חבל יוסף (חדרי דעה) יא

שאר פירכוס ואע"ג דעדיף לאידך תנאי וא"כ לא קשה גם מהא דזינוק ודו"ק היטיב:

סימן יח ס"ג ואם אח"כ נמצאת יפה שחיטתו כשירה כו' בב"י כתב דנלמד ממעשה דרבא ב"ח שם ובאמת דמשמעות הש"ס שם מש"א דבדקיה לסכינו ונמצאת יפה ואכשרי' לא קאי על אותה השחי' עצמה שם. אלא על השוחט דעברוהו מעיקרא [וע"כ צ"ל כן דעל הבשר הוה כחכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר ואולי דהכא בנמצאת סכינו יפה דיכול החכם למחול לא שייך הכי וצ"ע] וכן מוכח שם מפרש"י בהדיא ע"ש וא"כ אין ראי' משם להכשיר השחיטה בבדיקה זו של אח"כ אבל באמת אין צריך לזה שום ראיה דהא אפי' גבי מומר אמרינן דאם שחט בודק סכינו אחריו אם נמצאת סכינו יפה שחי' כשירה (ואף שלא הראה לחכם) ופשוט:

ס"ד סכין שתבדק בהולכה ולא נמצאת בה פגם כו' זה שי' הרמב"ם וכתב ע"ז הרא"ש דדבריו נכוחין אך דעת רחוקה הוא דיהיה פגומה דרך הובאה ולא דרך הולכה ונחלקו האחרונים בדעתו של הרא"ש בזה לענין דיעבד לדינא ע"ש ומ"מ לכתחילה החמיר הרא"ש בפירוש לבדוק הסכין בהולכה והובאה וצ"ל דעכ"פ לכתחילה חשש לשי' הרמב"ם דס"ל שאפשר שיהיה כן ואם הוא כן הרי אסור לשחוט בסכין זה שיש בו פגם בהובאה אף שהוא רוצה לשחוט בהולכה כמו במגל יד ומשו"ה אף שבדק בהולכה ס"ל שצריך לבדוק גם ההבאה ומ"מ פשוט דזה שייך לכתחילה קודם השחיטה יש לחוש להחמיר כדעת הרמב"ם כיון דלשי' הוא אפשר ואסור לשחוט בסכין זה אבל בבדיקה דלאחר השחיטה אם קודם השחיטה יתן דעתו לשחוט בהולכה [דודאי כשנותן דעתו בתחילה לא שייך מילתא דלא רמיא עליו לאו אדעתי' כמש"כ הש"ך סי' כ"ג סקט"ו ע"ש] א"כ סגי גם עכשיו אחר שחיטה שיבדוק ג"כ בהולכה לבד דממ"נ לשי' הרמב"ם אפי' יש בו פגומה בהובאה ודאי הוא כשר כיון דשחי' היה בהולכה ולשי' הרא"ש הא ס"ל דכשאינו מרגיש בהולכה ודאי אין בו שום פגומה אפי' בהובאה ג"כ ולמ"ל לבדוק ואפי' לשי' התבו"ש בשי' הרא"ש דכשנמצא פגומה שמרגיש בהולכה ולא בהובאה כיון דא"א שיהיה כן ע"כ אבד זה הרגשתו ולא הוה בדיקה מ"מ כיון דלא עכ"פ פשיטא ליה זה לבירור דע"כ זה א"א ופוסל גברא בזה א"כ כ"ש ופשוט דאין לו לחוש ע"ז לכתחילה וז"ב לענ"ד ועש"ך סקט"ז שהביא בשם הבדיקות ישינים שאין לבדוק כל הי"ב בדיקות בין שחיטה לשחיטה שלא יפסיק בין הברכה לשחיטה והש"ך השיג עליו דצרכי שחיטה אינו הפסק ולכאו' בל"ה דבריהם תמוהין דהי מינייהו מפקת. ונראה דכיוונו שיתן דעתו לכתחילה לשחוט בהולכה או להיפוך ולא יהיה צריך לבדוק אלא בענין ששחט. וא"כ אין שום צורך יותר בזה כלל ולק"מ:

ס"ט צריך לבדוק אבשרא ואטופרא עי' פמ"ג בשם הרא"ה דבדיקות בשרא אינו אלא למצוה מן המובחר וכן נראה מוכרח בשי' הרא"ש שכתב אהא דהרי"ף לא הביא דברי ר"ח דפגימת סכין כדי שתחגור בה צפורן דסמך אהא דהביא דצריכה בדיקה אבישרא ואטופרא ולכאו' כיון דהצריך גם אבישרא וע"כ משום דלפעמים בישרא מרגיש יותר כפירש"י וא"כ הרי ע"כ הוא פחות מחגירת צפורן וא"כ לכאו' אדרבה הרי זה דלא כר"ח וע"כ דלשי' הוא ג"כ דבדיקת בישרא אינה אלא לחומרא בעלמא. ונראה שע"ז הוא שסמכו עכשיו להקל בבדיקות בשרא ודו"ק. וראיתי בספרי מורים גדולים שכתבו דאי"צ כלל לגמור אצל אומן הרגשת סכין דלא מצינו זה בש"ס ופוס' ואדרבה סמכו אפי' על שחיטת כותי אם חותך כזית בשר וכו' ואי"צ לבדוק את הסכין. ולענ"ד אין זה כדאי כלל להקל ע"ז בספד"א. והנה מכותים אין ראי' שכמו שסמכו עליו בכל הלכות שחיטה דקיבלו עליי' ה"נ בדיקת הסכין. ומה שלא הוזכר זה הנה מהש"ס גופא ודאי אין ראי' דהא בימיהם היה צריך כל סכין להראות לחכם בפ"ע. אבל גם מהפו' אין ראי' דהא הזכירו שיהיה מוחזק לשחוט כדין והרי לפירש"י בדף ט' הוא מכלל חמש הלכות שחיטה. דפירש דעיקור היינו שוחט בסכין פגומה. ולבה"ג שם כתבו התו' דאין זה שחיטה כלל אלא חניקה. והכי אמרינן דבדיקת סכין פשי' כיון דאי נקיב טריפה. בעי בדיקה. ובודאי צריך לידע שהוא יכול לבדוק וז"ב:

סעי' יג נאבד בלא בדיקה לאח"ש ואח"כ נמצאת פגומה כשר הואיל ויצא בהיתר בפלתי הקשה ע"ז דא"כ היכי פשוט בדמ"ט דתלינן בידא דטבחא מהא דתלינן בזאב התם שאני דיצא בהיתר ולענ"ד עיקר הסברא דיצא בהיתר הוא עפ"י שי' הריב"ב בתו' כתובות דכ"ו ד"ה אנן אחתינן דבבאו שנים שאמרו נתגרשה מקודם כבר הוקלש חזקת א"א דידה ואפי' באו אח"כ שנים ואמרו לא נתגרשה לא אמרינן אוקי בחזקת א"א דכיון דכבר נקרא עלי' שם היתר איקלשא חזקה ע"ש וה"נ כיון דסכין בחזקת בדוק אלא דאיכא כנגדו חזקת בהמה שאינה זבוחה וכיון דיצא בהיתר ואיקלש חזקת בהמה שאינה זבוחה עדיף לן בזה חזקת הסכין טפי מחזקת בהמה ושפיר סמכינן להכשיר וא"כ פשוט דלא שייך זה שם גבי ריאה דקיי"ל נשחטה הותרה וממילא הוא בחזקת היתר לעולם ודאי דאין לחלק בזה וז"ב:

סעי' יד טבח שיש לו סכין מיוחד לשחוט בו כו' ושחט בלא בדיקה ונאבד כשר כן דקדק רש"י מהא דאר"י א"ר טבח צריך שיהיה לו שלשה סכינין אחד ששוחט בו ואחד שמחתך בו בשר ואחד חלבים וע"ש בש"ס ומסתמא הא דאינו משתמש בסכין של שחיטה לפי שצריך שיהיה בחזקת בדוק וע' ר"ן שחולק ע"ז להתיר בלא בדיקה דעשוי לפגום מעצמו וכתב הא דאין מחתך בו בשר דהוא משום הדם שעליו כמו בסכין של חלבים משום שמנונית ע"ש ולכאו' דודאי גם רש"י אין כוונתו לדקדק מזה דזה ודאי פשוט לכו"ע כדקיי"ל דסכין ששחט בו צריך הדחה אפי' לצונן אלא דכוונתו למה צריך סכין אחר לחלבים ולא יחתוך באותו של שחיטה וכדפריך בש"ס ולחתוך בו בשר והדר חלבים וע"כ דלזה שיהיה צריך הסכין הדחה כשיצטרך פ"א לחתוך בשר לא חששו כמש"כ התו' וא"כ ה"נ אין לחוש אם יהיה צריך הדחה לשחי' של פ"א ומ"מ נראה די"ל דדווקא לחתוך בשר בפ"א דהוא צונן ובדיעבד כשיחתוך בלא הדחת הסכין לא יהיה צריך הבשר אלא הדחה לא חששו אבל על השחיטה בפ"א הכא רב לשי' דס"ל לעיל בשוחט בסכין של עו"ג קולף וה"נ בשחתך בו חלבים דיש שמנונית על פניו יהיה צריך קליפה כמבואר לעיל סוס"י ע"ש וכיון דהוה איסורא בדיעבד ודאי דיש לחוש אפי' לפ"א ואולי דרש"י אזיל לשי' בפרק כל הבשר בהא דצונן אמרי לה בעי הדחה דפי' דהיינו מה שחתך בו ע"ש ומשמע דמתיר לכתחילה לחתוך אסמך שידיח אח"כ מה שחתך וא"כ גם הכא הוה שרי לחתוך בו בשר ודייק שפיר מזה אבל אנן קיי"ל דצריך הדחה אסכין קאי ואסור לחתוך לכתחילה בלא הדחת הסכין כמבואר בסצ"א א"כ ודאי א"א הכא לחתוך בו בשר כמש"כ הר"ן וא"כ לדידן אין ראי' לדין זה גם הט"ז סקי"ב הביא דברי הריב"ק שהיה רגיל להכות הסכין אחר שחיטה על העץ והיה מפגימו לכתחילה ע"ש וע"כ דלא ס"ל כלל סברת רש"י בזה דאינו נכון להפגימו וא"כ צ"ע בזה לדינא:

סעי' יז טבח שלא הראה סכינו לחכם וכו' בפלתי דקדק מדאמרי גבי מומר דצריך לבדוק לו סכין משמע דהא לאחר אי"צ וכתב דבדיקת חכם אינו אלא בטבח הקבוע למכור לאחרים אבל בשוחט בביתו אי"צ ולשון המחבר בסמוך שהוא לשון הרא"ש והאידנא כו' ובשביל זה נתבטל גם בשוחט בביתו משמע בהדיא דמדינא אף שוחט בביתו צריך וכן נראה לענ"ד מהא דרי"פ הדר דאושפיזוכני' דרבינא אייתי סכינא קמי' א"ל זיל אמטיי' לרבא א"ל לא ס"ל מר הא דצורבא מרבנן חזי לנפשי' א"ל אנא מזבין זבנינא וש"מ דאפי' לס"ד דאושפיזוכני' דהוה כשוחט לעצמו אפ"ה דווקא צורבא מרבנן ובאמת אין ראייתו מההוא דמומר מוכרח כלל דהכא אינו אלא בשביל כבודו דחכם ורשאי למחול משא"כ במומר דהוא חשש איסור ופשוט:

בהגה ובנמצא פגום מעבירין אותו כו' עב"י מש"כ בשי' הרי"ף דהשמיט דרבינא דאפי' לעכו"ם לא מזבנינא ליה דס"ל כפי' בע"ה דרבינא אינו חולק על רבא אלא אל"ק דסתמא דגמרא וחידוש שלא הביא דכן הוא פירש"י ועיין רש"א שכתב ראי' לפירש זה. ומש"כ דפסקו כל"ק משום דהוא לקולא פשוט יותר לומר משום דלהך לישנא לא פליגי אמוראי ועדיף לפסוק כן כמש"כ הפוס' בכ"ד: