חבל יוסף (חדרי דעה) יד

שם סק"כ דאע"ג דידעינן דע"י מריטות הנוצות לא ניקב הושט מ"מ גזרינן אטו נקרע העור לא הבנתי היטב כיון דאפי' בשכבר ניקב הקנה אם תפס הקנה לבד וידע שלא ניקב הושט כתב בעצמו בסקט"ו דכשר ולא גזרינן. למה נגזור בזה כיון דידעינן דע"י מריטה אינו ניקב הושט. ואולי דשם כיון דמכוין בתחילה שלא ינקוב הושט לא שייך למגזר וצ"ע. סימן כד ס"ז חלדה כיצד ע' מ"ז סק"ג שדקדק מדברי התו' גבי מלק בסכין דהוציא הסימנים חוץ למפרקת ושחטן מלמטה למעלה הוה חלדה ולא הבנתי מהו דאי שהשחיטה צריכה להיות דווקא מדרך צד הפנים לצד הגב הרי מחזיר סימנים לאחורי עורף הוא כשר אף דדרך השחי' הוא מן העורף לצד פניו ואי משום שגוף הסימנים עצמם הם מהופכים לכאו' גם בזה משמע שם בהדיא דאין בזה שום קפידה ע"ש וכן בההיא דהשוחט בב' וג' מקומות לפי פי' השאלתות מבואר שהסימן מתהפך ולא קפדינן בזה ודברי התו' נראה דהם דווקא כשחותך עכ"פ כנגד מקום המפרקת ואפי' כשהמפרקת שבורה ע"ש הא כל שאינו כנגד מקום המפרקת משמע דאין חשש ע"ש וצ"ע:

שיך סקי"ח דלא תימא כיון דשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש כשר הוה"ד כשדרס או החליד השליש הראשון כו' באמת לענ"ד צריך ראי' גדולה לזה דמנלן לפסול בזה דהא גם בשחט שליש ראשון שחיטה כשירה אם אח"כ היה מגרים שליש ומניח כן נמי הוה נבילה גמורה דכבר נפסק רוב הקנה בפסול ואפ"ה כששוחט עוד שליש קיי"ל דהוא כשר ומצטרף לשחי' המיעוט הראשון. ואין ההגרמה שבינתים פוסלת. א"כ ה"נ י"ל דאפי' אם היה המיעוט הראשון פגום בעלמא כיון דהוא במקום שחי' מצטרף שפיר למיעוט בתרא שהוא בהכשר. והוה ככל שחי' רובא דעלמא דאפי' מיעוט קמא בפסול השלמת הרוב בהכשר מכשירו ואולי נאמר דכיון דבאמת דין זה חידוש הוא וכן משמע מפרש"י ברי"פ א"ט ובכ"ד דהוא מהלל"מ א"כ י"ל דלא גמירי הלכתא אלא בשכל השחי' כשירה ולא כשהמיעוט הראשון בפסול מ"מ אף שיש מקום לומר כן מ"מ ל"י מקום הכרח לזה ומדברי התו' שכתבו דלא שייך שהייה בשחי' הקנה יעו"ש מוכרח דלא ס"ל הא סברא דלפי סברא זו דלא הוכשר הגרמה אלא כשכל השחי' בכשרות א"כ פשי' דשהייה ג"כ פוסלת בה דהא מה דכשר שהייה בקנה הוא משום דל"ג מפגום דעלמא אבל בכה"ג הא לא מתכשר אלא כשהמיעוט קמא ג"כ בהכשר וא"כ ודאי דשהה והגרים פסול וא"כ שפיר משכחת שהייה גם בקנה וע"כ דלי"ל סברא זו כלל וצ"ע:

ט"ז סק"י הקשה על הא דמתירין חלב שמוטה משום דאינה טריפה אלא שאין לה היתר בשחי' דבשביל זה גופה דאין לה היתר בשחי' נמי יש לנו לאסור החלב כדקיי"ל לעיל באבר יוצא ותי' דדווקא התם שאיסור זה חמיר דאין לו היתר לעולם אבל הכא אין כאן אלא איסור אבמה"ח והנה נראה מדעתו דאיסור יוצא הוא איסור אחר ואינו אבמה"ח אבל כבר מבואר ברמב"ם בפ"ה ממ"א דין י"א דחייבין עליו משום אבמה"ח וכ"כ רש"י דע"ב ד"ה והבשר מגע נבילה אבמה"ח שמטמא כנבילה יעו"ש והפלתי כתב דלהבה"ג דאינה טריפה באמת הדרא בריא וא"כ שפיר מיקרי אית ליה תקנה בשחי' ע"ש אבל הש"ך סקכ"ה הביא לשון הרשב"א דבמיעוט שנשאר כשר השחי' דהדרא בריא ע"ש מוכח בהדיא דכולן עקורין לא הדרא בריא (ומה שדקדק הפלתי דאל"כ מאי נ"מ הא שדקדקו הפוס' דלהבה"ג אינה טריפה באמת בל"ה נ"מ טובא דלפי הסכמת הפוס' דטריפות דאדם הוא כטריפות דבהמה א"כ נ"מ לענין בכור שנשמטו סימנים שלו דלרש"י דהוה טריפה קיי"ל דבכור שנטרף בתוך ל"י פטור מה' סלעים גם לענין הקפה דלהבה"ג בעי בהמה אחרת דווקא ולרש"י מהני בה גופה כמש"כ רש"י בהדיא בדף נ"ד ע"ש ועש"ך סק"ל וגם נ"מ לענין מה שכתבו התו' בד"כ ד"ה אילימא ע"ש] ולענ"ד י"ל בפשי' דבאמת דווקא גבי יוצא דהוה כמופרש כבר כמבואר שם ברש"י הנ"ל ואפי' מתה או נשחטה האבר הוא כבר אבר מן החי ממש שפיר קרי ליה לי"ל תקנתא בשחי' אבל שמוטה נהי דלאכילה לא שרי לה השחי' אבל איסור אבמה"ח ה"ה נפקע בשחי' ואפי' במתה אלא דאינה כשירה להתירה באכילה וא"כ איסור אבמה"ח ודאי דאית ליה שפיר תקנתא ונהי דיבא עליו איסור נבילה מ"מ איסור אבמה"ח הרי נפקע ממנה. ודווקא ביוצא. דאבמה"ח דידי' גופי' אינו נפקע לעולם זהו נקרא לי"ל תקנתא ופשוט:

ועש"ך דבנשאר מיעוט מדולדל זהו טריפה גם להבה"ג [ומש"כ דכן מוכח מרש"י אין לו הבנה דהא לרש"י גם בשמוטה גופי' אית ליה דטריפה הוא] והנה לפי"ז למאי דקיי"ל לקמן סמ"ד ס"ו גבי כוליא דניטל הכוליא אחר שנימוק אין טריפה חוזרת להכשירה א"כ גם בכאן אפי' ישמט אח"כ לגמרי ודאי לא יתכשר ואם יטול ביד גם להרש"ל שם הוא בפסולו כמבואר שם בט"ז סקי"ג וא"כ נראה דאין להכשיר החלב אלא כשראה שנשמטו בנחת ודו"ק. סימן כה ס"א בהגה אי"צ לבדוק אחר שמוטה ע' רש"י דף נ"א דאפילו נפולה אי"צ לבדוק שמא נעקרו הסימנים דקשין הן אצל נפילה ע"ש:

שם ויש לבדוק ע"ז קודם שיזרק העוף מידו כל האחרונים חתרו ליישב דברי האו"ז שאוסר בדיעבד אם לא בדק קודם שזרק דחיישינן שמא נתרחב מחמת פירכוס דהא רבא בדק ליה גירא לר"י ושחט בי' עופא בהדי דפרח וע"כ שבדק הסימנים אחר שנפלה לארץ ולא חייש להא ולענ"ד בפשי' דלפי מש"כ הרשב"א בהא דצריך לבדוק הסימנים אם נשחטו רובן דאע"ג דרובא דשחיט שפיר מ"מ הוה רובא דתליא במעשה וקיי"ל דלא סמכינן עליו ע"ש וא"כ הכא רבא לשי' בריפ"ג דבכורות דשני שם שנויא אחרינא ולי"ל להא דרבינא וא"כ לשי' שם שפיר יש לסמוך ארובא דשחיט שפיר ולדידי' אי"צ כלל לבדוק אם נשחטו רוב הסימנים אבל לדידן דקיי"ל דצריך לבדוק בודאי מסתברא דאחר הפירכוס יש לחוש לנתרחב החתך. אמנם כ"ז לדברי הרשב"א אבל המרדכי כתב דאין זה רוב גמור וכן נראה מלשון התו' ונראה דאזלי לשי' בריפ"ב דיבמות דכתבו על הא דרוב נשים מתעברת ויולדות דלא חשיב רוב התלוי במעשה כיון דהוא בא בטבע [ובעיקר דבר זה דתלוי במעשה צ"ע ברוב תנוקת מטפחין בקידושין ד"פ ובפסחים ד"י בסוגיא דאין ספק מוציא מידי ודאי ע"ש ואכמ"ל] וה"נ כיון דעושה מעשה השחי' זה הוה בטבע שישחוט רוב והו"ל שפיר למסמך אהך רובא. ומשו"ה הוכרחו לשי' לומר דבל"ה אין רוב זה דשוחט רוב הסימנים חשוב רוב גמור וא"כ לשי' הרי בזה אין לנו חולק על בדיקה זו וא"כ הוה הא דרבא ראי' ברורה שאין חוששין לפירכוס ודו"ק:

סימן כו ס"ב שחט הקנה וניקבה הריאה קודם ששחט הושט טריפה ולענין נפסקה הקנה גופי' הביא התבו"ש דברי הראב"ד דלר"ל דבעי לשנוי דמהני שחי' אף בפסוקת הגרגרת אם לא שחט במקום חתך הרי דע"כ גם הקנה גופי' עדיין אינו כפסוק לגמרי ופשי' ג"כ דטריפות פוסל בו והרמב"ן השיג עליו דאנן קיי"ל כר"י דלאחר חזרה ס"ל דל"מ שחי' והנה נראה בשי' הרמב"ן דס"ל הא דלא מהני שחי' בשביל שהוא כפסוק כבר וא"כ נקובת הושט לשי' ודאי מהני שחי' דהא בנקב בעלמא ודאי אינו כלל כפסוק אמנם לפ"מ דקיי"ל לקמן סי' ל"ג דגם נקה"ו ל"מ שחי' ע"ש מש"כ בזה וע"כ דטעמא דל"מ שחיטה לדידן הוא משום דכיון דנפסל מקום הכשר שחי' תו ל"מ שחי' א"כ ודאי דאין כאן ראי' כלל דר"י סבר דכפסוק דמי דלא כר"ל ושפיר י"ל דקיי"ל כר"ל דטריפות פוסל בו וכמש"כ הרא"ש דלא ידעינן הי דאחריתא ע"ש והנה נסתפק הפמ"ג לשי' המטריפין בזה אי הוא גם נבילה ולענ"ד לשי' דהיא אסורה ע"כ צ"ל דנבילה היא דהא כבר הקשו התו' שם דמאי פריך דהא באמת היא טריפה כ"ז שהיא חי' ותי' דמשמעות המשנה דקאי לאחר שחיטה ע"ש וא"כ אי בזה אינה אלא טריפה ולא נבילה לוקי הא דמשמע ליה דגם לאח"ש היא טריפה בשנעשה הנקב בסימן לאח"ש אותו הסימן וע"כ דגם בכה"ג הוה נבילה והטעם דגם שחי' של השני ל"מ אלא כשהראשון ראוי לשחי' וכמשמעות הרשב"א לענין שמוטה דגם בעוף אפי' לא נשמט אלא ס"א אין שחי' גם בהשני דבעי שני הסימנים ראוים ע"ש וא"כ גם בזה אף דשחי' סימן הראשון כבר הוכשר מ"מ הרי אין כאן אלא שחי' ס"א דשחי' סימן השני ל"מ כיון דנפסל הראשון קודם שחיטת