חבל יוסף (חדרי דעה) קט

הטור והב"י דקדק עליו דהשמיט דברי הש"ס עפ"י פרש"י ע"ש. ואני תמה דהרי לשונו אות באות מדברי הרא"ש ז"ל ע"ש. ושי' הוא שי' התו' (בד' ס"ט) ושי' הרשב"א. ומה שדקדק הב"י דהרשב"א הצריך ב' חותמות לבד הכסוי. ל"י כלל דבריו. דהרי בהדיא מבו' דבריו בתשובה שהביאה הב"י בעצמו שם. דכסוי בלא טיחה לא הוה חותם. והטיחה הוה חו"א. ואי איכא גם חתימה הוה ב"ח. וגי' כהרא"ש וט"ו דשריקה לא הוה ב"ח. אבל חדא הוה. וחתימי הוה ב"ח. וממילא בלא שריקא לא הוה אפי' חדא [ואגנא היינו המגופה] ודיקולא היינו חוץ מהמגופה. ובמקום חותם הב'. ואי מהודק הוה כחותם. ובלא מיהדק לא. וככסוי בלא טיחה. וכן הוא בפירוש בדברי הרמב"ן והרשב"א (בסי' קכ"ט) דבפקק בלא מיהדק אינו כחותם וכמש"כ. וכן נראה שי' בקשר פי הנבל דקשירה בעלמא לא הוה חותם. אא"כ הוה קשר מהודק ומשונה. וזהו שנקט הש"ס צייר וחתום. וכ"ה לשון הרשב"א צייר וחתום. וכמש"כ המחבר (בסעי' ה') דבעי קשר משונה וקשירה בעלמא לא עדיף מכסוי בעלמא והכל בדרך אחד:

והגר"א ז"ל בביאורו כ' דשי' רש"י דאגנא הוה כלי אחרת לבד המגופה. ולפי"ז שריקה וחתימי ל"ד והכל אחד. ושי' הרמב"ם קצת באו"א. ומ"מ נראה שלדינא אין חלוקין כלל ומודים דכסוי מהודק או טוח בטיט הוה חו"א. וכל שינוי עם זה הוה חותם ב' כלשון הרמב"ם. וכן מה שדקדק הרב"י ז"ל דבכייף פומא אי"צ כלל לדסקיא. הנכון כמש"כ הט"ז דגם הטור מודה לזה. ומנין לנו שחולק על הרמב"ם. והנה רש"י ג"כ כ"כ בשי' ע"ש ס"ח בהג"ה. ודווקא שרואין שנתקלקל ע"י אדם. אבל אם י"ל שנתקלקל מעצמו כו'. ערב"י בשם התה"ד. והנה לשון המרדכי (בפ' א"מ) דנתקלקל החותם יש להתיר. וכההיא דהמניח כליו בחלון של האוליירין כו'. ובפר"י דאפי' אין המפתח במקומו אין לחוש. וכמו ההיא דתוס' המניח כליו כו'. ול"ד למפקיד דצריך חותם. משמע דלא התיר אלא שם שהי' בביתו של ישראל דאי"צ חותם מן הדין. אבל במפקיד ביד עכומ"ז לא שרי בכה"ג. כיון דצריך חותם. וה"ה מקולקל. ובפרק א"מ נראה שאין הדבר מבואר כראוי ובודאי יש שם חסרון בלשון. ואפשר דקאי ג"כ בכה"ג דפרק ר"י ולא במפקיד. וכ"כ הר"ש דיש להחמיר במפקיד. והביאו הגר"א ז"ל. וא"כ לכאו' אין שום מקור להקל אפי' ביש לתלות דנתקלקל מעצמו. אבל באמת כבר בארתי (בסי' קכ"ט) בשם הרשב"א דבספק יי"נ יש להתיר דהוה ספיקא דרבנן. וספק נגיעה שאני משום דודאי העכומ"ז נוגע כשהוא בידו. וא"כ כיון דאנן קיי"ל דאי"צ להכיר החותם כלל. דסמכינן אהך סברא דזה לא טרח לזייף החתימות. א"כ ודאי כל שיש לתלות דנעשה מעצמו ודאי דיש לנו לסמוך אסברא דלא מזייף. ולהתיר מספק. וכן נראה לשון התו' (בד' ל''א) ד"ה השולח. וביותר ביאור (בד' ס"ט) ד"ה מ"ט דמפרשי אם אינו מכיר חותמו וסתומו היינו שיש כאן חותם ואינו מכירו. דזה הוכחה שזייפו העכומ"ז וזה ודאי יש לאסור דהרי חזינן בהדיא שזייף. ומשמע בהדיא הא כל שיש לתלות שנשבר מעצמו הוה כנשבר לפנינו דשרי ואין לאסור מספק:

ודברי הר"ש והמרדכי בפרק ר"י הנ"ל. נראה דלק"מ דפשוט דכל ההיתר זה שנעשה מעצמו ודאי לא שייך אלא כשיש לנו לומר שהעכומ"ז לא ידע זה גם עד עכשיו אבל אם ע"כ כבר נודע זה להעכומ"ז. א"כ ה"ז לא עדיף מהפקיד ביד עכומ"ז בלא חותם דעכ"פ הרי עכשיו הוא בלא חותם. ומצאתי כי גם האחרוני' ז"ל הרגישו בסברא זו וזה כוונת המרדכי דבמפקיד דצריך חותם ה"ז אסור דעתה אין כאן חותם. וכן נראית כוונת הר"ש ע"ש. אלא דצריך לי עיון דאפשר דאפי' לא נודע לנו בברור שידע העכומ"ז מ"מ הוה כס"ס לאיסורא שמא זייפו העכומ"ז ושמא נודע לו אחר כך וצריך עיון:

ומ"מ נראה דבוה"ז דל"ח כלל אלא לחליפין להנאתו. או לנגיעה דרך מתעסק. א''כ אפשר כמו דמקילין (בסי' קי"ח) אם רואה שהוא טוב כמו ששלח אין לחוש. ה"נ כאן אם יכול להכיר את היין שהוא טוב כמו ששלח אין חשש. ונראה שלזה כוונו התוס' ז"ל (בדף ע') ד"ה לא מסרה כו' ואם אוכלין ושותין משל ישראל אסור. אמנם אי מצאן מלאים כמו שהניחן שרי ע"ש. והיינו כמש"כ דבזה"ז דאין לחוש אלא לחליפין וכמש"כ שם מקודם (בע"א ד"ה מ"ט) בשם הרשב"ם. בכה"ג אין לחוש. כן הי' נראה לכאורה בכוונתם:

אמנם סיימו שם דכוותי' אשכחן בטהרות הניח בגדיו ומצאן כמו שהניחן טהורין. ואמרינן עלה וכן ביי"נ. ונראה כוונתם על התו' שהביאה הר"ש (פ"ז דטהרות) שם הניח כליו בבהמ"ד ומצאן כל שהן טהורין כו' ומסיים שם וכן ביי"נ וא"כ נראה דהכוונה משום שהם במקומן וע' לעיל סס"ג לענין בשר שנתעלם מן העון:

ס"ט אם הישראל דר שם אע"פ שהניח בחצר כו' ואפילו גם העכומ"ז דר שם כו'. הנה הר"ן (סו"פ ר"י) הביא בשם אחרים גבי כרכא דאותיב בי' חמרא דישראל ודעכומ"ז. דכל שאינו נתפס כגנב על הכניסה אף דנתפס על הנגיעה אסור ע"ש. אמנם יש לתמוה עליו דבפ"ה (בכללי מגע) כ' להדיא בפשיטות בשם הראב"ד בזה להתיר. והביא ראיה מביזעא בדשא דשרי. ואיירי התם דאית לי' לאשתמוטי. ואפ"ה באיכא בזעא דמגולה שרי. עוד יש בזה חילוק אחד שלא נתבאר בדברי המח' והאחרוני':

דהנה בנעל העכומ"ז את החצר הזה ששניהם דרים שם. וליכא נקבים לראות. כ' הראב"ד דאסור בזה אף שהישראל דר שם. דכיון דגם העכומ"ז דר שם ודאי דהוה כאית לי' לאשתמוטי. וכן פסקינן להדיא (בסקכ"ח ס"ג) דבכה"ג דאית לי' לאשתמוטי אפילו גם הישראל דר שם אסור בליכא נקבים בדלת ע"ש. אמנם הרשב"א בתה"א הקשה עליו דתניא דשוכר בית בחצירו של עכומ"ז אם ישראל דר שם מותר אפילו בלא מפתו"ח. וא"א שלא ינעול העכומ"ז לפעמים. ותי' דהתם כשהוא בבית מיוחד דאין לו לכנוס לבית כלל. ושם יש להקל אפי' בנעל כיון דהיין בבית של ישראל והוא דר שם ע"ש. וא"כ כשהיין בבית מיוחד של הישראל שרי בדר ישראל שם. אפי' דר שם העכומ"ז ונעל. אבל כשהיין בחצר ודר העכומ"ז שם ונעל ודאי אסור. ויש תימה מדוע לא נתעוררו כל האחרונים לבאר זה. ס"י בד"א בשוכר מעכומ"ז אבל בחצרו של ישראל אפי' העכומ"ז דר שם והישראל אינו דר מותר כו'. אבל בלילה אסור. ובהג"ה ודווקא כו' דמסתמא ננעלו בלילה. משמעות הרב דווקא בסתמא דתלינן דנעלו. ובזה גם הרשב"א מודה. אבל שיטת הראב"ד דבלילה אסור אפילו ודאי לא נעלו. והרשב"א [בתשוב' הביאה הב"י (בסקכ''ח) ובסוף (סי' קל"א) הביא הב"י עוד תשובה אחרת בזה] השיג עליו דבישראל דר שם תניא בברייתא דאפילו בחצרו של עכומ"ז ודר שם מותר אפילו בלא מפתח. ובודאי דלא נעור כל הלילה. עוד הק' עליו מהא דעכומ"ז וישראל דיתבי בארבא שמע ישראל קל שיפורא דבי שימשי ונפק ושרי רבא לחמרא. דעכומ"ז אמר השתא מדכר ישראל לחמרא. ואי משום שבתא אמרי לא מינטרי ישראל שבתא כו'. ומדקאמר משום שבתא מוכח שהי' הישראל חוץ לתחום וע"כ דלא בא גם בלילה ואפ"ה שרי. וע"כ דחושב העכומ"ז דגם בלילה לא שכב לבו של הישראל כו'. ולולי ד"ק אין כ"ז סתירה מוכרחת הנה מה שהקשה מהא דישראל דר שם. ל"י כלל מה ענין דר שם ללא דר. והרי כתב בעצמו [הביא הרב"י בשמו (בסי' קל"א) סוד"ה והרשב"א כ'] גבי המטהר יינו של עכומ"ז שהקשה דאפילו אין הישראל דר שם מאי הוה הא לא הודיעו הישראל שמפליג. ותי' די"ל כיון דהישראל דר בעיר אחרת כל שיצא ה"ה כמודיעו שהולך לעירו או לביתו. והנה עיר אחרת דנקט שם ל"ד כמבואר שם בדבריו בפירוש דאפילו הישראל דר בעיר ל"מ שם אלא דווקא ישראלים הרבה דרים שם ע"ש. אלא כוונתו חצר אחרת כמו שמסיים בלשונו ''לעירו או לביתו". וכל שהוא בחצר אחרת הוה כהודיעו שמפליג. וא"כ שפיר י"ל בדר שם באותו החצר דהוה כלא הודיעו שמפליג. שפיר י"ל אפילו בלילה. אבל באינו דר שם כיון דהוה כהודיעו שמפליג, נהי דביום י"ל דכל שהבית והיין של ישראל מירתת אע"ג דהוה כהודיעו שמפליג דמ"מ פעמים הוא בא. אבל בלילה דאין דרך שיבוא והוא מפליג. ודאי אין להתיר:

ובזה יש דחוי להראי' מהא דקל שיפורא דהרי התם נמי אמרינן דהוה כלא הודיעו שהוא מפליג דמדכר לחמרא