חבל יוסף (חדרי דעה) קיג

מעות קונות ה"נ ודאי קונה בנתינת היין. והרמב"ם לשי' שפיר פסק דבייחד אסור וצע"ג:

שם אבל אם נתן לו להוציאו עכשיו אם יצטרך מותר. כ"כ הרשב"א וראייתו מנתן לה ואח"כ בא עלי' דמותר. והטור כ' ע"ז ואי"נ דכיון דהקדים לו דינר מיד נקנה לו היין לישראל ובשליחותו נתן להם ואסור וכ' הב"י אולי לא ראה הטו' דברי הרשב"א בארוך שהביא ראי' ברורה מנתן לה ואח"כ ב"ע. ע"כ לא הביא כאן דעת הטור כלל. והט"ז כ' דס"ל להטו' דדווקא עכומ"ז מישראל אינו קונה אלא במשיכה. אבל ישראל מעכומ"ז כמו שקונה בכסף מישראל כ"ש שקונה מעכומ"ז וכדאמרינן גבי מעמ"ש שאם הפקיעו ממון ישראל כ"ש ממון עכומ"ז. והוא תמוה דבהדיא מבו' בסוגי' להיפוך. דהא פריך מהלוקח גרוטאות מן העכומ"ז כו'. וע"ש בתו' דע"כ צ"ל דהמקשה הוה ס"ל דישראל מעכומ"ז לא קנה עד דאיכא תרתי משיכה ומעות אע"ג דישראל מישראל קונה בחדא. ולענין מעמ"ש שאני דהוה תק"ח י"ל ק"ו זה. אבל לענין דין התורה לא שייך זה כלל וגם בחב"מ מקשה ע"ז מבכורות. גם הש"ך כ' בשי' הטו' דהוה כלקח ממנו יין והפקידו אצלו. ולא באר הטעם למה ליהוי כך:

והנראה בשי' הטו' בפשי'. דהנה באמת כבר כ' התו' (בר"פ המדיר) דהוכיחו התם גבי מודר הנאה דלומר ליחיד אפי' אם אומר לו אם תזון לא תפסיד אסור דשליחותי' עביד. וה"נ הול"ל הכא ג"כ דשליחותי' עביד ואסור. אלא דהכא כיון דאינו אומר בפירוש שיתן לו איסורא מקילינן. מיהו היכא דנקנה לו להישראל בשעת מעשה ודאי אין לחלק בכך. כיון דמ"מ ה"ה נותן משל הישראל ודאי אסור. אלא דשי' הש"ס כיון דבשעת הנתינה אין על הישראל אלא שעבוד בעלמא ל"ש שיקנה לו להישראל. והיינו דמדמה שם לאתנן דאם בא עלי' תחי' אף שנשתעבד לה בטלה ונתן לה את הטלה אח"כ מ"מ לא חשיב כנקנה לה בשעת מעשה שיהי' כאתנן וה"נ אף שנשתעבד הישראל כיון דלא הקנה אז בקנין גמור את החליפין. לא קנה גם הוא את היין. ואין לאסור עליו. וכמו שהאריכו בפי' דבר זה התו' שם [וע"ש מה שהקשו על רש"י דפי' גבי אינו חושש דשביעית היינו משום מוסר דמי שביעית לע"ה. ונראה להם מדבריו אלו דמפרש דהדמיון הוא לענין מעותיו של הישראל אי הוה דמי שביעית כמו האתנן. והקשו על זה הרבה קושיות ע"ש:

ולענ"ד דגם רש"י ודאי מפרש הקושיא ג"כ כשי' התו' על ההנאה מה שפורע חובו בפירות שביעית ויי"נ ותדע דבהדיא כ' שם בסוף הסוגיא ד"ה כשהקדים לו דינר כו' דהשתא מדבעה"ב קאכלי ואיסורא דידי' הוא ע"ש. אלא דהתם ברישא בנתן להם דינר וא"ל צאו ואכלו ל"ש לפרש גבי שביעית ואינו חושש משום שביעית משום פורע חובו בפירות שביעית דהא איירינן בנתן להם דינר וכבר פרע חובו. ומאי שייך פורע חובו עוד. ואין לך פשוט יותר מזה. ע"כ פי' כמו במעשר ויי"נ דע"כ קמ"ל דמה שאוכלין הפועלין לא חשיב כאלו אוכלין בשליחותו וחשיב האיסור עליו וע"כ צריך לפרש גם בשביעית כן. אבל הרי גבי שביעית גם הפועלים גופיי' הא הם דשאים לקנות פירות שביעית לאכילה אלא דהדמים הן נתפסין בקדושת שביעית ביד המוכר. וא"כ מאי יחוש הבעה"ב משום שביעית. דאפי' הפועלי' גופיי' לא עבדי איסורא ומה חשש יש כאן לבעה"ב. ע"כ פי' דהם עוברין שנותנין דמי שביעית לע"ה. והוה ס"ד דיש חשש לבעה"ב בזה וכמו ביי"נ ומעשר ע"ש. וכ"ז ברישא גבי דינר זה אבל בסיפא בואני פורע ודאי דמפרש ג"כ משום פורע חובו מפירות שביעית וכמו גבי יי"נ וכשי' התו'] וא"כ פשוט דל"ש לדמות בזה לאתנן אלא לענין זה דכמו דאף דנשתעבד בטלה בשעת הביאה לא הוה כנתן לה. ה"נ אף דנשתעבד הישראל לא הוה כנתן ולא נקנה לו היין ואין לאסור. אבל מה שבנתן לה תחי' לא חשיב אתנן ל"ש לדמות כלל לכאן. דהכא לא איכפת לן בהדינר שנתן לה תחי' אי מיקרי דמי היין או לא אלא דכיון שכבר פרע בעד היין תיכף כשנותן להפועלים ודאי קונה הישראל כיון שכבר שלם עבור זה. וא"כ מדידי' קאכלי ואיסורא דידי' הוא וכלשון רש"י. וכ"ה דברי הטו' דכיון שהקדי' הדינר בודאי נקנה לו היין. ובודאי דלא שייך זה כלל לדין אתנן. ולפי הפשוט דברי הטו' ברורין בטעמם לדחות ראיית הרשב"א. וקושית הב"י נעלמה ממני:

ועיין בב"י שם מש"כ עוד מה שנסתפק לו להרשב"א אי סתמא הוה להוצאה או עד שתשקה. וכ' מהא דמוקי הש"ס למ"ד משיכה אינו קונה בעכומ"ז מתני' דפסק עד שלא מדד מותר בהקדים לו דינר ע"ש מה שחילק. ולכאו' ל"י מאי קשיא משם דאף דאינו מקנה לו הדינר עד שיחשוב. מ"מ נראה ברור כיון שכבר מסר לישראל מעותיו ואינו חסר נתינת מעות. בזה ודאי משיכה קונה לכו"ע. וכמו במתנה שהבאנו בסמוך דברי התו' דבמתנה ודאי משיכה קונה לכו"ע והוא ברור ומוכרח וה"נ כיון דאינו חסר הנתינת מעות ודאי קונה המשיכה ודברי הרשב"א צע"ג ס"ה ישראל שצריך ליתן חלק מיינו למלך יכול לומר לעכומ"ז פייס כו'. אע"פ שנותן יי"נ והוא חוזר ונותן דמים. הנה בתו' שם מבואר דבכה"ג דמלטני שרי אפילו בהקדים לו דינר. ונראה שהמח' הולך בשיטת הרשב"א שהביא בב"י דהקשה דלמה אסור הכא בעול תחתי כיון שלא הקדים לו דינר. ותי' דפועלים דאינו חייב ליתן להם יין דווקא ודרך שנותן לפועלים מעות הוה כמלטני וא"כ בהקדים לו דינר גם במלטני אסור. אבל התו' כ' להיפוך דבפועלים כשהקדים לו דינר נראה כאומר לו להשקותם יי"נ. נראה כוונתם דחנווני דעסקו ביין הוה כא"ל עול תחתי. כיון דמצוה לתת יין. וא"כ שפיר י"ל דבמלטני סתמא אפילו הקדים שרי. וצריך ליישב לשי' דא"כ להוי אסור בפועלים אף בלא ה כדין עול תחתי. ונראה בשי' דס"ל דגבי פועלים לא קאי כלל בנתחייב להם מזונות. וכן משמעות דבריהם בכל הסוגיא ל היטב. וא"כ י"ל דאף בעול תחתי אינו אסור אלא גבי מלך דכבר נתחייב לו. וכשהוא פוטרו הוה כמהנהו ביי"נ וכעין דקיי"ל (בר"פ הזרוע) בחולין הרי שאנסו המלך גורנו אם בחובו חייב עשר. וה"נ מדמה בש"ס גבי פועלי' יי"נ למעשר ע"ש. אבל בפועלים איירי בלא נתחייב להם כלל. אלא שזה נותן להם מתנה ובזה כ"ז שלא הקדים לו דינר ולא קנה היין ל"ש שם איסורא כלל. אבל באופן שנתחייב להם מזונות כמו דמפרש הרשב"א. והמחבר נראה דלשי' זה חשיב כעול תחתי כיון דבודאי ה"ה נותן להם יין חשיב כאומר לו על היין. ואסור ודאי אפי' לא הקדים. ובמלטני לשי' יש להקל אפי' בהקדים וצ"ע:

ס"ז המתן עד שאמכור יי"נ אסור מפני שרוצה בקיומו. עי' טור דשי' הראב"ד דדווקא בשיש לו לגבות ממ"א והוא מרחיב לו הזמן אבל בל"ה אינו חייב להפסיד ממונו. וצ"ל דס"ל דאע"ג דבפועל אסרו להשתכר ביי"נ התם לכתחי' יכול למצוא להשתכר במ"א אבל בהפסד ממון לא אסרו. ולולי שאיני כדאי נראה ראי' נכונה לשי' מהא (דדף מ"ג) גבי ר"א הקפר מצא צורת דרקון מצא עכומ"ז קטן ולא א"ל כלום מצא גדול וא"ל בטלה כו'. והיכי הוה שרי לי' לשהויי מצות ביעור כומ"ז כדי לבטלו ולהשתכר [ובזה מדוקדק לשון הש"ס (דף מ"ד) גבי עטרת מילכם איתי הגיתי בא ובטלה כו' ולא אמר סתם איתי הגיתי בטלה. אלא הכונה דבא תיכף דאי ל"ה לדוד לא הוה חשיב הפסד. ולא הוה משהה לה] אלא ע"כ דהכא במציאה חשיב כהפסד ולא אסרו בזה רוצה בקיומו. וכה"ג קיי"ל בחו"מ גבי עני המהפך בחררה דבמציאה לא אסרו בזה. אע"ג דבפועלים להשתכר הוא אסור ע"ש:

ולכאורה הי' אפשר דבאמת לר"י דס"ל (בר"פ) דעכומ"ז שנשתברה מאליה אינה בטילה. וא"כ בישראל דמבואר בסוגיא דביטול דידי' הוה כנשתברה מאלי' ול"מ ביטול דידי' כלום. וא"כ אין הישראל יכול לקיים מצות ביעור. אלא כשהוא מבערה ומאבדה לגמרי בים המלח. וא"כ י"ל דלא הוה הכא רוצה בקיומו אלא דבאמת הלך לבערה. וכיון דבתוך כך מצא עכומ"ז שיכול לבטלה ולהנות אין כאן איסור רוצה בקיומו כלל:

ובזה הוה א"ש דברי התו' שם אשר לענ"ד תמוהין מאוד. דכ' אהא דאמר התם ש"מ תלת דלמה לא אמר ש"מ דאין ישראל מבטל. ותי' דזה פשי' ע"ש. ולכאו' קשה טובא היאך שייך לומר ע"ז פשי' דהא פריך לר"ל דס"ל דעכומ"ז שנשתברה מאלי' בטילה מהא דישראל אינו מבטל דלהוי כנשתברה מאלי'. ומשני משום גזרה דילמא מגבה לה והדר מבטלה. וא"כ ודאי אינה פשי'. ולפי"ז הוה א"ש דר"א הקפר דלא שברה תיכף כדי לקיים מצות ביעור