חבל יוסף (חדרי דעה) קעו

דבזה הוה נמי תרתי לריעותא דבסוף הקלוח הא הוה שותתת ולא עדיף מעומדת ושותתת דכתב הרא"ש דמודה ר"י. ופירוש דברי הרב אבל שותתין או אפילו מקלחין אם הוא על שפת הספל ואינו משפת הספל לתוך הספל טמא וקצת קיצר הרב בזה וע' ס"ט:

והנה המרדכי בה"נ כ' דלפי פר"י י"ל דביושבת ושותתת ג"כ טמא אפי' לר"י ונראה כוונתו במש"כ התו' דלפי המסקנא כולה מתני' במזנקת. וכ' דהא דלא אשמועינן ביושבת גופא דבשותתת טמא. דניחא ליה לאשמועינן דאפי' במזנקת בעומדת טמאה. ולפי"ז כיון דביושבת ושותתת הוא פשוט יותר לטמא. א"כ י"ל גם בזה כמש"כ הרא"ש דזה גם לר"י טמא כיון דלא איירי מתניתין בהכי. וצריך להבין למה השמיט הרב שי' זו. ואע"ג דהביא שי' הי"א השני להחמיר יותר ואינו מטהר אלא ביושבת ומקלחת זהו שי' ר"ח להחמיר לכתחילה כמש"כ הש"ך. או עכ"פ משום כתם. אבל לפי השי' האלו במה שהם מחמירין הוה טמאה נדה כמו לר"מ. ונראה דה"ט דבאמת מש"כ התו' דאשמועינן דאפי' במזנקת טמא. והוכיח דזה חידוש יותר לטמא. כ"ז לפי סתימת סוגיא זו אבל בסמוך מסיק הש"ס דלר"ל ר"מ מטמא אפי' בס"ס. והא דקתני בחד ספיקא להודיעך כחא דר"י דאפי' בחד ספיקא מטהר. וא"כ אין חידוש המתני' לטמא אלא לטהר. וא"כ אדרבה י"ל להיפוך דהא דנקט עומדת לאשמועינן דאפי' בעומדת טהורה לר"י אם היא מזנקת. וכ"ש ביושבת ושותתת דטהורה. ובזה ר"י ל"פ על ר"ל ע"ש. ומיהו עדיין. צ"ע לענ"ד דמ"מ כ"ז לפי' ר"י שפי' דבתר דתמו מיא היינו דאז היא שותתת וי"ל גם בזה דמ"ר הדר למקור. וא"כ י"ל דכל הך חששא לא חיישינן לר"י. אבל לשי' רש"י דפירש דבתר דתמו אתו כדרכן. ופירושו דדווקא בשעת זינוק המ"ר אין דרך דם המקור לבא. אבל אח"כ י"ל דראתה כדרכה. וכל שי"ל שראתה כדרכה ודאי דגם לר"י אזלינן בתר רוב דמים שהן מן המקור. וטמאה נדה לכו"ע. ולא נפקא מחשש זה אלא ביושבת על שפת הספל ומקלחת לתוך הספל. דאי בתר דתמו הו"ל לאשתכוחי על שפת הספל. אבל בל"ה לעולם יש להסתפק בכדרכה וטמאה נדה ולשי' רש"י ודאי דגם לר"י טמא בזה וכ"כ בסק''צ דבזה הוה ספק הרגשה דאורייתא וצ"ע:

שם איש ואשה שעשו צרכיהן טהורה בכ"ע. עס"ט בכוונת הש"ך דבתרתי לריעותא גם בזה טמא וכ"כ כדי לישב קושי' הב"ח דמאי פריך בש"ס מאי איריא ס"ס אפי' בחד ספיקא מטהר ר"י ולימא בתרתי לריעותא. וע"כ דבכה"ג אפי' ס"ס טמא וע"ש דהטור חולק ע"כ. ובאמת ל"י הכרח כלל לקושי' זו. די"ל דאדרבה ס"ל להש"ס דבס"ס אפי' בתרתי לריעותא ודאי עדיף מבחד ספיקא אפי' חדא לריעותא ואכתי פשי'. וכ"נ הסברה פשוטה:

שם וכ"ז שנמצא דם במקרה אבל אשה שרגילה כו' ואם בדקה ג"פ עד"מ בשם המרדכי דהיינו לעקירת וסת ומבואר בסקפ"ט סי"ז דמחמת אונס אפי' ראתה ג"פ נעקר בפ"א. וצ"ל דהא דע"י מ"ר לא חשיב אונס אלא חשיב כוסת הגוף ע''י מעשה וכמו אכלה שום. והנה מבואר בסמוך דקובעת בזה גם לימים וא"כ גם זה הוה יוסת הגוף ע"י מעשה לימים. ובזה יתיישב קושי' הש"ך סוסקפ''ד על המחבר דלא מצינו וסת הגוף עי"מ חוץ מקפיצות דשם ע"ש. ואולי ס"ל דלא שייך התם בכה"ג אימור לא חזאי כיון דאדם עשוי לכך ליכא ספיקא, וצ"ע:

שם אבל אם מצאה גם על העד י"א דהיא טמאה, בש"ך הקשה ע"ז דהוא פשי' דהא אפי' נמצא בשפת הספל ובתוך הספל טמאה וכ"ש בנמצא על העד. וכבר הושג ע"ז דאין כאן ק"ו דהתם ליכא הוכחה כלל על המכה די"ל דגם שבתוך הספל משפת הספל אתי שם. אבל הכא דע"כ דהדם הנמצא בתוך הספל ודאי אתי מדם מכה דאין דרך ד"נ לירד עם מ"ר. וא"כ היה מקום להקל דאף דם העד מדם המכה ונכון. אלא שצריך ביאור לכאורה דא"כ באמת למה פסק הרב להחמיר. ומ"ש מהניחה העד במקום שמצוי כתמים דמבואר בסק"צ סל"ז דטהור אפי' יותר מכגריס וה"נ הרי עבר העד במקום המכה שיש בו דם. אבל הוא ברור דהא דמטהרינן דם הנמצא בתוך מ"ר גופא אינו בתורת ודאי אלא דמוקמינן לה אחזקת טהרה כמבואר בדי"ד דמדמינן לה לעד שאינו בדוק ע"ש ומספיקא לא מטמאינן לה. ור"ש מטמא דרוב דמים מן המקור. ורבנן פליגי דאע"ג דרוב מן המקור. מ"מ כנגד זה יש רובא דאין דרך דם נדה לצאת עם מ"ר. והוה ספיקא ומוקמינן לה בחזקת טהרה. אבל ודאי דלא שייך להקל בשביל זה את הנמצא גם על העד דהא במה שעל העד ודאי יש לילך אחר הרוב ורוב דמים מן המקור ויש לנו להחזיקו בדם נדה ומי יוציא את זה מהרוב. הא גם דם המ"ר גופיה אינו אלא ספיקא. ואין ספק מוציא מידי ודאי. וכה"ג מבואר בסק"צ סי"ז גבי מצאה כתם למעלה מן החגור ולמטה אם יודעת שלא נזדקרה טהורה ומבואר בש"ך שם דאע"ג דבלמעלה מן החגור לחוד טהורה גם בסתמא. מ"מ לתלות את הכתם שלמטה בעי דווקא ביודעת. והיינו ג"כ כמש"כ דלמעלה לחוד דאינו בא מהמקור כדרכה שפיר יש לתלות גם בספק שהוא מעלמא. אבל לתלות גם את התחתון דבא מן המקור כדרכו. שהוא מעלמא. משום תלית הספק דלמעלה מן החגור. הא ודאי לא אמרינן דאין ספק מוציא מידי ודאי ודוק:

סימן קצב ס"א תבעוה להנשא כו' שמא מחמת חמוד ראתה עט"ז דגזירה זו נגזרה באותה שעה שגזרו על הכתמים ונראה מזה דה"נ אין חבירתה תולה בה כמו דאין תולין ביושבת על הכתם ואע"ג דמצינו הכא חומרא דגזרו אפי' על הקטנה היינו דמשום הסברא דמחמדא יש לחוש גם על הקטנה. אבל חוץ מזה ודאי לא חמיר מכתמים. והרי אדרבה מצינו בזה קולא טפי מכתמים לפי הסכמת הפו' דהכא אי"צ הפסק טהרה ובכתמים קיי"ל דצריכה ה"ט וצ"ע:

וע"ש מש"כ גבי רות דלא היתה צריכה ז"נ משום דכשהוא עמה במטה אין לחוש. והנה כבר הביאו האחרונים דהתו' ביומא ס"ל כהט"ז. אבל הרשב"א שהוכיח דיכולה לספור מכשהיא סומכת בדעתה אפי' בלא קידושין דאיל"ה בטלת קידושי ביאה ע"כ לא ס"ל כהט"ז דלדבריו אין שום ראי' די"ל בה"ג. ולולי שאיני כדאי באמת יש להוכיח משום קושי' זו של הרשב"א. דע"כ הוא כסברת הט"ז והתו' דהא אפי' לפי דבריו דמהני סמיכת דעת אפי' קודם קידושין מ"מ עדיין קשה בקידושין (דמ"ב) דמסיק לחד לישנא דבכולהו לא מנגיד רב לבר ממאן דמקדש בביאה בלא שידוכי. והרי בזה לא הי' אפי' סמיכת דעת. וא"כ הרי צריכה ז' נקיים. וע"כ אין לומר דבאמת להאי לישנא הא דמנגיד הוא משום שבעל בלא נקיים. דא"כ מאי האי דאמר דמקדש הו"ל למימר דבעל בלא נקיים. ואף דגם הנקיים אינו אלא משום הקידושין, דבזנות אי"צ נקיים וכ"כ כל האחרונים. מ"מ משמעות הסוגיא דאינו אלא משום פריצות וכן הבינו רוב המפרשים וא"כ תיקשי דבאמת למ"ל דווקא מקדש משום פריצות ת"ל דבלא שידוכי הרי ע"כ לא הי' לה נקיים. דפשוט דל"מ הנקיים. אלא אם כן היו לחימוד של חתן הזה. וע"כ דכשהיא עמו במטה ליכא חשש חימוד ואי"צ נקיים כלל. ואין במקדש בביאה בלא שידוכי כשהיא עמו במטה משום נקיים כלל. אלא משום פריצות. ואין לדחות דבמשפחת דורקטי דאין להם דם נדות ליכא חששא זו. ומשו"ה צריך לטעם פריצות דע"כ צ"ל שלא חלקו בזה. דאיל"ה מאי פריך ביומא. אהא דרב דמאן הוי ליומא. מהא דצריכה ז"נ לוקי בכה"ג. וע"כ דאין בזה שום חילוק. ולעולם צריכה נקיים. ובזה נדחים גם דברי הח"ד מש"כ דמהני לזה מוך דחוק. דא"כ לישני גם הא דרב דקודם הפיוס היו נותנין מוך דחוק. וע"כ דלא חלקו כלל בזה. מיהו לפמשכ"ש דבזנות ליכא גזירה זו אלא בנשואין. א"כ אין קושי' מתמר דהתם הוה זנות. ומרות י"ל לפ"מ דמבואר בס"ב כהרשב"א דמהני סמיכת דעת גם קודם הנישואין א"כ רות דמשמע שהיתה סבורה שאין גואל אחר שהרי בועז א"ל שיש גואל קרוב ממנו. וכבר כתב הרמב"ן דהיו נוהגים יבום בקרובים כדין גאולה אם כן כבר סמכה דעתה שיקיים בועז דין גאולה. ושפיר יש לומר שמנתה כבר נקיים ודוק שם ואי"צ הפסק טהרה עס"ט דשני גי' יש בזה בש"ס חד גי' נטר עד ארבעה אחרינא. ועוד גי' איעכב ז"י כו' ודבריו נכונים מאוד ובספרים שלנו כתובים שני הגי' יחד ואין להם פירוש נכון והאמת כדברי הס"ט: