חבל יוסף (חדרי דעה) קלד

הדין הוא ברייתא מפורשת בדט"ו. אבל הטעם הוא מהטור. דהנה באמת דרש"י פירש ל"א משום מ"ז ע"ש. וא"כ ע"כ דזה דווקא להתייחד אצלם דאי ל"ה ודאי ליכא למיחוש עלה. אבל לפי"ז תיקשי דבל"ה אסור להתייחד עמהם משום שפ"ד. וכדפריך הש"ס גבי לא תתייחד אשה עמהם. וצריך לדחוק כדהתם בקרוב למלכות ואפ"ה למשכ"ז חיישינן כמו דחיישינן באשה לעריות וכמש"כ הרא"ש שם דסומכין שלא תגלה קלונה. וע' מש"כ לקמן סי' קנ"ה די"ל לפי שי' הסוברים דבשכר שרי איכא לאוקי הכא בשכר. [וצ"ע אי שייך לאוקי הכא במומחה ודוק]. אבל כ"ז דחוק דהו"ל להש"ס לפרושי הכי האי פירכא ושנוי' אהך בריי' דהכא דהוה קודם מתני' דפ"ב ע"כ הסכים הטור לפי' דמשכי למינות וזה אסור אפי' במקום רבים דלא שייך שפ"ד וא"ש. וזהו שחידש בשם הטור לאסור אפי' ברבים ודוק:

ט"ז סק"א כתב דבהמה הנרבעת מותרת לאכילה. וכבר הביאו האחרונים בשם י"א דלמצוה כגון לכתוב על עורה ס"ת ותפילין אסור. והוא נכון כמו בתקרובות לעיל בסי' קל"ט ואתנן באו"ח סי' קנ"ג. ומקורם מהא דצמרה לציצית בדמ"ד. דלמצוה מחמירינן כמו לגבוה. וע' מש"כ בסקל"ט. ונחלקו הרמב"ם והר"י אי פסול גם בדיעבד. וכבר באר זה הגר"א באריכות בסתרמ"ט ובכ"ד ע"ש:

ס"ד לא תתייחד אשה עמהם בש"ס פריך ות"ל משום שפ"ד ומשני ר"י באשה חשובה פירוש שהיא קרובה למלכות ור"א משני אשה כלי זיינה עלי'. ואמר דאיכא בינייהו אשה חשובה בין האנשים ושאינה חשובה בין הנשים. ופירש"י שהיא כעורה דלר"י שרי כיון שהיא קרובה למלכות מירתתו מינה וליכא משום שפ"ד, ועריות כיון דאינה יפה ל"ח. ולר"א בכל ענין אסורה דלעולם בא עלי' כדנקט סתם לשון אשה כ"ז עלי'. והנה התו' הקשו ע"ז דלא מצינו בשבוי' לכהן לחלק דבאינה יפה מותרת. ולענ"ד בפשוט דהא לא אמר באשה שאינה יפה לחוד א"ב אלא בתשובה בין האנשים ואינה חשובה בין הנשים דבכה"ג כיון דהיא קרובה למלכות ומירתתו מינה ואינה יפה בצירוף תרוויי' שפיר אמרינן דגם לעריות ודאי ל"ח. ודווקא ביפה ס"ל לר"י דאפי' בקרובה למלכות חיישינן לעריות דיצרם תקפם. וסמכי שתסתיר קלונה כמש"כ הרא"ש. אבל באינה יפה כיון שהיא קרובה למלכות מירתתו מינה ולא מאנסו לה. והרי לפי פר"י ס"ל דלר"א לעולם ל"ח לעריות בקרובה למלכות דמירתתו מינה. ובודאי די"ל לשי' רש"י ג"כ דגם לר"י דאוקי מתני' בכה"ג דקרובה למלכות וחייש לעריות אפי' בקרובה למלכות דזה דווקא ביפה דיצרם תקפם אבל באינה יפה ל"ח. וי"ל דמדקדק הש"ס הכי מדאמר לשון אשה חשובה. ולא אמר סתם קרובה למלכות. ש"מ דהיינו דווקא שחשובה לגמרי. ובזה מיושב מה שדקדקו התו' מה דנקט לשון חשובה ע"ש. וא"כ כ"ז ההיתר הוא אינו אלא בקרובה למלכות משום דמירתהו מינה ולא שייך כלל לשבוי' וז"ב. ור"י פירש דתרי מילי נינהו אשה חשובה בין האנשים. דלר"י אסור משום עריות כדשני במתני' בכה"ג ור"א סבר דבכה"ג ל"ח כלל אפי' לעריות דמירתתו גם ע"ז. [וערא"ש שבאר דמדקדק מיני' הכי מדלא אמר אפי' תימא באינה חשובה משמע דדווקא בכה"ג דאינה חשובה]. ובאינה חשובה בין הנשים דהתם בין הנשים לא שייך עריות [ואי אתו אנשים תיפק לברא] אלא דלר"י חיישינן לשפ"ד. ואליבא דר"א ס"ל. דפירוש דכ"ז עלי'. היינו שעל נשים מרחמים לעולם. ולולי שאיני כדאי קשה טובא בין לפירש"י דלר"י באינה יפה וקרובה למלכות לפמש"כ] ל"ח לעריות. ובין לפר"י אליבא דר"א דבאשה קרובה למלכות ליכא למיחוש לעריות דמירתתו מינה לאונסה. דנהי דלאונס ל"ח. הא מסיק בדל"ז דב"ש וב"ה גזרו על יחוד דישראל עם נקבה שלהם. ולכאורה פשוט דה"נ ישראלית עם זכר שלהם. דמ"ש מכל יחוד דעלמא. [ומיהו לקמן סקנ"ז נתבאר דשי' הפו' דישראל עם נכרית. חמיר טפי דהוה בכלל עריות. אבל נכרי על ישראלית לא הוה בצנעא בכלל עריות ע"ש. אבל כ"כ שם דשי' התו' לא נראה כן] וכן פשטות לשון הש"ס הכא בתחילת הסוגיא אילימא בחד בישראל כה"ג מי שרי והתנן כו' משמע בהדיא דפשי' דאין להקל בזה משאר יחוד וצ"ע. והנה מצאתי בריטב"א בשם הרמ"ה הגי' להיפוך אשה חשובה בין הנשים. ושאינה חשובה בין האנשים ופירש ג"כ דתרי מילי נינהו וה"פ באשה חשובה שקרובה למלכות בין הנשים דלר"י שרי דליכא לא שפ"ד דהיא חשובה ולא עריות כיון דהוא בין הנשים. אבל לר"א דווקא בין האנשים ל"ת לשפ"ד דכ"ז עלי' פי' שבאים עלי' כפירש"י. אבל בין הנשים דלא שייך זה ודאי אסור משום חשש שפ"ד [ולפ"ז מפרש ע"כ דר"א פליג ג"כ אסברא דמאשה חשובה מירתתו]. ושאינה חשובה בין האנשים דלר"י הוה משום שפ"ד. ולר"א משום עריות. [ואע"ג דבזה לתרויי' אסור מ"מ ודאי דאיכא נ"מ ביניי' דשפ"ד חמיר טפי]. ולפי"ז מה שהתיר הר"י לייחד כל אשה בין הנשים משום דקיי"ל כר"א דתניא כוותי' ומפרש דהיינו שמרחמים על נשים ואפי' בין הנשים. ולשי' הרמ"ה בשאינה חשובה בודאי אסור דס"ל דכ"ז לא שייך אלא בין האנשים שבאים עלי'. אבל בין הנשים דלא שייך ביאה אסור. ונראה דגם לפירש"י דפירש ג"כ הטעם משום ביאה ודאי ג"כ דאסור בין הנשים. ולא כהב"י שכ' דאפשר דגם לרש"י שרי בין הנשים. מטעם שכתבו התו' שמרחמים עלי'. דהא לפירש"י משמע דדווקא בשביל הביאה וכ"כ הש"ך שיש לפקפק בזה לפירש"י:

ומיהו מה שמשמע להרמ"ה דאפי' באשה חשובה שקרובה למלכות אסור ביחוד לר"א. דס"ל דר"א פליג אסברא דר"י ולפי"ז לאו בדווקא נקט אשה חשובה בין הנשים. דהוה"ד איש חשוב בין האנשים]. ובאמת הי' משמע מהפו' דסתמו באיסור יחוד דגם בזה קיי"ל כר"א דאסור לעולם. ומיהו ע"כ זה ליתא דהא גם בלהתרפאות שרו באדם חשוב. ואף דהרי"ף והרמב"ם לא הביאו זה גם שם. וע' משכ"ש. מ"מ הא גם להסתפר התירו באדם חשוב. ומשמע דגם ביחוד ממש. ואע"ג דהתו' כ' שם דבינו לבינו דמתני' ל"ד. אלא היכי דל"ש רבים כו"ה כרה"ר. אבל לא ביחוד ממש. וא"כ י"ל דהא דהתירו באד"ח דווקא בכה"ג אבל לא ביחוד ממש מ"מ זה דוחק. וכן משמעות הרמב"ם והפו' דאפי' ביחוד ממש שרי וצ"ע:

סימן קנד ס"א לא תיילד לישראלית ואפי' היא מומחת. בש"ך הביא וכו' דמומחת מותר והגר"א הביא ראי' מש"ס דידן לאסור מההיא דקרי לה מילדי יהודייתא כו' ואמרה דקא משפילנא מינייהו דמא כו' ואע"ג דמסתמא מומחת היתה. ולכאורה הי' אפשר לדחות דהא בהא תלי דר"מ דאסר אפי' בעומדין ע"ג דאיכא למימר מנחא ידה אפותא וקטלה ולא חזו. וא"כ י"ל דאדרבה בשביל זה גופה כיון דעומדין ע"ג תו אפי' מומחת לא חיישה למרע נפשה דהרי עומדין ע"ג וחזו דעבדה שפיר ולא קלקלה. ואין כאן שום היתר למומחה דכל הטעם דמומחה חייש ולא מרע נפשי'. והרי בזה סומך שלא יהי' עליו חשד כנ"ל. אבל לרבנן דסברי דעומדין ע"ג ליכא שום חשש בכ"א. א"כ שפיר י"ל דמומחת שרי אפי' באין עומדין ע"ג דודאי חיישה דלא מרע נפשה. אבל באמת מוכח דזה ליתא. דהרי במילה שם סבר ר"מ ג"כ דאפי' עע"ג אסור. ואפ"ה אמר בש"ס בהדיא דבמומחה לרבים מותר גם לר"מ (וע"ש בתו' דאפי' מומחה לשאר מילי ג"כ מותר. וכוונתם דודאי אין דרך עכו"ם להיות מומחה למילה כיון דאינו מל אא"כ אין ישראל ובודאי שכיחי מוהלים מישראל ע"ש]. וע"כ דאפי' בכה"ג יש לנו להתיר במומחה וא"כ ע"כ כאן דבדר"מ משמע דבמיילדת אסור אפי' היא מומחת כנ"ל. הוה"ד ודאי אפי' לרבנן דאין מקום לחלק ביניהם כנ"ל וכדברי הגר"א. אלא שצריך להבין באמת טעמו של דבר למה אסור גבי מיילדת אפי' במומחת ובשאר חולים מומחה מותר. והנראה לענ"ד דה"ט דכבר כ' התו' בכ"ד דאע"ג דודאי קיי"ל בכ"ד דרוב נשים ולד מעליא יולדות מ"מ קיי"ל בכ"ד להחמיר בספק נפלים לפי דמיעוט נפלים הוה מיעוט המצוי ומשו"ה חששו לו. אבל ברוב חולים קיי"ל גבי השולח גט לאשתו דהניחו זקן או חולה נותנו בחזקת שהוא קיים. ולא חששו למיעוט חולים שאינן חיים. וע"כ דזה אינו מצוי. ומשו"ה בחולה שפיר מתרפאין דמומחה לא מרע נפשי' לחשדא. אבל נפלים דאיכא מיעוט המצוי משו"ה חיישינן די"ל דסומכת ע"ז דסברה דלא יחשדוה כלל שיתלוהו בנפל שמצוי ודוק:

שם בביתה (אסור) אפי' אחרים עע"ג. באמת בתו' והרא"ש שכ' דאיירי ברשות ישראל לא כ' זה אלא ליישב לשון המשנה