חבל יוסף (חדרי דעה) קסח

שוה דבפ"א ודאי לא הוה וסת כמבואר בס"י. מ"מ כששילשה סדר זה ג"פ. א"כ כל אחד הוה וסת הסירוג בשאר הסדרים. ומיהו גם לדידן לדינא צ"ע בזה:

עוד נראה לי בטעם הר"ח דהנה הש"ך בסק"ט כ' דגם בדילוג הפלגה לקרב ראיותי' הוה וסת בג"פ. ובפלתי כ' דאפשר דזה אין דרך וסת בכך ע"ש. ובאמת דברי הש"ך הם מפורשים כן בספר בעה"נ להראב"ד ע"ש. וע"כ דהפו' ס"ל דלעולם כל ענין ראי' שאיתחזק בתלתא זימני הוה חזקה ולא שייך בזה אי הדרך הוא כן או לא. וא"כ י"ל בשי' ר"ח דס"ל כמש"כ סברת הפלתי דיש לנו לילך אחר טבע ראיית הנשים וס"ל דזה ג"כ אין דרך כלל בדרך ראיות נשים שתרחק לעולם או תקרב לעולם. אלא דדרך האשה לשנות וסתה לרחק שנים או שלשה ימים ואח"כ לחזור למפרע. וכמבואר בסקפ"ד ואינה קובעת וסת אלא במה שהוא טבע האשה. ומיהו כל הפו' לא ס"ל הכי. ודלא כהפלתי ודוק:

ש"ד סקכ"ו מיהו בהי' לה וסת קודם לכן כגון שראתה ר"ח שבט אדר ניסן. ואח"כ סירגה לר"ח סיון ואב לכו"ע ניסן לא הוה ממנינא כו' פשוט דהיינו ממש הא דאמר בש"ס אליבא דרב למודה שאני וכ"ש לשמואל ומה שהקשה הפלתי מהא דנוגח שור שור שור חמור וגמל קושי' זו הקשה הרא"ה עלה דרב וכבר יישב היטב בח"ד סק"ו ע"ש. וע' תוס' הרא"ש בדפוס חדש מש"כ אהא דהקשו התוס' שם מראה שור ונגח ושור ולא נגח ודוק:

סי"ג אין האשה קובעת לה וסת כו' אלא א"כ ראתה בעונה אחת או ביום או בלילה כו' בפ"ת הביא דברי הנוב"י באשה שדרכה תמיד להמשיך ראייתה לוסת עונה מאוחרת יותר דמ"מ אין הוסת הולך אלא אחר הפלגת הימים וכ' שם דזה ודאי אם היתה דרכה לראות להפלגת איזה ד"א אין אנו משגיחין בדבר אחר הזה שממנו נמשכת ההפלגה אם הי' ביום כו' ונדחק בכוונתו ולענ"ד פשוט דסברתו דאע"ג דמצינו בש"ס בכ"ד דהאיסור הוסת הוא עונה אחת או יום או לילה. ומשו"ה כ' הפוס' דאינה נקבעת אלא כשהי' בעונה שוה. כיון דאינה אוסרת אלא עונתה. מ"מ בהפלגה לא מצינו בכ"ד אלא הפלגת ימים וא"כ ע"כ צ"ל דבזה אין הולכין אחר הפלגת עונות. והסביר לה שזה דומה כמו שקבעה לקפיצות ולימים דודאי משמע דאין אנו הולכין אלא שתקפוץ באותו היום ואין אנו משגיחין אחר העונה אלא כל שתקפוץ באותו יום אסורה אותה עונת הקפיצה. ה"נ הכא אף דלא קבעו בש"ס את הוסת אלא לאותה עונה. מ"מ לענין ההפלגה אנו הולכין אחר הימים וחושבת לאסור אותו יום שהפליגה. ובאותה עונה שראתה באחרונה דהגעת העונה הוה כהגעת הקפיצה וא"כ אף באחרה עונה אחת כגון ששינתה ראיה השניה בזה היום עצמו מלילה ליום מ"מ חוששת בפעם השלישי ג"כ לאותו יום שראתה בו שני פעמים ולעונה של יום כראיה האחרונה. ואין הולכין אחר מספר העונות דלפי"ז היה יוצאה עונתה בלילה שאחר היום הזה אלא אנו שומרין את הפלגת הימים ולא העונות ואף דאינה חוששת אלא לאותה העונה שראתה באחרונה. זה אינו אלא כמו קפיצה וד"א שצריכה שיגיע הקפיצה או אותו הדבר. אבל הקביעות להפלגה אין מונין אלא את הימים. ומשמע מדבריו דלעולם הולכין כן. ואפי' כשראתה גם בפעם השלישי לפי חשבון העונות כגון שראתה בלילה שלאחר היום הזה מ"מ אין אנו הולכין אחר זה לקבוע וסת לחשבון עונות דלפי חשבון זה היה מן הדין שתחוש אח"כ ביום הראיה ובעונה של היום ולא עונה של הלילה שראתה בה באחרונה. שהרי אנו צריכין גם עכשיו להוסיף עונה יתירה ואינו כן. אלא דחשבינן ראיה זו הג' לשינתה את יום ראייתה וזמן העונה הוה ג"כ בלילה, כמו שראתה באחרונה. וגם הוה וסת שאינו קבוע וז"ב בכוונתו והענין נכון מסברא. ומ"מ מצאתי בסתפל"מ בריש הסי' הזה שכ' בהדיא דאינו כן אלא דקובעת וסת להפלגת עונות שוות. ודקדקתי בדברי הלכות נדה להרמב"ן ומצאתי בפ"ה סי"ד שכ' ג"כ דכל מה שנאמר בענין הזה יום הכוונה ג"כ עונה ע"ש. משמע לכאורה מלשונו דבאמת אף ההפלגה חשבינן בתר העונות. אלא שקשה לסמוך על אלו ההלכות שיש בידינו שמסופקין מאוד באמתתן דסותרין כ"פ, מה שהביא הטור בשמו וצ"ע. ועוד יש לעיין כה"ג באשה שדרכה להמשיך תמיד משך ארבע או חמשה שעות שג"כ יוצאות במשך שתים ושלש ראיות מהעונה וגם אח"כ מהיום אי נקבע וסת בכך דלכאורה קיי"ל דלא כר"י דס"ל דגם שעות וסתות וצ"ע:

שם בהגה ראתה בר"ח ניסן כו' חוששת לר"ח אייר. כל האחרונים ס"ל דחוששת לראשון של ר"ח אייר מפני עו"ב דהוא ביום ל' וגם ליום שני של ר"ח משום וסת יום החודש. וכן בראתה ה' בניסן חוששת לד' של אייר משום העונה בינונית. ולה' באייר משום יום החודש. וכשהחודש חסר א"כ יום החודש הוא יום הל' ג"כ ואין כאן אלא יום אחד. והש"ך בסק"ל האריך להשיג ולהוכיח דעו"ב הוה יום הל"א וראייתו מלשון רש"י והפו' דפי' בלשון הש"ס שמצאה אחר יום עונתה דהוה אחר ל'. וכן מהא דעברה עליה שלש עונות דמבואר בלשון הפו' דהוה צ"י. ואם העו"ב הוא יום:

הל' הא לא הוה אלא פ"ח. ולשי' לכאורה הוא בהיפוך דחודש מלא אין כאן אלא חששת יום אחד דעו"ב הוה ביום החודש. ובחסר הו"ל העו"ב אחר יום החודש. אלא שחידש עוד בזה דעו"ב הוה. ממש באמת יום החודש וא"כ באמת בחודש חסר יום הוסת ביום ל' ובמלא הוא הל"א. וסברתו בזה כדאמרינן לענין קישוי וכן בכ"ד דשיפורא גרים ע"ש ולפי"ז ע"כ צריך לדחוק במה שהוכיח תחילה דהעו"ב הוא יום ל"א דזה היינו דווקא במלא וזה מבואר הדוחק. ובאמת הראיה מהא דמצאה אחר יום עונתה פשוט דאינה מכרעת כלל דהתם הא איירי שצריך לחוש לוסתה ואסור לו לבא. עלי' בלא שאלה וא"כ ודאי לא שייך לפרש אלא לאחר ל' דביום ל'. פשי' דאסורה לגמרי משום שעת וסתה. וגם מש"כ הפו' דג"ע הוא צ"י אין לו ענין כלל לזה. והעיקר כמש"כ כל האחרונים דצריכה לחוש ליום ל' ג"כ דהאמת דהעו"ב הוה יום ל' ולק"מ דודאי זה אמת כמש"כ הש"ך דעו"ב הוא וסת אחד עם וסת החודש וכמשמעות הפו'. אבל לענין חששא ודאי צריכה לחוש גם ליום הל'. דבאמת אע"ג דכ' הפו' והוכיחו לענין וסת החודש דקובעת וסת לאותו היום שבחודש ולא משגחינן בזה בין חסר ובין מלא משום דשיפורא גרים. מ"מ זה דוקא בשכבר קבעה כן שפיר אמרינן דזה ודאי ג"כ וסת קבוע. אבל לכתחילה ודאי דהעו"ב הוה ביום הל' שהוא בחודש מלא יום שקודם יום החודש. וכמו שהוא בחודש חסר יום הל' וצריכה לחוש לו. אלא דכשכבר קבעה ליום החודש הרי חזינן דשיפורא גרים. ובחודש מלא הל"א נכנס תחת הל'. ובאמת הוא וסת אחד עם העו"ב. ועיקר הוסת הוא עו"ב ליום ל'. אלא שבחודש מלא נכנס יום הל"א שהוא יום החודש תחת הל'. משום דקיי"ל שיפורא גרים. אלא דכ"ז כשחזינן כבר שלא ראתה ביום ל' אז אמרינן דהשיפורא גרים להכניס הל"א תחת הל'. אבל לכתחילה ודאי צריכה לחוש ליום הל' דהוא עצם יום העו"ב. כמו בחודש חסר. שיש לחוש שלא תתבטל עצם יום העונה משום השיפורא. וצריכה לחוש גם ליום הל' בחודש מלא כמו שחוששת לו בחודש חסר. ומ"מ לענין עברו ג"ע שפיר צריך צ"י דבאמת לענין עברו ג"ע לא אזלינן בתר עונות דידה שקבועות לה. דאם הי' עונותיה קבועין לפחות מל' מבואר בש"ך סקס"ו דל"מ הפסיקה ג"ע דידה. אלא בעי ג"ע ברוב נשים. וכיון דאיכא הרבה נשים דאזלי בתר קביעות החודש ובמלא הוא ל"א. כולהו צריכים דווקא צ"י שלימים. וגם לענין הבחנה דילפינן מקרא:

דשלש חדשים. קיי"ל דבעינן צ"י שלימים. וה"נ בעינן צ"י שלימים אבל לכתחילה ודאי צריכה לחוש גם במלא גם ליום הל' כמו בחודש חסר. דעו"ב הוה יום הל' ודוק:

והנה משמעות הש"ס סו"פ ב"כ דבתלתא ריש ירחא הוה וסת קבוע וכן הוא סתימת הפו' בכל סימן זה. והנה לא מצינו ג"ח חסירים זא"ז לבד מחשוון כסלו טבת ומשמע דלא קפדינן בזה בין חודש חסר או מלא ובין ראתה ביום א' דר"ח. או יום ב' מ"מ הוה זה וסת קבוע דשיפורא עושהו כאחד. ולפי"ז נראה בשני חדשים מלאים זא"ז. וראתה בראשון בא' דר"ח. חוששת ליום כ"ט לחודש. דהוא יום ל' ליום ראייתה שהי' בהראשון של הר"ח. שהוא העו"ב כפי שהסכימו. כל האחרונים. וביום א' דר"ח. של חודש