חבל יוסף (חדרי דעה) יג

יקלפו במקום השחי' את עור החיצון של הושט ויבדקו מצד החיצון של הפנימי וע"כ דאע"ג דניקב זה בלא זה כשר מ"מ כי נפסק כל רוב החיצון טריפה ויתבאר יותר בסי' ל"ג בס"ד:

ס"ג לא שחט רוב הסימן במקום אחד כגון שהתחיל לשחוט ונתהפך הסימן וגמרה שם כו' זה פי' בהא דרב השוחט בב' וג' מקומות שחי' כשירה דהיינו בכה"ג דמצטרף לרוב ויל"ד בהא דאמר רב גופי' ברי"פ א"ט ניקבה כנפה מצטרפת לרובא דהיינו דמצטרף אע"ג דיש שלם ביניהם דמאי קמ"ל כיון דאפילו בשחי' כשר בכה"ג כ"ש בטריפות וכדאמרינן (בדכ''ט) ומה טריפה כו' ולשי' הר"ן שם דבטריפה מצטרף גם השלם שביניהם א"ש דלא שמעינן ליה מהא דשחי' ואפשר דלשי' הפוס' החולקין ג"כ אדרבה הא גופי' קמ"ל דלא מצטרף השלם שביניהם דהו"א דמחמרינן בזה בטריפות וכמו ביש בהם חסרון דמצטרף אף השלם שביניהם קמ"ל ודו"ק:

סימן כב ס"א או שינקבם בשעה שהוא מפרכס שעדיין הוא חם ועש"ך סק"ג בשם הרא"ש דלאח"כ ג"כ יש תקנה כשיחתוך גם הבשר שסביבותי' ופשוט דהיינו חתיכה בעלמא שיחתוך הבשר שסביב דזה ג"כ הוה כחותך אבר אבר כמו הסיר הראש כמש"כ הש"ך ואין כוונתו שיחתכם לגמרי מן העוף וכן הבין המע"מ סק"כ [אלא דמש"כ אח"כ דנ"ל להגיה ברא"ש באופן דכל זה דווקא כשעדיין הבשר חם ל"ל דכיון דהכשירו בורידין שהה בהם א"כ ודאי אין לנו שיעור אחר אלא כ"ז שהוא חם וא"כ בזה שהוא עדיין חם ודאי עדיין סגי בנקיבת הורידין בעלמא והא שהוצרך חיתוך הבשר היינו ודאי כשכבר נתקרר וע"ש] ולשון מן הצוואר שכתב בש"ך אינו מדוקדק דלפ"מ שמדמה להסרת הראש פשוט דסגי בחתיכה בעלמא ולפ"ז פשוט דכ"ז לענין למולחו או לצלותו כשהוא שלם אבל לאוכלו חי בלא מליחה לא שייך כ"ז כלל. אמנם מדברי המע"מ משמע דלא דפשי' דזה הוה כחותך אבר אבר אלא משום דכל עיקר הגריעותא בלא נקב הורידין אינו רק דמבליע תיכף בבשר שסביב והוה הבשר גופא כאומצא דאסמיק וכשחותך בשר זה סגי וא"כ כשנוטל בשר זה לגמרי שרי השאר לאכול גם חי ובדרך זה נראה דהלך גם הפמ"ג ומשו"ה הקשה על הש"ך דמדברי הרשב"א לקמן סע"ו מבואר דצריך דווקא ניקור כל חוטי הדם שבכל הגוף אמנם לענ"ד יותר נכון כהבנת הש"ך דכן משמע ברא"ש שם גבי מש"כ דבעבר וצלאו שלם סגי בכ"נ סביב הורידין דאינו מפעפע בכל הגוף ע"ש משמע דמה שכתב קודם דמפליט בבשר שסביב היינו ג"כ בשעת צליו או מליחה כשהוא שלם אז מפליט ולא איירי כלל במקודם ע"ש ודו"ק והחתיכה מהני שלא יבלעו מהם בשעת צליו ומליחה כהסרת הראש וכהבנת הש"ך ולענין כשהוא חי אין שייך כלל לדברי הרשב"א. וכנל"ד מדלא הביא שם הטור דעת אביו הרא"ש כלל שאין דרכו בכך אלא ע"כ דלענין לאוכלו חי אין שום הכרע בדברי הרא"ש בזה ולא קאי אלא לצלותו שלם ומה שלא כתב הטור בכאן דין זה דחותך בשר סביב מהני י"ל דזה פשוט ותדע דגם הרא"ש לא כתב זה בדרך חידוש אלא ברהיטא דלשנא בעלמא אבל אם חולק גם בדין דסע"ו ודאי היה ליה להוביאו וע' מש"כ בסס"ה וצ"ע:

שם ואם בשלו שלם כו' עש"ך שהאריך דלא אמרינן כאן איסור דבוק לפי שהחוטין מפסיקין וכתב דהא דגבי נמצא לב שלא נפתח דבוק בחתיכה לקמן סי' ע"ב אמרינן איסור דבוק התם משום שבלב עצמו יש דם וע' פמ"ג ובאמת משמע שם בש"ך סקט"ז בהדיא דאף בלב שנמלח דשוב ליכא בלב גופה דם ג"כ הוה איסור דבוק יעו"ש ולולי ד"ק נראה בפשי' דכיון דלגבי הלב בעצמו לכו"ע אמרינן דלא בלע ומהני שיעותו אפי' בבישול עש"ך שם סק"ז ולגבי שאר דברים שעמו הוא דאמרינן דבלעי א"כ חשוב הדם עצמו דבוק להחתיכה כיון דלא נפסק בשום בליעה כלל דהא הלב אינו בולע ובזה יתיישב מה שהקשה שם הדג"מ לענין הא דצריך לקלוף סביב הלב במליחה משום דלגבי אחרינא לא חשוב כדם פליטה והקשה דמ"מ להוי גוף הלב במקום קליפה וכן הקשה הגרע"א ולענ"ד בפשי' דכיון דלגבי הלב עצמו מודו דלא נאסר במליחה דלגביה גופה ודאי מהני כבולעו כך פולטו אם כן ודאי אינו נעשה הפסק בפני הדם ואוסר סביבותיה כדי קליפה ודו"ק סימן כג ס"א מפני ששהיית העוף מועטת מאוד דכדי שחי' רוב סימן אחד נעשה מהר משמע דעכ"פ משערין בכדי שחי' רובו של סימן ועב"י בשם הרשב"א והר"ן דגם בשחי' העור משערינן והאחרונים החמירו בשם התה"ד דאינו אלא משהו בעלמא כיון דמשכחת בחצי קנה פגום והוסיף עליו כ"ש ע"ש וע' רש"י סוף חולין דק"מ גבי בעיא דהושיט ידו לקן ושחט מיעוט סימנים מי אמרינן כיון דכי שביק להו מיטרפא לך ולא לכלבים קרינן בהו ופירש"י ונוטל האם ואח"כ גומר הסימנים ומשמע דגם בעוף לא מיטרף בשהי' משהו ומגוף הש"ס היה אפשר לדחוק דאינו מפסיק בשחי' כלל אלא נוטל האם במשך השחי' שממיעוט הושט [דע"כ איירי שם בושט] לרובו אבל לשון רש"י משמע בפירוש דאפי' פוסק ליכא איסור ואף דגם שי' לפסוק כמ"ד דעוף לעוף וע"כ דמ"מ אינו במשהו אלא ברוב סימן ודו"ק:

ש"ך סק"ו הביא דברי רש"ל להקל בהפ"מ ע"י בדיקת הושט ולפי"ז כל הני דסי' זה וסי' כ"ד דמחמירין לדידן אפי' במיעוט קמא דקנה יש להקל לדעתו בהפ"מ ע"י בדיקת הושט ואי"נ כן דעת הרב וכל האחרונים וכן הש"ך גופי' לא כתב בסוף הסימן להקל אלא בתלישת נוצות בהפ"מ. ואי בהפ"מ מהני בדיקת הושט לא הוצרך שם להקל בתלישת הנוצות כיון דיש תקנה בבדיקה וע"כ דבעלמא ל"מ בדיקה כלל ודו"ק. ובאמת מה שסמך שם על הגה שבסמ"ק לבדוק הושט וכתב דזה חשוב כמקום ידוע דגם אנו בקיאין הנה כבר מבואר בב"י דמוכח מדברי הרמב"ם דמדינא ג"כ בבהמה אין לה תקנה לשחוט למטה או למעלה ולבדוק אותו מקום חתך. דיש לחוש בזה בכל הושט וכפשיטות הש"ס דאתי ממסמס קועי' דמא דמשמע אפי' במקום אחד אפ"ה אין תקנה אלא בעוף לשחוט הקנה אבל בבהמה חיישינן דילמא במקום נקב שחיט וכ"ה דברי הר"ן ריש א"ט בשם הרא"ה וכ"כ הטו"מ וכיון דמדינא צריך כל הושט בדיקה א"כ ודאי אין אנו בקיאין בבדיקה וצ"ע:

ס"ה ויש מש"א דכל שלא גמר שחיטת כל שני הסימנים פוסלת שהי' כו'. הרשב"א כתב דאפי' לשי' זו שהוא שי' רש"י אינו אלא מדרבנן והתב"ש האריך דהוא מדאו' ע"ש. אמנם לענ"ד סוגיא דזבחים ס"ה גבי שהייה בסימן שני בעולת העוף א"ב כתב רש"י בהדיא כיון דעוף הכשירו בכל מקום בס"א גם בעולת העוף דמצותו בשנים מ"מ סימן השני אינו מהכשירו אלא מצוה באפי נפשי' ולא שייך להכשיר שחי' כיון דנפיק ליה חיותא ע"ש בארוכה. הרי בהדיא דלבתר הכשירו לא שייך לפוסלו עוד בדין שחי' ואפי' רבנן דפליגי שם אינו אלא התם דבעולה מצותו בשניהם אבל בעלמא כיון דאיתעבד הכשר שחי' אין שייך לפסול. ואע"ג דלפי דברי התו' בחולין כ"א ד"ה ואינו מבדיל יש מקום לחלק בין סימן שני דעוף למיעוט הנשאר מ"מ לפי דברי רש"י גופי' שם אינו נראה לחלק. ובאמת לפי דברי התו' הנ"ל היה מקום להקל גם לפי חומרת מנהגינו להחמיר גם במיעוט בתרא מ"מ בשהה בין סימן לסימן בעוף או בהחליד בסימן השני י"ל דקיל טפי. אמנם האחרונים החמירו בכ"ז יעוין בדבריהם:

ש"ך סקי"ז בשם הרוקח דשחט הושט והניחו ושחט בקנה ואח"כ גמר הושט שחיטתו כשירה ועפמ"ג דאפי' בעוף ולענ"ד דבעוף אפי' לא גמר אח"כ הושט כיון דמה ששחט בו היה דרך שחי' ועוף הכשירו בס"א שפיר מצטרף מיעוט הושט להקנה והוה שחיטה מעליא וכן מוכח לענ"ד דכיון דקיי"ל לדידן דפוסלין כל הלכות שחי' אפי' במיעוט קמא דקנה משום חשש דנוגע בושט א"כ אי ס"ד דלא מצטרפי היכי מכשרינן אפי' שחי' כשירה בעוף בקנה לבד ניחוש ג"כ שמא נגע בושט וע"כ דאין זה איסור כלל בכה"ג דהכל חשוב חדא שחי' ובזה ג"כ יתיישב קו' הפלתי שהבאתי בסי' כ"א לר"א דושט ולא קנה היכי מתרץ בריי' דהשוחט חטאת העוף וע' מש"כ שם ולפי"ז י"ל גם לדידי' אמרי' שם לענין מליקת חטאת העוף דאיכא גם שדרה מודה דכשר בקנה לבד כמבואר שם ה"נ י"ל דקנה ומיעוט ושט דאיכא נמי שני טריפות כשר לדידי' והוה שחי' כשירה בצירוף כנ"ל וא"כ י"ל דגם לדידי' משלים רוב הקנה ומיעוט ושט בפ"א וכעין זה כתב הפלתי שם לענין בהמה וע' מש"כ שם ודו"ק: