השיב משה יורה דעה עב

לא הוצרכתי בעזה"י לבלות בזה זמן כ"כ מ"מ הכתיבה הי' צריך כילוי הזמן מה שאי אפשר כעת הן מחמת טרדת התפקחות לצרכי עניים ואביונים על חג הפסח הבע"ל והן מחמת טרדת המועד ואפי' המצות ומילי דציבור בכמה ענינים שונים כלם ישתרגו עלו על צוארי על כן באתי בקיצור אמרים לתורף הדין היות מ"ש בשם אשל אברהם אברהם לא ידענא כי אין בידי הש"ע עם האשל אברהם רק כבר יש אצלי פלפול עצום בזה והעלתי דגם השוכר בית יש לו לברך תיכף כשקובע מזוזה ואם כן ממיל' כש"כ וק"ו ב"ב של ק"ו בקונה או בונה שמברך ומי' גם אם הוי אמרינן דבשוכר אינו מברך ודאי גם כן הוי אמרינן דקונה או בונה חייב תיכף במזוזה כשידור בו ומברך דהא השוכר אמרו שפטור משמע אבל קונה או בונה חייב דאם לא כן הול"ל רבותא טפי דהקונה פטור כל ל' יום ואנא ידענא דכ"ש השוכר שאין גוף הבית שלו או דהו"ל למימר סתם הדר בבית כל שלשים יום פטור ממזוזה והכל בכלל א"ו מדקתני השוכר ש"מ דוקא השוכר פטור וגם טעם הר"ר מנוח לא שייך רק בשוכר דהא בלא"ה יש להבין דלמה להוי דירת עראי כיון שדעתו להשתקע שמה רק דהכי פירוש דברי הר"ר מנוח דכ"כ דלא דר בה שלשים יום לא סמכא דעתי' דשוכר מסתמא שיהיה לו לדירת קבע דדלמא לא מתדר לי' וסובר דאם לא ייטב בעיניו יפייס להמשכיר במה דיפייס ולכך הוי דירת עראי ממש כדברי רש"י ואין ביניהם מחלוקת רק שינוי הלשון ומה שחסר זה גילה זה דהא כונת רש"י ג"כ ע"כ כך הוא דהא קשה מה טעם הוא זה דיפטר ממזוזה מצוה דאורייתא משום שמא יחזור בו ועוד מה בכך דיחזור בו הא מזוזה חובת הדר הוא ואף אם יחזור בו אח"כ ויצא מהבית מ"מ כ"כ דדר בו ולא חזר בו למה לא יתחייב אע"כ צ"ל דה"פ משום דבתוך ל' עומד בספק שמא יחזור בו לכך לא הוי עדיין דירת קבע רק עראי ופטור ממזוזה וזה פשוט וברור ובקנה א' עולין וגם כן שמא יחזור לא שייך רק בשוכר כאשר הודה בזה גם כן מע' דודאי הקונה קנין עולמות חוקר ודורש היטב קודם שקונה וחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה מע' דהול"ל עד שיקנה בקנין ששכירות קרקע נקנה בו אבל מה שתירץ מע' דה"ט שמא לא ידור בו הנה לשון רש"י לא משמע כדבריו דהלשון שמא יחזור בו משמע חזרה דאל"כ הוי לרש"י לומר דלמא לא מתדר לי' או שמא לא ידור בו ומיהו גם אם נימא כמו שתירץ מע' ג"כ כראה לומר דלא שייך זה בקונה או בונה מהסברא שכתבתי דמסתמא כל קונה קנין עולמות מסתמא חוקר ודורש היטב אי מתדר לי' ובודאי גומר בדעתו כשנכנס לדור בו אחר שקנה לדור בו לחלוטין וכן בונה ודאי אין אדם עמל לריק ובודאי גומר בדעתו כן וזה מוכרח דהשוכר דוקא אמרו פטור והבו דל לוסיף עלה ועוד ראי' דהא הר"ר מנוח כתב דה"ה שואל בית דינו כשוכר וכן הוא בהגהת ש"ע בסי' רפ"ח ולמה לא כתבו דה"ה קונה או בונה דינו כשוכר ועוד ראיה יותר גדולה דהא הב"י כתב על דברי מנוח שכתב דדין שואל בית כדין השוכר והכי משמע בגמ' עכ"ד וזה פשוט דכונת הב"י הוא מדאמר שם בגמ' פ' התכלת דף מ"ד ע"א על מימרא דר"י בטלית שאולה תניא נמי הכי כו' הרי דמדמה להדדי שאילה ושכירו' וז"ב א"כ דון מינה ומינה כי היכי דהתם ודאי הלוקח חייב מיד כשלובש וזה פשוט ואין צריך לפנים כלל ומבואר בגמ' וכל הפוסקים א"כ ה"ה כאן ודאי הקונה חייב דאי כאן גם הקונה פטור א"כ מאי תניא נמי הכי דמייתי הא לא דמי ציצית למזוזה דהא במזוזה גם הקונה פטור ובציצית ודאי דהלוקח חייב א"ו ש"מ דדמי להדדי וכי היכי דשם הלוקח והנותן לו במתנה או בירושה חייב ה"נ במזוזה חייב בכל ענין שגוף הבית שלו דאף דבמתנה ובירושה לא שייך הטעם שכתבתי דודאי חוקר ודורש קודם מ"מ הרי לא שייך לומר כלל שמא יחזור בו. וגם אם הוי אמרינן בשוכר כדברי מע' דלמא לא מתדר ליה מ"מ מסתבר דלא שייך זה בגוף הבית שלו דאז עושה בסתמא כל התפעלות שידור וזה ברור לדעתי כשמש בס"ד

שאלה נד נשאלתי בהא דנתבאר בגמ' ופוסקים בנשרשו התבואות קודם לעומר דהעומר מתירן כמה זמן צריך לזרע קודם לעומר שיהי' מוחזק לן דודאי נשרש קודם לעומר

תשובה הנה התה"ד בתשובותיו סי' קצ"א כתב וז"ל דבעי שיזרעו כדי שישרשו קודם יום הנף דהיינו ג' ימים כדמוכח בהדי' בפרק מקום שנהגו גבי הא דתני' המנכש בשלש' עשר וכו' עכ"ל והביאו הש"כ ביו"ד סי' רצ"ג ס"ק ב' עיי"ש הרי שני עמודי עולם אלו הסכימו דבנזרע ג' ימים קודם לעומר העומר מתירו אבל הוא תמוה מאוד דמפרק מקום שנהגו אין ראי' דשם לר' יהודה קיימין כמבואר שם להדי' ור"י הוא דסובר דקליטה היא בג' ימים כמבואר שם ובמסכת ר"ה דף יוד ע"ב וביבמות בפ' הערל דף פ"ג ע"א אבל פליגי עלי' שם דהת"ק סובר שלשים לקליטה ור"י ור"ש סברי שתי שבתות ואפסיק הילכת' ביבמות שם כר"י ור"ש בהרכבה ועיי"ש בהרא"ש ז"ל וכן פסק האלפסי שם ביבמות וכן פסק הרמב"ם בפ"ט מהלכ' מעשר שני ונטע רבעי הלכה חית ובפרק שלישי מהלכות שמיטה ויובל הלכה י"א וכן הוא הנכון דאמרי בי רב היינו משמי' דרב והלכתא כרב באיסורי וכן פסקו כל הפוסקים וכן פסק בש"ע יו"ד סי' רצ"ד סעי' ה' לענין ערלה א"כ צריך שתי שבתות קודם והיא תמוה גדולה מאוד על תה"ד והש"ך והנה לכאורה רציתי לומר דדעתם לחלק בין נטיעת אילנות ובין זריעת תבואה וקצת משמע כן בהש"כ סי' רצ"ד ס"ק ס' עיי"ש וכן משמע קצת בהרמב"ם פ"ט מהלכת מעשר שני ונטע רבעי הלכה חית שכתב וז"ל וכמה היא הקליטה לכל האילנות וכו' עיי"ש מי' ז"א דהא הך דמייתי הגמ' מסכ' פסחים בפ' מקום שנהגו דף ס"ג ע"א הוא ר"י דהרכבה ומייתי לי' לענין תבואה וא"כ מה"ת לחלק דמר"י אין ראי' דלשיטתו אזיל דסובר גם באילנות כן וע"ק הלא בפרק מקום שנהגו מבואר דדוקא במקום הטיט א"ר יהודה עיי"ש מי' י"ל דהא לא קשי' די"ל דסברי כהתירוץ השני שם בתוס' בפרק מקום שנהנו בד"ה כל הרכבה וכו' עיי"ש שכתבו דבאינו במקום הטיט האיסור הוא משום גזירה עיי"ש וזה לא שייך רק בנעקרה בידו השיבולת ושותלה אבל לא בזורע וראי' לדבר דהתירוץ הזה היא העיקר דלא מצינו כלל הא דבמקום הטיט במסכת ר"ה וביבמות כנ"ל אבל תמי' הראשונה קאי אדוכתי'. והנה אחר כותבי כל הנ"ל נשאתי עיני וראיתי שהש"כ בעצמו בספרו נה"כ הניח דברי תה"ד הנ"ל בצ"ע וכן הגאון מהרי"ח סג"ל ז"ל בספרו דגול מרבבה הניח בצ"ע ולענ"ד נראה דט"ס יש בתה"ד דהיינו ג' ימים וצ"ל דהיינו י"ג ימים והשתא א"ש ג"כ הא דכתב התה"ד כדמוכח בהדי' דקשה אם גרסינן ג' ימים הא היינו הך ואיך שייך לומר כדמוכח רק ראוי לומר דתני' בהדיא וע"ק דכתב כדמוכח בהדיא גבי המנכש בי"ג והיה ראוי לומר דתניא בהדיא המנכש בי"ג דהא היינו הך ואף שיש ליישב זה ג"כ עפי' מ"ש לעיל הטעם דלא בעי במקום הטיט ודו"ק מ"מ ברור כשמש אצלי כמ"ש וכוונתו כך הוא דאינו רוצה להביא ראי' כמה ימים בעינן קודם יום הנף דהא אפסק הלכתא להדי' בגמ' ס"פ הערל כר' יוסי בהרכבה וכבר מבואר הוא בכל הפוסקים ראשונים ואחרונים רק שהוא הביא ראי' דסגי בי"ג ימים קודם יום הנף דיום הנף עצמו הוא בכלל הי"ד דדין זה לא נתבאר לא במסכת ר"ה ולא ביבמות וי"ל דשתי שבתות קודם בעינן לכך כתב כדמוכח להדי' גבי המנכש בי"ג ור"ל מפלפול הגמ' שם מהקושי' ומהתירוצים מבואר דפשוט להו דיום הנף בכלל השלשה לר"י ה"נ לרשב"ג בכלל השתי שבתות וי"ל על שני פנים או דכוונתו י"ג שלמים קודם יום הנף דהיינו שיזרע מעט קודם התחלת יום ראשון מהי"ג וכתירוץ דרבינא דחד מקצת היום ככולו אמרינן תרי מקצת היום ככולו לא אמרינן ומ"מ קמ"ל התה"ד דבחד יום אמרינן עכ"פ מקצת היום ככולו דהא י"ל אף דבדיני התורה אמרינן מקצת היום ככולו מ"מ בדבר דתולה בטבע השרשה בעינן ימים שלמים קמ"ל או דכוונתו לפסוק דלא כרבינא ובנזרע בראשון של הי"ג מיירי ומשום דרבא ור' ששת ור' אשי כולהו לא סברי כרבינא לא פסק כרבינא וזה נראה יותר נכון בעיני בדברי התה"ד אבל למעשה יש להחמיר הואיל וקבע הש"כ תירוץ רבינא לבסוף משמע קצת דהמסקנא הכי הוא א"נ אם יום הנף הוא יום ט"ו לזריעה דהיינו שנזרע קצת קודם התחלת י"ג ימים שקודם יום הנף אין בו משום חדש וזה ברור בס"ד ע"כ

שאלה נה נשאלתי אם באנקי קי"רה דין מעות יש לו או דין שטרות יש לו לענין שבועה ודין שומרים ופדיון בכור כי הם שט"ח על הקיר"ה והשבתי כי מב"ק דף י"א ע"א שם בתוס' מבואר דבגזלן דכתיב אשר גזל ודרשינן כעין שגזל לא אמרינן ביה שוה כסף ככסף וצריך להחזיר או הכלי או דמי' ע"כ ויש להבין למה הוי דמי' יותר כעין שגזל משאר שוה כסף דאינון כמי דמי שוים וע"כ צ"ל דבעד מעות יכול לקנות הכל לכך הוי כעין שגזל דהרי יכול לקנות בהם כלי כמות שהיתה אבל שוה כסף הרי לא יכול לקנות בהן רק צריך למכור ולקנות בדמיהן וז"ב וא"כ לפי"ז באנקי קיר"ה וכדומה שיכול לקנות הכל בהן כמו בעד מעות הוי כעין שגזל לענין זה וז"ב. וא"כ ק"ו הדברים אם בענין כזה דאף מטלטלים לא הויין גופן ממון לענין זה דמ"מ לא הוי כעין שגזל הוויין הנך באנקי גופן ממון מכש"כ לענין אונאה ושמירה ושבועה ופדיון בכור אדם דמטלטלים הויין גופן ממון דודאי הוויין הבאנקי הנ"ל גופן ממון כנ"ל ברור וכן הוא נכון מצד הסברא דכיון שיכול לקנות בהן הכל הוויין גופן ממון כנ"ל ברור לדעתי בס"ד

שאלה נו ישראל אחד קנה פרה בשוק מנכרי ובשעת מו"מ אמר הישראל והלא פרה זו זקינה הי' והשיב לו הנכרי האיך הי' זקינה והרי עדיין לא ילדה רק ג' וולדות והפרה היתה חולבת ושוב מכרה ישראל זה לישראל אחר וילדה זכר ע"כ

תשובה לענ"ד אין להחמיר בזה כיון שהרמב"ם והרמב"ן והרא"ש פסקו דסמכינן על חולבת אף דאנו חוששין לדעת ר"ת מ"מ כיון שבמדינתינו ל"ש כלל חולבת בלי לידה כבר פסק זקני הרמ"א במקום שלא נשמע שהפרה חולבת בלא ולד יש להתיר בפרות שחולבות אם העכו"ם מסיח לפי תומו שלא להשביח מקחו ואומר שילדה עיין בהגהת זקני הרמ"א בסי' שי"ו סעיף ג' והנה ענין זה שנדע שלא אמר להשביח מקחו מבואר בדברי הט"ז שם ס"ק ד' עיי"ש הה"ד בנידון דידן דהנה חקרתי דאחר הולד הראשון הוא במעלה היתירה יותר מלאחר שלשה ולדות א"כ למה לו לומר עדיין לא ילדה רק שלשה ולדות הי' לו לומר עדיין לא ילדה רק וולד אחד א"ו דקושטא קאמר עיי"ש כל דברי הט"ז מראש עד סף ומובן שכן היא ג"כ בנד"ד אף שבספר תפארת למשה חולק על הט"ז היינו לשטתו שהט"ז איירי בלא חולבת כלל כמ"ש שם וז"ל דאין מסל"ת נאמן בדאורי' כמו שפסק המחבר והרמ"א בהג"ה שהצריך עוד דבר אחר לצרף ולהתיר עכ"ד והנה הצירוף הנ"ל הוא מה שהיא חולבת כמבואר בדברי זקני הרמ"א ואם הי' מפרש דברי הט"ז ג"כ בחולבת לא הוי מקשה על הט"ז מדברי הרמ"א ולא מידי וזה ברור שבעל תפארת למשה הבין כן בדברי הט"ז אבל במח"כ שגה בזה דודאי הט"ז מיירי בחולבת דהא מבואר שהנכרי אמר שעגל זה ממנה ואם לא היתה חולבת כלל הרי הי' כתפס בשקרו דזה לא שכיח שלא יהי' חולבת אחר הלידה וכן מבואר בלשון הט"ז שאמר והעגל עומדת אצלה אבל לא הניקה אותו עכ"ד משמעו שלא ראה שמניקה אותו דאז ודאי אמרינן דבנה הוא כמבואר בש"ע שם אבל חולבת הי' וזה ברור לדעתי כשמש בכוונת