חבל יוסף (חדרי דעה) קכה

ומיעוטא וא"כ לדידי' ודאי כשר כ"ש של עץ. ומשמע דכשר אפי' בלא ציפוי כלל. ואינו אלא כ"ע בעלמא ומשו"ה בעי קרא דאפ"ה טמא [ובזה יתיישב היטיב במנחות כ"ט דריבר"י יליף דמנורה של אש הראה הקב"ה למשה מבתבניתם. ולעיל שם בסמוך יליף ממנורה הטהורה שירדה מעשי' ממקום טהרה. וי"ל דמשו"ה לא יליף ריבר"י מהא. דהא פריך שם דא"כ השולחן הטהור ה"נ ומשני דאיצטריך הטהור מכלל שהוא טמא דמ"ט וכדר"ל אבל במנורה לי"ל הכי דהא הוה דמתכות. ומשמעות הש"ס דהא אי הוה של עץ הוה נמי עשוי לנחת [וכדתניא בבריי' דבסוף חגיגה שם] וא"כ ר"י בר"י בסוכה שם וברה"ש כ"ד דס"ל דמנורה של עץ כשר וא"כ י"ל דגם במנורה דרשינן הטהור מכלל שהוא טמא. ולא מצי למילף מהתם ודוק]. אבל אחר העיון לא נראה לי אלא דבשולחן ומזבח דכתיב בהו ציפוי בהני כו"ע מודו דבעי דווקא מתכת. וביותר דאפי' כולם זהב פסול דבעי דווקא ציפוי. ואין ציפוי אלא מתכת ע"ג עץ. וראי' לדבר דאמר התם דת"ח אין אור גיהנם שולטת בהם ק"ו ממזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב אין האור שולטת בו ת"ח לא כ"ש. והנה מוכח מהך ק"ו דזה הוה מעשה נס דאי הוה בטבע הא לא שייך ק"ו. וכדהביאו התוס' מהתנחומא ע"ש. והנה בבנין הבית של שלמה שלא הי' זהב נחשב מאומה. א"כ הא קיי"ל בכ"ד דאין סומכין על הנס. וכמש"א בירושלמי ריש יומא גבי כה"ג ע"ש ובכ"ד. ולמה לא עשאו כולו זהב. וע"כ דכך מצוותו שיהי' דווקא של עץ מצופה. וא"כ כ"ש דפסול בכולו עץ לכו"ע ובעי דווקא ציפוי. ואפשר ליישב קושי' בד"א דהנה לשון המשנה גבי מזבחות מפני שהן כקרקע. ובגמ' מפרש דרחמנא קרי לי' מזבח אדמה ולכאו' לשון שהוא כקרקע לא משמע כן. אלא דבעצמו ה"ה כקרקע והנראה דלכאו' קשה הא דדריש לי' להאי קרא דקרי לי' מזבח אדמה הא בזבחים נ"ח דריש מיני' שיהא מחובר באדמה ע"ש ודוחק לומר דתרתי ש"מ. ע"כ נראה דגם הכא כוונת הש"ס אההיא דרשא. אלא דר"א לטעמי' דס"ל בב"ב ס"ה דתלוש ולבסוף חברו ה"ה כקרקע לענין ק"ט ומשו"ה כיון דבעי דווקא שיהא מחובר לאדמה א"כ מן הדין ה"ה כקרקע. וא"ש לשון המשנה מפני שהוא כקרקע. והשתא א"ש דרבנן האי קרא דר"א מאי דרשי בי'. דקרא ודאי דרשי כו"ע דבעי מחובר אלא דרבנן לטעמיי' דס"ל התם דתלוש ולבסוף חברו ה"ה כתלוש וזה נכון. וא"כ אין כאן קרא יתורא כלל למזבח. וא"כ ליכא למידק מהכא כלל דהא בלאו הך סברא דכקרקע הוה טמא משום הציפוי. דשפיר י"ל דאע"ג דבל"ה האמת הוא דהכא דגלי קרא דקרוי עץ לא מטמא משום הציפוי. מ"מ שפיר נקט גם הך טעמא כיון דבאמת משום הך טעמא לחוד נמי טהור לר"א לשי' כמו בדף של נחתומין בב"ב שם ודוק. ומ"מ כ"ז לר"א. אבל לרבנן לל"ק דס"ל דטמא. ודאי משמע דס"ל דציפוי טמא. וע"כ אין לנו אלא תי' התו' דס"ל דבאמת הא דילפינן דטמא מהטהור מכלל שהוא טמא הוא משום הציפוי ובאמת ילפינן גם מזבח מיני'. ומה שהקשינו דהא בסוגיא מפורש בהדיא שהוא משום דמטלטל כדר"ל. מצאתי ברש"א שכ' דס"ל דהסוגי' דלעיל הוה לל"ב. דהאי לישנא סבר שהוא משום שמטלטל ומשו"ה באמת במזבח דאינו מטלטל טהור ול"ק ס"ל דגלי קרא דאע"ג דקרוי עץ אפ"ה אזלינן בתר ציפוי כמו בכ"ד. וא"כ גם במזבח דאינו מטלטל טמא כדין כ"מ. וזה מוכרח וא"כ גם בדר"א י"ל כן דמשו"ה בעי קרא במזבח. דבלא קרא הוה טמא. משום דס"ל דהא דשולחן טמא הוא משום דאזלינן בתר ציפוי. והוה כ"מ. וגם במזבח הוה טמא משום זה ומשו"ה בעי קרא לטהר:

אלא דצריך להבין לפי"ז דא"כ למאי הלכתא קרי' רחמנא עץ. וגלי קרא דאפ"ה הוה כדין כ"מ. ודינו ג"כ כמו בש"ד דאזלינן בתר ציפוי. דלא ליכתוב לא ו' ולא ה'. ע"כ נראה לענ"ד דלענין הך דינא דהכא קרי' רחמנא עץ. דשולחן אסור לעשות בתבנית של משכן אפי' של עץ. ולא אמרינן דלא מיתסר אלא דווקא מצופה מתכת כדין מנורה. אלא דהכא בתבנית שולחן. אפי' של עץ בעלמא אסור. וכ"נ מדיקדוק לשון הפו' דבמנורה כ' של שבעה ולא יעשה אפי' שאר מתכת. ומשמע דהא עץ מותר. אבל בשולחן כ' סתם כמו בבית אכסדרה וחצר. דמשמע ודאי דמכל מילי אסור וצ"ע סימן קמב ס"א אבל מותר להנות משלהבתה בש"ס מפרש משום דעכומ"ז מאיס ובדיל מיני'. וכ' הח"י דלפ"ז בחמץ דלא בדילי מיני' אסור שלהבתו. ולענ"ד צ"ע דהא מבואר שם בבריי' דמודר הנאה מותר בשלהבתו. ובודאי דגם נדר לא בדיל מיני' וכן מוכח בתו' ריש פסחים. ואע"ג דזה יש לדחות דה"נ מצינו בנדרים דל"ח שהקילו במודר הנאה להשקותו כוס בית האבל וע"כ דהתם שאני דאזלינן בתר אומדנא כמו שפי' הראשונים. מ"מ נראה עיקר דדווקא בהקדש ובעכומ"ז דחמיר איסורי' הו"ל למיסר ומשו"ה איצטרך לפרושי דאפ"ה הקילו בעכומ"ז משום דמאיס אבל בכל האיסורים בל"ה לא החמירו כ"כ ולא מיתסר שלהבת. וכה"ג כ' התו' במעילה י"ד ע''ש:

ס"ב ואם היתה בהמה מסוכנת אסורה. עש"ך דמזה מוכח דכולה אסורה ול"מ הולכת הנאת דמי סכין. והנה הרא"ש בחולין כ' דמסתבר דלא מיתסר בדיעבד וכ' ראי' מהא דאין זורעין תחתי' דלא קתני ואם זרע אסור. וע' מש"כ בזה בס"י. ונראה לי בהבנת דמיונו בדרך זה. דבאמת הנאת המסוכנת אינו משום דמפקיע מינה איסור אבר מה"ח דאיסור אבמה"ח הוה פקע גם במיתתה. אלא דההנאה הוא שמצילה שלא תחול עלי' איסור נבלה. וזהו שמדמה לצל אשירה דס"ל בטעם הדבר דאינו אוסר משום דזה לא חשיב אלא כמבריח ארי מנכסי חבירו. וכדקיי"ל גבי מודר הנאה דשרי לשקול לו שקלו דלא הוה אלא מבריח ארי. וה"נ אינו אלא כמבריח שלא יכנה שרב ושמש וזה לא חשיב הנאה בדיעבד כמו התם במודר הנאה. וה"נ בסכין שאינו אלא מונע מלחול איסור נבילה אינו אלא מבריח ארי ולא מיתסר בדיעבד ודוק וע' תו' רי"פ כי"צ דכ' בשם ר"י דאפי' איסור דיש שבח עצים בפת אינו אלא מדרבנן ע"ש דהתו' כ' דזה דוחק. ולכאו' קשה ע"ז מרי"פ כ"ש דאמר שם למ"ד דלרבנן דשרי אפי' באבוקה כנגדו עצים דאיסורא דאסר רחמנא המ"ל ע"ש דלמ"ד יש שבח עצים בפת היינו מן התורה. אבל לענ''ד אע"פ שאסור להנות לכתחילה מן התורה מ"מ כשאפה כבר שוב בטל ההנאה והוא מותר מ"ה. ויש הוכחה ברורה לחילוק זה מהא (דדמ"ח) שם גבי הואיל דאייתי התם בריי' דהמבשל גיד הנשה בחלב ביו"ט לוקה חמש ובעי לאוקמי בגיד הנשה של נבילה, ופריך על זה מבריי' דר"א דתני שתים על אכילתו ושלש על בישולו ואי איתא שלש על אכילתו מיבעיא ליה. ואסיק דעייל עצי אשירה ע"ש. ואי ס"ד דדבר המתבשל בעצי אשירה אסור מדאוריי'. א"כ השתא נמי הוה שלש על אכילתו. וע"כ דאע"ג דודאי שאסור לבשל מן התורה בעצי אשירה. מ"מ כשנתבשל כבר אין לאסור המתבשל מן התורה ואין האיסור אלא מדרבנן. ונראה הטעם משום דכשנתבשל כבר נתבטל האי' בההיתר. ול"ג מכל תערובו' דעלמא וז"ב. ובזה מיושב מה שהקשו התו' דזה דוחק די"ל דודאי לבשל לכתחי' בעצי אי' הוא אסור מן התורה. אלא שיאסר המתבשל זה אינו מן התורה לפי שכבר נתבטל האיסור ולפי"ז נראה בכאן דאף במסוכנת. אם הוליך הנאת דמי הסכין. יש לסמוך בזה אשי' הרא"ש בצירוף שי' רש"י ודעמי' דס"ל דאפי' בפת ובבגד שרי בהולכת הנאת דמי העצים והכרכור כיון דכל האיסור אינו אלא מדרבנן וצ"ע:

ס"ד אפה בו את הפת בעוד שהאבוקה כנגדה אסור כו'. האחרוני' האריכו בזה דהא בעכומ"ז דליכא קולא דקלי אי' דהרי אפי' אפרה אסור. א"כ אין לחלק בין גחלים לאבוקה כנגדה. וע' ש"ך סוסק"י דכ' דאפשר לפרש דנהי דבעכומ"ז גם האפר אסור מ"מ לא חשיב לאסור בזה וזה גורם [ודווקא אבוקה עדיף מזוז"ג וכדאמרינן בפסחים אימור דשמעינן לרבי יש שבח עצים בפת זוז"ג מי שמעת לי' ע"ש. אבל בגחלים לא עדיף מזוז"ג דעלמא] ותמיהני דמה לנו לכל האריכות הזה הרי כבר באר זה בפירוש הר"ן במתני' דסופ"ג דע"ז דדווקא אבוקה כנגדה עדיף אבל גחלים דקלי איסורא לא ושרי מכח זוז"ג והובא בפירוש בט"ז בקצרה ע"ש. ותמוה מאוד שלא הרגיש הט"ז בדבר פשוט ומבואר בפירוש. ובאמת לכאו' יש כאן מקום עיון לפי הירושלמי שהביאו התו' רי"פ כי"צ (דע"ה) ד"ה