חבל יוסף (חדרי דעה) קנג

פריך שם והא לא בטיל משמע משום דהוה משמע לי' כדהכא וצריך להגי' קצת בלשון התוס' כפועל שיושב ובטל לגמרי] ע"ש. ולשי' זו א"ש דהכי פריך דהתם לא הוה לו לשער כמו מי שהי' בטל תחילה דהרי הוא יש לו מלאכה בסלע. ובשלמא הכא יש טעם כנ"ל. אבל התם למה לא נשער מה שהוא בטל ממלאכה הראשונה. אבל לפי' הב"י דמפרש כפ"ב דהיינו דעכשיו הוא בטל. אדרבה הכא קשה טפי והא לא בטל דהרי אינו בטל. אבל לגבי אבידה לא קשה כלל והא לא בטל דהרי על טורח האבידה אסור ליטול שכר אלא בשביל שהוא בטל ממלאכה הוא דרשאי לקבל שכר ושפיר י"ל דאין לו אלא כיושב עכשיו בטל. וכמו שבאמת הקשו התוס' כאן דלפי פירש"י נוטל שכר על השבה. וע"ש מה שנדחקו ליישב. אבל עכ"פ המקשה מנ"ל להקשות ע"ז בפשיטות והא לא בטל. וכן הקשה קושי' זו הש"ך בחו"מ סרס"ה. אבל לשי' הטור א''ש ודוק:

שם א"ל כל הריוח יהי' לך שלישו הואיל ויש לו עסק אחר שרי עב"י דזה פירוש הרמב"ם בהא דרב דמותר שליש בשכרך ומסיק בש"ס דלא שרי אלא דאית לי' בהמה לדידי' והקשה עליו דא"כ היינו דרבא דתרי תילתא באגר ופלגא בהפסד דקיי"ל דשרי'. וע"ש שכ' דלפירש"י דפירש דהיינו כל מה שיהי' שבח יותר משליש נותן לו בשכרו א"ש דבהא דרבא אי פלגא באגר תילתא בהפסד ואי פלגא בהפסד תרי תילתא באגר דמכל שכר שיהי' לו נוטל. לא אמרינן לא מצא שבת ילך לביתו ריקם דרגיל שיהי' אבל מותר משליש קשה לא מצא מותר שליש כו'. ולענ"ד אי"צ לדוחק הזה אלא דלרש"י א"ש בפשי' דכיון דרחוק חלק ההפסד מהשכר שתות. א"כ יכולים אנו להעמיד אמיתית חלק המקבל בחצי שתות זה מזה. וא"כ נוטל חצי שתות בשכרו בין בריוח ובין בהפסד. [אלא כשלא יהי' לא ריוח ולא הפסד לי"ל שכר כמבואר בסכ"ט וזה ודאי ל"ש] אבל במותר שליש דלי"ל אלא בריוח מותר שליש ע"ז פריך שפיר לא מצא מותר שליש ודוק. וראיתי בביאור הגר"א שכ' דבאמת שמואל דפריך ארב לא מצא מותר שליש ילך לביתו ריקם הוה"ד דקשה ג"כ ארבא אלא דרבא ס"ל כרב דלא חייש לזה דקיי"ל הלכתא כרב באיסורא. ולפי"ז שמואל ע"כ לא ס"ל כרבא. ולכאור' הוה א"ש בזה בב"ב ד"ע גבי שטר כיס היוצא על יתומים דדייני גולה דהוא שמואל כפירשב"ם שם ס"ל (לפי המסקנא שם] דנשבע וגובה מחצה דהיינו חלק המלוה. אבל חלק הפקדון טענינן ליתומים החזרתי במגו דנאנסו ולכאורה יל"ד דמהיכי פשי' לי' דחלק המלוה מחצה דילמא לא הוה על המקבל אלא תילתא [וכ"ש לשי' הרמב"ם דלעולם אינו מקבל בהפסד אלא שליש כמשי"ת] אלא דשמואל לשי' דלא ס"ל כרבא אלא דצריך ליתן שכר טרחו בפ"ע וחלק המלוה לעולם הוה מחצה ומיהו נלענ"ד דשי' הרמב"ם בהא דב"ב שם בפנים אחרים דכ' ברפ"ז דשותפין דבנאבד הכל ל"א בזה דלא הוה אלא תילתא. אלא דלעולם אין בעל המעות מפסיד יותר מחצי הקרן שלו. ונראה דיצא לו מסוגי' זו וכמו שדקדקתי דלמה נקט מחצה. אלא דבנאבד הכל כדאיירי התם בזה לעולם הוא מחצה וזה שמסיק לפיכך שטר כיס היוצא על היתומים כו' וכוונתו למש"כ. ושי' הפו' נראה דס"ל דבאמת ל"ד מחצה אלא כלשון הש"ס בכ"ד מחצית שכר. והכוונה לחלק המלוה ופשוט. וא"כ אין משם ראי' לזה. ובאמת לולי ד"ק עדיין אינו מיושב כלל דהא מסיק הש"ס דגם רב לא שרי מותר שליש בשכרך אלא באית לי' בהמה לדידי' דווקא וכן פסק הרמב"ם בהדיא ברפ"ח דדווקא באית לי' שרי בזה (וכמו שפירש שם הראב"ד בהשגות ע"ש] אבל בל"ה אסור וא"כ ודאי קושי' הב"י חזקה דלפי פירוש הרמב"ם הא גם זה היינו ממש דרבא ולמה בהא לא שרי אלא ביש לו עסק אחר ובהא דרבא שרי בכ"ג. אבל באמת הרמב"ם הביא הא דרבא לא כמו שפירש"י וכל הפו' דאו תילתא בהפסד ופלגא באגר או פלגא בהפסד ותרי תילתא באגר אלא אם יש הפסד הוא מקבל שליש. ובריוח שני שלישים. והיינו דמפרש דרבא ה"ק דאי איכא הפסד לא דרי המקבל אלא תילתא וחלקו האמיתי הוה. פלגא. וזה שנקט פלגא באגר כלומר דאמיתית חלקו מחצה. ובאופן זה שיש בו הפסד אי"צ לחשוב שכר טרחה אלא על ההפסד והאגר הוא אמיתית החלק שהוא פלגא ומשו"ה נקט בזה פלגא באגר. ואי הוה אגרא שקיל תרי תילתא. ושקיל שתות שכר טרחו. ואמיתית חלקו הוה פלגא וקרי לה עכשיו פלגא בהפסד. וא"כ א"ר בהדיא דלישקול שכר בין על הפסד. ובין על אגר. ומשו"ה ודאי שרי ול"ק כלל לא מצא ריוח כו'. כיון דנוטל גם על הפסד. אבל מותר שליש דלא קבע לי' שכר אלא על ריוח ולא על ההפסד משו"ה פריך עליו לא מצא מותר שליש ילך לביתו ריקן וכן מסיק בש"ס דלא שרי לה אלא ביש לו עסק אחר:

ועדיין צריך לבאר כיון דהרמב"ם מפרש. דהיינו דשליש הרווח הוא נותן לו עבור טרחתו. והשאר חולקין בשוה בין בריוח ובין בהפסד. וא"כ הוא נוטל בריוח שני שלישים חלק טרחתו שליש. וחלקו בהעסק שליש. ובהפסד שליש א'. והיינו ממש כפירושו בדרבא דהא גם בזה י"ל דחלקו הוא מחצה ונוטל לש"ט שתות בין בריוח ובין בהפסד. וא"כ למה זה אסור. ולולי שאיני כדאי נראה ברור בשי' הרמב"ם דס"ל בחילוק זה. דבאמת הוא תלוי במשמעות לשון התנאי. דכיון דאמר דשליש הריוח הוא לש"ט. א"כ חלקו הוא שליש. וא"כ בהפסד שמפסיד שליש שלם אין לו ש"ט ואסור. ובזה יתיישב קושי' הב"י והכ"מ דהרמב"ם סותר עצמו דבתחילה כ' דנותן לו שליש הריוח בשכרו לא שרי אלא ביש לו עסק אחר. ואח"כ כ' דבהתנו בתחילה שרי בכל אופן שיהי' הריוח יותר על ההפסד. ואפי' אין לו עסק אחר. (והנה משמעות הב"י דגריעותא דשליש הריוח בשכרך משום שהוא שכר פחות. ובאמת לכאורה היינו ממש דרבא וכמש"כ. וכן הב"י בד"ה ופירוש מותר שליש כו' הקשה ג"כ על הרמב"ם דלפי פירושו יקשה ג"כ על רבא ע"ש. ולא חילק כלל בדבר. ומיהו בלשון הרמב"ם שם כ' ואם הפסידו יטול מחצה וצ"ע] ודעתו דהכא בלא התנו ע"ש. ולענ"ד זה אי אפשר לפרש בדברי הרמב"ם רפ"ח דכ' תחילה דשרי ראש העגל לשכר המפטם. ואח"כ כ' דאם יש לו להמקבל בהמות אחרות מותר אפי' בדבר מועט ע"ש. וע' בהשגות הראב"ד דבתחילה רצה להשיג עליו דראש עגל נמי לא שרי אלא ביש לו בהמות אחרות דמסקנת הש"ס דאית לי' בהמה קאי נמי אריש עגלא דרב. ואח"כ מסכים לדברי הרמב"ם דלא קאי הש"ס אלא אמותר שליש ודבר מועט שכ' הרמב"ם היינו מותר שליש אע"פ שהוא שכר מסופק ע"ש היטיב. והנה עכ"פ ודאי דראש עגלא לא עדיף מקוצץ לו דינר דשמואל. והרי זה לא שרי אלא בהתנה בתחילה דאי ל"ה בעי שכר כל יום כפועל בטל. או כדרבא כמו שכ' בפו'. וא"כ הכא קאי בהתנו בתחילה. ואפ"ה לא שרי מותר שליש דהיינו דבר מועט שכ' הרמב"ם כמו שפי' הראב"ד]. אלא ביש לו בהמות לעצמו. וע"כ כמש"כ דדווקא בלשון מותר שליש אמרינן דאין לו שכר אלא מן הריוח. אבל במפרש סתם דבריוח יהי' לו חלק יותר גדול מהפסד אנו חולקין השכר בין על ריוח ובין על הפסד ובהתנו שפיר שרי בזה בכל אופן שיהי' הריוח יותר. דמ"מ הוא כעין דרבא דחולקין השכר על שניהם בין על הרווח ובין על הפסד וא"ש. וא"כ לדינא בסתם לא שרי אלא כפ"ב או כדרבא. ובהתנו שרי בכל אופן שהרווח יותר על ההפסד או קוצץ לו דינר אחד. וזה דווקא בשכר ברור (דרבא נמי הוה ברור דיש בו בין על רווח ובין על הפסד כמש"כ. אבל מותר שליש לא שרי אלא ביש לו עסק אחר. ובדרך זה הלך גם הטור. ובתחילה כ' הא דבפסק תחילה מותר אפי' דינר אחד ומ"מ דווקא שכר ברור כמש"כ הרמב"ם. ואח"כ כ' דתקנת חכמים כרבא כו'. ומש"כ שם שנותן לו דינר כו' האיר עינינו הגר"א דהוא ט"ס בכאן ושייך על פסק תחילה ולשון או כיוצא בו שבכאן היינו בכל חלק עסקא שיקח המקבל צריך להיות הריוח יותר על ההפסד שתות ע"ש. ואח"כ כ' דביש לו עסק אחר שרי אפי' דבר מועט. והיינו הא דמותר שליש וכמו שפי' הראב"ד דברי הרמב"ם דהא הן ממש דברי הרמב"ם וזה לא שרי אלא ביש לו עסק אחר. אבל באין לו אסור. ולפירש"י דהיינו רווח שהוא יותר מהשליש הקרן. האיסור שמא לא ימצא רווח זה. ולפי' הרמב"ם שהוא שליש הרווח