חבל יוסף (חדרי דעה) קעה

נראה דאפי' במקדיר אין לתלות שהי' מקודם ואף דהס"ט הביא דברי המה"ב דכ' בדרבי דאפי' בב"י שאינה לפנינו במקדיר תלינן שלא בדקתו מ"מ בתה"ב לא כ' אלא דבמגליד ל"מ חזקה שבדקה. אבל במקדיר לא כ' להקל דאפשר דלא פשי' לסמוך אר' כו"ה דפליג אר"מ או דיש לפסוק כר"מ דס"מ משמע כוותי' ולדידן דודאי הוא בדוק ודאי דאין להקל אפי' במקדיר וצ"ע:

ס"מ בדקה חלוקה ופשטתו ומצאה טהורה. עס"ט שהאריך להסכים עם הפרי' דהיינו דמצאה עצמה טהורה. ואפילו לא בדקה החלוק. ומהני הכא אפי' אם גם חבריתה בדקה אח"כ תיכף לפשי' ומציאה ומצאה טהורה. דאע"ג דבשלש נשים ישנות במטה ומצאו דם ובדקו כולן ונמצאו טהורות. קיי"ל דכולן טמאות דוקא התם דמאי אולמא דהך מהך אבל הכא דמשום חזקה יש לתלות טפי דנעשה אח"כ בין בדיקה זו לבדיקה זו. הראשונה עדיפא וטהורה לעולם כן הוא תוכן כוונתו. ונראה לי ראיה נכונה לדבריו מדברי הרה"מ. דהקשה על הרשב"א דכ' בשלש נשים שלבשו חלוק אחד זא"ז דבמצאה אחת מהן טהורה מהני ומצאה אחת מהן טמאה ל"מ להציל חבריתה אלא האחרונה והקשה דבמשנה הך דמצאה טמאה קדים להך דמצאה טהורה. וא"כ יותר י"ל דהך דטמאה הוא קאי גם ארישא דמתני' שם דהוא דינא דזה אחר זה. מהך דטהורה. ועב"י שנדחק ליישב זה. ולכאורה הא בפשיטות יש לפרש דגם מצאה טמאה מהני אפי' בכולן גם ברישא דזא"ז. כגון שכ"א בדקה תיכף בשעת פשי' החלוק דבזה הוה כב"א ולא נחלקו בזא"ז אלא כשהראשונה מצאה עצמה טמאה וכשלא בדקה אלא בשעת מציאת הכתם. אלא ע"כ דא"א לפרש דהבדיקה תיכף בשעת הפשי'. דא"כ הך דמצאה טהורה בגוונא דזא"ז. אפי' בדקו כולן ומצאו טהור אין הדין כדתנן במתני' דכולן טמאות אלא הראשונה טהורה כמש"כ הס"ט. וא"כ למה תני במתני' כולן טמאות. והנה ברשב"א לא באר כלל בהא דזא"ז דמצאה טהורה מהני היינו אפי' בדקה בשעת מציאת הכתם ולכאורה היה נראה דאף דהרז"ה בהשגות כ' ובהדיא דמצאה טהורה מהני אפי' בשעת מציאת הכתם וכ' דלטהר עצמה עדיף מלטהר חבריתה. הרשב"א שלא פי' כ"ז וכ' זה בסתם היה נראה דכוונתו בשעת פשי' דוקא. דזה מהני לכו"ע. וא"כ יהיה אדרבה מוכח דלא כהס"ט בזה. דהא גם בזה מסקינן שם דמצאו כולן טהור הן טמאות. אבל הה"מ לא הבין כן. וכן נראה משגירת לישנא דהרשב"א וצ"ע. סמ"ו ואם אפשר לעמוד על הברור אם מקדיר או מגליד כו'. קשה לי להבין בזה מ"ש כאן מהא דס"ל דאי"צ כלל להקיף דם מכתה אם שוה ותולה בה. ומ"ש כאן דיש לנו דם נדות ברור לתלות בו דהא מסקינן דאין חזקתו מתכבס. ואפ"ה אמרינן דצריכה היא דוקא להכיר אם מקדיר או מגליד. ואולי יש מקום לומר דזה קל להבחין אבל א"כ מנין לנו להחמיר באינה בקיאה. וכ"ש היכי דכו"ע אין יכולין להבחין בודאי יש לנו להקל. וראיתי באחרונים שהחמירו בזה ואפי' נאבד הסדין וצע"ג:

סמ"ח כסתה האחת ראשה והאחת לא כסתה. אותה שכסתה טמאה. דעת העט"ז דאפי' הוא לשני' למטה מן החגור מטמאינן לאותה שכסתה דיש סברא יותר דראתה בשעת שינה ומשו"ה לא הרגישה ע"ש. ולא משמע כן בלשון הפו' בסט"ו דכ' בהדיא דקאי אם הוא למעלה מן החגור ע"ש. וכ"נ דהא כ' התו' והפו' דלא הגיע שעת וסתה אינה תולה בהגיע. והנה קיי"ל בהגיע שעת וסתה דעכ"פ צריכה בדיקה לכו"ע ולא סמכינן אהא דלא ארגישה דאימור ארגישה ולאו אדעתה וא"כ ודאי דהתם יש סברא טפי לחשוש עליה יותר מסברה דשינה דהא' התם בהגיע וסתה הא ע"כ שכבר בטל אצלה סברא דלא ארגישה דהרי מטמאין אותה בלא בדיקה ומחזיקין אותה לראתה ואפ"ה אין תולין בה כ"ש בשינה:

סמ"ט בד"א שכולן שווה כ"כ בסמוך דלא הגיע וסתה אינה תולה בהגיע וסתה והובא בש"ך סקס"ט ולכאורה נראה דמ"מ לענין אם בדקה אחת ומצאה טמאה דמבואר בסנ"א דדווקא בנמצאת טמאה מיד מהני להציל חברותיה. בזה י"ל דאם אותה שהגיע וסתה בדקה אפי' לאח"ז מהני. דהא מבואר בדט"ו דאפילו לפ"מ דקיי"ל דוסד"ר בדקה ומצאה טמאה. טמאה למפרע. הרי דמחזיקין אותה לטמאה משעת וסתה וא"כ יכולין לתלות בה ומיהו אפשר דמ"מ לא עדיפא מבעלת הכתם דאין תולין בה וצ"ע:

ס"נ שלש נשים כו' ומשולבות כו'. בש"ך סקס"ח דקדק דאפילו אינן משולבות ליחוש דנעשה משולבות מתוך שינה. ולכאורה בפשי' דהיכי דהי' גם קודם השינה משולבות שהן קרובות חיישינן שמתוך שינה נתקרבו יותר עד שהאחת הגיעה למקום השלישית אבל היכי שמקודם שינה לא היו משולבות דאינן קרובות כ"כ ל"ח כו"ה גם לשלישית ואינה חוששת אלא לשני':

סנ"א והא דתלינן בהנמצאת טמאה כו' וכן הא דמטהרינן להנמצאת טהורה דווקא כשקינחה עצמה. ודעת הרא"ש דבנמצאת טמאה אפי' לאח"ז תולין בה ועס"ט שהביא בשם המד"ר דהיינו כל מעל"ע והוא כר"א דפסק הרא"ש כוותי'. וכ' הטעם משום דבשיעור זה תולין כתמה בראייתה כמו דס"ל לרבי בדנ"ג. ובזה א"ש דלכאו' קשה טובא לשי' הרא"ש לתלות באותה שנטמאה אח"כ. דהא אפילו בספק שאובין בסוסר"א דקיי"ל דאפילו בנפל ג"ל לאחת משתי מקוואות ונתמלאו לא יטבול לכתחילה ובדיעבד טהור. ואפ"ה מבואר שם דבנפלו באחת ג"ל תחילה ואח"כ נפלו עוד ג"ל וא"י לאיזה נפלו תולין דלאותה שנפלו בתחילה אבל בנפלו אח"כ אין תולין. וכ"ש כאן דבספק הוא טומאה גמורה. דאין תולין בראייתה של אח"כ. וכן קיי"ל לעיל סי' קי"א גבי שתי קדירות שנפל איסור לאחת מהן. ואין לומר דבכתמים הקילו יותר דהא גם ר"ח שם בעמוד הקודם ג"כ מדמה גם ב' שבילין לכתם. ואם ר"א פליג וסבר דיש להקל יותר א"כ הוה ר"א יחיד במקום שנים אלא דבאמת גם ר"א אינו מיקל אלא בתוך מעל"ע דיש טעם לתלות הכתם בראי'. והוה כנטמאה מעיקרא לפנינו. אבל בטומאה דאח"כ ודאי אין לתלות ודו"ק. וע' חידושי הגרע"א ובפשי' דלשני' דקנחה משום נמצאת טמאה. ובנמצאת טהורה בעי דווקא בדיקה יפה בחו"ס ואף דלא משכחת בדיקה בשיעור וסת. הכוונה דהתחלת הקינוח בזה השיעור והגמר לא איכפת לן לאח"כ וכ"כ המפרשים בדט"ו גבי וסתות דמפרשינן כאן שבדקה בתוך שיעור וסת ע"ש:

סנ"ב אותה שתאמר ברי לי בט"ז כ' דווקא בזמן קצר. אבל בל"ה אפשר דלא רמיא אדעתה. ויש פנים לסברתו בתוס' ר"פ הרואה כתם דכ' דעל בשרה דמזמן קצר סמכינן אהא דלא ארגשה אבל בחלוק די"ל מזמן מרובה אמרינן דלאו אדעתה ע"ש. ומיהו לעיל גבי שחיטה בס"א ובס"ח. וכן בסצ"ד גבי חתך בשר בסכין חולבת. כ' בסתם דלא סמכינן במילתא דלא רמיא ומשמע אפי' בזמן קצר וצ"ע. והנה"ך חולק לגמרי על הט"ז. ולכאורה צ"ע מכל הני דלעיל וצ"ל דהכא שאני דהוה מילתא דרבנן. וכן מצאתי בפמ"ג סצ"ד שכ"כ בשי' הש"ך ע"ש ומכאן ראיה לדבריו:

שם ואם היה להן עסק לצד פנים שתים הפנימיות טמאות. ומשמע דהשלישית טהורה. ובאמת בש"ס בבריי' לא איירי אלא בשתים. והיה אפ"ל דה"ה לשלש וכמו בישינות במטה במשולבות. וצ"ל דסברת הפו' כיון דלא מצינו אלא בשתים אין להוסיף עוד בשלישית. ונראה לפי"ז דבהא דמשולבות בס"נ דאיתא גם בשלש. דמ"מ אם יש עוד רביעית אין מוסיפין גם שם. והרביעית טהורה. וצריך ישוב:

סימן קצא ס"א האשה שמצאה דם עם מ"ר ובהגה וי"א דאין להתיר בעומדת אלא במקלחת אבל אם שותתין על שפת הספל כו' זהו דעת הרא"ש דבתרתי לריעותא גם ר"י מודה. ומתני' לא איירי אלא בחדא לריעותא. ועט"ז שדקדק על הא דנקט שותת על שפת הספל. ולכאורה נראה לפרש דהכוונה או על שפת הספל. דהנה הרא"ש כ' דלר"י ל"ב ביושבת שתהי' יושבת דווקא על שפת הספל ומקלחת לתוך הספל ודווקא לר"מ דמטמא בחדא לריעותא חיישינן בזה שבסוף הקלוח הוה שותתת. אבל לר"י דמטהר בחדא לריעותא מטהר ביושבת, בכל ענין ע"ש ועכ"פ מבואר מדבריו דבסוף הקלוח ודאי הוה כשותת ומקרי חדא ריעותא וא"כ בעומדת ומקלחת לשי' הרא"ש אין להקל אפי' לר"י כ"א במקלחת משפת הספל לתוך הספל דווקא אבל במקלחת על שפת הספל פשוט דלשי' טמא בזה אף לר"י