חבל יוסף (חדרי דעה) קיח

מכניסו לקיום. אבל לכאו' נראה דכוונתו דמה שישתמשו בו אח"כ חשיב כמשתמש בכלי שאינו מכניסו לקיום. אבל לומר סברא זו אמה שנשתמש מקודם צ"ע לענ"ד. ומיהו אפ"ל כיון דעיקר הכלי אינו מכניסו לקיום ואינו אלא משום דהזפת מחשבהו כמכניסו כשנקלף הזפת שפיר נפקע ממנו חומרת מכל"ק ולא החמירו יותר משאר כלים ודוחק. והנה התו' (שם) בדבור הקודם דקדקו על מה שחילקו שם מקודם בין כלי של ישראל שנשתמש בו עכומ"ז לכלי של עכומ"ז דא"כ כדפריך שם מהא דתניא שם בבריי' דבגת של אבן אם היו מזופתים אסורים. ובמתני' תנן דינגב. ומשני דברייתא בדרך בה ומתני' בלא דרך בה. לישני דמתני' בשל ישראל. ותי' דהכא במזופתים אין לחלק בזה דזפת ודאי בולע בפ"א ע"ש. לכאו' זה ג"כ סותר דברי התו' הנ"ל וס"ל דזפת ודאי בולע. ומיהו באמת לכאו' דבריהם בחילוק זה צ"ע. דהא אם הטעם דזפת בולע. א"כ אפי' לא דרך בה אלא זפתה עכומ"ז כדאיירי מתני' למה סגי בניגוב לחוד כיון דזפת בלע טפי [ודוחק לומר דלא ממהר לבלוע אלא ע"י דריכה ולא בזפיתה בעלמא דמנין לנו לחלק כ"כ] והנראה דבאמת בש"ס שם מסיק רבא [מקודם בסמוך] דדרך בה לא סגי בניגוב אלא בקילוף. ומייתי כי הא דרב דחזא דהוה שיעא סבר דליסגי בניגוב הדר חזא פילא דמליא חמרא ואסיק דצריך קילוף. ומשמע דטעמא דרבא בדרך בה הוא ג"כ משום פילא. וא"כ ע"כ כוונת התו' ל"ד דזפת בלע. אלא דע"י הדריכה פ"א במזופף נעשה פילא. וא"כ ודאי נכנס היין בכל הכלי תחת הזפת ע"י הפילא. וע"כ צריך קליפת כל הזפת. ואח"כ צריך ניגוב בכל הכלי וזה פשוט דהפילא אינו נעשה אלא ע"י דריכה ולא בזפיתה בעלמא וא"ש. ולפי"ז אפשר עוד לומר דגם מש"כ דמשום הזפת הוה כמכניסו לקיום ג"כ ל"ד. אלא דהוא בשביל הפילא של הזפת כנ"ל. וא"כ ל"ק גם כן למה מהני כאן קליפה והדחה. ובכלים שמכניסן לקיום ל"מ. דבאמת גוף הכלי בעצמה לא נבלע בה כלל יותר משום הזפת. אלא דכ"ז שהזפת עליו חיישינן לפילא. אבל כיון שנקלף הזפת תו סגי בהדחה ככל כלי שאין מכל"ק אבל במכל"ק שם הוה בליעה בכל הכלי' וצריך עירוי דיוקא (ויש ליתן תבלין למה חיישינן לספק פילא בדרבנן. דבל"ה כ' הש"ך (סי' קל"ז סקי"ג) דהוה לנו לחוש שמא עמד יום שלם וכבוש כמבושל. אלא דכ' דמקילינן בשביל דהוה סד"ר לקולא. וא"כ בספק זה דפילא דמצטרף לס"ס לאיסור. ודאי דמחמרינן כרוב לאיסור אפילו בדרבנן ודוק]:

ומיהו כ"ז דחוק וגם המרדכי (בפ' א"מ) הביא ראי' מסוגיא דיוציא לו שתות ליין (ב"מ מ') דבאמת הזפת בולע יותר ע"ש. וגם גבי פילא דרב מפרש הר"ן דאינו משום הפילא. אלא דמעיקרא הוה סבר דלא דרך בה. וכיון דחזא פילא אמר דע"כ דרך בה. ומשו"ה החמיר דצריך קליפה. אבל לעולם י"ל משום בליעת הזפת גופה. וכן משמע לענ"ד מתוך לשונות הפו' שהובא בב"י. וא"כ עדיין דין זה לכאורה אינו מוסכם והרבה חולקים עליו וכ"ש לפ"מ שאנו מחמרינן בכל הכלים ע' בתו' שם. ודוק. וכן הא דס"ג בסמוך דשיע בשעוה משמע דס"ל דזפת בולע יותר וצע"ג:

ש"ך סקט"ו הביא שי' הב"ח דבכלי חרס ששבעו לבלוע. שוב אי"צ עירוי אפי' במכניסו לקיום וסגי בהדחה. והא דחילקו במכניסו לקיום היינו בלא שבעו. ואפי' בהא באינו מכניסו לקיום שרי. ואע"ג דמבואר (בס"ד) דבלא שבעו גם אינו מכניסו אסור היינו דווקא בשהה הרבה. ובמכניסו אסור אפילו לפי שעה בעלמא אבל שבעו לבלוע אפילו מכניסו ושהה הרבה מותר. וזה נסתר בהדיא מדברי התו' והרא"ש גבי נודות שהאריכו לחלוק על פירש"י דלפי שי' ישינים אסור אפי' אינו מכל"ק. מהא דמשמע בש"ס גבי הני כובי דאנס פרזק רופילא דאמרינן דאינו מכל"ק משכשכן במים דמשמע בהדיא דאפי' שהו הרבה ונתיישנו סגי בשכשוך בעלמא ע"ש. הרי בהדיא דהוכיחו דשרי אפי' נתיישנו הרבה. וע"כ דאינו אלא דווקא בשבעו תחי' לבלוע דאל"ה ודאי אסור מיהו בנתיישנו לכו"ע וא"כ ע"כ דס"ל דמה שחילקו בין מכל"ק או לא היינו בשבעו. וכ"כ בהדיא הר"ן ז"ל ע"ש. וגם עיקר החילוק שכ' הב"ח דבכלים שמכל"ק אפי' שעה א'. ובאמכל"ק דווקא שהו הרבה נתת דבריך לשיעורין ומי יודע מה נקרא הרבה וכה"ג הקשו שם התו' על פירש"י ע"ש:

ונראה דהב"ח אזיל לשי' (בסי' צ"ג) דהביא דברי הר"י הלבן במרדכי דמביא (מב"מ) דכלי חרס דשבע לבלוע כיון דטעון טעון דאינו בולע עוד כלל. ואינו נאסר אפי' בשיעור כבישה שהוא כמבושל ע"ש. אבל כבר חלקו עליו שם הט"ז והאחרונים בטוב טעם דהתם לא איירי מפליטת הטעם אלא מבליעת הגוף. והר"י הלבן לא קאי בשיעור כבישה כלל ע"ש ונכון:

ס"ז כלים שמכניסין בהן יין לקיום. בט"ז האריך להשיג על הפרי' שכ' דבנגע עכומ"ז בהטפיחה לא נאסר ודווקא בהשתמש כו' וכ' שעפ"ז אסור להוציא ע"י עכומ"ז השמרים דנשאר בהם טלה"ט ואוסר הכלי. הנה עיקר הדין דלהוציא השמרים כבר מבו' בהדיא לעיל (סי' קכ"ג סי"ב) דאוסר הכלי ע"ש. (בשם התוס' ב"ב. והמרדכי בע"ז) ואין כאן חידוש. וגם חילוק הפרי' אין לו שום מובן דהא כיון שיש בו טופח להטפיח אוסר העכומ"ז את היין בנגיעתו בודאי כמבו' (שם סעי"ז) בהדיא. וא"כ ה"ז ודאי כנשתמש בהכלי יין אסור. וכי משום שאין היין אלא מעט יש להקל בזה אתמהה וכ"כ הב"י (בסי' קכ"ו) דלא שייך לחלק בין יין הרבה למעט ע"ש וצע"ג:

ס"י צריך להוסיף ע"פ כעין גדנפא כו'. ונראה ברור דאם לא הוסיף ולא השתמש אלא עד שפתו פשוט דאינו אוסר דקיי"ל לעיל (סי' ק"ה) דאין כבוש למעלה. ואפשר לענ"ד דבאמת בשביל זה סתמו הפו' בזה. וכן משמעות הש"ס ממלאן ומערן כו'. ומשמע דממלא כמו שהוא ולא חשו כלל לגדנפא דאפשר דל"ח בזה אלא בבישול שהוא מפליט את כל הכלי. אבל כאן בכבוש ודאי דאין התשמיש מגיע יותר מהעירוי וכהכשירו כך תשמישו וכבולעו כך פולטו. ואי דבדרך שפיכתו הוא עובר גם על השפה אינו אלא צונן בעלמא ול"ח וצ"ע. ועמש"כ רסק"ה:

סי"א בהג"ה. השכשוך במים אבל לא ביין. ויש מקילין בדיעבד. בש"ך כ' דבמרדכי מכשיר לכתחי' ע"ש. אבל הרב בד"מ ז' פקפק בזה. משום דהרמב"ן כ' על הירושלמי דלא מצינו לו רגלים לענין עירוי. ואפשר דה"נ בשכשוך ע"ש. ועימ"ש (בסימן קל"ז). עוד כ' לעיל (בסי' ס"ט) דהראב"ד מחמיר בשאר משקים דאין מנקין כ"כ כמו מים ע"ש:

ט"ז סקט"ו. דבגמרא ל"מ היתר במפוזרין שלשה הימים כו'. וכיון שאנו מתירין מסברא פיזור הימים למה לא נתיר פיזור השעות. וענה"כ. ולכאו' כיון דאמר בש"ס דע"כ צריך לערן כל מעל"ע. וא"כ ע"כ צריך להפסיק בין מעל"ע א' לחברו עכ"פ בזמן העירוי. א"כ ודאי אין לחלק בין הפסק מעט להפסק הרבה כיון דלא פירש לנו בש"ס שיעור ההפסק. אבל כל המעל"ע גופי' דמבו' בש"ס דעושה פעולתו ביחד מנלן להתיר בהפסקה. ועוד נראה קצת לענ"ד דלכאו' המים שהיו בהכלי מעל"ע אחד דמבו' בש"ס דצריך לערן. מ"מ לא נפסלו המים להכשיר בהן כלי אחרת דהא לא אשמעינן בש"ס דנפסלו כמו דאמרו (בריש כ''צ) חלא דחלטו בו זימנא חדא. לא ליחלוט בי' זימנא אחריתי. והכא באמת אינו אלא שצריך להפסיק פליטת הכלי מעט מן לחלוחית המים. ואפשר דאף באותה כלי גופה רשאי לערותה ולמלאותה שנית באותן המים גופיי' כיון דהמים לא נאסרו מדינא. ואין כאן אלא תערובות יין משהו וכי בשביל זה יאסרו לעירוי וכי שאר מים שנתערב בהן משהו יין אסורין לעירוי. וה"נ הנך מים גופיי' אלא שצריך להפסיק הלחלוחית וצ"ע בזה לדינא. אבל מש"כ הט"ז מנין להתיר במפוזרין איפכא מסתברא דאדרבה עיקר ההיתר במפוזרין. אלא דכשר אפי' בהפסק מעט. וכ"ש ביותר. אבל להפסיק את המעל"ע דמבו' בש"ס דפעולתו כאחד בודאי אין להתיר בלא ראי' וברור בס"ד:

סי"ג אבל קליפת הזפת לא מהני בכלים המכנל"ק. הנה זה פשוט ומוכרח (בסי' קל"ח) דאפי' בגת שזפתה ודרך בה מבו' התם מדברי כל הפו' דצריך קליפה וניגוב אח"כ. אבל קליפת הזפת לחודה ל"מ. וכ"ש הכא בכשמכל"ק. ולפמש"כ (בס"ב) הטעם ברור דאע"ג דקים לן דבליעת הכלים אינו אלא כ"ק קליפת הזפת ל"מ דחיישינן לפילא. וצריך קליפה לבד הזפת. או עירוי דנכנס הכשר המים כמו היין וכבולעו כך פולטו ודוק:

ועיין בש"ך (סקל"ג) שהאריך דהא דמהני עירוי היינו דווקא בלא ידעינן שהי' בה יין מעל"ע. אבל בהי' בה יין מעל"ע