חבל יוסף (חדרי דעה) קסא

סי"ב היה לה וסת לימים ולקפיצות כו' אבל חוששת לעו"ב לל"י. לשון הרשב"א בב"י. ומחשב שיעור שתוכל לטבול אחר ע"ב. ולכאורה צ"ע דבשיעור שתוכל לטבול אחר הוסת ליסגי דהשתא יתלה לקולא בוד"ר דחזיא מעיקרא בוסתה דקפיץ וחזאי וכבר טבלה. ואפשר דא"כ הוה תרי ספיקא דסתרי אהדדי דמעיקרא הקלנו משום ספק דלא חזאי והשתא ניקל דלמא חזיא. ואפי' בס"ס שסותרין בספק אחד כ' התו' בדכ"ז דהולכין בשניהם להחמיר והא דהקל הש"ס בתחילה מספק דלמא לא חזיא נראה משום דיש טעם לילך אחר העו"ב משום דהוה וסת לרוב הנשים וכמש"כ הר"ן במגילה גבי ספק מוקפין דמן הדין הוה בשניהם סד"ר ולקולא אלא דא"כ יבטל מהן מצות מגילה לגמרי. ע"כ מן הדין לקרות בי"ד דהוא זמן קריאה לרוב העולם (והא דקרי בטבריא בתרוויי' אינו אלא לחומרא) ע"ש. וה"נ נקטינן העונה של רוב נשים. זה נראה בסברת הרשב"א. אבל הר"ן בה"נ הביא בשם הרמב"ן לפרש הא דאר"י דבעלה מחשב ימי וסתה ובא עלי'. דלמ"ד וסתות דרבנן מיקל בבא מן הדרך אחר הוסת לגמרי ושריא תיכף אחר וסתה. דדילמא לא חזיא. והא דבעי ר"י מחשב הוא מילתא אחריתי משום דודאי דאע"ג דאינו חושש לוסת ע"כ הוא חושש לעו"ב דוכי לעולם לא תראה. ואהא אר"י דעכשיו לאחר עו"ב אם כבר שהה מן שעת הוסת זמן שתוכל לטבול אע"ג דמן העונה בינונית עדיין אין שהות לטבול מקילינן בזה עכשיו דילמא חזיא בוסתה וכבר טבלה. הרי דמיקל בשניהם אע"ג דסתרי וצ"ע. ועכ"פ באותו אדם גופי' שהקיל בתחלה דילמא לא חזיא. ודאי דזה גופי' אינו רשאי להקל שנית דילמא חזאי ופשוט :

סימן קפה ס"ג אמרה טמאה אני ואח"כ אמרה טהורה א"נ עח"ד שנסתפק אם עבר אח"כ ימים שתוכל לספור ולטבול ומכחשת דבריה הראשונים שלא היתה כלל נדה אם נאמנת עכשיו במגו להכחיש דבריה הראשונים. והוא מפורש בש"מ ב"ב בי"נ דקכ"ז בשם הרשב"א גבי הא דאר"י דעבדי וחזר ואמר בני נאמן ופריך מבריי' דאי"נ ומשני דהתם בקרי ליה עבדא מצר מאה. והקשה שם הרשב"א דאפי' בכה"ג ליהימן משום מגו דאי בעי יהיב ליה במתנה. וכ' דדוחק לומר דדוקא בנכסים שנפלו כשהוא גוסס. [ובאמת לפי מש"כ הרשב"ם בדף קל"ד ע"ב דהא דנאמן לומר בני היינו משום מגו ע"ש. א"כ האי דאר"י נאמן היינו דוקא בנכסים דהשתא. וע"כ דאפי' בכה"ג אמרינן במצר מאה דל"מ דאי ל"ה לא פריך מידי אר"י וע"כ דאפי' במקום מגו ל''מ ותי' דאפי' במגו אי"נ לסתור דבריו הראשונים אם לא באמתלא ע"ש. וה"נ מוכח בריש ב"ב גבי אין לך בידי לא היה דברים מעולם כו' דאע"ג דאם היה אומר פרעתי הוה נאמן. כשמכחיש דבריו הראשונים ואמר להד"מ אי"נ להכחיש דבריו הראשונים. ואע"ג דמוכח בב"ק ק"ח דאם משנה מנגנב לאבד נאמן בלא שבועה במגו דהיה עומד בדבריו הראשונים. התם מפטור לפטור יכול לשנות וכ"ה בחו"מ ס"פ אבל מחיוב לפטור אינו יכול לשנות אפי' במגו וז"ב:

שם אבל אם רואה לובשת בגדי נדות כו' אע"פ שנתנה אמתלא אי"נ. עט"ז בשם הרב דבאמתלא שלא היה אפשר לה בל"ה גם בכאן נאמנת. והפלתי הקשה ע"ז דא"כ למה לוקה הא הוה ה"ס דילמא אית לה אמתלא טובה כה"ג. והנה התו' ביבמות ד"פ גבי נעשה סריס למפרע כ' דלא הוה ה"ס כיון דעכשיו מתברר שלא היה ספק כלל ול"ד להכה את זה וחזר והכה את זה דהשתא נמי אינו נודע מי אביו וכן בנותר ושבועה שאוכל ככר זה היום צ"ל לשי' דהתם נמי אינו נודע רגע שעבר. אבל בכה"ג שעכשיו מתברר שלא היה ספק כלל לא הוה ה"ס. וא"כ א"ש הכא דהא השתא מתברר שהיתה נדה ולא היה ספק. אמנם אין דבריהם מוסכמין בזה דהתוס' בחולין ט' גבי הא דדחי דברוצח אפשר דבדקינן לי' דלאו טריפה הוא. כ' דצ"ל דס"ל דה"ס שמה התראה הרי דאפי' שם דעכשיו מתברר שלא היה ספק ס"ל דחשיב ה"ס וכן בנדה מ"ו גבי מופלא סמוך לאיש דס"ל לר"י דלקי הקשו דהוה ה"ס אע"ג שעכשיו נתברר שהביא שערות והוה סמוך לאיש וע"כ דלא ס"ל האי סברא ולשי' שפיר הקשה אמנם בנדה שם כ' לתרץ קושי' הנ"ל דאזלינן בתר רוב דרוב קטנים מביאין בזמנן ולא הוה ה"ס וא"כ גם לפ"ד שם א"ש נמי הכא דודאי דרובא דנשי דלבושין בגדי נדות הן נדות באמת ולא משום אמתלא ומשו"ה לא הוה ה"ס. ובזה הרווחנו ליישב קושי' הרב שהובא בט"ז דלמה אמרו בלשון בעלה לוקה עלי'. ולא אמרו היא לוקה. דהנה זה ודאי דכל היכי דהמותרה בעצמו יודע שעובר אע"פ שהמתרין אינן יודעין לא הוה ה"ס. וכ"כ הש"מ ב"ק גבי שנים אומרים קידש ושנים אומרים בעל דאע"ג דעידי הבעילה לא היו יודעין מהקידושין לא הוה ה"ס כיון דהם עצמן יודעין. וכ"כ התוס' בפסחים ס"ג גבי השוחט את הפסח על החמץ ולא היה עמו בעזרה. דקרי לי' הש"ס ה"ס דע"כ אינו משום דהמתרים אינן יודעין דמה לנו בזה כיון דהוא יודע. וא"כ הכא על האשה שהיא יודעת שהיא נדה לא שייך כלל ה"ס. אבל עליו הוה ס"ד כקושי' הפלתי דהוה ה"ס וקמ"ל דלא הוה ה"ס והיינו משום דרובא לא הוה משום אמתלא ואזלינן בתר רובא וכנ"ל ונכון:

ודע דהתו' בפסחים כ' במסקנת דבריהם דמשו"ה הוה ה"ס משום דיוכל להכחישנו דהי' שוגג. ודבריהם אינן מובנין לכאורה דאכתי מאי ה"ס שייכא שם אם מכחיש פשיטא דלכו"ע אינו לוקה כיון דאין אנו יודעין דשמא הוא באמת שוגג. ואם מודה דהיה מזיד. א"כ אכתי מאי ה"ס הוא דמה לנו שאנו לא היינו יודעין כיון דהוא ידע. וגם בעיקר הדבר צ"ע אם נאמן כלל לומר שהיה מזיד כיון דאין אדם משים עצמו רשע עכ"ל דל"ד נקטו שוגג אלא שהיה ספק לנו וגם לו אם יש לו חמץ. [ובזה ודאי נאמן כיון דהאמת הוא שיש לו מסתמא היה ראוי להסתפק ובגוונא דלי"ל שוגג] והשתא נתברר שיש לו וכדברי התו' בחולין ובנדה הנ"ל דאע"ג דעכשיו נתגלה דלא היה ספק. מ"מ כיון דבשעת מעשה הוה ספק הוה ה"ס ודלא כתו' יבמות הנ"ל ודוק:

ס"ד א"ל נטמאתי ופירש מיד כו' ובהגה האשה אי"צ כפרה הקשו ע"ז משבועות י"ח דמוקמי הא דנמצא על שלה חייבים בקרבן אפרישה ותני חייבין הרי דגם האשה חייבת. וגם לא מצאו שום מקור ע"ז. אבל הדין מפורש בדברי הרמב"ם פ"א מא"ב אונס פטור מכלום ומן הקרבן כו' והאשה שתחילתה באונס אפי' סופה ברצון פטורה מכלום כו' הרי מבואר דפטרה גם מן הקרבן וכ"ש כאן בתחילתה בהיתר וז"ב. ועי' הה"מ דיצא לו מסוגי' דכתובות נ"א דמותרת בזה לבעלה. ואע"ג דבאמת אין לדמות דין קרבן לדין אסור לבעל. דהא גבי הוחלפו נשיהם בסופד"א מפורש במתני' דמותרות לבעליהן וחייבין בקרבן ע"ש. נראה דסברת הרמב"ם דכיון דעושה מדעת ואפ"ה מותרת לבעלה הנה"ד דפטורה מן הקרבן. וכ"ז באשה אבל באיש הא קיי"ל דאין קישוי אלא לדעת והסכימו כל המפרשים דבזה שהדביקוהו ע"כ בערוה כיון שמתקשה מדעתו חייב מיתה. הרי דל"מ באיש יצר אלבשי' ומשו"ה האיש חייב כאן. וקצת תימא בתו' שבועות שם שכ'. אהא דאמר התם בת"ח וסמיך לוסת. אכניסה חייב דשוגג. ואפרישה פטור דמזיד. וכ' דמ"מ לא מיקרי לא שב מידיעתו דיצר אלבשי' ולכאורה כיון דהוא חייב ע"ז מיתה ובודאי מיקרי רשע היכי מיקרי שב מידיעתו. ואולי דמ"מ אינו עושה מרצון ושפיר הוה שב מידיעתו וצ"ע ועכ"פ יש לתרץ קושי' מהא דחייבים הנ"ל דא"כ זה לא הוה אלא לדידן דקיי"ל כרבא שם בכתובות. ובאמת איהו לשי' מוקי בשבועות שם בסמוך לוסתה ואכניסה. ואמוראי דפליגי ומוקי אפרי'. י"ל דס"ל כאבוה דשמואל בכתובות שם דלא ס"ל האי סברא. ואוסר אפי' בכל אונס שמא סופה ברצון, וע"ש בתו' דהוא מדאורייתא לדידי' ושפיר חייבת ודוק. עח"ד לענין אשה שנחשדת על נדות אינה נאמנת על הטבילה במקום טורח. ולפי מנהגינו שאשה עומדת ע"ג בשעת טבילה כמבואר בסקצ"ח ס"מ. אם לא נחשדה אלא לתיאבון. אם תאמר להבעל שם האשה שעמדה ע"ג א"כ הוה כפלוני מומחה שחט לי דנאמן מומר לתיאבון לעיל ס"ד ועי' מש"כ בזה בסקי"ט:

סימן קפו ס"ד אין לה וסת קבוע צריכין לבדוק שלשה פעמים הראשונים. זה שי' הרי"ף שהסכימו עליו רוב הבאים אחריו. ובב"י ואחרונים לא נתבאר שי' והוא מבואר היטב