חבל יוסף (חדרי דעה) קיב

וקדמה והקריבתו דליתנהו בעולם כלל, אבל בל"ה הוה שפיר חשיב חלופין. אבל דברי התו' וסייעתם קאי בנותן לו היין מיד והמעות יזקפן במלוה עליו דקיי"ל דהקנין נגמר תיכף. וזוזי הוה הלואה בעלמא. וא"כ תו אין המעות חליפי האיסור כיון שהיין כבר נקנה להעכומ"ז. ולאסור משום שנעשו עליו מלוה בשעת הקנין ודאי לא שייך דקיי"ל דמלוה אינה קונה. וקנין היין הוה בשעת הקנין כמתנה בעלמא. והכי מוכח להדיא בסוגיא שם דכיון דלא מייחד שעבודי' ל"ח חליפין ע"ש:

ובזה יתיישבו דברי הרשב"א (בסי' ד') גבי פועלים דקיי"ל דבהקדים לו דינר אסור. וכ' הרשב"א דדווקא כשהתנה שלא יקנה הדינר אלא בשעת השקאה אבל נתן לו באופן שיוכל להוציאה מיד לא אסר וראייתו מנתן לה ואח"כ בא עלי' דמותר. והק' הגר"א ז"ל דהא מסיק דווקא בהקריבתו ע"ש מש"כ. אבל לפמש"כ ניחא שפיר דהתם דווקא בטלה דאתנן דקנינו ע"כ תלוי עד שעת הביאה כנ"ל. בלא הקריבתו חשיב כחליפין. אבל הכא בדינר כיון שנתן לו להוציאה תכומ"י ודאי אפי' לא יתן לו שוב היין. אין הדינר אלא מלוה עליו. וא"כ ודאי זה חשיב כהקריבתו כבר דה"נ ודאי הוה כמו דאינו בעולם. וגם רש"י גבי פירות שביעית ג"כ כוונתו לזה דהפירות שביעית ניתן להם תיכף לאכילה ונגמר קנינם. ולא תלי עד שעת החזרה ומשו"ה לא הוה חליפין. והר"א שכ' דווקא מכר מקודם י"ל לפי זה דגם כן לא פליג אלא קאי לרווחא דמילתא דבכהאי גוונא דגם העכומ"ז זה כבר הוציא מרשותו תו חשיב כמאן דליתא כלל. ואם כן שרי זה אפילו בלא זקף עליו במלוה. והוה"ד זקף עליו במלוה דודאי מהני:

עוד י"ל בכוונתו דס"ל כשי' הפו' דבעכומ"ז אינה קונה משיכה. וא"כ כיון דלא נתן המעות לא נקנה לו היין כלל. עד שעת נתינת המעות. ולפ"ז ודאי הוה חליפין. [ומיהו בש"ס גבי אוקימתא דר"א דקדמה והקריבתו הנ"ל לי"ל הכי דהא ר"א ס"ל בב"מ (דף צ"ט) כדרך שתקנו משיכה בלוקחין כו' א"כ סבר דבישראל מן התורה מעות קונות. וא"כ בעכומ"ז משיכה קונה] אבל נראה דבזקף עליו במלוה דאינו מעכב נתינת המעות. בזה משיכה קונה מה"ת. וכמש"כ התו' ד' ע"א ד"ה פרדשני כו' לענין מתנה ע"ש. וא"כ צ"ל כמש"כ תחי' דכ' דלהני אפי' בלא זקף עליו במלוה. ולפי"ז בזקף עליו במלוה י"ל דכל הפו' שוין בדבר דשרי חוץ מהרמב"ן שטען ע"ז והשיב עליו הר"ן היטיב:

שפם בהג"ה בזה"ז כל מגע שלהן אינו אוסר אלא בשתי' כו'. חזר הרב וכ' כאן אף שכבר כ' בסי' קכ"ג וסמך ע"ז בכ"ד להורות דכאן אפי' בלא הפסד כלל סמכינן על שי' המתירין כיון דאפי' באיסור עכומ"ז גופי' יש מתירין וכעין שכ' הרשב"א לענין רוצה בקיומו בסוף הסי' דאע"ג דמדינא לא ס"ל להתיר זה סמך בזה"ז על שי' המתירין רוצה בקיומו ע"ש. ואפשר דכוונתו להקל אפי' לדידי' גופי' אפי' בלא הפסד כיון דמן הדין בדיעבד מותר ואינו אלא איסור לכתחי'. אלא דמשום קנסא אסרו אפי' בדיעבד אבל בזה"ז שפיר יש לסמוך בזה על המקילין אפי' בלא הפסד:

ש"ך סקט"ז דאז ע"כ הוא מנדנד. קשיא לי ע"ז מדפריך בש"ס ס"ס כי מטי לאוירא דמנא קניא כו' ע"כ היינו שאוחזו בידו ע"ש. ואע"ג דסוגיא קאי שם למ"ד ניצוק אינו חיבור נראה דס"ל דמה דבאוירא דכלי ודאי אוסר הנידנוד לגמרי וע' סוסקכ"ד. ומ"מ נראה לענ"ד ליישב דמשמעות דברי המחבר דכשאוחז הכלי כשהיא ע"ג קרקע ולא נדנד שפיר מהני וקונה הכלי ברשות המוכר כיון שהכלי בידו וכן יל"ד מסוגיא דגיטין ע"ח גבי קלתה דקשורה מהני אפי' אינה תלוי' באויר. וה"נ כשהוא בידו ע"ש ובהכי איירי הסוגי'. והא דמנח אארעא היינו כשאינה בידו ע"ש היטב:

שם סקכ"א כ' הפרישה דאם עשה במזיד לכתחי' ולבטל העכבת יין אסור אפי' בדיעבד כדלעיל סי' צ"ט ולא משמע כן דודאי אין כוונתו לבטל [פי' דבריו דודאי לא עשה בשביל להנות מהאיסור אלא דצריך להכלי ודוק] ועוד דא"כ מאי פריך בש"ס כמאן דלא כרשב"ג. הא אפי' לרשב"ג אסור משום מבטל איסור כו' ולענ"ד נראה ליישב דברי הפרי' דודאי בש"ס אליבא דרשב"ג ודאי מותר כיון דאין כוונתו לבטל כדברי הש"ך. אבל לדידן נהי דבדיעבד פסקינן כרשב"ג דסתם יינם אינו אוסר במשהו בהנאה. אבל לכתחי' לא מצינו דפסקו כרשב"ג ובודאי דלכתחילה אית לן למיפסק כרבנן דגם סתם יינם אוסר במשהו וא"כ הרי מן הדין הוא אסור במשהו ג"כ. וא"כ שפיר י"ל דהכא אפי' אין כוונתו כלל לבטל את האיסור. אסור אפי' בדיעבד משום דעבר אדרבנן במזיד. כמו בעבר אאיסור דאין מבטלין איסור לכתחי' בשאר איסורין המתבטלין. אנו אוסרין אותו גם בדיעבד בשביל שעבר במזיד. אלא התם אין עיקר איסור אי"מ אלא בכוונה לבטל. ובל"ה אינו עושה איסור כלל. אבל כאן אפי' לא הי' הכוונה לבטל את האיסור כדי להנות ממנו אלא דבשביל זה גופא שעבר במזיד אדרבנן יש לקונסו אפי' בדיעבד ולא קיי"ל כרשב"ג אלא בנעשה בלא דעתו. אבל בעובר לכתחי' לא ודוק:

שם סקכ"ד אבל בתופס בידו באויר בנחת דאינו נאסר אלא הטיפה הראשונה כו'. זה סגי לתרץ הך בבא דאוחז בידו אבל עדיין לא יישב הסתירה שבענין כלי שיש בו עכבת יין דהרמב"ם אוסר בדיעבד והמח' אוסר מיהו לכתחי' וכמ"ש הש"ך בס"ק י"ח הרי דס"ל דאפי' מחמת ניצוק יש לאסור לכתחי' דלא כסברת הש"ך אליבא דהרב. וגם בזה דאוחז בידו. דמשמעות דבריו דכשאוחז בנחת. הנדנוד אינו אלא בטיפה הנוגעת בכלי. מ"מ לענ"ד תמוה מש"כ להקל משום דאפי' בתערובות מקילינן כו'. דהרי הכא גרע מתערובות דהרי בנגע העכומ"ז בסוף הניצוק ודאי אוסר הכל בהנאה וכמש"כ הש"ך בעצמו בסוסקכ"ו. וה"נ אפי' בנחת שאינו מנדנד אלא הטיפה הראשונה בודאי דה"נ הוה כנגע בכולו וה"ה אוסר הכל לגמרי. וע"כ משום דהרב לשי' דפליג ע"ז בסי' קכ"ד או כסברא דמקילין בניצוק אפי' לכתחי'. אבל ודאי א"א להשוותו בזה לשי' המח'. ומיהו לפמש"כ לעיל י"ל בזה דכוונת הרב באוחז כלי המונח בקרקע. ואינו מנדנד כלל. ולהאי"נ שכ' הש"ך דבלא פסק קאי ולאשמעינן דזה אסור אפי' לא נגע א"ש הכל. דכיון דלא קנה תחי' א"כ כבר נתערב משהו איסור תערובות גמור ובודאי דאסור לכתחי' משום העכבת יין ג"כ וק"ל:

ס"ג פועלים שעשו מלאכה אצל עכומ"ז ושלח להם חבית יין כו' במשנה עד שלא קבלוה יכולים לומר תן לנו דמי' כו' ופירש הרשב"א דאיירי בלא פסק להם כמה שכר. ושלח להם חבית שוה דינר. ותמה עליו הב"י דלמה לו לפרש כן. דמאי גריעותא אי פסק. ולכאו' פשוט דכ' לפרש כן לשון דמי' דהר"ן נתקשה ע"ז דמשמע דהיינו שימכור את היין ויתן להם הדמים. וכ' דל"ד דזה אסור כמו בנושה בעכומ"ז מנה וא"ל המתן עד שאמכור יי"נ דאסור שרוצה בקיומו. והביאו הב"י בעצמו ע"ש. ע"כ פי' דלא שימכור אלא לפי שלא פסק להם השכר וא"י כמה שכרם אומרים לו דיתן להם דמי שוי' וז"ב:

ס"ד אמר להם צאו שתו מחנוני פלוני ואני פורע מותר [אף שזה החנוני עכומ"ז ישקה אותן יי"נ] ואפי' ייחד לו דינר והו בעין ביד בעה"ב. בטור הביא דעת הרמב"ם דבייחד לו דינר אסור. וכלשון הש"ס כיון דלא מייחד שעבודי' שרי כו'. אלא שהרשב"א הק' ע"ז דאפי' ייחד כיון דאין החנוני עכומ"ז קונה את הדינר עד שימשוך למה אסור. וכ' הב"י דגם ברמב"ם ל"ד נקט לא ייחד אלא דסירכי' דלשון הש"ס נקט. ובעניותי איני מבין דלמה פשי' לי' להרשב"א דלא קנה הדינר כיון דדעתו כהרמב"ם דבעכומ"ז קונה במעות ובמשיכה וכמ"ש הב"י (בסי"ז) ע"ש. וא"כ כיון דמעות קונות ונתן מעות על המקח קנה המקח במעותיו. ה"נ ודאי כשנותן פירות וזה מייחד לו דינר מיוחד קונה העכומ"ז את הדינר דלא גרע הפירות מהמעות. ואי דלא נתן ליד הישראל אלא לפועליו שהם עכומ"ז. מ"מ כיון דמסקנת הש"ס דודאי משתעביד הישראל שצוה לתת להם כדין ערב. אלא דבשעבודא דלא מייחד לא מיתסר. אבל בייחד שעבודי' לקנין גמור שיקנה דינר זה. לכאו' נראה ברור כמו דא"ר בקרקעות שכסף קונה דתן מנה לפלוני ויקנו לך נכסי קנה ה"נ קנה העכומ"ז הדינר בנתינת היין לפועלים שצוה דמ"ש. וא"כ הוה ודאי בזה חליפין גמור דאסור. אם לא דנימא כשי' הפו' דעכומ"ז אינו קונה במעות אלא במשיכה. ה"נ בעי שימשוך הדינר. אבל אי