חבל יוסף (חדרי דעה) קע

כגון ברגילה לכ' ועבר חמשים אפי' נימא כשי' הט"ז דחשוב השני פעמים כ' כראתה בהם. אבל עכשיו הרי ראתה לעשרה אין כאן חזרת הוסת למקומו] וע"כ נפרש כאן לפי גי' זו דאיירי בוסת החודש דבזה הרי יום הוסת הוא ניכר לעצמו. ואע"פ דלפי גי' זו כבר עבר ג"פ שלא ראתה בכ'. כ' הרא"ש דמ"מ כיון שלא קבעה עדיין וסת אחר. אינו נעקר הראשון וחוזר למקומו בפ"א. כ"ז לפי זאת הגי'. והגי' הב' הוא גי' הרז"ה בהשגות וגי' הר"ן בחידושיו וכ"נ גי' הרשב"א בתה"א. וכמו שהוא לפנינו בטור ושו"ע כנ"ל. וכ' הט"ז דזה איירי בהפלגה ויש בזה רבותא דאע"ג דעדיין לא הגיע היום ל' ולא עקרתו כלל. מ"מ כשראתה ביום כ' הותר היום ל'. וצ"ל דאע"ג דכ' בסקי"ח דגם בוסת ההפלגה שראתה בינתיים אינו מקלקל את משך זמן ההפלגה וחוששת לזמן ההפלגה שהיתה רגילה מקודם. ומה שראתה בינתיים אמרינן דמים יתירים אתוספי בה. ולכאורה לפי"ז עדיין ליכא הכא עקירה כלל במה שראתה בכ' קודם היום ל'. צ"ל דהכא שחזרה לוסת הראשון שאני. דזה גופה מגלה שחזרה לוסתה. ואין לה לחוש עוד לוסת שא"ק. ולכאורה דלפי"ז גם בוסת החודש כה"ג אע"ג דלענין וסת החודש. ודאי לא מקלקל כלל מה שהיא רואה קודם יום הוסת דמ"מ חוששת ליום הוסת. מ"מ בכה"ג שהי' לה יום קבוע כגון בכ' לחודש ושינתה ב"פ בכ"ב. ואח"כ ראתה בכ' אע"ג דאם לא הי' קביעות בכ' לא הי' נעקר עדיין חששת היום כ"ב. והיתה חוששת לו. מ"מ בכה"ג דחזרה לקביעותה הראשון כבר נעקר הכ"ב ואינה חוששת לו וכן הביא באמת הש"ך סק"מ מדברי הרמב"ם ופי' דבריו בוסת החודש ע"ש. אבל לענ"ד צ"ע לפי גי' הרא"ש וסייעתו הנ"ל אם י"ל סברא זו. דלפ"מ דגרסי כמו שהוא לפנינו בש"ס יום כ' ולא ראתה יום ל' ולא ראתה יום כ' וראתה ע"כ דלא ס"ל חילוק זה דחזרה לוסת הראשון שאני. דאם לא כן היכי אייתי הש"ס שם ראיה מהך בריי'. דאפי' חזיא תרי זימני מיעקר בחדא זימנא, דהרי לפי גי' זו כבר יש כאן שני עקירות חדא מה שלא ראתה לל' ועוד מה שחזרה אח"כ לוסת הראשון דלפי סברא הנ"ל זה חשוב כמו שלא ראתה לל' השני ג"כ כנ"ל. וע"כ דלא ס"ל חילוק זה כלל. וא"כ באמת בהך דינא דהרמב"ם לשי' הרא"ש אינו נעקר עד שיגיע שם יום הכ"ב ולא ראתה. ונראה שזה כוונת הש"ך סק"מ שכ' על דברי המע"מ שפי' דברי הטור כהט"ז הנ"ל. שראתה תיכף בכ' אחר ל'. וכ' דזה צ"ע. וכיון למש"כ דאע"ג דהרמב"ם כ"כ בוסת. החודש וכמו שהביא הש"ך בסמוך. מ"מ הרא"ש נראה דלא ס"ל הכי כנ"ל. וזה לענין עיקר הסברא דחזרת הוסת למקומו חשוב עקירה לוסת שא"ק. וכגון בוסת החודש. כמשמעות סתימת המע"מ. והקשה עוד דלפי משמעות הטור דאיירי בוסת הפלגה. אפי' בלא הי' קביעות מקודם כבר נעקרה הפלגת ל'. [והוא הולך לשי'. בסקל"א בזה ע"ש]. וכ"ז לפי פי' הט"ז והמע"מ דעדיין לא נעקר הכ' בג"פ. ופשי' דחוזר למקומו בפ"א. אבל לשי' בריש הס"ק שכבר עבר ג"פ כ' שלא ראתה. ואחר הכ' והל' ראתה ב"פ בהפלגת כ' ביניהם. כמו שבאר כוונתו בנה"ך. הרבותא הכא דחוזרת לוסתה. והאחרונים לא עמדו על עיקר כוונתו וברור כמש"כ. ומה שמסיק הט"ז דלפי גי' הרז"ה אם לא ראתה פעם ג' בכ' שהשתא נעקר ג"פ אפי' ל"ר גם בל' שאחרי' ואפי' ראתה ביום כ' שאחר הל' כבר נעקר הכ'. הנה אי איירי בוסת ההפלגה. זה פשוט כמש"כ מקודם דאינו חוזר עד שתראה עוד פ"ב לכ' מראיה זו דאיל"ה הא אכתי לא ניכר חזרת הוסת כנ"ל אבל אם ראתה עוד פ"ב בכ' לראיה זו וכן בוסת החודש. כבר באר הרמב"ן והובא במחבר סט"ו דאפילו לא ראתה ג"פ ביום וסתה כ"ז שלא קבעה וסת אחר חוזרת לו בפ"א. ואף דלפי גירסתם אין ראיה מכאן. יתבאר בדברינו בסל"א מקור אחר לזה ע"ש:

סט''ו והוה"ד הפסיקה לראות ג"פ ואח"כ חזרה לראות בוסת הראשון. קצר בזה דמבואר בדברי הרמב"ן ומובא באחרונים דכך הוא דינה דבוסת הפלגה כל שלא ראתה פ"א ליום הפלגתה שוב לא שייך שתחוש כלל. כיון שעבר זמן הפלגתה. אין לה לחוש כלל. כיון דאין זה קביעות וסתה. וכבר דחיתי בסמוך ראי' הט"ו מדר"ה בדר"י בזה. אמנם כל שראתה אח"כ שום ראי' אחת שוב חוששת לזמן הפלגתה שהיתה רגילה קודם דזה אינו אלא כשינתה להפלגה גדולה דמ"מ הרי לא שינתה אלא פ"א וקיי"ל דזה וזה אסורין. וחוששין גם לוסת הקבוע שהי' לה מקודם. אבל כשכבר הפסיקה ג"ע. זה יש ללמוד מוסת החודש דקיי"ל דנעקר בג"פ וא"כ בזה כל שלא ראתה אח"כ עדיין אלא פ"א אינה חוששת עוד להפלגה הראשונה כיון שכבר נעקר. עד שתראה עוד פ"ב בכשיעור ההפלגה שהי' קבוע לה. דאז הרי הוא חוזר בפ"א כיון דעדיין לא נקבע וסת אחר. אע"ג דבוסת החודש הוא חוזר גם בראיה אחת בהפלגה לא שייך חזרה עד שתראה בשיעור ההפלגה כמבואר אלא דלכאו' יש בזה קצת מקום עיון דלכאורה אין ללמוד דהפסקת ג"ע הוה עקירת וסת לענין וסת ההפלגה. מהא דהוה עקירה בוסת החודש דכיון דכתבנו דכאן כל שלא ראתה לזמן הפלגתה שוב אינה חוששת. וא"כ' י"ל דל"ד לוסת החודש. דהתם הרי היה דינה לחוש ג"ח זא"ז בכל יום הוסת בחודש. וכל שלא ראתה ג"פ הוה עקירת ג"פ. אבל כאן י"ל דלא הי' עקירה אלא פעם הראשון ואח"כ כיון שלא הי' דינה לחוש י"ל דאינו עקירה כלל. ונראה:

דמ"מ יש ללמוד זה מהא דקיי"ל גבי זקינה שעברו עליה ג"ע סמוך לזקנותה קיי"ל דהוה סילוק דמים ומשמע בהדיא אפי' הי' וסתה להפלגה שלא חילקו כלל. וא"כ אם מהני ג"ע לזקינה לעשותה מסולקת דמים. לא כ"ש דמהני הג"ע לכל הנשים לעקירת הוסת ועב"י דירד ללמוד זה מדברי ר"א והקשה דלא קיי"ל כר"א ולולי' דר"ק נראה ברור כמש"כ סי"ז קפצה וראתה אם לא קבעה אותן לימים אינו וסת בטור כ' כשיטת הרז"ה דקובע אפי' בלא ימים. וכן משמעות רש"י שכ' באוקימתא דר"א דקפיץ בשבת ולא חזאי דאינה קובעת לקפיצה לחוד כיון דלא חזאי בשבת ע"ש. מוכח הא חזאי בשבת קבעה לקפיצות לחוד ובתו' הקשו שם על רש"י דא"כ לוקי גם בריי' הכי דלא קבעה לימים אלא לקפיצות. וכבר הרגיש מהר"מ דהא פריך לימים פשיטא דלא קבעה. וכ' בכוונתם דלישני דהיכ' כדר"א כגון דקפיץ בשבת ולא חזאי כו' אבל פי' תמוה יותר דבזה הא פשוט לכו"ע דאינה קובעת לקפיצות לחוד דהא לא חזיא בשבת וכמש"כ רש"י הנ"ל. וא"כ אדרבה כיון דבעי לשנויי דבריי' איירי בכה"ג. ומשו"ה פי' דבעי תרוויי'. עוד הקשו התו' דמאי פריך לימים פשיטא דילמא קמ"ל דלקפיצות לחוד לא קבעה וגם זה אינו מובן. דהא לפי"ז ס"ל להש"ס דבאמת קובעת לקפיצות לחוד אלא דבכה"ג דהוה לימים סדורים הוא דאינה קובעת לקפיצות לחוד וא"כ בריי' דקתני דאינה קובעת לפי שהוא מחמת אונס ומשמע ע"כ דקאי על היום. דהיינו שאינה קובעת בזה את היום לחוד לפי שהראיה אינה אלא מחמת אונס. ומשו"ה פריך ע"ז דזה פשיטא ולק"מ. ובאמת מבואר ברשב"א והרמב"ם והראב"ד בבעה"נ דמשוו אכלה שום לקפיצות דהוה מחמת אונס. והרי משמעות הש"ס לקמן סו"פ האשה דאכילת שום לחוד הוה קביעת וסת. וכ"כ התוס' וא"כ ה"נ בקפיצות . והתו' נדחקו שם לחלק ביניהן. אבל כל הפו' לא ס"ל חילוק זה. אלא דסברי דגם בשום אינה קובעת באכילה לחוד. וכיון דדעת התו' שם דמשמע דבאכלה שום קובעת לאכילה לבד. והביא הרב דעתם בסכ"ג בהגה א"כ נכון גם כאן בקפיצה כדעת הטור:

ועש"ך סקמ"ח דלהיום לחוד אם לא קפצה אינה חוששת כלל ונראה דאפי' לשי' המחבר דלקפיצות לחוד אינה קובעת כלל. וא"כ חזינן דאין הראי' תלויה בהקפיצה כלל וא"כ הא בפיהוק דודאי קובעת לפיהוק לחוד אפ"ה כ' הפו' דלכתחילה חוששת ליום לחוד. ולכאורה כ"ש קפיצה דאין הראיה תלויה בה דהי' לנו לחוש להיום לחוד ונראה שלזה נתכוין התפל"מ בהשגתו על הש"ך. אבל באמת הסברא להיפוך דאדרבה קפיצה כיון דהוא אונס גדול ואינו כלל דרך טבע של וסת. דמשו"ה אפי' אירע כן כ"פ אין בזה כח להחזיק חשש ראי' אפי' על המקרה של האונס גופי' דאין שייך חזקה למיקרים כיון דאינו בטבע [ובמ"א הבאתי, ראיות נכונות לזה] ופשוט דכ"ש דמשום זה גופה אין בזה שום חששא על היום לחוד. ובהשגות הרז"ה הביא תוספתא דחשב כמה עליוני