חבל יוסף (חדרי דעה) קסז

עד קרוב למקור ולא למקור עצמו כמש"כ הרמב"ם ע"ש. אבל הוא פשוט דכ"ז באשה בריאה כדרכה. אבל שכיחי עכשיו חולי שהמקור משתרבב למטה. והוא מגיע שם באצבע וזה ידוע לכל:

ס"ד ויהיו המים פושרים כל מעת לעת בש"ס אמרינן התם גבי נבילה) תנן בפושרין מעל"ע הכא בדם דרכיך מאי ופסקו לחומרא שצריך מעל"ע. והנה גבי נבילה פליגי רשב"ג וריב"נ אי בעינן שיהיה דווקא גם פושרין מתחילתן עד סופן. ופסק ר"ח והראב"ד כרשב"ג לחומרא. ועפי"ז כ' גם כאן שיהיה פושרין כל מעל"ע. ובאמת מוכח גם מדברי התו' דס"ל הכי דהרי הקשו אהא דרשב"ג שם בנבילה דנקט בפושרין מתע"ם דלשמעינן רבותא טפי אפי' בנתמעכין בצפורן. דע"כ מיעוך צפורן גרע מפושרין כל מעל"ע מתע"ס. דהא הכא בדם קיי"ל לרבנן דמיעוך בצפורן ל"מ. ואפ"ה בפושרין מעת לעת מיבע"ל דמהני הרי דמיעוך צפורן גרע. ולרשב"ג כיון דס"ל אפי' גבי דם דרכיך דמיעוך בצפורן מהני. וכ"ש גבי נבילה דאקושי טפי. וא"כ לשמעינן גבי נבילה רבותא טפי דאפי' מיעוך צפורן מהני ע"ש. ואי הוה ס"ל דאיבעיא דהכא אינו בתע"ס. א"כ אין שום קושי'. די"ל דתע"ס הוה ממש בשוה כעין מיעוך צפורן. והכא לא מיבעיא אלא בתחילתן ולא סופן. אבל במתע"ס דהוה כמיעוך צפורן פשי' לי' להש"ס באמת דלרבנן ל"מ גבי דם. וכיון דהני תרויי' שוין נינהו. שפיר נקט רשב"ג הכא האי והתם אידך. כיון דתרויי' שוין. וע"כ דהתו' מפרשי ג"כ במתע"ס ומוכח שפיר מבעיא דהש"ס דע"כ דגם זה דמתע"ס גרע ממיעוך צפורן. ושפיר הקשו דלאשמועינן התם רבותא טפי דמיעוך צפורן. אבל מצאתי להרמב"ם בפ"א ממטמאי מו"מ דפסק גבי נבילה ג"כ דתחילתן אע"פ שאין סופן ובמל"מ שם תמה עליו למה פסק להקל מספיקא. ונראה דמכאן הוציא הרמב"ם לפסוק כן דמפרש בסוגיא דלא מיבעיא אלא בתחילתן ולא סופן דאי במתע"ס וע"כ דזה גרע ממיעוך צפורן וכנ"ל א"כ תיקשי קושי' התו' דלשמועינן רשב"ג רבותא טפי כנ"ל. וא"כ משמעות הסוגיא שהוא כריב"נ דתחילתן ולא סופן. דהא משמע מלשון הש"ס דבעי לדמויי להתם וש"מ דהתם נמי תחילתן ולא סופן. ועוד אפשר כיון דמוכח מדרשב"ג דנקט הכא מיעוך והכא פושרין דשוין הן כנ"ל מסתברא דרשב"ג לשי' הכא גבי דם. וכיון דפסקו הכא דלא כרשב"ג משום דחזינן דר"ל מפרש מילתיי' דרבנן התם נמי קיי"ל דלא כרשב"ג ונכון. ועכ"פ לפי דברי הרמב"ם ע"כ דהכא ודאי סגי אפי' בתחילתן ולא סופן. ול"י למה לא הביאו שי' כלל. וגם הראב"ד שתק לי' התם. ומיהו בבעה"נ כאן פסק בפירוש דתע"ס וצ"ע:

שם בהגה ואם מעכן בצפרניו ולא נימוחו טהורה. ע' המגיד דכ' דהרמב"ם לא הזכיר דרשב"ג אבל הרשב"א כ' כו' פי' דהרמב"ם לא הזכיר הך דינא דההגה דלא נימוחו במיעוך צפורן טהורה דלכאורה בזה כו"ע מודו דטהורה. אבל הרשב"א כ' זה. ואח"כ כ' דיש לפרש דבין נמוחו ובין לא נמוחו ל"מ פי' דאפשר דבאמת ל"מ לרבנן אפי' לא נימוח לטהרה בשביל זה ואף דהוה ע"י הדחק ל"מ כלל והיינו דלא הזכירו הרמב"ם וכ' דהראשון עיקר. והנה רש"י כ' דלרבנן בנימוח ע"י צפורן טהור. נראה פשוט דכוונתו כמש"כ העט"ז דהייני בנשרו תחילה בפושרין ולא נימוחו. דאפי' נמוח אח"כ בצפורן טהור. אבל בל"ה הרי לא היה כאן בדיקה. והמשנה לא טהרה אלא בבדיקה. ובלא נמוח במיעוך צפורן אי מהני לטהר זה לא נזכר בדבריו. וכ"ז פשוט ולא כ' זה אלא לפי שראיתי בד"ח שנסתפק בזה לדינא ואולי לא הבין פשט דברי המגיד כמש"כ אבל פשוט כמש"כ בלי שום ספק וגמגום ע"ש:

ס"ה בהגה נמוחו קצתן וקצתן לא נמוחו טמאה בד"מ בשם מהרא"י כ' דאין לטהר אלא אם לא נמוח כולן. ומשמעות דבריו דאינה טהורה עד שתבדוק את כולן דווקא. אבל הרב שינה הלשון. ונראה דדעתו דדווקא כשראינו שנמוח המקצת הוא דאסור אבל בסתמא ודאי דיש לתלות שכולן לא נמוחו כיון דהמקצת לא נימוח וחזינן דהוא מהמכה א"כ יש לתלות כולן בהמכה:

ובאמת בח"ד הקשה דאפי' יש עמהם דם גמור ג"כ הי' לנו לתלות בהמכה כדתלינן כל דם במכה. וע"ש שתי' דאינה מכה מבוררת אלא דבלא נימוח יותר שכיח במכה. אבל לתלות גם דם אחר הוה ס"ס לאיסור שמא אין כאן מכה כלל. ואפי' איכא שמא דם זה אינו מן המכה. והנה דבריו יש באפשרות לשי' הראשונה בס"ו דסתם דם יבש הוא טמא אפי' לא נימוח הרי דס"ל דאפילו לא נימוח אפשר שהוא דם. אבל שי' שניה דס"ל לטהר גם בסתם דם יבש דס"ל דדם א"א כלל שלא יהיה נמוח [ובאמת יש להוכיח גם מדברי התו' שם שס"ל כשי' זו דהרי כ' שם בהדיא דדם א"א כלל שלא יהיה נימוח אלא בנבלע בבגד ונתייבש. וע"ש שכתבו דמתני' דפרק דה"נ היינו בה"ג דזה אפשר להתייבש הרבה. הרי לשי' ע"כ דכל מה שאינו נמוח הוא ודאי טהור דע"כ אינו דם. נדה]. א"כ לפי שי' כל שיש לפנינו דבר שלא נימוח ע"כ שהמכה מבוררת ואין מקום לתי'. אבל לולי ד"ק לכאורה יש ליישב קושי' בפשי' דכיון דרואין דדרך המכה להוציא שערות שלא ימוחו. ודאי דאין לתלות בהם כלל שערות שנמחו וכ"ש דם דודאי דזה גרע מדם מכתה משונה מדם ראייתה דמבואר שם בהדיא דאין תולין בכ"ג ונראה פשוט דזה גרע גם ממכה שא"י אם מוציאה דם, דהתם תולין ביש לה וסת שלא בשעת וסתה. אבל הכא אין תולין כלל. דלזה שמשונה הוה כאין לה מכה כלל. דהרי אנו רואין. שהמכה מוציאה דבר אחר. וא"כ ה"נ שאנו דנין ממה שלא נימוח, שיש לה מכה. אבל הרי אין המכה מוציא אלא מה שלא נימוח ומה שנימוח הוה ודאי כמשונה. וזה נראה ברור בישוב קושי' וא"כ עכ"פ זה שייך דוקא כשיש לפנינו בודאי שערות שנימוחו. אבל בסתם כיון דקצת לא נימוחו ודאי יש לתלות דכולן לא ימוחו וכדקיי"ל לעיל דמן הסתם אי"צ לבדוק שמא הוא. משונה ונכון ומה שסיים הרב דאפי' בנבדק ג' פעמים ולא נמוח מ"מ לא מטהרינן גם להבא בלא בדיקה אלא ביש לה וסת שלא בש"ו [כפי' המנ"י דלא כהש"ך] היינו דווקא לאח"ז משום דודאי דרך המכה להתרפאות. וכיון שהיא אינה מרגשת בה כלל שפיר י"ל כל שעה שמא כבר נתרפאית. אבל באותו הפעם ודאי דיש לתלות הכל. ונראה דאפי' לשי' הראשונה שיש מקום להחמיר עפ"י סברת הח"ד הנ"ל משום ס"ס להחמיר. מ"מ כ"ז שלא ראינו לפנינו שינוי שנמוחו אין לחוש וצ"ע:

סימן קפט ס"ז בימי החודש בדילוג. הנה העלו האחרונים, לענין וסת הפלגה דכשלא ראתה ליום הוסת תו לא שייך לחוש עוד לההפלגה דכבר בטלה ההפלגה וכ"כ הרמב"ן להדיא וכאשר יתבאר בסמוך. וצ"ע בהא דהכא אי לא ראתה בחודש אחד כיון דחודש הבא אחריו הוא נסמך על דילוג יום הראיה של החודש הזה. לכאורה ה"נ הא בטל החשבון ואין לחוש ליום החודש השני. וכן נראה מדברי הראב"ד בבעה"נ שכ' דיש קובעת וסת בתוך וסת וכגון שהוחזקה ט"ו בחודש זה. וט"ז) בחודש זה. וכן עוד כסדר זה ג"פ. וכ' דאם לא ראתה ביום הט"ו בחודש האחד מ"מ חוששת ליום ט"ז בחודש השני דוסת בפ"ע:

הוא. והיינו לפ"מ שבאר שם דכל ט"ו קובע וסת בסירוג בפ"ע. וכל ט"ז בסירוג בפ"ע. וכל אחד הוה וסת החודש בפ"ע ואינו נתלה בשני דוסת הסירוג דינו כוסת הסידור לכל דבר. משמע בהדיא דהא בכה"ג דהכא דכ"א נמשך דילוגו על חשבון חבירו כל שלא ראתה בפ"א תו בטל סידור הוסת. ונראה לענ"ד דזהו טעם הר"ח שפי' פלוגתא דרב ושמואל בשהשלישה ט"ו וי"ו וי"ז בג"ח זא"ז ג"פ כסדר הזה וכעין הא דס"ח ע"ש. והתו' תמהו עליו דלמ"ל לפרש כן ע"ש. ובזה א"ש דהא כבר הסכימו התוס' וכל הפו' דבוסת ההפלגה מודה רב דאינו נקבע אלא בד"פ. דלא שייך לצרף ראיה הראשונה כיון שהיא לא היתה בהפלגה. וס"ל להר"ח דה"נ אפי' בדילוג יומי החודש כפי' כל המפרשים. לא מסתברא לחלוק שבזה יסבור רב לחשוב ראיה הראשונה כיון דגם בזה חזינן שראתה בסדר הדילוג והרי הראשונה אינה דילוג כלל ע"כ פירש בכה"ג דשילשה סדרה ג"פ. דא"כ הרי ראי' החודש הראשון הוא וסת הסירוג בפ"ע לכל ראיה ראשונה מהסדר וכמש"כ הראב"ד כנ"ל דזה הוה כתלתא ריש ירחא המסודרים וא"כ שפיר הוה גם הראשון מהמנין. אלא שצ"ע דלכאורה בכה"ג לאו דווקא ט"ו וי"ו וי"ז אלא אפי' ט"ו וי"ו וי"ח דאין סירוג החדשים