חבל יוסף (חדרי דעה) קי

ואתי. ואפילו לשיטת הרשב"א (בסקכ"ט) דדעתו לחלק בין דברים שאפשר לעשותם כאן או לא. מ"מ דר בחצר אחרת ודאי הוה כדברים שא"א לעשותם כאן. והוה כהודיעו שמפליג. וא"כ אין לנו לדמות מהיתר לא הודיעו שמפליג להיתר דמירתת בשביל שהבית והיין של ישראל. ונהי דבלא הודיעו שמפליג יש הוכחה דמהני הך התירא אפילו בלילה. אבל היתר זה דמירתת לבא לבית שאינו שייך בו כלל מניין דשייך גם בלילה. אמנם מדברי התשו' בב"י (סו"ס קל"א) דקדקתי טעם גדול להתיר דזה הוה כגניבה בעלמא לכנוס לרשותו של אחר לגמרי. וא"כ שפיר י"ל דלא נחשדו כלל ע"ז. וכ"ה שיטת הפוסקים (בסי' קכ"ט ס"ה) עיין שם:

וכן יש סעד לענ"ד מהא דגנבי דפתחי חביתא טובא דמבואר בש"ס דתלינן ברוב גנבי. ולא אזלינן בת"ר העיר אפי' רובן עכומ"ז (כמ"ש לעיל] ש"מ דלא חשידי אפי' עכומ"ז לגניבה. אפי' ביש כבר גניבה לפנינו. וכ"ש דל"ח לכתחלה ודוק סימן קלא ס"א ישראל המטהר יינו של עכומ"ז כו' והישראל דר בחצר מותר. כ' הר"ן בשם הראב"ד דדווקא במניח בביתו אבל בחצר אסור. עד שיושיב שומר. והט"ז כ' ע"ז ולא הבנתי דאדרבה בחצר מירתת טפי מבבית כיון שיש לו שייכות גם בבית. ומסיים והמעיין בר"ן יראה שקאי על מש"א צריך שיושיב שומר כו'. ובעניי תמוהים לי דברי הט"ז מאוד ומוקשים מתחלתן ועד סופן. מש"כ דבחצר מירתת טפי מבבית כו' ירד לחלוק על דברי הראשונים מסברת עצמו. והנה אף שכ' (בסי' קכ"ח) בסברת רש"י דכשהוא מגולה לחצר מירתת טפי מכשהוא בבית שמחיצות הבית הם מסתירין עליו ע"ש. היינו כשהעכומ"ז כבר נכנס לבית. אבל כשלא נכנס ודאי דקרוב יותר ליגע בחצר דרך הילוכו סביב היין ממה שיכנוס בבית מיוחד לכתחי' כדי לנסך. ועיון דהישראל יוצא ונכנס בודאי מירתת. וכבר הבאתי בסק"ל דברי הרשב"א לענין נעל עליו את החצר דחולק ג"כ בזה דבבית מיוחד ל"ח כלל אפי' בנעל עליו. והרי סברא זו מקוימת מהראב"ד והרשב"א והר"ן שהסכים ג"כ שם לדברי הראב"ד ומ"מ בסי' הקודם הבאתי כבר דלדינא הר"ן סותר את עצמו בזה ע"ש:

ומה שסיים שקאי על מש"א צריך להושיב שומר לא זכיתי להבין כוונתו בזה. אולם בהריטב"א ראיתי שכ' דדברי הראב"ד דווקא בישראל דר שם סתם בדרך דירה אבל בדרך שמירה בפירוש בזה מודה הראב"ד דמירתת טפי. ובזה מיושב קושית הר"ן שם מהא (דרפ"ק דחולין] גבי שחיטה דמותרת ביו"נ אף שהוא ביד הכותי גופי' ע"ש. די"ל דבנותן לו הישראל לשחוט. לאותה שעה דזמן שחיטה. ודאי לא גרע משומר ע"ש:

אבל הר"ן ע"כ דלא ס"ל זה דלפי"ז לא הי' נשאר בקושי' מהא. דחולין. ואולי דגם כוונת הט"ז דלפחות בשומר ודאי אין להחמיר. כיון דקשה ע"ז מסוגיא מפורשת ואף דבאמת אפשר דהתם עדיף אף משומר וצ"ע:

ש"ך סק"ד. היכי דאין העכומ"ז דר בחצר מותר בלא חותם כיון דהוא פתוח לרה"ר. ונראה דכו"ע מודים לזה לדינא. ולכאו' נראה דהתו' ודאי לא ס"ל סברא זו. דהרי דחקו על פרש"י דס"ל להתיר אפי' בלא חותם מהא דשרי בגמ' אפי' ברוכלין המחזירין בעיירות ומנא ידעי הרוכלין בלא חותם דהוא של ישראל. ע"ש. והרי בודאי דאין מקום להקל גבי רוכלין בשביל שאין העכומ"ז דר שם. כיון דמ"מ הרי הוא חצרו של העכומ"ז. ואין הרוכל יודע כלל שהוא יין של ישראל. וכיון דברוכלין בודאי יש לאסור בזה אפי' לא דר שם. א"כ הרי לעולם וגם בישראלים דרי' שם אין לנו להתיר יותר כיון דלא מצינו אלא במשנה דהש"ס פריך עלה בפשי' להתיר גם ברוכלין. ואין לנו ראי' להתיר אלא מה שיש להתיר ברוכלין וכמו שדחו פרש"י. ומיהו בסיפא דמתני' לענין התקבלתי כבר כ' (בסי' קכ"ט) דכ' הר"ן דגם לר"ת מותר בזה אפי' בלא חותם. ובארתי שם בס"ד דהיינו באין העכומ"ז דר שם ע"ש:

שם סק"ה. הביא שי' רש"י והר"ע ברטנורה דביין של עכומ"ז בלא כ' לי' התקבלתי ל"מ אפי' פתוח לרה"ר. וכ' שאף שרוב הפו' חלקו עליו דלא מחוור לפרש ברישא דמתני' בהתקבלתי אלא דאפי' בלא התקבלתי מהני פתוח לרה"ר. מ"מ בעכומ"ז דר שם בחצר דגם שי' הרשב"א לאסור סמך שתי השי' ביחד לאסור והיינו אפילו במפתח וחותם דביין שלו לא מהני מפתח וחותם ע"ש, והנה תחילה קשה לי לשיטת רש"י ז"ל דסבירא ליה דביין שלו לא מהני פתוח לרה"ר דהא בכותים מסקינן (בד' ל"א) דאף על גב דהם לא קפדי אמגע עכומ"ז מכל מקום בין הגיתות דשכיחי רבים מירתת ושרי לזבוני מינייהו הרי דגם ביין שלו מהני' מירתת דרבים. ואפשר לדחוק ולחלק דהתם בכותים איהו לא פלח ולא מנסך ולא הוה חשש רצון שיצרו תוקפו. אלא דלא קפיד אמגע עכומ"ז דלא איכפת לי' בזה. משו"ה שפיר כשצריך לזבוני לישראל ובמקום רבים דיכול להפסיד בדבר. ודאי דקפיד בזה שלא יגיעו נזק. אבל עכימ"ז דיצרו תוקפו לנסך אלא דבשל הישראל הוא מירתת אבל בשלו דלא מירתת דאין נתפס כגנב. י"ל שפיר דאפי' מקום רבים ל"מ וצ"ע. ומיהו זה ודאי דלא קיי"ל כוותי' בזה דכ"כ רוב הפו' דמשמעות הרישא אפי' בלא התקבלתי אלא שהש"ך הביא שי' לצרף לשי' הרשב"א דבעכומ"ז דר שם ודאי יש לאסור אפי' במפתו"ח כיון דגם שי' הרשב"א לאסור בזה. ולאפוקי משי' התו' דהתירו סתם במפתו"ח ולא הביאו חילוק דאין העכומ"ו דר שם:

אבל לענ"ד אין לזה צורך כלל. דהנה הרשב"א כ' דבעכומ"ז דר בחצר כי פתוח לרה"ר מאי מהני כיון שהוא יושב בפתח זה. והנה נראה פשוט דהיכי שהיין בבית מיוחד ופתח הבית הוא פתוח לרה"ר. הרי הוא ודאי כחצר אחר בפ"ע. ואין שום ריעותא בזה כלל מה שיש לו להעכומ"ו דירה סמוכה לשם. ובודאי דכוונת הרשב"א אינה אלא דאין פתוח אלא פתח החצר לרה"ר והעכומ"ז והיין שניהם בחצר אחד. ובחצר אין הרבים יכולין לראות כלל. ובזה ודאי טענתו טובה דפתח החצר ל"מ מידי. ובזה פשוט לענ"ד דאין כאן מחלוקת וגם התו' ודאי מודים לזה דהא בכה"ג ודאי דלא חשיב פתוח לרה"ר כלל. וא"כ ה"ה כדין חצרו של עכומ"ז דעלמא דל"מ מפתו"ח ביינו של עכומ"ז כדמפורש בבריי' בהדיא [אלא דאפי' במקום רבים שי' התו' דל"מ אלא במפתו"ח דאל"ה מנין ידעו הרבים שהוא של ישראל. ושי' הרשב"א דגם בלא מפתו"ח מהני מירתת דרבים דקול יוצא בזה שטהר את יינו לישראל ומרתת וכמבו' בתשו' שהביא הב"י ע"ש. אולם התוס' סבירא להו דאין לסמוך אהך סברא דקול יוצא. ואפשר דשי' דמ"מ העכומ"ז אינו חושב על הקול ולא מירתת אלא במפתו"ח דהזיוף ניכר מעצמו אבל כ"ז ודאי ל"מ אלא במקום רבים]. אבל בשאין הבית פתוח לרה"ר אלא להחצר והעכומ"ז דר שם זה ודאי ל"ח כלל פתוח לרה"ר ובודאי דל"מ מפתו"ח גם לשי' התו'. וא"כ אי"צ בזה כלל לצירוף שי' רש"י לזה:

והיה אפשר לומר דמשמע לי' להש"ך ז"ל בשי' הרשב"א דאפילו גם פתח הבית פתוח לרה"ר ל"מ וכדקיי"ל (סי' ק"ל ס"ט) ביין של ישראל דבאין העכומ"ז דר בחצר שרי אפי' בלא מפתו"ח ובדר בחצר כיון דיש לו שייכות בו אסור בלא מפתו"ח. ה"נ אפילו במקום פתוח לרה"ר ל"מ זה כיון דיש לו שייכות בו. וסבירא לי' דיצא להרשב"א זה משום דמפרש כולה מתני' בלא מפתו"ח ותני סיפא בהתקבלתי דשרי אפילו בלא פתוח לרשות הרבים וע"כ דקאי באין העכומ"ז דר שם. דאי לאו הכי ודאי אסור כמבואר בבריי'. וע"כ דמחלקינן משום דיש לו שייכות אסור וא"כ רישא נמי ע"כ דומיא דסיפא והיינו נמי בשאין העכומ"ז דר שם שלא יהי' לו שייכות דבזה ל"מ פתוח לרה"ר:

אולם לשון הרשב"א שמביא הרב"י אינו מורה כלל ע"ז. אלא דאינו נודע לרבים כלל וכשיכנוס (וכמש"כ) דאינו פתוח לרה"ר אלא החצר ולא הבית שהיין שם. אבל כשהבית פתוח לרה"ר בודאי ל"ש בזה סברת שייכות. וכמו בישראל דר בחצר (בסי' ק"ל) דמהני אפי' עכומ"ז דר שם דמירתת ה"נ כשפתוח לרה"ר מירתת ג"כ מהרבים. והדומיא ע"כ אינו אלא כשפתח החצר לבדו הוא לרה"ר דבזה ל"מ כשהעכומ''ז דר שם דל"ש מירתת מרבים כיון שהוא יושב בו כמש"כ הרשב"א כנ"ל. אבל כשהבית הוא פתוח לרה"ר לענין טעמא דיש לו שייכות ל"א כלל בזה דומיא. בזה ודאי מהני כיון דרבים רואים כניסתו וכמו בשהבעלים רואים כניסתו כנ"ל:

וכן נראה לענ"ד מדברי הר"ן שהרי הוא ג"כ כ' בסיפא דאיירי בשאין העכומ"ז דר שם. ולא כ' כלל דלפ"ז הוה"ד ברישא