דרבי יוסי. ואיהו מיבעיא ליה דגם בראשון ליהני. והכי ס"ל באמת לרבנן דבריי'. ופליגי אר"י וסברי דגם בראשון שחרית מהני ואפשר דהיינו ר"ש דהתם. ונהי דלא נפסוק כוותי' בבדיקת שחרית. אבל סמוך לביה"ש י"ל דלפי שי' זו שפיר מהני לכו"ע. אלא דמדברי הרמב"ן והפו' נראה דלדידן דקיי"ל כחכמים אין מחלקין כלל בין בדיקת שחרית לביה"ש ובראשון דל"מ בשחרית ל"מ גם ביה"ש. שהרי חידש הרמב"ן דאע"ג דבראשון יש לנו לפסוק כמתני' דל"מ. מ"מ כיון דרבנן דר' יודא פרכי ליה אלמלא ידי' בין עיני' כל ביה"ש יפה אתה אומר כו' א"כ חזינן דבזה מהני שפיר אפי' אם בדיקת שחרית ל"מ. א"כ גם בראשון לדידן דל"מ שחרית מ"מ בכה"ג ודאי מהני וא"כ מוך דחוק כל בה"ש דזה ודאי הוה כידיה בין עיני' כל בה"ש ודאי דזה. מהני ע"ש