חבל יוסף (חדרי דעה) טז

ברי"פ' ב"כ גבי תינוקות בת ג"ש ע"ש דקרא איצטריך ללאו הלכתא לפרש את הטריפות והכי איתא בבכורות (דט"ז) גבי חטאות המתות דהלכתא דלא נימא לרעי'. וקרא ללאו ע"ש. ובפלתי הקשה דלשי' הבה"ג דשמוטה אינה טריפה אלא דאין שחיטה מתירתה תיקשי הא דאמר שם דמ"ד דטריפה חי' נ"ל מחי' אשר אינה נאכלת ולהבה"ג דילמא קאי אשמוטה דאינה טריפה וא"כ שפיר הוא חי' שאינה נאכלת ולפ"ד א"ש דלשמוטה דאינה אלא היא לחודא ע"כ ליכא לאוקמא קרא להכי דתיקשי מאחר דהלכתא הוא קרא למ"ל כנ"ל אבל על כל טריפות דטובא הוה א"ש וכנ"ל ופשוט:

ועיין תבו"ש בסי' ל' שכ' גבי ספק חסרון בגולגולת דאין להכשיר אפי' ביב"ח די"ל דנשתנה הטבע לפי הארצות ולפי הזמן כדי שלא לבטל דברי חכמים ע"ש והוא תימא רבתי דהרי הא דטריפה אינה חי' דריש לה ברי"פ א"ט מקרא ולא שייך כלל שישתנה לעולם וצע"ג:

סימן ל ש"ך סק"ד דמסתבר דגולגולת כגרגרת כו' והוה"ד באין בהם חסרון לרובא מיהו כשת"ל דנפחתה לאו מצד עצמו מיטרפא אלא שסוף הקרום לפסוק א"כ באין בהם חסרון אין סופו לפסוק ול"ד לגרגרת. האחרונים תמהו בדבריו דהא דאין בהם חסרון לרובא ודאי אנו באין לדון מצד נחבסה וזה ודאי טריפות מצד עצמה דהא חשיב לה באפי נפשה במנין הטריפות ולענ"ד דכך הוא עומק כוונת הש"ך דבאמת הא אין מדמין בטריפות וע"כ דעיקר קושייתו משום דמצינו דהש"ס דמי להו בגרגרת. וגולגולת דמי שם לגרגרת. והנה אם היינו אומרים דנפחתה הגולגולת הוא טריפה מצד עצמה היה נראה לומר דבאמת חסרון כסלע ונחבסה ברובא חד טריפות נינהו וכמו שכ' התו' בד"ה הנך גבי גרגרת דחסרון כאיסר חשיב כנפסקה ברובא וה"נ בגולגולת כן [ובאמת לפ"ז היה מיושב מה שנתקשו דלמה לא חשיב חסרון בגולגולת דהוה אמרינן דהוא בכלל נחבסה ברובא וכמש"כ התו' גבי גרגרת שם] וא"כ כי היכי דדמי בש"ס גולגולת וגרגרת ביש בו חסרון ה"נ באין בהם חסרון אבל באמת הא התו' לא ניחא להו בהכי [ונראה הטעם דבגולגולת לא שייך לומר דדין דנפחתה כסלע כדין תבוסה ברובא דזה שייך בגרגרת דהוא משום פסוקה י"ל דגם חסרון כאיסר הוא סופו לפסוק אבל הכא גם תבוסה גופה אינו כלל מענין פסוקה דהרי נחבסה הוא בין בגובה בין בהיקף עט"ז ופסוקת הגרגרת קיי"ל דלאורכה אינה טריפה אפי' בשנשתייר בה משהו בעלמא. וע"כ דהכא הוא משום המכה בעצמה וא"כ לא שייך לזה נפחתה כסלע] וא"כ אין ללמוד לכאן מגרגרת דמדמה שם אין בו חסרון ליש בו. דבגרגרת חסרון כאיסר ופסוקת רובא מחד טריפה. ומשו"ה דמי אהדדי. אבל גולגולת וגרגרת ל"מ דמדמה הש"ס אלא ביש בהם חסרון. דהטריפה בזה הוא מצד הקרום. אבל באין בהם חסרון דהוא טריפות אחרת לא מצינו דדמי אהדדי וז"ב:

ס"ב כסלע שהוא שליש טפח עש"ך דהקשה דהא לקמן מסקינן דיותר מכסלע הוא כשליש טפח ותי' בנה"ך דבאמת גוף הסלע הקיפו בפנים טפח ורחבו שליש טפח. אלא דבעי התם יותר כדי שיכנוס בו הסלע דאי ל"ה אמתא באמתא היכי יתיב. ולא הבנתי ד"ק דמה הועיל בזה דהא גם לפי"ז עדיין מוכרח לפ"מ דקיי"ל כמ"ד שם יותר מסלע דדווקא שם דאמרו לשון יותר מסלע בעינן שיכנוס בו הסלע אבל היכי דאמרו סתם כסלע לא בעינן שיכנוס בו הסלע וא"כ הכא דאמרו כסלע לא בעינן כלל שיכנוס הסלע וא"כ לפ"מ דקיי"ל שם כמ"ד יותר מסלע הוא טפח הכא דאמרו כסלע הו"ל למטרף בפחות מטפח. ואולי כוונתו דלפי"ז נימא דלמ"ד יותר מכסלע ס"ל דבכ"מ שאמרו כסלע הוא יותר מסלע. וגם כאן בעי יותר מסלע. דהיינו שיכנוס בו הסלע. אבל זה דוחק דא"כ י"ל דאמוראי גופיי' שם נמי ל"פ כלל. ומ"ד כסלע נקט לשון המשנה בכ"ד והוא באמת יותר מסלע. ולא משמע כן בדברי התו' דנ"ד ד"ה כסלע ע"ש. ועוד דהא בגרגרת לקמן אמרינן דבנפחתה כדלת שהוא מחובר עדיין לגרגרת אינו נטרף עד שיכנוס בו האיסר ע"ש. ש"מ הא בחסרון גמור דשיעורו סתם כאיסר אין צריך שיכנוס בו. וכן בודאי סתם סלע אין צריך שיכנוס בו ואם כן לדידן על כרחך הוה בציר מטפח וצע"ג:

שם בהגה דלא חיישינן בבהמה לנקיבת קרום של מוח. ומוכח בד"מ דאפי' ע"י הכאה אין חוששין ע"ש. והנה באמת לכאו' משמע כן שם בתו' דכתבו אקושי' הש"ס דפריך שם למה קרי למאן דבדק בידא מאכיל נבילות דהא טריפה היא וכ' דקשה מאי פריך דילמא ר"י לשי' דס"ל דשחי' עוף אינו מטהרו מטריפתו ע"ש. וש"מ דס"ל דלא שייך בדיקה זו אלא בעוף דאי ל"ה דילמא קושי' הש"ס משום דבבהמה אינה אלא טריפה ולמה קרי לה בסתמא נבילה טפי מטריפה ע"ש. וכן מורין סתימת דברי'. אמנם תמוה לענ"ד דהרי רש"י כ' ליישב הא דחשיב שם במשנה טריפות דעוף אף דאיתנייהו בבהמה וכ' בהדיא גם בזה דלהכי תני הא בעוף משום דהו"א דבכל עוף טריפה בשבירת העצם לחוד אפי' בלא נקובת הקרום כמו בעוף של מים וכ"כ הרא"ש שם ביותר ביאור ע"ש והא טריפה דמתני' פשוט דהיינו דצריכה בדיקה בקרום [וכמו נפילה דברי"פ א"ט] ומבואר בהדיא דס"ל דגם בבהמה צריכה בדיקה ועוד דלכאורה לא גרע ממחיא אפסקא דצריך לבדוק חוה"ש. ומיהו משם ע"כ צריך לחלק דהא מבואר בסי' נ"ד דנשתברו צלעותיה כשירה וכבר האריכו האחרונים שם דמשמע דאי"צ בדיקה אפי' הוא כנגד כל האיברים שנקובותן במשהו. ונראה ברור דהחילוק הוא דהתם החוט אין סמיכתו אלא על השדרה אבל התם האיברים נסמכין בכל הגוף וה"נ קרום של מוח ה"ה מונח על העצם התחתון וצ"ע:

שם ובעוף של מים אפי' ניקב העצם כ"ש טריפה. בפלתי היקל בניקב בתחילת ברייתו אפי' לשי' הפוס' דבכ"ד טריפה אפי' נברא כך. הכא דאין הטריפות מצד עצמו אלא משום שסוף הקרום לפסוק בכה"ג ודאי י"ל דבנברא כך אין סופו לפסוק ע"ש והנה בעיקר הסברא שכ' דכיון דאינה טריפה מצד עצמו כשר לכו"ע בחסר מתחילת ברייתה אינו מוכח כן מדברי הרשב"א שהביא הב"י בסוסמ"א גבי חסר הכבד שכ' דכיון דטריפת הכבד משום מרה מה לי נטלה מה לי חסר מתחילת ברייתה ע"ש. הרי דאדרבה דבכי ה"ג פשיטא ליה טפי דטריפה אפי' בחסר מתחילת ברייתו [ויש לחלק בדוחק דהתם אין לה להמרה אחיזה כלל אבל הכא אינו אלא משום סופו וצ"ע] גם מה דפשי' ליה דהכא הוא משום שסוף הקרום לפסוק באמת כ"כ רש"י דלא קאי קרום משמע דהיינו דסופו לפסוק אבל התו' לקמן פרק בה"מ גבי צומת הגידים דבבהמה אינה טריפה עד שיפסקו רובם ובעוף אפי' נפסק חד טריפה. כ' דלא חשיב ביותר עליהם עוף דהכא לפי שסוף כולם לפסוק ע"ש משמע דכיון דלפי"ז אינה טריפה חדשה לא חשיב יותר וא"כ לשי' אי הכא הטעם משום דסוף הקרום לפסוק ג"כ לא הו"ל למחשבה ביותר וע"כ דס"ל דהכא הטריפות מצד עצמו שא"י לחיות בגולגולת פתוחה והוא טריפות חדשה ועי' לקמן סי' נ"ו מש"כ בשי' רש"י ז"ל:

וע' פמ"ג דהביא דברי רש"ל דאפי' לפי שי' התו' דחסרון בגולגולת לפי שסוף הקרום לפסוק ג"כ אינה חי' יב"ח והוא מפורש בהדיא בש"ס שם נ"ז גבי חסרון דגולגולת גופי' דאייתי שם מינה דאינה חי' יב"ח ע"ש:

ומש"כ התו' ברי"פ א"ט דב"א הרבה חיים כ"כ שם דהיינו בלא העליון ובאדם בעי קרום העליון ודו"ק:

סימן לא ס"ב המוח עצמו שנרקב כו' הכל נלמד מדין חוט השדרה שבסי' הסמוך ע"ש. וצ"ע בעב וכבד דהתם ע"ש:

שם ואם נמצאו מים בתוך הקרום כו' ואם נמצא דם ע' לקמן גבי כוליא במים זכים כשר ואפ"ה הוצרכו לומר שם דדם ג"כ כשר דטבע הכוליא שהיא כולה דם וא"כ כאן לגבי מוח בודאי לא שייך זה היה נראה בפשי' דלא עדיף ממים וטריפה. אלא דיש סברא לומר עפ"י דברי הרשב"א הובא בש"ך סע"ב סק"י דמוח יש בו שורייקי דדמא ע"ש ואפשר לצדד דהוא מהני שורייקי וצ"ע:

ש"ך סק"ז דשאני התם דלא מיטרף אלא בנקובת שני הקרומים. אך לקמן סמ"ח משמע דאין לחלק בכך. עד"מ שביאר דבשני קרומים יש להקל דאיכא למימר דאי ניקב הוה קורט דם אבל בקרום אחד י"ל דאכתי לא אתי ק"ד ולפי"ז ודאי נראה לקמן סמ"ח דאין לחלק בכך דהיינו דמבואר שם דבליכא מידי למסרך לא