חבל יוסף (חדרי דעה) קיט

כבוש הוה כמבושל ולא סגי בעירוי ע"ש באריכות. והנה (בסי' קל"ז סק"ט) הביא בשם הב"ח דלר"ת דס"ל דסתם יינם אינו אוסר במשהו הא דאוסר קנקנים של עכומ"ז ע"כ דס"ל דבלוע בכל הכלי וליכא ס' במה שבתוך הכלי כנגד הכלי ע"ש. וכ"ה בהדיא ברא"ש במתני' דאלו דברים אסורים בהנאה ע"ש. וכ"כ שם (בסק"ג) לדעת הרא"ה ע"ש, הרי בהדיא דמהני עירוי ע"כ אפי' לבליעה גמורה שבכל הכלי [ובזה הי' נראה לכאו' דהתו' (סוף מכלתין) כ' דר"ת הביא ראי' דעירוי מבשל מהא דנעוה ארתחו ופירש דהיינו בעירוי. ור"ש דחה דהתם בגת שאני דאינו אלא כ"ק. דמשו"ה לא דחה כן ר"ת דלשי' ע"כ הוה בליעה גמורה כנ"ל. אלא דמ"מ אין הראי' מתיישב היטב דהרי (בדף ל"ג) כ' דר"ת התיר אפי' בשופך רותחין ע"י גילגול דלא הוה אפי' כעירוי וכ' דתשמישו ע"י צונן שאני ע"ש. א"כ אין ראי' גם על עירוי וצ"ע]:

ובאמת כשאני לעצמי הי' נראה ליישב דברי ר"ת באו"א דנהי דסתם יינם לא חמיר כיי"נ ממש. מ"מ כליהם חמיר טפי דבזמניהם שהיו רגילין ביי"נ ממש ובודאי דרגיל דהי' באיזה זמן יי"נ ממש. והא קיי"ל בפשי' דבכלי יין ל"ש היתר דאינו ב"י דבכלי יין אדרבה מיושנים משביחין טפי. וא"כ פשוט דכל כליהם מוחזקין דנשתמש בהן יי"נ ממש. ואפי' בכלים גדולים דאין מנסכים מהם כמש"כ ר"ת במרדכי (פ' ר"י). מ"מ ודאי שכיח בהם תערובות מיי"נ ממש. והכלי ג"כ אוסר שפיר במשהו. ואע"ג דאיסור משהו הוה מדרבנן בעלמא מ"מ הוה ודאי דרבנן דאין כאן ספק כלל דודאי בלועים מיי"נ ממש ג"כ. ואוסרין ג"כ בכ"ש ולק"מ. וא"כ שפיר י"ל דגם ר"ת ל"פ אסברת הפו' דאין כאן אלא בליעת משהו. וא"כ י"ל כהש"ך דהיכי דודאי בלע בכולו כדין כבוש ל"מ עירוי. אבל מ"מ עיקר סברת הש"ך הוא קשה מצד עצמה דהא קיי"ל דבכל הכלים הולכין אחר רוב תשמישן. והרי שרו בהדיא כל הכלים אפי' דידהו ומכניסן לקיום. ובודאי שרי אפי' כלים שנשתהה בהן יין זמן הרבה וכ"ש בכלי יין דל"ש בהם נוטלפ"ג כמש"כ בסמוך. וכל שהי' בו פ"א יין מעל"ע א' ה"ה אוסר לעולם. א"כ זה ודאי הוה בכל הכלים שלהם וכמשכ"ל בשי' ר"ת וע"כ דהא נמי שרי בעירוי. וד"ק צע"ג:

סי"ד כ"ח כו' אא"כ הסיקן כ"כ שעבר חומם לחוץ עד שהיס"ב. כן הוא לפרש"י והר"א הק' עליו בתו' דהא אמרינן בפרק כ"ש גבי קדירות של חרס דלא לימלינהו גומרי דלמא חייס עלייהו דלא פקעו ע"ש. ולענ"ד י"ל בפשי' דדווקא התם דהגעלה ל"מ לכ"ח מן הדין. ובעי דווקא חמימות של ליבון גמור. ומן הדין צריך שיהי' ניצוצות נתזין ממנו. דווקא בחום כזה חיישינן דלמא חייס עלייהו אבל הכא בתשמישו ע"י צונן דסגי מן הדין גם לכ"ח בהגעלה. ואפי' לשי' האוסרין אינו אלא משום גזירה בעלמא. אבל הליבון סגי ודאי ביס"ב כמבואר בהדיא. שפיר י"ל דלחום כזה ל"ח כלל דלמא חייס עלייהו דאינו רגיל כלל למפקע בשביל כך ופשוט:

בט"ז סוסקי"ט נדחק ליישב קושית הב"י על התו' ואין דבריו מבוארין. ויובנו דבריו ע"פ דברי המהר"מ לובלין שם שהרגיש ליישב קושיא זו על התו' ע"ש. והנה לענ"ד נראה בפשיטות יותר די"ל גבי קנקנים הא דאיצטריך בש"ס להתיר אחר י"ב חודש היינו להתיר אפי' לא הודח כלל הלחלוחית והטיחת איסור. וכמבואר בסקכ"ג ואע"ג דגם בעירוי ג"י מבו' שם דאי"צ להעביר הטיח. מ"מ הו"א לחלק דבעירוי המים בעצמם מעבירין ג"כ את הטיחה. אבל בשיהוי יב"ח דהוא מתייבש עליו בשלימות. הו"א דזה הוה כיין שנקרש דכשחוזר ונמחה הוא יין גמור. וקמ"ל דמ"מ מהני שהיית יב"ח דבטל טעמו. אבל גבי אבטא דטעיא דמשום הטיח תו לא איצטריך לאשמעינן דכבר ידעינן לה מקנקנים. אלא משום הבליעה בזה ס"ל להתו' דאס"ד דניתר בעירוי פשי' דביב"ח ודאי מהני וע"כ צ"ל דס"ל להש"ס דל"מ עירוי ומשו"ה נתקשה להם דאי"נ דבשום כלי לא ליהני עירוי. ומיהו לפמש"כ הטור בשם הרשב"א והראב"ד דמניחו תחת הצינור שמימיו מקלחין מהני אף בכלים שמכניסין לקיום. א"כ בשילהי מכילתין גבי עקלים דתני ת"ק מיישנן יב"ח משמע דמוציא אפי' עירוי. כמו דל"מ תחת הצינור לת"ק. ויותר מוכרח זה במתני' דסוף טהרות ע"ש. וא"כ ע"כ דזה הכלל של התו' אינו מוכרח דהרי לת"ק ע"כ ל"מ עירוי בעקלים וצ"ע:

בטור הביא שי' הרשב"א דאפי' כלים שצריכין עירוי מהני בכלים שאין להם שולים להניחן במים רודפין עונה. ועב"י שכ' דבש"ס תניא הכי בכלי הגת ומשמע לי' להרשב"א דהה"ד בכלים שמכל"ק. ועפ"י דבריו אלו נראה שלא הביא זה בשו"ע כאן והביאו לקמן (בס' קל"ח) גבי כלי הגת עיי"ש. אבל לענ"ד ל"י כאן שום פקפוק דהרי בבריי' לא תני לה אניגוב. אלא אהא דעקלים מיישנן וע"ז אסיק הרוצה לטהרן מיד מניחן במעיין שמימיו רודפין כו' ועכ"פ דהנך שצריכין ישון. פשוט דאינם קלין מכלים הצריכין עירוי דהרי כ' בסמוך בשם התו' דבניתרים בעירוי פשי' דישון מהני ע"ש. וא"כ פשוט דהה"ד כלים שצריכין עירוי דה"נ דמועיל במים רודפין ועב"י (בס' קל"ז) וצריך עיון סימן קלז ט"ז סק"א. אלא דהרמב"ן ס"ל דלא מקילינן בנתייבש אלא במשפך כו'. ונראה דס"ל דסת"י אוסר במשהו עכ"ל. וראיי' הרא"ש מהא דלא תני עד שלא ידיח דע"כ דמלתא דפשי' דאינו אוסר בלא הדחה שהביא הט"ז בסמוך לק"מ להרמב"ן. דכבר הביא שם הרא"ש בתשו' והר"ן (בסו' ע"ז) דשי' הרמב"ן באמת דעד שלא יטביל דתניא התם היינו עד שלא הדיח. ומפרש דהא נמי משום דנו"ט לפגם וע"ש בר"ן דשי' דגם טיחת הכלי נפגמת במעל"ע. אבל ביבש בעלמא אינו מותר. ולכאו' הי' נראה לדקדק מהא (דדף ס') גבי ההוא עכומ"ז דאשתכח בי מעצרתא ואמרינן דאי איכא טולה"ט בעי ניגוב ואי לא סגי בהדחה. וע"ש בתו' דאפי' ליכא אלא טופח בלא להטפיח הוה יין ונאסר. אלא דאינו אוסר הבלוע. ולכאו' דודאי אפי' אין בו השתא כדי להטפיח מעיקרא ודאי הוה טלה"ט אלא דנתייבש ולא נשאר בו לחלוחית כדי להטפיח אלא שהוא טופח. ואפ"ה אינו נאסר עם הלחלוחית וליצטרף להתחשב ביחד כטלה"ט. ויאסור את הכלי דנצטריך ניגוב. והי' נראה מזה דמה שנתייבש כבר בטל טעמו ואינו נאסר עוד כשי' הרא"ש. אבל אינו מוכרח דהתם לחול איסור על מה שנתייבש מצד הנגיעה עצמה מבו' (בסי' קכ"ג ס"ה) דיין שנקרש אינו נאסר ממגע עכומ"ז. ומשום התערובות של הלחלוחית ג"כ כל שאין בהלחלוחית כדי להטפיח אינו אוסרו. אבל האסור כבר שנתייבש שפיר י"ל דהוה באיסורו כחתיכה יי"נ שנקרש וצ"ע:

ש"ך סק"ג בשם הרא"ה דכלים אינן אוסרין אלא כשאין ס' נגד הבלוע. ולולי שאיני כדאי יש כמה מקומות המוכיחין לסברתו. חדא דכ' הטו' לעיל (סי' צ"ב) מהתו' דחולין דחתיכה הנאסרה במשהו. אינה אוסרת שנית במשהו. וע"ש בנקה"כ בארוכה דעיקר סברתו כיון דהמשהו היוצא לא הוה מיוחד מהאיסור ומעורב בו כח היתר לא חשיב כמינו ואינו אוסר ע"ש. וא"כ בכלי יין דידן שבליעת ההיתר בהן מרובה ונשתמש בהן עכומ"ז פ"א אי ס"ד דבליעת כלים אינו אלא משהו. לא הו"ל להנך כלים לאסור כלל. שהרי שי' הפוסקים בזה דכל שאינו בא לידי איסור בדיעבד. כגון במים שרי כאן אף לכתחילה. לפי דהוא משהו ואינו אסור אלא להשתמש בהן יין לפי שהיין שהוא מינו נאסר במשהו אפילו בדיעבד. והכא שהמשהו מעורב עם היתר כנ"ל הא קיי"ל בכל האוסרין במשהו שמעורבין בהיתר שאינו אוסר כנ"ל ולמה צריך הכא עירוי [כדאיתא בהדיא בש"ס (ד' ל"ג) גבי זיקי דר"י דצריך לערן]. וע"כ דבליעת הכלים הוא בנו"ט. עוד יש לדקדק לפ"מ דקיי"ל (בסי' קל"ד) דאיסורא לתוך התירא אינו אוסר במשהו כל שאינו אלא כפי צרצור ע"ש. והרי במשתמש בתוך כלי איסור הרי אינו מפליט הכלי לתוך היין (מעיקר הדין) אלא בשהה בו מעל"ע. ואז מתחיל הפליטה מכלי האיסור להתערב בתוך יין ההיתר ובודאי דל"ח הפליטה מכלי יותר ממערה מפי צרצור ואינו אוסר במשהו וע"כ דפליטת הכלי הוא בנו"ט:

עוד יש סעד לזה לענ"ד מהירושלמי שהביא הרב"י (בסי' קל"ה) בשם האו"ח וז"ל אם עשה עירוי ג"פ ביין הוא כשר בדיעבד. וראייתו מהירושלמי [והביא שם לשון הירושלמי מקודם בשם המרדכי] יין שהוא אסור בשתי' ומותר בהנאה נתנו לקנקן. נעשה הקנקן כיין. פנהו ונתן לתוכו יין אחר. היין אסור והקנקן מותר [ולפנינו איתא בירושלמי ב' פעמים נתן לתוכו יין. ונראה שחסר עוד פ"א וצ"ל ג"פ וזהו כדין עירוי וכמש"כ האו"ח וכאשר